בנגקוק,   19.11.1956

התחילו פועלות הוועדות. נכנסתי לוועדה "המדינית" ושוב נוכחתי בחוסר הממש שבאיגוד זה. המעטה החיצון של נוהג פרלמנטרי, על כל הפרטים והדקדוקים של ויכוח וניסוח הצעות והגשת תיקונים והסתייגויות והצבעות לפי המשלחות, שבא כאילו לשוות חשיבות מעשית לעבודת הוועידה, אין בו למעשה אלא להבליט עד כמה מוסד זה נעדר-תושייה. דומה כי לו הסתפק האיגוד בוויכוחים בלבד, היה אופיו יותר מציאותי ועבודתו יותר רצינית. אבל אפשר זוהי דעה שטחית שאיננה מתבססת על ניסיון מספיק.

בתחילה הקשבתי לוויכוח ממושך וריק בתכלית על בחירת היושב-ראש במקומו של תורכי שהתפטר. הבעיה הנוקבת והקובעת גורל הייתה אם היושב-ראש החדש שייבחר יהיה כוחו יפה רק לכֶנס זה או לכל התקופה עד לוועידה הבאה. הוכרע הדבר כפי שהוכרע ונבחר שוב תורכי, מיודענו זוֹרלוּ, מי שהיה סגן ראש הממשלה וממלא מקום של שר החוץ.

סדר-היום בכללותו היה תפל ביותר, אך פתאום קפץ עניין אשר עוקץ בו. ההודי קוּנצרוּ, זה שהיה לי איתו ויכוח ממושך בארוחת-ערב בדלהי, הציע הקמת איגוד בין-פרלמנטרי לארצות אסיה ואפריקה, בשל העניינים המיוחדים והמשותפים לארצות אלו, על-מנת שיהא כלול במסגרת האיגוד העולמי ונהנה מחסותו ומתמיכתו הכספית. קמו אסיינים כפיליפיני וכפכיסטני וכפרו בנחיצותו של האיגוד המוצע וקמו עיראקי ופרסי ותמכו בהודי וקם דני והצהיר כי הארצות הסקנדינביות מקיימות בינן לבינן איגוד כזה, אבל אין עולה על דעתן להטיל משאו והוצאותיו על האיגוד העולמי וקם המזכיר הכללי וטפח על-פני הנאספים את העובדות העגומות של תקציב זעום ומזכירות מקוצצת וביקש לדעת הוצאה נוספת זו מאיזה מקור תכוסה. במהלך ויכוח זה נתגלה אחד האסיינים - ואין ללמוד ממנו על הכלל וגם ארצו לא תיזכר לבל ייזקף הדבר לחובתה - כטרחן מופלג וכקשקשן בחסד עליון וכמקשן להכעיס. שוב ושוב נטל רשות-דיבור וגיבב מילים ללא שחר והציף את הוועדה בשפעת מללו וסופו שהוציא את היושב-ראש מהכלים. נמלך היושב-ראש והציע להעביר תחילה את הצעתו של ההודי לבדיקה בוועד הפועל של האיגוד וקם אותו מללן והרעיש עולמות וביקש לדעת מה בדיוק מוצע להעביר לבדיקה, גם השאלה כיצד יופעל וימומן האיגוד האסייני-אפריקני או אם בכלל יוקם איגוד כזה, שהרי אם כך אזי המסקנה כזו וכזו ואם אחרת אזי כך וכך, אבל אם לא זה! ולא זה אזי מה ומדוע והלא יש פנים לכאן ולכאן וכולי וכולי – והיה בלבול-המוחות שלם, מלאכת מחשבת של מבוכה. כמו בעצרת או"ם כן גם פה נוכחתי לדעת כי נימוס בינלאומי משמש מחסה יותר יעיל לאיוולת מאדיבות רגילה.

בינתיים נתתי דעתי שמא אין העניין כה פשוט ותמים והאין מכינים לנו כאן באנדונג חדשה בזעיר אנפין. שאלתי באמצעות היושב-ראש את קוּנצרוּ לפי איזה עיקרון יוקם האיגוד שהציע - אם לפי ההשתייכות הגיאוגרפית ללא כל אפליה או שמא לפי איזו בחירה שרירותית - אך היושב ראש קצרה רוחו להצביע ופסק כי אין לעורר עכשיו ויכוח זה, שכן הצעתו היא לבקש את הוועד הפועל לבדוק תחילה את העניין כולו. חשבתי כי בשלב זה השגתי מבוקשי על-ידי עצם הצגת השאלה. ובכן הוחלט להעביר את ההצעה לוועד הפועל. אומנם ברגע האחרון עוד היה אותו וַכְּחָן מצעק ומשווע כי העניין לא התלבן מעיקרו ויש כאן סתומות חמורות הטעונות הבהרה ופיענוחו אבל שומע כבר לא היה לו והוא חזר לשבת בפחי-נפש.

