קמבודיה

 

לחזות באחד מפלאי תבל

 

ויינטיאן-סיים ריאפ,  1.12.1956

 

הגיע תורה של קמבודיה. הטלפון האכזר קרע את השינה בדיוק בארבע. בחמש יצאנו ונסענו כמחצית השעה בחשכה גמורה. המראנו ב-6.30 וטסנו מזרחה על-פני ארץ-ביצות ונחלי-מים, כולה שדות-אורז וכולם משקה, כשעה ושלושה רבעים בואכה סייֶם ריאפ.

וזה משפט תכנון הנסיעה הזאת. עד כמה שעלה בידי לברר, מצוינת ארץ קמבודיה ויצאו לה מוניטין בעולם בזכות שני קניינים - אחד אדם ואחד דומם. האדם הוא אותו הנסיך סיהאנוק, שהיה מלך והסתלק מכס המלכות - ויתר עליו לטובת אביו - למען היות ראש-הממשלה הדמוקרטי הראשון של ארצו משנעשתה עצמאית ולמען הנחות את המדינה במעגלות הדמוקרטיה ובמסילות הקידמה החברתית והכלכלית, ולימים הסתלק גם מראשות הממשלה למען יהא חופשי משיגרה מינהלית ויוכל להתמסר לעניינים חשובים בלבד. הדומם הוא מכלול-החורבות הידוע בשם אנגקור-ואט, שהוא אחד מפלאי עולם. בבואנו סטה המטוס ממסלולו כדי להראותנו את המקום מלמעלה - היה רושם של טירה עתיקה על צריחיה ותעלות-המים שמסביב לה - והטייס טרח להקיפה סיבוב מלא פעמיים למען יראוה היטב כל הנוסעים.

כיוון שיש בני-אדם שוחרי-תרבות, או סתם מרדפי מראות נדירים, הבאים מקצווי תבל לקמבודיה אך ורק למען הזין עיניהם בנפלאות המקדש הזה, ואילו אני נועדתי לבקר בקמבודיה לרגל השליחות אשר לפני, נמנו וגמרו מתכנני המסע כי לא יעלה על הדעת אשר אבקר בארץ זו ולא אחזה בשכיית-החמדה ההיסטורית, שהיא אחת המפורסמות והמעניינות במינן בעולם כולו. נתיב הטיסה מבנגקוק לבירת קמבודיה, פנום-פן שמה, עובר ממילא על-פני סיים ריאפ שבקרבתה נמצא אותו שריד-קדומים, הוא ועוד כמה חורבות ושרידים של מקדשים עתיקי-יומין, הרי ששום הפסד של דרך אינו כרוך בזה ויש לדאוג רק להקצבת זמן.

כשירדנו מהמטוס בנמל-האוויר הקטנטן והצנוע, כולו אומר כפריות, סחתי לאלישיב: זה יהיה המבחן הראשון של ביקורנו בארץ זו - אם הודיעו הנה מהבירה על בואנו ואם יפגשנו מישהו מאנשי הרשות. אותו רגע נתתי עיני בבחור תמיר ומצוחצח בלבושו, בעל צורה פקידותית מובהקת, וכן נתתי דעתי על מכונית "מפוארת" בלשוננו, אדומה כולה, שעמדה מן הצד. חשבתי כי לגמרי לא היה מזיק לו נשלח בחור כזה לקבל פנינו ואילו המכונית הייתה מיועדת להובילנו. אך הבחור התהלך כשעיניו בוהות ולא הראה שום נטייה להתרשם מהופעתנו, כל-שכן להתפעל ממנה, בעוד שנהג המכונית נראה כמנמנם. נואשתי, איפוא, מזה ומזה וקיבלתי עלי את דין המצב. אך תשועת השם כהרף עין! לאחר שנכנסנו לתוך בית נמל-האוויר פנימה ניגש אלי אחד העובדים כשרשימת הנוסעים בידו ושאל לשמי. אמר: הנה האדון הזה בא בשבילך, והצביע על אותו בחור. היה זה ניצחון הצדק והוכחה ניצחת לטביעת-עין של תלמיד-חכם. ניגש הבחור והציג עצמו כמזכירו הפרטי של מושל המחוז. הם קיבלו עלינו הוראות מפנום-פן. האואיל להיכנס למכונית והוא יובילני למלון, ואל נדאג למטען כי ממילא יובא הכל למלון, שהוא אחד ואין שני לו. וכבר שכרו לנו מורה-דרך העומד הכן להובילנו לאנגקור-ואט ולכל מקום אחר אשר תחשק נפשנו לראותו. הרי שהכל איתי שפיר והרגשנו כי עלינו על הפסים.

