הודו [ב] - 8.11.1956
שם הספר  משוט באסיה
שם הפרק  הודו [ב] - 8.11.1956
כותרת משנה  בומביי

 

ראשיתו של מפנה חדש לחומרה

 

בומביי,   8.11.1956

 

ב"טיימס אוף אינדיה" דיווח נרחב על נאום ראש הממשלה בכנסת. הוכרז כי שביתת-הנשק עם מצרים מתה ולא תקום לתחייה. ישראל לא תסכים בשום פנים להצבת כוח זר כלשהו, אחת היא איך יכונה, על אדמתה או בשטחים התפוסים בידיה. - הדוָוח מפרש: משמע, שום כוח או"ם בסיני או בעזה. – להלן הכרזה על נכונותנו לשלום, סקירה נלהבת על מהלך הקרבות ולבסוף מודגש כי צה"ל לא התקיף את שטח מצרים גופא, אלא המיבצע הצטמצם בתחום חצי-האי סיני. - ושוב מפרש הדוָוח: משמע כי בעיני ישראל אין חצי-האי המדברי מהווה חלק בלתי-נפרד משטח מצרים וכי ישראל דוחה את הדרישה להחזיר כוחותיה לקו הגבול הקודם. - ובכן מסתבר כי לא נכללה בנאום הכרזה מפורשת על אי-נסיגה מסיני! - הדוָוח מתאר: הכנסת על יציעיה המלאים עד אפס מקום נשארה דמומה (hushed). הכותרות הן: "ישראל נגד הצבת כוחות או"ם בסיני - לא תחזיר כוחותיה לגבול הישן".

כיצד מוכרחות עמדות אלו להשתקף בזירה שאנו נאבקים בה כרגע? המריית פי עצרת או"ם, אשר אומות אסיה תרמו תרומה כה מכרעת לגיבוש הרוב בה, כמוה ככפירה בעיקר, יען עצרת או"ם היא בשבילן מפגן השוויון הבינלאומי ומבצר החירות הלאומית - שני הנכסים היקרים ביותר לאומות אלה, אשר רובן זכו בעצמאות זה מקרוב לאחר תקופת שיעבוד ממושכת. יתר-על-כן, ההתנגדות לכוח בינלאומי פירושה בעיניהן הפקרת המרחב המסוכסך להתערבות ישירה של ברית-המועצות וארצות-הברית, זאת אומרת, הצעדת העולם לקראת סף המלחמה, ולכל הפחות הנחלת כיבושים חדשים לאימפריאליזם; ואילו מלחמה עולמית מהווה לדידן שוב, ובראש וראשונה, סכנה לעצמאות, אשר היא ורק היא תקוות עתידן ואשר לעת-עתה היא מאוד צעירה ובלתי-מבוצרת.

בינתיים סדר היום - כסדרו. אבּי בא עם הודי דגול, נשיא מפלגת הקונגרס במדינת בומביי. היה בארץ ונפגשנו. הוא מותח ביקורת על קו נהרו כלפינו אך נזהר מאוד בכבוד מנהיגו ומקבל חובת המשמעת המדינית לסמכותו בלי כל סייג. עם זה עושה רושם של בעל משקל ועצמאי בדעותיו. הוא יוצא היום לכלכותה לכנס המועצה הגדולה של הקונגרס, המתקיים אחת לשנה. מספר חברי המועצה כ-700. ועידת הקונגרס מתכנסת אחת לשנתיים ומספר ציריה כ-6,000. על סדר יומה של המועצה הפעם כמה שאלות חשובות של מדיניות פנים, בייחוד בתחום המשק הלאומי, אך ברור כי מרכז הכובד יועתק ממילא לצד בעיות החוץ ואישיותו של נהרו תשלוט בוועידה ללא מצרים. הסברתי לו את המצב לפי ראייתנו והבטיח לשוחח עם רבו.

בא עוד אורח הודי והוא מידידינו המסורים, מרצה לכלכלה ומומחה בקואופרציה. מאוד חשקה נפשו להיות מוזמן על-ידי בית-ספר קפלן למחזור הרצאות בירושלים.

