ג
בכנס נבחרי אומות העולם ולאחריו
סיאם
האיגוד הבין-פרלמנטרי מתכנס
בנגקוק, 15.11.1956
הלילה עבר כולו בטיסה. בתחילתו נרדמתי וישנתי כשעתיים, אחר-כך התעוררתי וקראתי שעתיים ושוב נרדמתי וישנתי שעתיים. נחתנו קרוב לשמונה בבוקר. נציג הכבוד יעקבסון לא פגשני הפעם - המטוס היה מיועד להגיע ב-8.30 והאיש הנחמד לא דאג כנראה לעמוד בקשר עם נמל-האוויר. איתי במטוס באה המשלחת הצרפתית לוועידת האיגוד הבין-פרלמנטרי ובנמל האוויר הסתובבו בחורים מטעם הטקס של ממשלת טאי ודאגו להסעתנו. הייתה בידם רשימת כל הצירים וביררתי לאיזה מלון עלי לנסוע והוסעתי במכונית מיוחדת עם חפצי ושוב סקרתי את הסביבה משני עברי הדרך, על הצמח והחי והאדם, וכך השגחתי במכונית מקושטת בדגל ישראל אצה על-פני הכביש לעומתי ומובילה את נציג ישראל המאחר. הובאתי למלון בעל שם משונה- ראטוֹנאקוֹסין - וכשמו כן הוא, בית גדול וחסר-צורה, ספק קשתי ספק זוויתי, אולמיו גבוהים לאין שיעור, מדרגותיו רחבות למעלה מכל מידה, מרפסות קומותיו פתוחות לכל רוח. עם כניסתי עמדתי מייד על המשטר וההווי וקצב החיים. רשמוני ואמרו: עכשיו תשב ותמתין - ינקו את החדר ואז תיכנס לתוכו. מחיתי: איך זה לא דאגו להכין את החדר בעוד מועד, הן הוא הוזמן לפני כמה שבועות, השעה אחרי תשע ואילו ב-10 נפתחת הוועידה! הופיעה רחל צברי - היא הולכת כבר לוועידה. מחאתי הועילה והובילוני למעלה. הוקצה לי חדר ענקי בממדיו ונעדר כל היגיון הנדסי בצורתו - ולידו חדר-רחצה מלפני המבול: כיור קטנטן שברזו היחיד אינו מזדקר חלילה אלא מימיו קולחים על הדופן, מקלחת קרה וכד גדול מלא מים, המעיד כי לא תמיד יש לסמוך על הברז. ניגשתי להתגלח בחיפזון. ביקשתי מים חמים והביאו לי בקבוק תרמוס... פניתי כה וכה והנה אין מגבות. צילצלתי והופיע בחור ואמרתי לו מבוקשי וחייך והפטיר "יֶס, סיר" ונעלם ולא קרה דבר. שוב צילצלתי והופיע בחור אחר והתברר כי הבחור הראשון אינו מבין מילה אנגלית, אלא משום נימוס הוא מאשר כל מה שאומרים לו. הן ארץ-טאי הייתה עצמאית מאז ומעולם - וידיעת האנגלית מנין? טילפנתי למטה וענתה בחורה דוברת אנגלית וכשביקשתי מגבות שאלה אם הן דרושות לי מייד וזכתה בהתפוצצות. בכל זאת התגלחתי והתקלחתי וחילפתי והגעתי לוועידה עם פתיחתה.
בית הוועידה של האיגוד הבין-פרלמנטרי אינו עושה רושם מיוחד מבחוץ. בדרכי מהמלון במונית עברתי על-פני כמה בניינים ממשלתיים גדולים ממנו רחבי-תנופה וכבדי-מבנה. אך בכניסתי פנימה נתגלה מראה מרהיב: אולם-ישיבות ענקי שריהוטו שיא של נוחות וטעם עם צירופי צבעים עדינים ביותר. הסגנון הוא של בית או"ם בניו-יורק, הן בסידור הן בקישוט, והאולם כולו הוא תכפיל ממועט לאולם העצרת - על דוכן הנשיאות, ושולחנות המזכירים, ושורות המשלחות, ותאי התורגמנים, ומקומות הישיבה המיועדים לקהל. ייחודו הוא רק בלוח הענקי הניצב מאחורי דוכן הנשיאות, כולו עיטורי-זהב בנוסח אמנות טאי הקדומה. והנה מתברר כי את הבית המפואר הזה הקימה ממשלת ארץ-טאי במיוחד בשביל הוועידה הזאת, אומנם תוך כוונה כי יוסיף לשמש מעון לכינוסים בינלאומיים. גם בדלהי הוקם הבניין העצום בו מתקיימת בימים אלה ועידת אונסקו - במיוחד לשמה. אסיה שקמה לתחייה מגלה יכולת כבירה של מאמץ להשתוות עם אירופה ואמריקה ואף לעלות עליהן בהכנסת אורחים לכינוסים עולמיים, תוך רחבות ונדיבות ופאר שקשה מאוד לכל ארץ בנויה על תלה ושוקטת על שמריה להתחרות בהם. גם חדרי הוועדות בבניין זה שבבנגקוק הם כלילי-תפארת, משוכללים בנוחותם ובנוי ריהוטם, ואין לשער כלל שאם אי-פעם תגיע ישראל לשמש אכסניה למעמד כזה נוכל אף במשהו להידמות לרמת היעילות והשכלול והיופי שהגיעה אליה בבניין זה שאני בתוכו ארץ-אוכלת-אורז זו, אשר מחצית "בית הנבחרים" שלה ממונים אישית על-ידי ראש הממשלה.
