דלהי, 14.11.1956
לפי העיתונים נקל היה לוועידת מדינות קולומבו להגיע לעמדה משותפת בשאלת מצרים – תמימות דעים שאינה מבשרת טובה לישראל - אך לא כן בעניין הונגריה, ולכן השתקעה עכשיו הוועידה בסוגיה זו. נראה כי מעצורי ראש ממשלת הודו לגבי הרשעת ברית-המועצות נכנסו לפעולה.
זה כמה ימים שהציבוריות ההודית סוערת בשאלת סלחנותו של נהרו כלפי הזוועה הסובייטית בבודפשט. עוד בבומביי התהלכו הסוציאליסטים ההודים מלאי קצף על ראש ממשלתם. ג'יי פי שלח לנהרו מברק של הוקעה ותוכחה שנתפרסם בעיתונות. היום ב"טיימס אוף אינדיה" מאמר מיוחד מאת הסופר המדיני, העורך חשבון צדק עם נהרו על השתמטויותיו מנקיטת עמדת-גינוי ברורה כלפי ברית-המועצות, על תשלום מס-שפתיים בלבד מצדו לדעת-הקהל ההודית והעולמית בוועידת אונסקו ועל חזרתו לסורו בכינוס כלכותה, ולבסוף על שערוריית הצבעתה של הודו בעצרת, בבדידות כמעט גמורה עם הגוש הסובייטי, נגד ההחלטה שדרשה פינוי הכוחות הרוסיים וסידור בחירות חופשיות. בעל המאמר קורא לנהרו להבהיר עמדתו באופן מוחלט בפרלמנט. מאלף מאוד באיזו זהירות ודרך-ארץ הוא משמיע ביקורתו וכיצד הוא מחפש כל נימוק ללמד זכות על נהרו ולהקל עמו בדין. אבל הוא קובע כי בעניין הונגריה הפרה הודו את הנייטרליות שלה והורידה קרנה בעולם וכן הוא מציין כי גאות נחשול הביקורת בתוך הודו נגד המדיניות הרשמית בעניין זה משקפת, זו הפעם הראשונה מאז הושגה העצמאות, מחלוקת פנימית רצינית, זאת אומרת, ערעור על נכונות עמדת נהרו בשאלת מדיניות-חוץ. לבסוף הוא מגלה כי אותה הצבעה נפסדת היא כנראה מעשהו האישי של קרישנה מנון, שנהנה מסמכות יותר מדי רחבה להצביע על דעת עצמו.
היום הגיעו לידי גיליונות "הארץ" מיום ה' 8 בנובמבר, יום ב' 9 בו ויום א' 11 בו. היה זה שלל רב. בגיליון הראשון קראתי בפעם הראשונה את נאומו המלא של ראש הממשלה בכנסת יום לפני-כן. בשני - שוב הנוסח המלא של שידורו בלילה אור ליום ו'. בשלישי - נאומה של גולדה בשבת בתל אביב, בו הגדירה את מטרותיו של מסע סיני. למדתי הרבה מגיליונות אלה - גם מהמאמרים שבהם, אשר העידו על מידת השתלטותם של הרהורי לב על מחשבתנו המדינית, עד לאמונה כי אפשר להגיע לשלום בדרך של כפייה.
שוב כתבתי יומן כמעט כל היום.
במלון הניח מישהו בשבילי גיליון של שבועת היוצא בדלהי והנקרא "איסטרן איקונומיסט" (הכלכלן המזרחי) מ-2 בנובמבר. חלקו המדיני, זה שבתחילת הגיליון, מוקדש כולו לישראל ולענייני המזרח התיכון. המאמר הראשון, "כלבי המלחמה", שופך עיקר חמתו על אנגליה וצרפת, אך כולו שזור ביטויים כ"תוקפנות ישראל", "התקפת ישראל על מצרים", "התוקפן הראשון" וכיוצא בהם. "אפשר אמת כי מצרים וארצות ערביות אחרות אחראיות בהרבה למצב זה. אף-על-פי-כן, בין מעשים המובילים למלחמה לבין הצעד האחרון של תוקפנות יש במגילת או"ם הבחנה חיונית. ישראל היא התוקפן הראשון היחיד במקרה זה".
עיקרו של המאמר מכאן ואילך הוא הוקעת שתי המעצמות עד להתעללות בהן, אבל תוך כדי כך צץ משפט כזה: "העובדה כי ערב הבחירות בהן עומדים להצביע שמונה (!) מיליונים יהודים, הצהיר הנשיא אייזנהאור כי על ישראל להסתלק מאדמת מצרים, מוכיחה כי יש בכוחה של הדמוקרטיה להביא בימי משבר גדול לידי החלטות המושתתות על עיקרון מוסרי רם, ללא תשומת-לב למחיר האישי או המפלגתי". ולבסוף: "הפעולה המוטלת על הודו היא בעולם הרוח - ביצירת דעת-קהל נגד ישראל, אנגליה וצרפת - ובכיוון זה עלינו לגלות את עמדתנו במלוא הזעם".
