בנגקוק, 20.11.1956
לפי "ניו-יורק טיימס" נאמד שלל מצרים שבידינו ב-50 מיליון דולר - סכום אדיר, אבל מה ערכו במזומן? במידה שיש כאן ציוד צבאי שָמיש, הרי למכור אותו לא נוכל. ודאי יש בו תוספת חשובה לציודנו, אבל החזקתם ותיקונם של הכלים החדשים אף הם יעלו ממון רב. מכל הטעמים האלה ומטעמים אחרים קשה לראות את התועלת שבפרסום הסכום המפוצץ. לעומת זה ב"טיים" מסופר על רווח כספי ממשי - בתוך השלל יש כמות דלק שתספיק לכסות את התצרוכת האזרחית של ישראל לשנה תמימה.
פגישות ומסיבות בשולי הוועידה
ארוחת-צהרים עם אחד מחברי המשלחת הצרפתית, לשעבר חבר סיעת מ.ר.פ.["תנועה רפובליקנית עממית" – מפלגה מרכזית-ימנית בצרפת], כעת בלתי תלוי ומקורב למנדס פראנס. סיפר כי מ. פ. מזה וז'יל מוֹק ודניאל מאייר ואדוארד דֶפֶרֶּה [סוציאליסטים. שני הראשונים יהודים] מזה התנגדו למיבצע סואץ. מוק ומאייר ודפרה לא רצו להפר את משמעת המפלגה, אבל מ. פ. והוא עצמו ואחרים נמנעו בהצבעה המכרעת. ואלה היו שיקולי המתנגדים:
ראשית, אם ניגשים למיבצע כה נועז ויוצא דופן, יש לעייל בכל המהירות ובמלוא המחץ, ללא רתיעה והיסוסים, ואילו לדעתם לא היה כל ביטחון כי האנגלים יגלו תקיפות כזו;
שנית, היה ברור להם כי או"ם יתקומם נגד המעשה וצרפת תמצא עצמה במצוקה מבחינה בינלאומית;
ושלישית, אפשר היה לחזות מראש את תגובתה השלילית החמורה של ברית-המועצות.
ניסיתי לחקור אותו אם אומנם היו כל השיקולים האלה לפרטיהם ברורים מראש או שמא יש כאן חוכמה שלאחר מעשה - ולא נתחוור לי. הוא הוסיף נימוק שהיה לשוללים ואשר במיותר דגל בו מ. פ.: ממשלה זו של מוֹלֶה ופינו נכשלה באלג'יריה; החוג של מ. פ. חייב בהחלט שימוש בכוח - אבל רק לשם דיכוי המרד ולא לשם השגת פיתרון לבעיה - שום פעולה צבאית לא תפתור את בעיית אלג'יריה - הדבר ייתכן רק על-ידי משא ומתן מדיני, כיוון ששיטת הכוח כפיתרון לבעיה נחלה כישלון, הייתה הממשלה חשודה בעיני אלה על המצאת מיבצע מצרים כאמצעי של הסחה ואסוואה.
אבל יהיו השיקולים שלכתחילה אשר היו, טען איש -שיחי, בדיעבד הרי ברור כי המיבצע נכשל בשתי מטרותיו: נאצר לא נפל וההשתלטות על תעלת סואץ לא קמה. ביקש לדעת מה אני חושב על המיבצע מבחינה ישראלית.
