פרשת השיחות בוויינטיאן
ויינטיאן, 29.11.1956
הביקור הראשון אצל ראש הטקס במשרד-החוץ. בניין משונה – אי-אפשר בשום אופן לתפוס מה הייתה תעודתו מלכתחילה ומדוע נבנה באופן כה מוזר. שוב אותן ההתנצלויות - אנו עניים, רק תמול-שלשום התחלנו. ואני עונה כי אף אנו כן וגם לנו אין עדיין בניין קבע למשרד-החוץ, אבל אני מכחד תחת לשוני את ההערה כי אין כל הצדקה ללכלוך המחריד שמסביב, למדרגות הפרוצות שהעלו עשבים, לקמשונים ולחרולים המכסים את כל הרחבה, לקרעי הנייר המזוהמים המפוזרים כאן לכל רוח. חדרו של ראש הטקס נקי ומסודך כהלכה והוא עצמו מושלם בכל מעלות החיצוניות - חליפה שחורה וכותונת צחורה ועניבה אפורה-בהירה ומגבעת כהה וכפפות אפורות-כהות.
ביקור במשרד-החקלאות. שר-החקלאות עצמו בניו-יורק כחבר המשלחת לעצרת. נתקבלנו על-ידי סגן השר, העושה רושם של אדם נבון וחיובי. כינס את שלושת מנהלי המחלקות הראשיות והייתה שיחה עניינית וערה על חקלאות לאוס וחקלאות ישראל. התאוננו מרה כי צעירים משכילים אינם מתמסרים לחקלאות אלא נדחקים לצבא ולמשרד-החוץ. ארצם שקטה על שמריה מדורות והסתפקה במועט. שלטון צרפת שקד בעיקר על פיתוח חופה של הודו-סין והזניח את פנים הארץ אשר לאוס היא חלק ממנו. עכשיו לפניהם הבעיה של יצירת עודף ייצור לשם שיווק. יש לגוון את המשק החקלאי ולהניע את האיכר לייצר יותר. סיפרתי על טיפוסי ההתיישבות אצלנו ועל בעיות ההשקיה והיעור וגידולי התעשייה. הזמנתיו לבקר בארץ. אחד מהם נפגש באחת הוועידות הבינלאומיות עם עמיהוד גור, הממונה על הייעור במשרד-החקלאות שלנו. כולם דוברים צרפתית היטב, מהם שלמדו בצרפת. נתנו לי ספרות של הדרכה חקלאית - בלאוסית.
חזרנו למלון ובלווית ראש הטקס נסענו למשרדו של ראש הממשלה. אדם נבון ומעשי, מהיר בתנועותיו, נראה כתקיף, אדיש לתלבושתו, מהנדס לפי מקצועו, פשוט בהליכותיו ורציני. הביע הוקרתו לביקורי – "הן נסעת דרך כה ארוכה, כדי להגיע אלינו, אנו מעריכים זאת מאוד". הסברתי לו מטרת שליחותי. הבטחתיו כי אנו בישראל עוקבים באהדה עמוקה אחרי מאמצי לאוס לבצר עצמאותה ולהעלות רמת משקה ותרבותה. אמרתי כי כל ניסיוננו ופרי מחקרנו עומדים לרשות ידידינו - אדרבא, יבואו ויסתכלו ויראו מה מהישגינו חשוב להם. הזמנתיו אישית לבקר בארץ. ראש הממשלה אישר נכונותם להיכנס איתנו בקשרים דיפלומטיים ולקבל את שמעוני, נציג ישראל ברנגון, כציר-לא-תושב. שאלתיו מי מנציגיהם בחוץ-לארץ קרוב אלינו ביותר. אמר כי הציר בפריס הוא הקרוב והם חושבים באמת על האמנתו לנו. אמרתי כי נשמח למינוי זה, יוכל לבקרנו פעם או פעמיים בשנה ולעמוד בקשר הדוק עם שגרירנו בפריס כדי לעקוב אחרי מהלך העניינים. הזכרתי את העצרת ואמרתי כי לנו חשובה עמדתם. אמר: הן מצבכם שופר בהרבה, המערב לצדכם. לא טרחתי להוציאו מטעותו ואמרתי כי איננו מסתפקים בתמיכה מערבית, לנו דרושה אהדת אסיה והסברתי מדוע. אמר כי בתסבוכת האחרונה בעצרת היו מוכרחים להימנע מהצבעה. אין מעניינם לצאת נגד ארצות-הברית, אך אינם יכולים להתנגש עם אנגליה וצרפת, שכן לאוס חברה ל"אחדות הצרפתית" [Union Francaise – ברית צרפת עם כמה ארצות שהיו קודם כפופות לה]. אשר לבעיית-היסוד, הרי משלחתם. קיבלה הוראה לתמוך בשלום, ובכלל כל אהדתם נתונה לנו.