זזה הוועדה צעד קדימה וניגשה לקבוע תוכנית לפעולות האיגוד לשנה הבאה - ותקום אישה רוסייה, פרופסורית להיסטוריה, זו שביקשה שלשום לשכנע את הוועידה כי כל מעשי ברית-המועצות בהונגריה הם כתכלת השמים לטוהר, ולא באו אלא להציל חירותה של אומה זו מידי סוכני הוֹרטי שזממו להחזירה למשטר של ניצול ועבדות; קמה והציעה נושא ללימוד, והוא "תפקידם של פרלמנטים בקידום עצמאותן של ארצות מושבתיות ותלויות". נענה לאתגר זה אחד האנגלים ואמר: אדרבא, הבה נכלול במסגרת הלימוד גם קידום העצמאות של הונגריה ורומניה ודומיהן, ונתן טעמו ונימוקו, שהרי כשם שיש בתוכנו מושגים שונים על מהותה של דמוקרטיה פרלמנטרית, כן אנו מחולקים בהגדרתן של ארצות כמושבתיות וכבלתי עומדות ברשות עצמן, והנה בעיניו ובעיני חבריו, למשל, אותן ארצות במזרח-אירופה שפירש בשמן הריהן משועבדות לאימפריאליזם הרוסי וקיימת השאלה מה תפקידם של פרלמנטים בקידום עצמאותן. ראתה הפרופסורית כי הוקדח תבשילה ומיהרה - יותר מדי מיהרה - לקום ולהודיע כי היא חוזרת בה מהצעתה ויצאה מהעניין לא במעט בושת-פנים. מרוב החיפזון שנהגה לא נתחוור, כנראה, דבר הנסיגה לאחדים מבעלי-בריתה, שכן קם נציג בולגרי וביקש רשות דיבור לתמוך בהצעה הסובייטית, ללא ספק לפי הידברות מראש עם בעלת ההצעה. תמה היושב-ראש: רצונך לנאום על הצעה שירדה מהפרק? אמר: הן, יש לי מחשבות להביע. עבר צחוק קל ומנומס באולם, ודאי תוך אהדה לחבר שהציקתו רוחו להתפרק מנאום שהכין. קפץ העיראקי ומחה נגד עבירה חמורה כזו על כללי הנוהל. נחנקו הדברים בגרונו של  הבולגרי ובזה נסתיימה החוכּה.

לסירוגין בין הבלוּת להבלוּת במהלך ישיבה זו עברתי על צרור מברקי רויטר. אתמול אחר הצהרים והבוקר לא הופיעו עיתונים ונסתם המקור הסדיר לחדשות.

כארבעים אלף פליטים הונגרים הגיעו לאוסטריה, בהם הרבה צעירים - סטודנטים, פועלים, אנשי מקצוע - שנלחמו נגד הדיכוי הסובייטי. מגמת פניהם לארצות שמעבר לים. אינם רואים סיכוי לשוב למולדתם. נקל לשער את הייאוש האוכל את לבם. האין בקרבם יהודים?

ענייני ניקוי תעלת סואץ מהספינות המטובעות מתנהלים בכבדות. החברות שהוזמנו על-ידי אנגליה וצרפת דורשות אישור מאו"ם. כל עניין תפעול התעלה מחדש נתון במבוכה, אלא אם כן הכוונה להחזירה לריבונות מצרית, ללא כל רווח לאנגליה ולצרפת ותוך החזרת המצב לקדמתו מבחינת ישראל.

הצעת ארצות-הברית לדחות קבלת סין העממית לאו"ם נתקבלה ברוב של 47 נגד 24 עם 8 נמנעים. הודו טוענת, כי ההחלטה חסרת תוקף כיוון שלא היה רוב של שני שלישים. ישראל נמנעה - אילו הצביעה בעד הצעת ארצות-הברית, היה נוצר רוב של 2/3. לא ברור מדוע לא הצביעה נגד.

צרור התפרעויות ערביות בסיני ובנגב, בהן הייתה ידנו על העליונה.

נתפרסמה תשובת בן-גוריון על איגרתו השנייה של בולגאנין. הפעם לשון הרבה יותר תקיפה: אם יש לדבר על פיצויים, אזי ממצרים לישראל ולא להיפך - בעד חללי מלחמת 1948 ונזקיה, הפסדי החרם וההסגר מאז, קורבנות הפידאיין בכל השנים שחלפו. התשובה מציינת כי כמה ביטויים המופיעים באיגרת בולגאנין לא יכירם מקומם ביחסים בין חברי או"ם.

בוועידה התחיל היום אחר הצהרים הוויכוח הכלכלי. נסעתי לוועידה לשמוע את דוד. הנאום היה רב-תוכן ועתיר-רעיונות. פעם בו להט עמוק לעניין ובאה בו לידי ביטוי אחיזה בשורשי הבעיה - קידום המשק של ארצות נחשלות - והוא זכה לקשב רב ולהערכת רבים. אבל שוב היו מחיאות-הכפיים קלושות בתכלית. בהשוואה להדם של נאומים אחרים, פחות חשובים.

נסענו לקבלת הפנים בארמון ראש הממשלה. שוב בניין מפואר - מנַין להם כל האמצעים האלה והעזת התנופה! קוּנצרוּ ניגש ואמר כי היה מוכן לענות לי הבוקר בוועדה כי הכוונה היא לאיגוד אזורי ללא הוצאת ארץ כלשהי מהכלל. ההודי ג., חבר פרלמנט מהסיעה הסוציאליסטית, ניגש אף הוא לפרוע חוב עוד מוועידת בומביי: הרצאתי בפני המשלחת ההודית הייתה משכנעת ביותר; בדרך-כלל, אנו רשאים לראות בתוצאות הוועידה ההיא מבחינתנו הצלחה מובהקת, אבל אחרי הכל עלינו להבין כי עם כל הבנת מצבנו בלתי-אפשרי היה הזיכוי; "אתם צודקים בהחלט בטענותיכם, אבל טועים במעשיכם".

לארוחת-ערב שלושתנו אצל לורד וליידי סטאנסגייט. הליידי, שלמדה פעם לקרוא את התנ"ך במקורו, פגשה אותנו ב"ברוכים הבאים". היו גם השגריר הבריטי ואשתו - כוונת האורחים הייתה כי נרביץ בהם "ציונות". הסטאנסגייטים מתאכסנים בבית-ההארחה של המפלגה השלטת, הווה אומר של ראש הממשלה. שעתיים וחצי "נחלבתי" בלי רחמים.

דוד יוצא הלילה לניו-יורק, כחבר משלחתנו לעצרת, ונפרדנו.