ובכן הסידור הוא ממש כמו באו"ם - שולחנות קשתיים ארוכים מזה ומזה למעבר המרכזי, ופסי הרצפה שמתחתם הולכים וגבוהים אחורנית. המשלחות מיושבות לפי סדר אלף-ביתי באלבניה החל וביוגוסלביה כילה, והשם היקר והנשגב והמלהיב בכל פעם מחדש ISRAEL מתנוסס במקומו המיועד. נוכח הכתובת השחורה הזאת על לוח לבן מצאתי בבואי נערה תימנייה, יושבת לבדה. שמרה לי את המקום הראשון ומשישבתי החלו ניגשים חברי משלחות מכרים: אחד האנגלים ואחד הצרפתים, וכמעט כל ההולנדים, שהצהילו פנים במיוחד, וסאנדלר השבדי, ראש ממשלה לשעבר, ועוד.
בפעם הראשונה באסיה
לורד סטאנסגייט מיודענו [לשעבר וג'ווד בן, ביקר בארץ פעמיים], שהוא הנשיא הקבוע של האיגוד והרוח החיה שבו, קם והודיע על סדר ישיבת הפתיחה הטקוּסה: יבוא ראש הממשלה והוא עצמו יצא להקביל פניו וזה ינאם ואחריו יבוא נשיא בית הנבחרים של טאי שייבחר לנשיא הוועידה ואף הוא יישא דברו ועוד כיוצא באלה. כל ההכרזות הללו נתקיימו במלואן ושמענו אנגלית נוסח טאי מפי שני האישים הדגולים - הרכבנו כולנו אוזניות כדי לקלוט היטב את הדברים - ונתנסינו בעולם חדש של קולות והיגויים אשר בינם לבין קולותיה והיגוייה של השפה האנגלית מרחק של אלפי מילין ותהום של אלפי שנים. אחרי-כן נשא סטאנסגייט עצמו את דברו - בפשטות, בישרות וברגש אנושי עמוק. זהו זקן יחיד-סגולה הנושא נפשו תמיד למשהו נעלה ושומר על להט נעוריו עם כל התקרבו לגבורות. כל הנואמים הרימו על נס את העובדה כי איגוד זה מתכנס זו הפעם הראשונה באסיה.
באמצע הישיבה הופיע דוד הכהן, שהגיע הבוקר מרנגון, ונעשינו חוט משולש. ארוחת צהרים אכלנו שלושתנו יחד במלוננו, לשם הובלנו עם שאר הצירים המתאכסנים בו - אמריקנים ודנים - באבטובוס מיוחד שהועמד לרשותנו על-ידי ממשלת טאי. רוב הצירים מתאכסנים במלון גדול וחדיש משלנו, אשר גם הקמתו הוחשה בקצב-פלא למען יעמוד הכן לקלוט את באי הוועידה.
פרוזדורי אולם הוועידה הנרחבים שוקקים נוער סיאמי. אלה הם סטודנטים וסטודנטיות של מכללת בנגקוק שהתנדבו לשרת את צירי הוועידה. עדיני-פנים, דקי-גיזרה, עיניהם נוצצות וערות, החיוך אינו סר מעל שפתותיהם. כולם כאחד משמשים מופת לאדיבות, לסבר-פנים ולניקיון. אנגליתם מאוד צולעת - עדות שלילית, אך ממשית מאוד, לעובדת עצמאותה של סיאם מקדמת דנא, ששמרה על תרבות הארץ מהשתלטות לשון זרה, ואיפשרה לשפה הלאומית להתפתח באין מפריע עד שהגיעה, באורח טבעי, לשמש שפת-הוראה בחינוך הגבוה - שלא כמו בהודו ובציילון ובבורמה.