הביקור שלאחריו אצל יורש-העצר. הדרת-פנים ואיטיות בדיבור ובתנועה ותלבושת מדוקדקת ורמת-השכלה גבוהה - דמות אצילית, שופעת גינוני-מלכות. מסרתי לו ברכת נשיאנו - לו ולאביו הנעלה. הסברתי מטרת שליחותי. אף הוא הביע הערכה לבואי, כה ממרחקים, ואמר דברי-שבח למפעלנו. אמרתי כי אין להגזים ועדיין לפנינו מלאכה רבה ואנו מתלבטים בקשיים עצומים, והעיקר - אין שלום בינינו לבין השכנים השמים עלינו מצור. אמר: אף-על-פי-כן תוך זמן קצר הצלחתם לעצב את מדינתכם כגורם מדיני בעל משקל רב, ועשיתם גדולות בפיתוח ארצכם וגיליתם גם כוח צבאי מובהק. הצעד שעשיתם בזמן האחרון ניתן להסברה (explicable). אשר לגבולות, אף אנו באותו מצב ואולי עוד גרוע מזה. הבעתי תמיהה. חזר והדגיש כי כך המצב. מנה שישה שכנים של לאוס ואמר כי כמה מהם חורשים רע. בכלל הראה שליטה רבה בעניינים - בבעיות ארצו מתוך אחיזה ממשית בציצית ראשן, ואילו בהוויות העולם מתוך בקיאות כללית רחבה. ברור כי הוא קורא הרבה, הכל צרפתית.
אגב השיחה הפליט כמה הערות תנ"כיות ושאלתיו אם נכון הרושם שלי כי הוא קרא את "הברית הישנה". חייך ואמר כי לא רק אותה קרא אלא גם כל ספר שיכול להשיג על אודותיה. התברר כי בשנות לימודיו בסורבון [המכללה של פריס] התעניין הרבה בהיסטוריה היהודית וקרא בזה לא מעט.
הביקור השישי של הבוקר - עבדנו ברציפות ובדייקנות והכל "דפק", אך לא כל ביקור אני מזכיר פה - היה אצל שר-הבינוי אשר הוא גם שר-הבריאות, הפעם במעונו הפרטי, בית אירופי בתכלית עם קצת דברי-אמנות של הודו-סין, בהם ברוכי-כישרון. שר זה עוסק בשיכון ובכלל בהקמת בניינים לצורכי השלטון. כשר-הבריאות אחת מדאגותיו העיקריות היא גיוס רופאים. שולחים צעירים וגם צעירות להשתלמות בחוץ-לארץ ובינתיים מסתפקים במועט ומסתייעים בבוגרי בית-ספר לרפואה שבקמבודיה, הנותן תעודות לאחר ארבע שנים, זאת אומרת, ללא רמה אוניברסיטאית, אבל אין להם ברירה. המדינה מושיטה עזרה רפואית חינם אין כסף לכל - לא רק עצה, רפואית אלא גם אספקת רפואות - אבל אין להם רופאים בשביל כל הכפרים והמכה האנושה של הארץ – תמותת-התינוקות הכבדה - עודנה בעיצומה. הם בסך-הכל אוכלוסייה של קצת יותר משני מיליונים על-פני שטח של 24 אלף ק"מ מרובע (פי 12 מישראל!) ואין להם שום סיכוי להתקדם בלי תוספת ניכרת של כוח אדם ותוספת זו יכולה לבוא רק מריבוי טבעי - זאת אומרת, מהצלת תינוקות ממוות. לעת-עתה דבר רגיל הוא כי במשפחה שנולדו בה 9-8-7 נותרים רק 4-3.
בהפסקה הקצרה עד לארוחת-הצהרים קראתי את הידיעון הממשלתי שיצא הבוקר וחידשתי זיקתי לעולמנו ולעולם בכלל.
הידיעה הראשונה, מלונדון, היא כי לפי הודעת דובר הקונגרס היהודי העולמי קיבלו כבר 25,000 יהודים במצרים צו-גירוש - בכללם 14,000 חסרי נתינות, 5000 נתינים מצרים והשאר בעלי נתינויות אחרות.
