היכל חבוי בעובי יער

סיים ריאפ,  2.12.1956

שוב יצאנו לסיור עם אותו מורה-דרך אדוק במקצועו, שאינו נוטה לנקוט מידת-רחמים כלפי מודרכיו. הפעם התניתי בפירוש כי כל מה שרק אפשר נראה מהמכונית, ולא נצא ללכת ברגל אלא למען דברים אשר ברומו של עולם.

עשינו את הדבר הנקרא כאן "הסיבוב הגדול" (circuit grand le). נסענו בכביש ארוך וישר, חוסה בשדרת עצי-ענק מצילים, וסרנו ממנו ונכנסנו ליער עבות ונסענו בנתיב צד בתוכו וחדרנו למסתריו. עברנו על-פני מקדשים שמקורם ומהותם וגורלם הוסברו לנו במפורט. הגענו לאחד הקובע ברכה מיוחדת לעצמו ויצאנו להלך ברגל. הגענו לעובי היער ומצאנו דביר מוסתר שוכן על בריכת-מים. אף כאן נעשתה עבודת-שחזור שקודה וברוכה. אף כאן הרהיבו עינינו פלאי חציבה וחריתה. ראינו פיל שלם חצוב מסלע עצום אך מאוזן בממדיו. וכן ראינו שעטנזי תרבויות-דת אשר הבקי מבחין בהם ודורש עליהם תלי-תלים של פרשנות היסטורית. זכינו בחוויות אגדיות בסתר יער-עד ובחביון קדמוניות. בין השאר חזינו בתופעה משונה - מסלידה ומדכאה - עץ נובט למראית-עין מתוך אבן, לרוב בצדם או במסגרתם של מגדל או ראש-בניין, שולח שורשיו מטה כשהם לופתים את הקירות מסביב וכולאים את המבנה כולו בחיבוקי-חנק עד הגיעם לקרקע, פיתוליהם מהלכים אימים וכל החיזיון הזה של ניצחון העץ הנראה כמת על האבן הזועקת לחיות - מחריד ומזעזע. בימי-קדם, כשנבנו ההיכלות, לא היה יער מסביב. זה גדל תוך מאות שנות העזובה, הקיף והציף וכיסה את בנייני-הקודש והסתירם מעין רואה. ואף הם נפלו והתפוררו ובמידה שנשארו על תלם כוסו מפולת וגלי עפר וצימחו אילנות, אשר עלו מן הקרקע שנערם ושורשיהם העמיקו לתוכו אגב התרפקות-אימים על הקירות הקבורים. רק העקשנות והשקידה של המשקמים גילו וחשפו את היכלות הקדומים, פיקחו מעליהם את העיים, שיחררו אותם מחינוקי מפלצות העצים, אשר שורשיהם הסמויים הפכו לענפים גלויים והפוכים, החזירו אבניהם הפזורות אחת-אחת למשבצתן והציבו מחדש את שרידי העבר מלפני אלף שנה, לעמוד לעיני הדורות הבאים כאשר היו בשכבר הימים.

עברנו מהלך רב, כשאנו דורכים על רפידת השלכת ונהנים מצל עמוק. יצאנו לאוויר העולם ולברק השמש בקצהו השני של היער, שם המתינה לנו המכונית.

רחשי-לב של בת צרפת

לארוחת-הצהרים נטשנו בלי כל מוסר-כליות את המלון, הנהנה יתר על המידה מיחידותו. נסענו בכרכרה-שלושת-הגלגלים העירה ואכלנו באותה מסעדה סינית שאינה אלא סככה פתוחה לכל עבר, אבל מפות שולחנותיה ומפיותיה מבהיקות בניקיונן. זכינו בארוחה הרבה יותר טעימה מבמלון ושילמנו שליש המחיר. חריגה זו מהמסגרת, עם הפרישה העצמאית מעדת המתאכסנים במלון לשם מיבצע חלוצי והרפתקני, הייתה יוזמתי והתגאיתי בהצלחתה. חקרנו את בעל המסעדה על הבשורות המגיעות אליו ממולדתו הגדולה. אמר: אבי כותב לי כי יש שם עבודה ולחם לכל אחד, אבל נכון כי אין שם חופש.

כל אחר הצהרים כתבתי יומן. שוב אנו מנותקים מהעולם ואין לנו מושג אם נפל דבר ומה נפל. בערב נסענו שוב לאותה מסעדה. אנו יושבים ואוכלים בחוץ ומנסים לגרש את החרקים המתעופפים והנה החלה מתלקטת חבורת צרפתים מאנשי המקום, ודאי אותם מורים שגאוות בעל המסעדה על לקיחותם. אחד מהם, בעוברו על פנינו ניצנצו עיניו וניגש ואמר שלום. היה איתנו במטוס בצאתנו מרומא. ירדנו אז ברנגון ואילו הוא אחז דרכו הלאה, מבנגקוק הנה. מורה הוא להיסטוריה בקולג' הצרפתי בעיר זו. נסתלק והצטרף לחבורתו שהתיישבה לאכול. כעבור דקה או שתים קפצה משם גברת צעירה, צרפתייה עד לשורשי השערות, וניגשה ישר אלינו, פניה פתוחים, עיניה נוצצות וחיוכה זורח. אדוני, אמרה, אני שומעת כי אתה מישראל וכי אתה כך וכך; הרשני-נא להביע לך את מלוא הערצתי ואת אהדתי העמוקה לארצך. התרגשתי מאוד מהתפרצות חופשית זו של רגש כן והודיתי לה. סיפרה כי אף היא ובעלה מורים כאן. לאחר שגמרנו לאכול ניגשנו לאותו שולחן להחזיר ביקור. היו כאן שלושה זוגות ואישה אחת בגפה, כולם מורים; לבושים בתכלית הפשטות והקלות שיחתם הצרפתית נעימת-לחן וקוסמת בתרבותה. הם מרביצים פה תורה במעין בית-ספר תיכון ממשלתי, מלמדים כל המקצועות בצרפתית ואת הצרפתית עצמה. לדבריהם אין השפה הקמבודית מסוגלת עדיין לשמש שפת-הוראה משום היותה בשפל דרגת ההתפתחות, ללא דקדוק וללא תחביר - אפילו נטיות פועל אין בה, אלא אומרים אני אתמול ללכת ברחוב ואתה מחר לא לצאת מהבית וכיוצא באלה. לא זו הייתה שעת-הכושר לטעון באוזנם כי דווקא הפגישה עם הצרפתית העשירה והמפותחת היא שחיבלה בהתפתחות שפת קמבודיה וצימתה אותה במצבה העלוב. כל המורים הללו, מרחוק באו, נחשבים פקידי ממשלת קמבודיה, אך ממונים הם מטעם ה"רציף", רצוני לומר משרד-החוץ הצרפתי, ומובטחת להם חופשה שנתית של שלושה חודשים בצרפת. הנחמדים מכולם היו אותה אישה שניגשה אלינו ובעלה. לאחר שיחה קלה על דא ועל הא ביקש הבעל רשות להציג שאלה: קיבוץ זה, שכה מרבים לשמוע עליו, מה טיבו? נתהדק כל השולחן ונמתחו הצווארים ונעשו האוזניים כאפרכסות והרציתי כהלכה על הנושא רב-האנפין וכל הכרוך בו והיה לי חבר-שומעים מלא הבנה והערכה.

כל שארית היום קראתי בצרור העיתונים הגדול מהארץ שהגיענו בבנגקוק.