בישיבת אחר הצהרים החל הוויכוח הכללי, שצירו המעשי חייב להיות הדוח של המזכיר הכללי, אך למעשה הוא משתרע על-פני תבל רבה. אכן גם דוח המזכיר הכיל עולם ומלואו - מאמץ הראוי לשבח, שבא לסכם בתחום חוברת אחת את כל הבעיות התלויות ועומדות שהטרידו במשך השנה את הזירה הבינלאומית, בכלל זה פרק מלא הבנה על ישראל.
כל עניין יעילותו, ואפילו זכות קיומו של האיגוד הבין-פרלמנטרי הם בגדר שאלה. אביו הרוחני של המוסד וחסידו הנלהב כלורד סטאנסגייט יכול לראות בו עולם מלא של אפשרויות פגישה והידברות חופשית בין נבחרי עמים, הבא להרבות הבנה הדדית בין האומות ולהשכין שלום ואחווה בעולם כולו. לעומת זה, ספקני הדור רשאים לטעון כי אין איגוד זה אלא צל חיוור לאו"ם, מין מועדון בינלאומי לוויכוחים, שאין תוצאותיהם, אפילו נסתכמו ונוסחו בהחלטות, מחייבות שום פרלמנט ושום חבר בו ולכן אין הן שוות את טרחתן. אבל, גם כופר זה בעיקר יוכרח להודות כי מכיוון שגוף כזה קיים - והרי כל גוף קיים ועומד ממציא לעצמו הצדקת קיום ועל-כל-פנים ממאן להתחסל, כל-שכן אם תפעולו מאפשר נסיעות והתארחות, בכל פעם בארץ אחרת, ומי שיש לאל ידו, כאמריקנים למשל, הריהו נוסע עם רעייתו ולעיתים גם עם בנו ובתו ועושה בדרך כאוות-נפשו ונהנה מזיוו של עולם וממנעמי התיירות - לכן משמשות ועידותיו ממילא מיפגש בינלאומי ומוקד לוויכוחים ובמה לחילופי-דעות ואזי הנעדר נמצא לוקה ושומה במיוחד על כל מדינה העלולה לשמש נושא להשגות ולקטרוגים, להשתתף ולעמוד בשער ולהשיב לחורפיה דבר. משום זה באנו עד הלום ונגזרה עלינו ישיבה ממושכת כאן. עמדה להגיע משלחת גדולה, מורכבת מרוב סיעות הכנסת, אך משום שיבושי-דרכים נתבטלה נסיעתה והוטל על שלושתנו בלבד לייצג את הפרלמנט הישראלי. בהיפתח הוויכוח נמצאנו דרוכים לקראת פורענות, ההתקפות וההשמצות שהיינו מועדים לה.
ויכוח דו-חזיתי
הפורענות בוא באה, אבל לא הייתה נוראה כאשר יגורנו. מצאנו עצמנו מוגנים כפליים.
ראשית, ההסתערות על ברית-המועצות בשל זוועות הונגריה הייתה הרבה יותר חריפה וכללית מההתקפה על הנחשבים לעבריינים במזרח התיכון.
שנית, גם בהתקפה הזאת שימשו אנגליה וצרפת מטרה ראשית לחצים ואילו ישראל הוכרחה להסתפק בתפקיד צנוע של יעד משני.
הצלף העיקרי במסע הראשון הייתה משלחת אוסטריה. נאומו של ראש המשלחת האוסטרית היה כתב-האשמה קטלני נגד ברית-המועצות – גלוי לב וחזיתי, ללא כל גמגומי נימוסין, אלא מפורש וחותך ומזעזע. התגוננות ברית-המועצות הייתה צולעת וכושלת. אחרי האוסטרי החרו רבים ועניין הונגריה הפך ציר מרכזי לוויכוח. אכן רבים הקדישו תשומת-לב מכובדת גם לנושא השני, אבל הבכורה נשארה בידי הראשון.