בטרם אצא לוועידה – היושבת עכשיו כמליאה לקבלת החלטות ומתקרבת לסיומה - טילפנו לי מהקונסוליה כי נתקבל מברק גלוי מירושלים המכיל סיכום הנאום של ראש הממשלה בכנסת. הסתכנתי באיחור לישיבה, בה עלי להגיש בשם ועדת הניסוח את ההחלטה בדבר קבלת חברים לאו"ם, ונסעתי לקונסוליה. נוכחתי כי זהו מסמך חשוב שנוכל להסתמך עליו בהסברתנו והרקתי נוסחו משפת מברקים לאנגלית של בני-אדם. המברק מכיל שבע נקודות. כמה מהן משפרות בהחלט את הרושם שנתקבל מהסיכומים בעיתונות, גם על-ידי הוקעת מעללי נאצר והסברת הרקע שהביא לידי מסע סיני, גם על-ידי הגדרה יותר סבירה של עמדתנו כיום. והעיקר - אין במסגרת שבעת הסעיפים האלה דבר וחצי דבר על סירוב לפנות שטחים ולהחזיר כוחות ואין זכר להכרזה כי האיים או שטח כבוש אחר הם שלנו.

אגב, קונסוליה זו שלנו, שעובדים בה בסך הכל שני אנשים מישראל, הקונסול אבּי כספי ועוזרו אבינועם אדר, פועלת בימי משבר אלה יומם ולילה. חומר המברקים מירושלים, המחייבים פיענוח עצום מהכיל וגם ציפנות מברקינו גוזל שעות על שעות.

הגעתי לוועידה ממש ברגע האחרון ומייד נקראתי לשאת נאומי, בו דגלתי בזכותן של יפאן מזה וסין מזה להתקבל לאו"ם.

היושב ראש האינדוסי של ועדת ניסוח ההחלטות המדיניות כיבד את ישראל במצווה זו ולא ראיתי לסרב, שכן היה בהופעה על נושא זה כדי לאזן את מעמדנו בוועידה ולהפגין השתתפותנו האחראית, בפעולתו הכללית של הארגון.

הצגתי את העניין על בסיס עקרוני: כל מדינה עצמאית המצהירה נאמנות למגילה זכאית להתקבל לארגון הבינלאומי אם הרוב תומך בקבלתה, בלי שתהא מופקרת לשיגיונות של פסילה מצד איזו מעצמה אדירה או תלויה באיזה צימוד מלאכותי עם מועמדה אחרת. לשם כך מתחייב תיקון המגילה, אשר ייטול את האפשרות מהחברות הקבועות של מועצת הביטחון לחסום על-ידי הטלת וטו את הדרך לאו"ם בפני מדינה המתבקשת להתקבל כחברה בו. הדגשתי במיוחד את זכותה המקופחת של יפאן - ארץ שעברה עליה תמורה פנימית כה עמוקה לאחר מלחמת העולם האחרונה; אשר הדמוקרטיה שלה מעמיקה את שורשיה בנשמת העם משנה לשנה; אשר מפלגה סוציאליסטית גדולה עומדת בה על סף השלטון; אשר נודעת לה חשיבות כלכלית וחברתית כה מרובה במזרח הרחוק, באסיה ובעולם. כן עמדתי על התקלה הבינלאומית שבאי הכרת זכותה של סין למקום המיועד לה בעצרת ובמועצת הביטחון - וטענתי כי היעדרה מהארגון הבינלאומי גורם מתיחויות ומשברים מיותרים.

קפץ ממקומו באולם סיני מהונג-קונג, חבר מפלגת העבודה שם המשתתף בוועידה כאורח, והתריס נגד סין הקומוניסטית בשל משטר הרודנות והדיכוי שהיא מקיימת. חזרתי לדוכן ועניתי כי אין חוק באו"ם התולה זכות מדינה להתקבל בטיב משטרה הפנימי ואילו ננקט כלל כזה היה הדבר מביא לידי פירוק הארגון. אין מנוס מקבלת דינן של עובדות ובמצב הנתון מוטב כי ארץ כזו תהא בפנים משתישאר בחוץ. הוספתי כי כנציג ישראלי אין לי ללמד זכות יתירה על סין. אם כיום אין קיימים יחסים תקינים בין סין לבין ישראל, לא בישראל האשמה. אבל עלינו לדון על העניינים מבחינה בינלאומית רחבה וישראל חייבה תמיד הכרת זכותה של ממשלת פקין להשתתף באו"ם, אחת היא מה יחסה לישראל. הסעיף נתקבל פה אחד.

