הודו [ב] - 4.11.1956
שם הספר  משוט באסיה
שם הפרק  הודו [ב] - 4.11.1956
כותרת משנה  בומביי

 

בומביי,  4.11.1956

 

היום נפתחת הוועידה רשמית.

העיתון הראשי "טיימס אוף אינדיה", אשר עקב חג האורים נתן בשבת רק תמצית קצרה ממסיבת העיתונאים שלי, חזר לנושא היום בסקירה נרחבת ומפורטת. הודות להגינותה של העיתונות בכללותה נתאפשר ניסיון רציני להשמיע מול מקהלת הקטרוג הכללי קול יחיד המביע את עמדת ישראל.

כינסתי את החברים מוקדם בבוקר להתייעץ על נאומי היום בפתיחה הפומבית. חשבתי כי אשאר במלון להכין את הנאום, אך נקראתי לבית הוועידה. ועדת הארבעה שנבחרה בישיבת הלשכה אתמול הכינה טיוטה בשאלת "מערב-אסיה", שכנראה אינה כשורה. באתי וראיתי את הנוסח ועברתי עליו יחד עם החברים. המבנה מניח את הדעת. יש בו הפרדה והבחנה גמורה בינינו לבין שתי המעצמות, ועל-ידי כך השגנו עיקרון חשוב. אין בו אותה לשון של טיטו - או של ברית-המועצות - או של נהרו בנאומו הראשון שלאחר המאורע - הכורכת יחד את "אנגליה וצרפת וישראל" בנשימה אחת, אלא מובלט משהו הפוך. גם אין גינוי (condemnation) לישראל לפי המינוח המקובל. עם זה נשארו כמה קוצים ואבני נגף ופתחתי במחזור של שיחות תוך מאבק על סילוקם.

בטיוטה דובר על "פלישת ישראל למצרים" ונאמר כי הוועידה "שוללת אותה בתוקף"; לא היה בה רמז להתגרות מצרית קודמת; ישראל נדרשה לסגת ונאמר כי בלעדי זאת לא ייתכן שלום, אך לא הושמעה שום דרישה חיובית לשלום ושום תביעה להיכנס למשא-ומתן; ואחרון אחרון גרוע, פיסקת הסיום הביעה אהדה לעם המצרי כקורבן התוקפנות, ומכיוון שפיסקה זו באה לאחר שני חלקי ההחלטה - המוקדש לנו והמטפל בשתי המעצמות - הרי נקראה כחלה גם על ישראל.

הודעתי מראש כי לא נוכל להצביע בעד ההחלטה וכל משאלתנו היא שנוכל להימנע ולא ניאלץ להצביע נגד. ידעתי כי לא נצליח בשום פנים להוציא מההחלטה את הדרישה כי נציית לאו"ם ונחזיר כוחותינו, אבל הסברתי כי הצגת דרישה זו כתנאי לשלום היא לא רק חסרת כל שחר, אלא יש בה נזק חמור. פירושו של תנאי זה למעשה הוא החזרת העניינים למצבם שלפני הקרבות - זאת אומרת, למצב פרוע וממאיר אשר בו נעוצים שורשי המשבר שהתחולל, ולכן מה הועילו חכמים בתקנתם? ראיתי את א. מ. מתרשם מטיעון זה, והראיה כי הסיט סנטרו לימין והחזיר לשמאל ושוב הניע ראשו ימינה וחזר שמאלה - אותה תנועה אופקית של הראש, אשר בניגוד גמור למקובל בעולם המערבי הריהי משמשת בהודו אות להסכמה. הצעתי כי תוצג תביעה לשני הצדדים להיכנס למשא ומתן של שלום בלי קשר עם החזרת הכוחות. דרשתי עוד כמה תיקונים - נוסח אחר לפסוק על ה"פלישה", הדגשת ההתגרות שקדמה לה ומחיקת הפיסקה המסיימת.