והנה עיתון המדבר עלינו ככה. מקדיש את מאמרו השני כולו לנו כותרת המאמר: "ישראל". עיקרו - הוקעת המשגה של נהרו באי-קשירת יחסים דיפלומטיים עם ישראל ודרישת תיקונו של מעוות זה ללא דיחוי. המאמר
פותח: "תפקידה המתפרץ של ישראל במאורעות המסוכנים של השבוע מוכרח לעורר שאלות מדאיגות על מדיניות הודו באותו חלק תבל. אף-על-פי שהכרנו בישראל למעשה ולהלכה, אין כיום נציג לממשלת הודו בירושלים או בתל אביב. נוכח חשיבותה המדינית של ישראל מצב זה הוא חסר-שחר. במידת-מה הוא מסביר את האפתעה בה נתקבלה בדלהי תוקפנות ישראל כלפי מצרים. מכמה סיבות - והבלתי פחותה בהן היא כי מר קרישנה מנון בנסיעותיו המרובות לקהיר בעניין סואץ ראה לפניו רק את בעיית המדיניות המצרית - חלה התעלמות גמורה מהאפשרות, כי תסבוכת סואץ יכולה לפרוץ כל מסגרת עקב פעולה תוקפנית מצד ישראל. לאמיתו של דבר לא הייתה שום הצדקה למשרד החוץ להסיח דעתו מיכולתה של ישראל להיטיב או להרע - או לזלזל בה. תהי דעתנו על מקומה של ישראל במזרח התיכון אשר תהיה, הרי הלאומנות הערבית כולה סובבת עכשיו על ציר קיומה של ישראל. ללא כל דיחוי נוסף חיוני לנו להציב בישראל נציג בעל ותק דרוש ולו רק על-מנת שיעמוד בקשר עם השלטונות וידווח לדלהי". מוֹתר המאמר הוא פיתוח נוקב של הרעיון הזה, מלווה הן בגילויי בקיאות מפתיעה בכבשונה של ישראל הן בהכללות היסטוריות יוצאות-דופן לגבי סוד התהוותה ("ישראל הובאה לעולם על-ידי אנגליה ועל קיומה סמכה יד ארצות-הברית"). הכותב מסיים בתביעה לקיים לגבי ישראל את "פאנץ' שילה" (חמשת העקרונות המהוללים של נהרו וצ'וּ אֶן-לאי) ודורש פעולה "מהירה ונלהבת".
היום ננעלה ועידת מדינות קולומבו וגילוי-הדעת שנתקבל בה יופיע בעיתונות מחר. כיוון שעלי לטוס לבנגקוק הלילה, הייתי מעוניין מאוד להשיג את גילוי הדעת לפני צאתי. אלישיב טס היום לבומביי והייתי אובד עצות אל מי אפנה ומאין יבוא עזרי, אך בערב נזכרתי כי ידידים לי פה בעולם העיתונות, הזוג האנגלי ג'קסון, שניהם נציגי רויטר, וחזקה עליהם כי יהיו מהראשונים לקבל את המסמך. טילפנתי וענתה לי אדריאן ונתן הקדוש ברוך הוא בינה בלבה להזמינני לארוחת ערב והיה הדבר נוח וחוסך זמן. נסעתי מרחק עצום ומצאתי דירה ולשכה מעורבים יחד ובתוך כל ההמולה המשרדית ותקתוק המכונות - תינוקת בעריסה, ראויה לפרס על זיו פנים ושלוות נפש. קיבלתי טופס של גילוי הדעת - ברור כי הוא מעשה ידי נהרו להתפאר, כולו טבוע בחותם סגנונו האנגלי המשובח והמיוחד. מבחינתנו יכול כתב זה להיות הרבה יותר גרוע, אם גם הוא נוקשה ונטרני למדי. מצאתי בו פיסקת סיום אשר אפשר יש לקלוט ממנה הד עמום לשיחתי עם ראש ממשלת ציילון - מובעת בה משאלה כללית וסתמית כי בכל מחלוקת יחתרו הנוגעים בדבר להסכם ולשלום.
פיטר ג'קסון החזירני במכוניתו כל אותה הדרך הארוכה. יעקב אבנון ליווני לנמל האוויר. המראנו ב-11.30 לטיסה של שש שעות בואכה בירת סיאם, כל הדרך בניתור אחד.