מתקיפי ישראל בחזית המזרח התיכון היו בעיקר שלושה: העיראקי, הפקיסטני והרוסי. העיראקי היה הערבי היחיד שבא לוועידה. מקומותיהן של סוריה ולבנון היו מוכנים, אך נפקדו. העיראקי התקיף את ישראל אגב מתיחת ביקורת על דוח המזכיר וקיצר מאוד בקטרוגו: שוב הוקיע את היהודים כפולשים ומנשלים, דגל בהחלטת 1947 אשר "הערבים מוכנים עכשיו לקבלה" ורק כלאחר-יד הזכיר את מיבצע סיני כראייה נוספת לתוקפנות ישראל. היה ברור כי אין הוא רואה מעניינו כלל להופיע כאן כתובע ראשי לעלבונה של מצרים, אם גם יצא ידי חובת ההוקעה של אנגליה וצרפת. הפקיסטני פטר את ישראל בפסוק אחד בלבד – "אשר לישראל, הרי תוקפנותה היא מהמפורסמות". שמתי לב כי ראש המשלחת הבריטית ועוד חבר אחד שלה מחאו כף דווקא לפסוק זה. הסובייטי ביקש להכתים את ישראל הן כתוקפן הן כמכשיר בידי המעצמות האימפריאליסטיות. התייעצנו בינינו וגמרנו כי אדבר מחר, שמא יושמעו לפני-כן עוד כמה נאומי קטרוג, ומוטב כי אענה על כולם.
נהגתי הפעם לא ליזום פגישות עם אנשים. בומביי סחטה ממני טיפת לשד-מוח אחרונה ושיתקה כל תשוקה למערכת ניצוח יזומה. לימדתי יוצא מהכלל רק לגבי אדגר פור, הוא ראש ממשלת צרפת לשעבר, אשר היה הראשון שהחליט למכור לישראל מיסטרים דגם 4א', בשיחה שנתקיימה בינינו בפריס, בנובמבר אשתקד. פור הוא ראש המשלחת הצרפתית. ניגשתי אליו ויצאנו מן האולם ושוחחנו על המאורעות.
אחרי הישיבה השתתפנו כולנו בקבלת-פנים גדולה לכל משתתפי הוועידה מטעם הקבוצה המארחת, הלא היא נציגות הפרלמנט הטאיי, וממנה חזרנו למלון לארוחת-ערב.
בעיתוני אחר הצהרים של בנגקוק שיחת הרמטכ"ל שלנו עם עיתונאים - הראשונה לפרסום אחרי מסע סיני. המסע תוכנן לחמישה ימים אך נמשך רק ארבעה. נכון כי ההפצצות של אנגליה וצרפת במצרים מילאו תפקיד חשוב, אך היה לאל ידה של ישראל לסיים את המסע בהצלחה גם בלי התערבות זו - אם כי המיבצע היה נמשך אז קצת יותר והיה עולה לישראל בקורבנות יותר מרובים. הרמטכ"ל נשאל אם ידע מראש, כי אנגליה וצרפת יתערבו באזור סואץ. התשובה הייתה מקורית: "ואילו ידעתי, כלום סבור אתה כי הייתי מגלה לך עכשיו" משה דיין גילה כי מייד בהחל ההתקפה הישראלית ב-29 באוקטובר פנתה מצרים לארצות ערב אחרות בקריאה לעזרה, אך שומע לא היה לה. זוהי גירסה קצת יותר מתקבלת על הדעת מזו שפירסם נאצר.
ידיעה אחרת מוסרת על נפילת הצעתה של סיעת חירות בכנסת לערוך דיון על הודעת ראש הממשלה בדבר נסיגה מסיני. ההצעה נדחתה ב-65 נגד 13.
ב-8.30 ישבתי לחבר את הנאום וב-1.30 גמרתי את המלאכה. המאמץ היה מייגע - לא משום הקושי להחליט מה עלי להגיד, אלא משום הקושי לקבוע מה מוטב להשמיט כדי שלא להאריך וכן לגבי בחירת הצורה כיצד להגיד את הדברים. ידעתי כי התקפה חריפת-לשון על הערבים, תוך שימוש במילים בוטות, עלולה להוציא שכרה בהפסדה ולהוכיח עצבנות, שנאה, נוקשות וכל שאר מידות אשר לא רק אינן מסייעות לשכנוע אלא משיגות תוצאה הפוכה. לעומת זה ראיתי כורח גמור להשמיע מעל דוכן הוועידה דברים ברורים ונוקבים הן בתשובה לעיראקי ושאר המתקיפים והן ובייחוד בהוקעת נאצר. המזיגה בין בהירות והתאפקות והחתירה לעשות את הנאום מועט המחזיק את המרובה היו כרוכות בחבלי ניסוח ממושכים ומאומצים. אך העיקר הוא שגמרתי ויכולתי לשכב ב-2 בלב שקט.