אמרתי כי אי נפילת נאצר היא אכזבה קשה, גם סבור אני כי הדיבורים על סיכויי שלום דווקא תחת לחץ מפלתו הצבאית של נאצר הם הרהורי לב, אבל בשום אופן לא אגדיר את המיבצע שלנו - את מסע סיני - ככישלון. להיפך, ברור כי נשבר גאון עוזו של נאצר, פקעה השלפוחית של גדולתו, נהרס המיתוס שהקיף את שמו, נתחסל חלומו להשתלט על ארצות-ערב אחרות, וגם מבחינת איומו על ביטחוננו הוכה הצבא המצרי מכה אנושה ביותר. איש-שיחי פיקפק בכל אלה. לפי ידיעותיו יש סימנים להתלכדות חדשה מסביבו של נאצר, על-כל-פנים בתוך מצרים. ממילא מובן כי לא אמרתי כל מה שאני חושב בפרשה זו [לעומת זה, תוצאות חיוביות אחרות של מסע סיני עדיין לא היו ברורות אז]. נשאלתי אם איני חושש עכשיו להתקפה מצד מדינות ערביות אחרות בעזרת ברית-המועצות. הבעתי ספק רב אם גם חיזוק ועידוד רוסי נמרץ יהיה בהם כדי להניע איזו ארץ ערבית להסתכן במלחמת תנופה נגד ישראל, אבל הסכמתי כי הגורם הסובייטי בסביבתנו הוא בגדר חידה ואין לדעת כיצד יתפתח בעתיד הקרוב.
נסענו למסיבה אצל השגריר הפיליפיני ומצאנו שם חבורה מצומצמת ומובחרת - בכלל זה הודים ויפאנים ואינדונסים.
קומץ גרגרי-אבק
ממסיבה זו - לבית יעקבסון, לקבלת פנים יהודית. הוזמנו כל אחינו בני ישראל הנחיתים בבנגקוק, תושבים וגרים: אודים מוצלים, וכל מיני בודדים סחופי-רוח, ואנשים שעיסוקם ומגוריהם כאן בני-חלוף, בכלל אלה יהודים אמריקנים הפועלים כאן בתחום הסיוע כמומחים או כמורים. הקהל ברובו מורכב מתלושים, אשר כל אחד וסיפורו המיוחד ואין הם מצטרפים יחד לשום רקמה או חטיבה, אלא הם מפוררים מטבעם, איש לעברו. הנה במקרה נקלעו תחת צל קורה אחד - שוב אך ורק בזכותה של ישראל - ומחר הם תקועים מחדש איש בפינתו ומתנכרים זה לזה. היו כאן שוב צאצאי אותה עדת בבל בבומביי אשר ממנה נסתעפו שלוחות לכל פינות המזרח הרחוק, יהודי סוריה מחותנים בבנות בבל, "ייקים" על טהרת הפליטות הגרמנית, פליטים אוסטרים וצ'כים, יהודים רוסים שהגיעו הנה לאחר גלגולי מחילות - אם מחַרבין או מטיינצין או משנהאי או על-פני אירופה והודו, ואפילו זוג אחד החושב עצמו לישראלי, על-כל-פנים לפי ניירותיו, ובפיו הסיפור השגור על נסיעה משנהאי לארץ ושהייה שם ('"ויש לנו קרובים ברמת גן!") ונדידה חזרה לטוקיו והתגלגלות מיפאן הנה. טיפוס אנושי מאוזן וחיובי כשלעצמו מהווים הזוגות האמריקנים, רובם צעירים, הבעלים עובדי משלחת הסיוע או מרצים במכללות והנשים מגדלות טף וכולם עתידים לחזור לארצות-הברית ואדיר חפץ כולם לבקר בדרכם חזרה בישראל. שוחחתי כאן אנגלית וגרמנית וצרפתית ורוסית וערבית - רק התורכית נשארה בלתי-מגויסת ואילו העברית קיבלה חופשת-נופש. הסברתי פנים לכל והייתי עייף עד כלות הנפש ואפשר ראו זאת ואפשר משום זה לא ביקשוני לדבר או פשוט לא העזו, אך לא רציתי כי יתפזרו בלי לשמוע דברי אלוהים חיים וקראתי באוזניהם תשובת בן-גוריון לבולגאנין, למען יתרשמו מדיבור גאה ואמיץ של ראש ממשלת ישראל.