פת-ערבית ושיח רב
אחר הצהרים עוד שני ביקורים. הראשון אצל יושב ראש בית-הנבחרים. הוא עומד לכנס את הבית הנמצא בפגרתו לישיבה שלא-מן-המניין כדי לאשר תיקון לחוקה המעניק זכות בחירה לנשים. השני לראש משלחת הסיוע הטכני של ארצות-הברית, אשר כינס חבר עוזריו ולא חסכו מאיתנו תורה על בעיות עתידה הכלכלי של לאוס.
בערב ערכה הממשלה סעודה חגיגית. אל השולחן הסבו כעשרים איש. הלאוסים היו לבושים כולם חליפות-ערב, מי במעיל לבן ומי בשחור. היו כאן שר-החינוך כמארח בשם ראש הממשלה, מיודעי שר הבינוי והבריאות וסגן שר-החקלאות, עוד סגן שר אחר ובכירי פקידים במשרד ראש הממשלה ובמשרדי החוץ והחקלאות. נכחו גם חמש גברות, מהן אחת צרפתייה (אשת שר-הבינוי). זו הושבה לימיני ולאוסית דוברת צרפתית משמאלי. התברר כי לצרפתייה שלושה ילדים ואילו הלאוסית ילדה שמונה ונותרו לה שבעה. גם המארח הנכבד, שישב ממולי, הוא אב לשמונה ילדים וכאשר שאלתי את הצרפתית מדוע לא באה אשתו, אמרה כי היא מצפה לתינוק. אך התיישבנו בישר לי שר-החינוך כי ממשלת לאוס נתבקשה על-ידי או"ם לספק פלוגת חיל-רגלים לכוח הבינלאומי והיום החליטה להיענות. הפלוגה תוטס בימים הקרובים ובראשה יעמוד רב-סרן. כתום הארוחה קם השר המארח, שילשל יד לתוך כיס-החזה, משה מתוכו גיליון-נייר, וקרא נאום מנוסח כהלכה - ודאי על-ידי משרד-החוץ - על השלום ועל אחוות עמים ועל הידידות בין לאוס וישראל ועל חשיבות ביקורי - ולבסוף קרא לכולנו לשתות לחיי נשיא ישראל ולפריחת הידידות בין שתי הארצות. בלי שידעתי מה אומר כבר עמדתי על רגלי ופתחתי - ודווקא הצרפתית נשמעה ויצא נאום שזכה לתשואות חמות. סיימתי בקריאה לשתות לחיי מלכה הנעלה והנערץ של לאוס ולשגשוג דבר השלום ואחוות העמים.
אחרי הארוחה שוחחנו בתפזורת. דבק בי בייחוד סגן שר-החקלאות. חקרתיו על עברם של השרים והפקידים הבכירים - מה עשו קודם וכיצד גויסו לתפקידיהם עם השגת העצמאות. התברר כי כמעט כולם היו פקידים במשטר הצרפתי והמעבר היה טבעי וללא זעזועים. הוסיף כי כל השכבה המדינית והמינהלית הזאת הם חניכי אותם בתי-הספר התיכון בויינטיאן והגבוה בפנום פֶּאן [בירת קמבודיה], רבים מהם חברים לאותה כיתה, ולכן שוררת בקרבם רוח חברית ואין סכסוכים אישיים. חקרתיו על המפלגות - יש אצלם ארבע - אך לא הצלחתי לעמוד על טיבן ומהות הניגודים שביניהן והסתבר כי יש כאן יותר ריב משפחות מניגודי השקפות. שאלתיו אם יש התחלות של תנועה סוציאליסטית. בתשובה הרחיב דיבור על היסודות השיתופיים שבחיי הכפר ועל הדמיון הרב בין הכפר הלאומי וההתיישבות שלנו, לאור הסברותי הבוקר, אלא שאצלנו זהו משטר מאורגן ואילו אצלם - הווי מסורתי. אם חלה מישהו בכפר הכל מבקרים אצלו וסועדים אותו בחוליו, ואם חתונה - הכל חוגגים אותה, ואם לוויה - הכל משתתפים בה. ואם קפצה על מי עבודה דחופה בשדה ואין יכולתו מספיקה הריהו מזעיק את הכפר לעזרה והכל נענים ועובדים אצלו, אלא עליו אז לספק מזונם. נזכרתי כי זה היה המנהג לפני 50 שנה בכפרים הערבים בארץ, על-כל-פנים באלה שהכרתי בעצמי בין ירושלים ושכם. קראו לזאת עונה (עזרה). גם עלתה בזיכרוני תורתם של ס"ר הרוסים על היסודות הסוציאליסטיים הטבעיים שבמשטר הכפר הרוסי. אמרתי כי כדאי מאוד לשמור ולפתח מנהגים אלה.
