בדרך הביתה - 6.12.1956
שם הספר  משוט באסיה
שם הפרק  בדרך הביתה - 6.12.1956
כותרת משנה  במטוס

 

במטוס,  6.12.1956

 

עברנו הלילה את אוקיינוס הודו לכל רוחבו והבוקר אנו מעל למדבר המָלֵחַ של פרס – נוף-ישימון יותר מדכא קשה לשער.

כל הדרך קראתי עיתוני הארץ שהצטברו בבנגקוק ולמדתי הרבה-הרבה. בקאראצ'י נצטרפו אלינו חברי משלחתנו לוועידת אונסקו החוזרים לארץ. בטהרן פגשונו ידידים טובים - ישראלים ויהודים מבני המקום. פה נפרדתי מאלישיב הממשיך דרכו לארץ בטיסה ישירה בעוד שאני טס לרומא. תחנתי הבאה - קושטא. בעלותנו למטוס זה של אייר פראנס בבנגקוק מצאנו בו קבוצה גדולה של יפאנים הטסים מטוקיו לפריס. תמהנו על הללו, משום מה אינם יכולים לישב בשלווה בארצם ומה ראו על ככה לטלטל עצמם דרך כה ארוכה? עתה התבררה התעלומה. אחד מהם התיישב על-ידי במקומו של אלישיב וסיפר על מטרת נסיעתם. כל החבורה הזאת, 35 איש במניין, הם צוות-אונייה - הקברניט והקצינים והמכונאים. והמלחים עד הטבח ועד בכלל. מעשה בחברה יפנית שקנתה אונייה בפורטוגל והרי שכל אלה, טסים לפריס ומשם לליסבון על-מנת לעלות על אותה ספינה ולהשיטה כל הדרך לטוקיו. ואם סבור היית כי תצמח מזה תוספת לצי-הסוחר היפני, טעות בידך. אין הכוונה אלא לכתת את האונייה לגרוטאות בשביל תעשיית-המתכת היפאנית - כה חריף בה המחסור בברזל ובפלדה.

זו לי הפעם הראשונה שהגעתי ל"בירתי" ועיר-לימודי הישנה קושטא בטיסה. טילפנתי העירה. הקונסול הכללי של ישראל, אברהם גלבוע, בא לבלות איתי שעה קלה בנמל-האוויר. בלילה הגעתי לרומא ומצאתי בנמל-האוויר את כל סגל שגרירות ישראל.

כשבאתי למלון והזמנתי תה של חצות שמחתי כמוצא שלל רב על כדית החלב הטרי. בכל מסעי הארוך הוכרחתי להסתפק בחלב משומר בקופסאות. אסיה כולה, מטהרן ועד טוקיו, עושה רושם של יבשת ללא חלב.

 

העתקת קישור