מהחומר שנתקבל ממשרד החוץ הסתבר כי הקו שלנו בארץ לגבי כבי"ל הוא להסכים להחזקתו באזור התעלה, אך לטעון כי אין יסוד להצבתו בחצי האי סיני. ההיגיון שבעמדה זו נשאר סתום ולא מוסבר. כלום מנוי וגמור עמנו להחזיק לאורך ימים בחצי האי כולו, לרבות הישימון העצום שבו, ולשאת בכל המסקנות הצבאיות, הכספיות והבינלאומיות הנובעות ממצב זה? ואם אנו מביאים בחשבון כורח או אולי יתרון של נסיגה ופינוי, האם מוטב לנו אז לעמוד דווקא שוב פנים אל פנים מול הצבא המצרי, או שמא אנו מעדיפים כי במקרה זה יישאר חצי האי פנוי מכל צבא - מעין שטח הפקר רחב ידיים, מִשְרָץ לכנופיות חבלנים ומרצחים?

כשחזרתי למלון לארוחת הצהרים קראתי לחברים את הסיכום המוסמך של נאום ראש הממשלה והצעתי כי נדאג לפרסומו בעיתונות כאן.

 

באנו עד משבר

 

הלכתי לישיבת אחר הצהרים של הוועדה המדינית תוך כוננות נפשית לתגובת חבריה על הנאום בכנסת, העלולה להעלות את שאלתנו מחדש על סדר היום. נרגעתי בהציג היושב ראש אשוֹק מיטא לבירור את סעיף קשמיר - לשם מתן סיפוק לפקיסטני סאגר. הלה הרצה את כל השתלשלות הפרשה מבחינת עמדתה ומעמדה של המפלגה הסוציאליסטית הפקיסטנית. הפעם - שלא כמו בהתנפלויותיו עלינו - הייתה משנתו ברורה ודיבורו עצור ומתון. אכן כשהעניין נוגע לאדם באורח ישיר, מתחייב מצדו יחס אחראי.

העובדות כשלעצמן נוקבות. קשמיר היא בעלת רוב מוסלמי של 85%. מרביתה כלולה בהודו משום שבשלב ההתהוות ביקש המהראג'ה ההינדוסי שלה את חסותה הצבאית של ממשלת דלהי. אבל המוני התושבים מעולם לא נשאלו. המפלגה הסוציאליסטית של פקיסטן דוגלת במשאל עם, לקיום זכות ההגדרה העצמית. מפלגה זו חשודה בדרך כלל בתוך ארצה כגיס חמישי של הודו. לשעבר, בטרם פרשו הסוציאליסטים מהקונגרס, היא היוותה חלק של המפלגה הסוציאליסטית הכלל הודית ובהתאם לעמדת המפלגה הארצית התנגדו גם החברים הפקיסטנים לחלוקת הודו. אבל כאשר נתחלקה הארץ ופקיסטן העצמאית הפכה עובדה, היה הדבר לצו חיים בשביל הסניף הפקיסטני של המפלגה להכריז על עצמו כעל מפלגה פקיסטנית עצמאית ונפרדת ולהופיע לפני הציבור כנושא של פטריוטיזם פקיסטני. והנה מבחן הפטריוטיזם בפקיסטן הוא העמדה בשאלת קשמיר. חברי פראג'ה מוכרחים להבין לנפש חבריהם בפקיסטן ולסייע להם על-ידי נקיטת עמדה כזאת בוועידה שתאפשר למפלגה הפקיסטנית לשאת פניה כלפי הציבוריות של ארצה - להתקיים ולא להיחנק. והרי בעיית קשמיר כשלעצמה היא שורש פורה רוש ולענה וחובה סוציאליסטית מובהקת היא להציע פיתרון צודק לה על דעת כל הנוגעים בדבר.

כאן סקר סאגר את המאמצים שנעשו כבר בכיוון זה על-ידי הוועידה הסוציאליסטית ואשר לא נשאו פרי עקב סרבנותו הנוקשה של ראש ממשלת הודו. הן הוחלט פעם לשגר לקשמיר ועדה של שלושה - אחד הודי, אחד פקיסטני, אחד נייטרלי - לשם לימוד המצב. קשמיר הפקיסטנית הסכימה לתת לוועדה להיכנס. קשמיר ההודית סירבה. כל הפניות הישירות לנהרו בעניין זה לא הועילו - סאגר מנה שלוש, והאשים את נהרו בהפרת הבטחותיו.

