בנגקוק,  24.11.1956

אחר הצהרים הפכתי סתם תייר והפעם בהצלחה מובהקת ותוך סיפוק רב. עם פרופ' ש. ורעייתו ובתם הקטנה, ועוד יהודי אמריקני, מ. שמו, עם בנו הקט, ועם הגברת בת יוצא חברון יצאנו אני ואלישיב לשוט בסירת-מנוע על-פני הנהר החוצה את בנגקוק והתעלות המסתעפות ממנו ומקיפות חלקים גדולים של העיר ומישטח פרבריה. שטנו שעתיים וראינו עולם ומלואו. בעצם חזינו בבטנת העיר בנגקוק, זו הרוחצת במים תמיד. אך מצאנו את הבטנה נאה ושובת-לב. שורות ארוכות של בתים על-פני כלונסאות התקועים בתעלה, רצפתם גבוהה רק כלשהי מפני המים בעונה זו של גאות, קשרם עם העולם הרחוק - טבור העיר - ועם החנויות והשווקים הקרובים הוא על-ידי סירות, או שהללו מביאות את כל הדרוש עד פתחי הבתים ואל המרפסות הפתוחות, או יוצאים תושבי הבתים בסירותיהם לספק הצטרכותם. בהם, במים האלה, נכבסים הלבנים, ובהם, טובלות אימהות ומטבילות ילדיהן. ההיגיינה מסופקת מאוד, אך הניקיון מבהיק בבתים, כעשירים כדלים, ובגדי הכל זכים ללא רבב, ואפשר התברואה צולעת ומזה יש תוצאות, אך המראה החיצון משעשע עיניים, ופני הכל צוהלים, ילדים מניפים ידיהם ואימהות מרימות ידי התינוקות לנפנף בהן כלפי האורח הזר, ונראה כי העם כולו שוקט על שמריו ואוכל ושבע ושמח בחלקו ואינו עומס על שכמו את יגון העולם, אלא מגלגל בנחת יום אחר לילה ולילה אחר יום ורוחו טובה עליו. בדרך יחידה במינה זו הזנו עינינו היטב במראות חייו של שבט המין האנושי אשר בארץ טאי - מראות חיי יום-יום, חיים הקולחים מאליהם, וראינום מבפנים ומקרוב, כאילו הצצנו לתוך דל"ת אמותיו של העם הזה, האזנו לדופקו וקלטנו נשימתו.

לארוחת-ערב אצל הזוג מ. - יהודים אמריקנים. בבוקר כשטיילנו בסירה שאלתי את בן החמש מדוע לא באה אמו, שמא היא מטופלת באחות הקטנה? אמר: לא, אימא מבשלת! הרחיב הדיבור וגילה כי אימא השאירה על השולחן במטבח ליטרה שלל חמאה מזה וצלחת גדושה כבד כתות מזה - ובא כלב-הבית ואכל הכל. אבל אין דבר, ניחמני, תרנגול-הודו נותר לפליטה ולכן יש מה לאכול. מ. האב, בחור אהוד ביותר, הביאנו מהנהר למלון במכוניתו ושאל אם נהיה מוכנים בשבע פחות רבע. אמרתי מוטב בשבע. אמר: זאת אומרת, אבוא בשבע בדיוק ותהיו מוכנים. אמרתי כי שבע במשמע שבע. ממילא מובן כי בא ב-7.30 אגב הבעת תקווה כי לא חיכינו זמן רב. נתאמת הכלל כי אופיו של אדם נתון להשפעת סביבתו.

באנו ומצאנו בית בן דירה אחת, צנוע ונוח, מרוהט על טהרת הסגנון האמריקני של אמצע המאה העשרים. הילד בן החמש והילדה בת השנתיים התרוצצו והשתוללו כל אחד לפי דרכו. האם הצעירה עודנה שקועה במטבח ומגיחה להשביח סערת רוחם של הקטנים. הרקע כולו חביב ומלבב ביותר. הכלב הוצא חליפות לחצר וחזר ונכנס דרך המבוא הראשי, הוצא דרך המבוא הראשי ונכנס בדלת האחורית ולא היה לדבר סוף - על-כל-פנים לא היה סוף לסבלנותם המרושלת של בעלי הבית. סוף סוף הושכבה הפעוטה לישון והוסיפה להשמיע מלמעלה פיזומים וקריאות. הילד הוכנס לאיזו מסגרת של משמעת ליד שולחן קטן. הופיע אותו תרנגול-הודו כלול בהדרו, שלם בתכלית השלמות, אדום ונוצץ, וניגש בעל-הבית. להפליא בו את חיתוכיו. לא חסר, כמובן, המזג של רוטב הקרוי 'קראנבורי', וכן עוטרה המנה בזיתים ירוקים ושחורים ובשאר תבלינים ועל הכל בתפוחי-אדמה מתוקים. חיכינו כרבע שעה כשהצלחות מלאות כל טוב ובעלת הבית מלאת החן עודנה מתרוצצת בין השולחן והמקרר, בין החדר והמטבח, בין הקומה שלמטה וחדר-המשכב של הקטנה למעלה. אנו באמצע הסעודה וכבר בא זוג שהוזמן לקפה – "הן הכל רוצים לראותך!" ועד שגמרנו וקמנו הופיע עוד זוג.