המלון שמו "גראנד הוטל". בעליו או מנהלו - גברתן הממלא בקולו הרם את חלל המבוא. צרפתיתו נחשדה בעיני ועד מהרה ביררתי כי הריהו רוסי יליד אודיסה, פליט לצרפת, שנקלע ברבות הימים לקמבודיה.

אנגקור-ואט הוא באמת מפעל שגיא של בניין ופיסול. המקדש הוקם במאה השתים-עשרה ועמד על תלו כשלוש מאות שנה. אחר-כך הייתה בו יד תמורות העיתים והוא נעזב ונשם וחלו בו הרס והתפוררות. אך תוך חמישים השנים האחרונות נעשתה בו עבודה עצומה של שיקום ושחזור, שהושקעו בה סבלנות והשכלה למכביר. עתה הוא עומד שוב על תלו, אכן לא בשלמותו, אך ברוב חלקיו, כשאותות פגעי הזמן ניכרים בו על כל צעד. מרובה בו מאוד הפרוץ, אך גם העומד עצום ועושה רושם אדיר.

 

מקדש-קדומים שהתפורר ושוקם

 

המבנה משתרע על-פני שטח כה נרחב שממדיו כשלעצמם מפתיעים. מלאכת-הבניין ארכה חמישים שנה - כל התאריכים מוכחים ובדוקים מתוך הכתובות שנשתמרו. כיוון שהמבנה כולו מאוזן להפליא - שולט בו עקרון הריבוע וכל ארבע רוחותיו שוות זו לזו - ברור כי הוא תוכנן מראש כפי שנבנה וזוהי האפתעה השנייה - יען התכנון אינו פשטני כלל וכלל אלא מורכב ומסועף ביותר וכל הפריטים תואמים זה את זה ומשולבים זה בזה, הגיונם הפנימי בתוכם ובתוך צירופיהם והם מהווים חטיבה אחת שפולגו בה אברים רבים, אבל ריבויים וגיוונם של אלה אינם פוגמים באחדות הכללית אלא הם מרחיבים ומגבשים ומדגישים אותה.

בצד העוצם והתכנון בא המראה החיצון להפתיעך בשלישית. אין המכלול הענקי הזה מרהיב-עין כלל וכלל. הוא אדיר אך בשום פנים לא נהדר. גם הוד אין בו ובוודאי לא פאר. הגדלות פראית ומגושמת ואת הכל עוטה קדרות זועפת. כל הבנוי והמרוצף חצוב מסלע אפור-כהה אשר יקוד השמש צרב באבניו וחרך אותן ושינה להן צבע חום ושחום ואפילו השחירו כליל. כל הקירות והמגדלים נזעמים ודהים ואין בהם לא ברק עז ולא חיוך קל. אבל ספק אם יש עוד בניין קדמון אי-שם בעולם, אשר עם כל גודלו וכובדו ועוצם תנופתו במרחב ובגובה הובא בו פירוט הביצוע לידי שיא כזה של שלמות מדוקדקת. צירוף זה של שני יסודות הנראים לכאורה כהפכים - העוצמה הכמותית והגשמיות המסורבלת מזה וההקפדה האיכותית עם העידון הדק מן הדק בפרטי-הפרטים מזה - זו האפתעה הרביעית ואולי החזקה ביותר השמורה כאן למסתכל.