מבחינת דעת-הקהל בוועדה הייתה משלחת הודו במצוקה. פּרֶם בּאסין ענה בשמה. פקד על פקיסטן את חטאה הקדמון - תוקפנותה נגד הודו ב-1947. מלחמת דמים שפתחה בה פקיסטן היא שדחפה את המהראג'ה לבקש חסות אצל דלהי. משמע הדברים היה: דמכם בראשכם! הרי כך טוענים גם אנו כלפי מדינות ערב. אבל בפי בּאסין הייתה טענה גם כלפי ממשלתו שלו: על שום מה הביאה זו את העניין לאו"ם ותקעה אותו שם ללא תזוזה וללא מוצא? הודו הותקפה והייתה חייבת להתגונן ויצא מה שיצא ובזה נגמר העניין. אשר למטרה שעל הוועידה לחתור אליה נזקק הדובר ההודי לתכסיסי אשהיה. היה כל הסיכוי כי ויכוח זה יתמשך ויתנוון בעקרותו.

אך פתאום חל מפנה במהלך הישיבה. קם אחד משני היוגוסלבים והרים יד ואשוֹק מיטא נתן לו מייד את רשות-הדיבור. חשבתי מה עניין שמיטה אצל הר סיני, זאת אומרת, מה עניינו של יוגוסלבי בוויכוח שבין הודים ופקיסטנים על קשמיר, והנה התברר כי כוונתו באמת לסיני. הוא קם כשמראהו כעוף דורס העט על טרפו. מהמילים הראשונות היה ברור אנה פניו מועדות ומיהו הטרף. בידיו היה עיתון של אחר הצהרים. טרם ראיתי את הגיליון ואמרתי לעצמי מי יודע מה שם. פתח ואמר, כשפניו מתוחים וחיוורים וכולו רותח בפנים, כי החברים ודאי שמו לב כי המשלחת היוגוסלבית המעיטה מאוד בימים האחרונים להשתתף בדיוני הוועידה וועדותיה. זה משום האכזבה המרה שנחלו מאופן הנהלת העניינים. הוועידה נהגה לפנים מכל שורת הדין כלפי חבר שנמצא חייב בעבירה בינלאומית חמורה ביותר. כוונתו לתוקפנותה המובהקת של ישראל וסלחנות המדהימה שגילתה הוועידה כלפיה. בהתנהגותה זו עירערה הוועידה חמורות את היסוד המוסרי שעליו היא ניצבת כארגון סוציאליסטי. אך הנה אירע דבר חדש - מזעזע ביותר. כאן קרא מהעיתון כי היום נערכה הצבעה באו"ם על החלטה לדרוש מישראל נסיגה מהשטחים שכבשה. 65 מדינות הצביעו בעד ההחלטה. ישראל לבדה הצביעה נגד. "ישראל הרימה את היד היחידה נגד ההחלטה" - אמר מתונות בקול מבשר שוֹאה. אין הוועידה יכולה לעבור בשתיקה על התנהגות כזו מצד חבר שלה. על הוועידה להוקיע את הדבר בלשון חריפה ביותר ולעשות זאת ללא כל דיחוי. ישב והיה לבן כסיד והתנשף בכבדות כמו אחרי מאמץ גופני עליון.

פני החברים לבשו קדרות עמוקה והאווירה נעשתה דחוסה ומחניקה. נטלתי רשות הדיבור. אמרתי כי שורר בוועידה נוהל משונה המאפשר לאורח להתערב ולהפריע למהלך עבודתה התקין. הוועידה תצטרך לתת דעתה על תקלה זו ולטכס עצה כיצד למנוע התערבויות בלתי מוסמכות כאלו. במיוחד לא ברור לי איזו שליחות ממלאת כאן הנציגות היוגוסלבית בשיסוי השיטתי שהיא מנהלת נגד ישראל. לגופו של עניין אמרתי כי יש להבחין כל ההבחנות בין מפלגות לבין ממשלות. כאן יושבות מפלגות. באו"ם יושבות ממשלות. ישראל הצביעה כפי שהצביעה - זכותה המלאה היא להצביע באו"ם כראות עינה. אומנם נוצר רוב גדול נגדה. מעניינה של ממשלת ישראל הוא להיות אחראית לעמדתה ולשאת בתוצאות. עצם העובדה כי כל המדינות שהצביעו, פרט לישראל, הצביעו בעד הדרישה לפנות את השטחים - אינה מוכרחה להכריע מבחינה מוסרית. בשביל כל המדינות הללו זהו במקרה הטוב ביותר עניין של עיקרון מופשט בעוד שבשביל ישראל זוהי שאלה של חיים ומוות. גם לא ברור לי מה בעצם מציע החבר היוגוסלבי? לדרוש מישראל כי תיסוג? הדבר כבר נעשה בהחלטה קודמת וממשלת ישראל יודעת עכשיו היטב את עמדת הוועידה. אין כל היגיון לקבל החלטה שתחזור על מה שכבר הוחלט.

