לפני המלך נתייצב

בנגקוק,   21.11.1956

אחר הצהרים חזרתי לפעילות בתחום הוועידה. נערך טכס התייצבות ראשי המשלחות לפני המלך. נתבקשנו ללבוש כהים, אבל תלבושת רגילה, ורק הולנדי אחד התחכם להופיע במקטורן מזונב. היו אחדים שזילזלו אפילו בבקשה הצנועה של החצר והתגנדרו בחליפות בהירות מצבעים שונים - ולא אונה להם כל רע. הארמון -כהלכתו, וכבר נמאס לתאר את השטיחים והנברשות והתמונות הענקיות ורצפות השיש ושאר סימנים שמנו תיירים בארמונות מלכות, אלא שכאן הכל בגודש רב ותוך גירוי תמיהות על הטעם.

הועמדנו בחצי גורן מוארכת לפי סדר א"ב, מי שבא עם רעייתו הריהי בצדו, ומי שבגפו - בגפו. חשבנו כי כיוון שהוזמנו גברות תופיע גם המלכה, אך תוחלתנו זו נכזבה. בשעה המיועדת נכנס המלך, עלם כחוש כעמיתו הניפאלי, ואף הוא מרכיב משקפים שחורים לעיניו. יצא נשיא הוועידה, הלא הוא יושב ראש הכנסת הטאיית (שמחציתה חברים ממונים), ונשא משאו בטאיית ללא תרגום, אלא הכל סמכו עליו כי אמר דברים של טעם היאים למקום ולמעמד. אחר-כך התייצב וקרא בשמות כל ראשי המשלחות אחד אחד. כאן היה סדר עמידתנו בעזרנו, שכן לא בכל שם אפשר היה להבחין עקב היגויו שמעבר לסמבטיון. מי שרעייתו לצדו - נקראה רעייתו מייד לאחריו. וזה סדר ההתייצבות לפני המלך, עליו נצטווינו בפרטי-פרטים בחוברת מיוחדת, מודפסת חגיגית, שניתנה בידי כל אחד מאיתנו. אתה צועד בצעדי און ממקום עמידתך קדימה כלפי המלך ובהגיעך כדי פסיעה אחת ממנו דינך להיעצר ולהשתחוות ואז הוא מושיט ידו ואתה לוחצה ומייד עליך לסגת שלוש פסיעות אחורנית כשפניך אל המלך ושוב אתה מחווה קידה ופונה אחורה וחוזר למקומך. ואשר לגברות - עליהן עם לחיצת היד לבצע קידת-ברך כיאות. כך קרא הנשיא את השמות בזה אחר זה, באלבניה החל וביוגוסלביה כילה, וכולנו עברנו כבני-מרון והיו מאיתנו שהתבלבלו ומייד לאחר לחיצת היד פנו אחורנית ותיקנו עצמם ו"עשו חזור" ויהיו לצחוק ולשנינה, והיו שמעדה רגלם על רצפת השיש החלקלקה, המשוחה באיזה ממרח נוצץ, אך בדרך כלל עבר הכל בשלום ועל-כל-פנים בדממה גמורה, כשהמלך רק לוחץ ידיים ואינו מוציא הגה מפיו - פרט לתקלה אחת. אחת הרעיות והחמודה שבהן הייתה אשת נציג ציילון, שהוא מכרי הטוב, לאחר שפגשני ואף ליווני בנמל-האוויר בקוֹלוֹמבוֹ. והייתה האישה הענוגה לבושה סארי נאה ביותר והיה שערה עשוי בצניעות ובחן, פרח לבן בתסרוקתה וחיוכי גומות בלחייה. והנה מעשה שטן - נשתכח שמה וזכרה מהזקן נשיא הוועידה ולא קרא לה. אילו הייתה אחרת במקומה, אישה שאינה לוקה בוותרנות, הייתה יוצאת מהשורה על דעת עצמה מייד לאחר בעלה והולכת לקראת המלך ואין מוחה בידה, אך הציילוניות צנועות הן ונשארה הגברת הצעירה וההססנית במקומה, עלובת-נפש ומקופחת לעיני כל, והכל נדו לה ויהי הדבר לשיחה בפי כל. אחד מנציגי אסיה קיטרג באוזני על טכס זה כולו, שהיה נוקשה ונטול רוח-חיים, שכן המלך לא שוחח עם איש.

כתום פרשת הקריאה בשמות ולחיצות-היד הוציא המלך נייר מכיסו וקרא מעליו נאום, אשר מראש ניתן לנו תרגומו האנגלי.

הערב ארוחה רבת-מוזמנים אצל יעקבסון. זו ודאי עבודת-פרך בשביל בעלת-הבית הקשישה, אך היא ממלאת חובתה באמונה. החברה הייתה בעיקרה דיפלומטית - אם כי האמריקני, האנגלי והצרפתי לא באו, כל אחד ותירוצו בפיו. התוספת הבולטת הייתה נציגות בית המלוכה בדמות שני נסיכים עם רעיותיהם, אחד פרופסור ליחסים בינלאומיים באחת המכללות של בנגקוק, איש משכיל והוגה, ואחד נסיך סתם.

כרגיל, שהינו בלי סוף עד שנקראנו לאכול והייתי אני לאָכלה בפי רבים אשר קינחו בי את משקאותיהם, ומשהתיישבנו ליד שולחנות, לאחר שכל אחד מילא צלחתו על דעת עצמו מכל טוב אשר על-פני המגשים, נמצאתי במוקדו של גדול השולחנות ולא היה סוף לשאלות, והיה קשב דרוך לתשובות.

באמצע הארוחה והשיחה הגיעה שעתה של רחל צברי לנסוע ואלישיב ליווה אותה לנמל האוויר. כך אנו פוחתים והולכים.