אתה משתומם מצד אחד על גושי-הסלע הענקיים אשר ממרחקים הובאו הלום - יותר נכון הושטו - ועוד בהיותם במחצבות סותתו למשקופים כבדים, לאבני-קיר כבירות ולמרישים עבים וארוכים. הללו מצטרפים לדמות נחשים, מופלגים באורכם ומוכתרים כל אחד במעין מניפה של חמישה ראשים המזדקרת בעוז מדהים כלפי מעלה. נחשים אלה מהווים מעין גדר כפולה מזה ומזה לכל אחד מארבעת המבואות הראשיים המובילים להיכל המרכזי מארבע רוחות השמים. הם נשברים בזווית ישרה בהגיעם לגוש התיכון ונמשכים לצדדים, ובכל אחד מהם מהווה אבן-הזווית מקשה אחת. נקל לשער מה עצום היה הסלע באורכו וברוחבו אם אפשר היה לחצוב ממנו זווית ישרה בממדים כאלה.

ועם זה אתה נפעם - ואפילו נרגש יותר ויותר במידה שאתה מעמיק להסתכל – מפיתוחי האבן על-גבי אותם משקופים ומזוזות וכרכובים וכותרות, זעירים שבזעירים ודקים שבדקים, - ואין אתה מוצא שיעור לסבלנות ולזמן ולדייקנות שהושקעו בעבודה זו על-פני אבנים לאין ספור בכל רחבי המכלול העצום. אתה מופתע ואפילו מתלהב מהמוני הפסלונים - נוסף על הפסלים הגדולים, אשר גם אותם מי ימנה - הפזורים בשפע בזבזני בכל אגפי המקדש, במבואותיו ובמסדרונותיו ובאולמיו: דמויות של בוּדא ושל אלילים הינדוסיים ושל כל מיני יצורים אגדיים, שדים ורוחות טובים ורעים, גברים ונשים; ובייחוד אתה מתפעל מאנדרטות-הנשים כלילות הנוי והעדינות. אבל יותר מכל אתה נדהם מאמנות התבליטים. הללו משתרעים על-פני מישטחי קירות עצומים באורכם, כשהם מתפשטים בגובה על-פני כמה וכמה נדבכים שמשתווה לכולם יחד חזות של יריעה אחת. אכן אבני-הגזית הונחו בקירות אלה נדבך, על-גבי נדבך ללא כל מלט בינותם, אך הן הדוקות במידה כזו שבמבט ראשון מטשטש התבליט הנמשך והולך מנדבך לנדבך את הסדקים הדקיקים המפרידים ביניהם ורק תוך הסתכלות חדה אתה מתחיל להבחין באלה. התבליטים עצמם הם מלאכת-מחשבת ומעשה של אמנות גבוהה להפליא. הכל נחרת כאן, כמובן, ביד ואין אתה יודע על מה להשתומם תחילה - על האחידות במקום פלוני או על הגיוון במקום אלמוני או על הרוך והעידון ודקות החיטוב וחיוּת ההבעה בכולם. מה אין כאן? יריעות נרחבות, של מלחמה – קרב-סוסים וקרב-פילים וקרבות של רגלים ומערכות-ים; ויש החותרים במשוטים או הצועדים בשורות צפופות, דומים זה לזה כהמוני תאומים, אלא שקבוצה זו מורכבת מחַמירים, שהם גזע קמבודי, וזו מאנשי טאי; והבקי מבחין בין טיפוסיהם לפי קווי הפנים ואורך שער הראש וכיוצא באלה; ויש וכל דמות ודמות היא עולם בפני עצמו - התוקע חניתו בחמת-זעם לחוד לקורבנו המפרפר בייאוש-מוות לחוד. ובאולם אחר שוב לאורך קיר ענקי, תמונה של יום-הדין והללו יורדים שאולה ואילו אחרים עולים לגן-עדן, כאן נזרקים לתוך התופת בני-אדם תוך ייסורי-זוועה - ואתה רואה לפניך ידיים ורגליים מפרכסות בעווית של עינוי-מוות - וכאן יושבים צדיקים מדושני-עונג ונהנים על כל שפע וטוב. ואתה ממשש כל סוס וכל פיל וכל רומח וכל משוט להיווכח כי ידי אדם עשו זאת - באיזו תמימות, ובאיזו אמונה ובאיזה כישרון!