שוב קם היוגוסלבי. כל מעמדה המוסרי של הוועידה, הכריז, ונאמנותה לעצמה עומדים כאן במבחן מכריע. נכון כי יש להבחין בין מפלגות לבין ממשלות. אבל מפא"י היא בראש ממשלת ישראל. ומי מיצג כאן את מפא"י? מ. ש. וכל העולם יודע מיהו. ידוע מעמדו במפא"י וידוע מעמד מפא"י בממשלה. כידיד נאמן עליו להזהיר את הוועידה בפני הרושם שתעשה שתיקתה לעת כזאת. הדבר יהיה בעוכריה ויפסול זכותה להיחשב כארגון סוציאליסטי. על-כל-פנים בשם המשלחת היוגוסלבית, עליו להודיע, כי אם לא תגיב הוועידה מייד ובכל החריפות על המצב שנוצר, לא תוכל המשלחת שלו להמשיך השתתפותה בדיוני הוועידה.

לכאורה אפשר היה לצפות כי יקום מישהו ויהדוף את האיום וישמיע באוזניו של אורח זה דברים כדורבנות על הלכות היתר ואיסור לגבי אופן הדיבור בוועידה. אבל חלילה! איש לא קם ולא אמר דבר ממין זה. תחת זאת שאל היושב ראש בכל השקט והמתינות, אך בקדרות פנים קשה: מה דעת החברים - היש לכנס את הלשכה? הציילוני הצעיר קפץ ונענה מייד ואמר: כן, תתכנס הלשכה מייד. האינדונסי הציע ישיבה סגורה של מליאת הוועידה. המאלאי הביע דעתו בעד כינוס הלשכה. כזו הייתה גם עמדת היפאני. אף הבורמני הראה אותות הסכמה. היושב ראש פסק כי הלשכה תתכנס הערב ב-10. חברי הנרגשים ניגשו מייד לאשוֹק מיטא וקבעו לי פגישה איתו ב-9.

במהלך הדיון העצבני והמרוגז הזה חלף בראשי הרהור - שמא אדגיש כי לפנינו רק עובדה של הצבעה בעצרת, בה חופשית כל משלחת לנקוט עמדתה, אך אין לי מושג כלשהו אלו מסקנות מעשיות תסיק ממשלת ישראל מההכרעה שנפלה. לא עשיתי זאת משני טעמים: אמרתי לעצמי מי יודע מה תהיה עמדתה הסופית של הממשלה - אפשר תחליט ללכת בקרי; אבל גם חשבתי כי נוכח ההתקפה הזדונית לא זו השעה להשמיע דברי פיוס ולהופיע כמצטדק יתר על המידה.

חזרנו למלון המומי הפורענות החדשה ומלאי זעם על החרב שננעצה נגדנו מבחוץ. היה ברור כי עלי להתכונן כהוגן לישיבת הערב ולערוך מחדש התקפה חריפה ביותר על נאצר ועל הסוככים עליו ולתבוע עלבון ישראל מידי אותו מוסר סוציאליסטי אשר בו דגל היוגוסלבי. אבּי שלח לי תמצית הנאום שנשא אבא אבן במועצת-הביטחון והסתייעתי בחומר העובדתי שבו. עשיתי רשימות למשא גדול.

ב-9 נסעתי לוועידה. אשוֹק התנצל: עליו להיוועד עכשיו עם היושב ראש ועם עוד כמה חברים. הם מנסים לסדר את העניין בלי לפגוע בשני הצדדים. הכוונה, כמובן, לא לישראל ולמצרים, אלא למפא"י ולמשלחת היוגוסלבית. ראיתי כי אין ענייננו הפקר ומוטב להניח לו.