הזוגות היו אחד אמריקני ק., הוא יהודי והיא נוצרייה, ואחד יהודי-מזרחי, הוא מסוריה והיא עיראקית יוצאת ישראל. נוכחנו כי מר ק. הוא טיפוס שאינו גורס רמזים וחצאי מילים. עמד והפגיז בי שאלה: מה תהיינה תוצאותיו של כל "העסק"הזה? נרתעתי במקצת ואמרתי כי יש להמתין שבועיים-שלושה ולראות כיצד יתפתח "העסק" - תשובה נכוחה ונבונה, לא כן? כיוון שפטרתיו כך יצא ידי חובתו ונשתקע בשיחה עם יוצא סוריה בהלכות מסחר האריגים והפליג בסוגיה זו לרוחק ולעומק. אחר-כך נזדמן לו נושא של איסוף עתיקות וכאן הוכיח והפגין כי ידו רב לו וכל דיבורו באריכות מופלגת ובפירוט ממַצה.

יהדות ויהודים במועדון-לילה

בינתיים תהיתי על הצפוי. כשהוזמנתי הוגד לי: נאכל ואחר-כך נלך לאיזה מקום. ישבתי מחריש לראות מהו המקום ומתי נלך אליו. השעה הייתה כבר אחרי עשר. אך לכל עת, גם אם רב האיחור. קמה בעלת-הבית וגם ניצבה ואמרה: הן חשבנו ללכת למועדון-לילה. נמלך האמריקני, כשהוא מפורקד על הדרגש כבעל בעמיו, ופסק נחרצות: לדידי השעה מאוחרת! סבור הייתי כי פירוש הדברים הוא כי הוא כשלעצמו אי-אפשו במועדון-לילה, אבל אין הוא מוחה בידי אחרים אם ילכו אחרי תאוות לבם, ואילו הוא ורעייתו יחזרו לביתם. .חלילה! - התברר כי זהו פירוש בלתי מבוסס לחלוטין. נשאר תקוע במקומו והמשיך במילולו, עד שאזרה בעלת-הבית עוז ואמרה שוב: בכל-זאת חשבנו ללכת למועדון-לילה! רק אז עמד על "המצב שנוצר", או אפשר אשתו רמזה לו, והבין כי אין הוא יכול למנוע טוב מבעליו ועליו להיכבד וללכת לביתו. אז עלתה בעלת-הבית למעלה לחלף שמלתה ושהתה בקיום מצווה זו שעה ארוכה.

למועדון הגענו אחרי 11. המקום היה מלא והקהל מעורב מבני הארץ ומזרים. בעלת-הבית שפכה לפני שיח. חשבתי קודם כי גם היא מזרע הנוצרים - כאלה פניה. אך לא, היא יהודייה גמורה, בת למשפחה מסורתית, אלא אמה מתה עליה בילדותה ואביה מיהר לשאת אחרת והיא נלקחה מהבית וגדלה בבתי קרובים, שהיו מתבוללים, ובמוסדות זרים, זאת אומרת, נוצרים, וכך הופקעה מתחום מנהגי היהדות ועתה מטענה היהודי דל וקלוש ולבה דואב והיא דואגת - חינוכם היהודי של הילדים מה יהא עליו. אמרתי לה כי העצה הראשונה לה היא קריאה בתנ"ך, '"הברית הישנה" בלע"ז, באנגלית כמובן, לפחות בספרי התולדות, כל ספר בראשית והמחצית הראשונה של שמות, ומיהושע עד מלכים ב' ומגילות רות ואסתר. נדמה כי נתנה אל לבה.

בינתיים רקדו בטבורו של החדר זוגות, דוחקים זה את זה בצד ובכתף, ובשעה מאוחרת מאוד החלה "ההצגה". הופיע בחור, ואיתו עזר שכנגדו, אומרים אשתו. בתחילה היה השעשוע נקלה בעיני, אך משנמשך והלך נגרפתי אחריו ונכבשתי. ניצנץ לפנינו כישרון בלתי-שכיח. הבחור היה גם לץ סתם, גם ליצן מקצועי, גם רקדן וזמר ומוקיון ולוליין ושחקן - כל אלה היו גלולים וכרוכים בו יחד, אך על הכל היה שחקן, ובחסד עליון, כולו אש מתלקחת, עובד את אלוהי אמנותו - או את אליליה- בכל רמ"ח ושס"ה, כל יצורי גוו וקווי פניו הם בידי כישרונו כחומר ביד היוצר. פרצופו משתנה מהקצה אל הקצה כהרף-עין, אוצר הבעותיו אין לו סוף והוא בודה ויוצר וממציא וכובש ומכניע, הכל בכוח הכישרון הפורץ ובוקע מכל מילה ומכל תנועה, מכל עמידה ומכל העוויה. הוא מזכיר את קלצ'קין. הוא מזכיר את דני קיי. הוא עולה על שניהם. אבל הוא זול ומשפיל עצמו ומשחת את שאר-רוחו המזהיר להבל ולריק. ההופעה הייתה מבריקה וטראגית כאחד. האישה עשתה מלאכתה כמצוות אנשים מלומדה ולא נחשבה לכלום - ננסית לעומת ענק. אך הוא היה גאוני - ועלוב.

כשהגיעה שעתנו ללכת, ראיתיו עומד מהצד. ניגשתי אליו ואמרתי כי רצוני לברכו על כישרונו - כישרון אמיתי וגדול. התרגש מאוד והודה לבבית. אמרתי כי אני כאן אורח נטה ללון וארצי ישראל. שוב התרגש ואמר: אם כן, הרינו "חברים לאותו המועדון": גם אני יהודי! רק אז התברר לי סוד כישרונו וגורלו.