בטבורו של המכלול היכל רם אשר יש לעלות אליו במדרגות תלולות ביותר והוא כולו מגדל על-גבי מגדל, כליל מגדלים, אשר אבנים רבות מהם, עד לאגפים שלמים, נפלו והידרדרו והתפזרו, אבל נמצאה יד שליקטה אותן ומצאה את מקומה המדויק של כל אחת ושיקעה אותה מחדש והשלימה את אשר ניתן להשלמה. וזאת לדעת, כי המוח החוקר ומגלה והיד המכוונת ומבצעת היו של צרפתים.

 

גלגולי-פולחן נותנים אותותיהם

 

כל אלה הם אפס קצהו של הטעון תיאור - אין להכיל את שפעת היצירה. מלבד ההרס שנעשה כאן בידי שמים - ויש להעריץ את מלאכת השחזור שנתבצעה ועודנה נמשכת - חלו כאן קלקלות וחבלות מידי אדם. המקדש הוקם לכתחילה כמקום סגידה ופולחן לאלוהי הינדו על-ידי הכוהנים הברהמינים, אחרי-כן עם התפתחות דת בוּדא הורכב הפולחן החדש על-פני הישן ונקבעו במקדש פסלי-בוּדא לרוב, ואחרי-כן באה תקופה של שיבה למקור ופסלי-בוּדא מהם נעקרו או נותצו ומהם שימשו חומר לשינויי נוסח ונשתוותה להם דמות ברהמה או וישנו וכיוצא באלה. מי שבקי בפרטיהן של השתלשלויות אלו ובמשמעותן הסמלית והדתית ימצא עניין רב בלימוד הדמויות על תמורותיהן כה במרוכז. מי שאין ידו רב לו בתולדות אמונות אסיה הקדומה מסתפק במועט של הנאה מהסתכלות ישירה אגב הקשבה שטחית להסברים. מורה-הדרך שלנו בקי מופלג ופיו כמעיין המתגבר, שמות ותאריכים נושרים מלשונו אגב הילוכו, דיבורו שוטף ואינו פוסק, אוצר מילותיו בצרפתית עשיר ומפותח, ורק מבטאו הקמבודי בעוכריו ואין אתה מבינו לפעמים אלא לאחר שאילצתו לחזור על מילה או פסוק כמה פעמים.

חזרנו למלון לארוחת-הצהרים ונחנו שעה קצרה ושוב יצאנו. הפעם הרחקנו נסוע עד היכל בּאיוֹן ועד ארמון אנגקור-טון שנבנו במאה העשירית והמהווים חטיבה אחת. גם שם ראינו רבות וגדולות ונפלאות. שוב נתרשמתי במיוחד מקירות התבליטים. אחד מהם מוקדש לתיאורי-הווי פשוטים בתכלית, אך מבוצעים באמנות עילאית: כיצד מבשלים אורז וכיצד מתקינים דגים לסעודה ואישה פולה כינים מראש בעלה ואישה כורעת ללדת בתוך ביתה.

בשובנו עברנו בעיירת סיים ריאפ, שהיא כבת 10,000 תושבים. שתינו תה בבית-הקפה שליד הקולנוע - ללמדך כי יש כאן מכל מנעמי-התרבות האלה. בעליו הסיני של בית הקפה מתפאר לפנינו כי הוא טבח מומחה וכל המורים הצרפתים שבעיר סועדים אצלו בקביעות.