באולם למטה התקיימה בינתיים הרצאתו של ג'יי פי. נכנסתי וישבתי להקשיב. היה תענוג רוחני מיוחד. דיבר במיושב ובנחת - קול נפשי, תנועות יד אצילות, דיבור קולח, אנגלית נפלאה בפשטותה ובחיטובה, שיא של צלילות המחשבה והביטוי, תרבות אנושית עמוקה ותוכן שכולו חזון מרקיע-שחקים, אשר אינו יודע מעצור בכמיהתו לתיקון עולם במלכות רוח האדם היוצרת. הוא תובע בתכלית הפשטות את הגשמת הסוציאליזם על-ידי שינוי אורח חייו של כל אחד ואחד, מייד ולמעשה, בכוח הרצון והאמונה וההכרה הצלולה, על-ידי מאמץ לתיקון האופי ולפריקת עול שיגרה ולעקירת יצרי הבצע והטינה וההתחרות מנפש האדם ועל-ידי הפגנת מופת אישי שיעודד ויסחף אחרים - מין תורת א. ד. גורדון והקבוצות הראשונות בארץ, אבל נועזת לאין שיעור במעופה וביומרתה, מתנשאת להקיף את כל תת-יבשת הודו על כל ענפי משקה ועל מאות מיליוני תושביה, לשׂדד מערכות חייהם על-ידי פנייה ישירה למצפונם ולמוסָרם תוך התעלמות גמורה מהמדינה, ובעצם על-מנת לעשות את קיומה של זו למיותר ולהביאה לידי "קמילה". אישיותו המופלאה של המרצה זרחה במלוא אורה, הגלוי והגנוז גם יחד. אגב נגיעה במדווי זמננו הייתה בדבריו מזכרת עוון לסוציאליזם הצרפתי, אך הוא נזהר מלפקוד לרעה גם את ישראל. לעומת זה, כשדיבר על האפשרויות הממשיות של אורח חיים סוציאליסטי (socialist way of life) לאלתר, כל-כך נתבקשה הסתמכות על הקבוצה הישראלית, אבל היא לא באה, והיה ברור כי שתי ההשמטות כאחד, אחת לשלילה ואחת לחיוב, מחושבות היטב. היה ויכוח אחרי ההרצאה והוא ענה לכל אחד ארוכות. אחד הנוכחים ניגש ושאל אם אין בכוונתי לומר משהו. הייתי סבור כי אם הוא לא הזכיר את ישראל, לא לי לעשות זאת. ועוד דבר. לפני ארבע שנים ברנגון הוזמנתי לשבת ראש בהרצאתו של ג'יי פי. הפעם הוזמן בן אומה אחרת, וגם זה לא במקרה.

באמצע הוויכוח ניגש אלי המזכיר ויונו: אין ישיבת לשכה הערב! הוועדה המדינית חוזרת ומתכנסת מחר ב-10 בבוקר.

 

פירוק המתיחות שלב-שלב

 

חזרנו למלון ועלינו למעוני ושתינו כולנו תה. הושגה הפוגה ונראה איך ייפול דבר מחר. על-כל-פנים איננו מופקרים לתעלולי-שנאה. בּא סוה עמד כנראה בפרץ וחשוב כי בא הדבר לאחר התייעצות עם אחרים. הם אינם מעוניינים להביא את הוועידה עד משבר. משמע כי אנו יושבים כאן איתן ואין רוצים להפסיד את מפא"י, גם לא לערער את הארגון כולו על-ידי יציאתה או הוצאתה.

חנן בר-אוֹן טילפן מה שקלט ברדיו. הערב מתכנסת הממשלה בארץ לישיבת חירום. גולדה שיצאה כבר לעצרת הוחזרה מפריס לארץ. היו התפרעויות חדשות של פידאיין שפעלו משטח ירדן. התדון הישיבה על פעולה צבאית חדשה? או על המצב שנוצר עם ההצבעה באו"ם?

ב-1 בלילה מפי אבּי: קול ישראל הודיע כי הלילה יהיה שוב שידור של ראש הממשלה. אייזנהאור פנה לבן-גוריון באיגרת דחופה, בה הוא דורש להחזיר את כוחות צה"ל לקווים הקודמים. נשלחה תשובה לבולגאנין, אך לא נמסר תוכנה. אחרון אחרון מחריד: אסף שמחוני נעדר. יצא במטוס "פייפר" מאילת צפונה ולא הגיע. יש חשש כי המטוס נפל בשטח ירדן.

 

העתקת קישור