כעבור זמן הוחזר לנו נוסח מתוקן, ממנו נוכחתי כי כל הצעותי נתקבלו ביסודן אם גם לא במלואן. הסעיף האחרון, שהיה אבן הנגף העיקרית, הושמט כליל. התייעצתי עם החברים וכולנו היינו סבורים כי חברי הוועדה עשו מאמץ ניכר לספקנו ועל-ידי כך הושג המינימום המאפשר לנו את ההימנעות. הם ידעו היטב כל הזמן כי מעל לראשם מונפת חרב הצבעתנו השלילית, שהייתה מפילה את ההחלטה למשואות - לפי כלל הנוהל אשר רק אתמול השיג ברקת את אישורו. אבל גם אנו ידענו היטב כי מעמדנו בוועידה ייעשה לגמרי בלתי אפשרי והוועידה כולה תבוא עד משבר אם בעניין שאנו נוגעים בו ולכאורה עומדים למשפט עליו נשתמש בסמכותנו כדי לסתום את פי הוועידה ועל-ידי קול יחיד נכפה על כל המשלחות את רצוננו. בנסיבות הנתונות היה נראה לנו כי נחלצנו ממצר מסוכן בשבילנו ובשביל הוועידה עצמה - והרי אילו התפוצצה הוועידה, שוב היה הקולר חוזר לצווארנו.

 

פתיחת הוועידה בצל גנדהי

 

ב-5 אחר הצהרים נפתחה רשמית הוועידה הסוציאליסטית השנייה לאסיה. ישיבת הפתיחה הפומבית ארכה ארבע שעות תמימות.

מעמד חגיגי זה נתקיים תחת כיפת השמים, בחצר ענקית של קולג' אנגלי. נתקהלו כמה אלפים לחזות בו ולהאזין לנאומים. כל הצירים ישבו על הבמה, קבוצות קבוצות לפי הארצות, בשני טורים, שנקודת מוצאם דוכן-הנשיאות הרם, וממנו נפרדנו ונתלגזו במלוכסן לצדדים. שניים שניים מכל משלחת ישבו בחזית השולחן וחבריהם מאחוריהם.

הושבתי לידי את רחל צברי. היא הייתה האישה היחידה שישבה "ראשונה במלכות" ויהי הדבר לכבוד לישראל ולמפא"י. פניה השחומים ושערה השחור עשו את הרושם המיוחל - הם התמזגו עם נוף האדם שמסביב ושימשו לכולנו תעודת אחווה.

על דוכן הנשיאות ישבו שלושה: נשיא הוועידה בּא סוה, נשיא פראג'ה סינהא כנציג המפלגה המארחת ומזכיר לשכת הקבע שברנגון ויוֹנוֹ. צירוף זה היה לכאורה על טהרת החוקתיות, אך למעשה נשתמר בו "השילוש המקודש" של הודו, בורמה ואינדונסיה - הארצות אשר יזמו והכינו את הוועידה הראשונה. את הדוכן קישטו שלושה דיוקנות: באמצע גנדהי, אשר פראג'ה ככל מפלגה בהודו רואה בו את אביה הרוחני העליון ומבקשת להרימו על נס כסמל לאסיה כולה; מימינו נשיאה המנוח של פראג'ה, נארינדרה דאֵבה, אף הוא אישיות נערצת; ומשמאלו ראש-הממשלה הראשון של בורמה, הגיבור שנרצח, אוֹנג סאן - הסמל המעונה של בורמה העצמאית. מעל הבמה התנוססה אימרה של גנדהי במקורה האנגלי, אשר היא כשלעצמה והבחירה בה היו אופייניות ביותר: "רצוני כי רוחות כל התרבויות תהיינה מנשבות באין מפריע על פני ביתי ובלבד שאף אחת מהן לא תפילני". זהו תרגום מסורבל במקצת של הפסוק האנגלי, שהינו כליל הפשטות המחוטבת:

house  my about freely all cultures to blow of winds the want I

.any by feet my off swept be not to but

ישראל ישבה שלישית ליד השולחן הימני - ראשונה הייתה בורמה ואחריה הודו. אחרינו ישבה ציילון ונפגשתי בידידות עם ראש המשלחת, שר העבודה והסעד.

בּא סוה, גבוה וכחוש ויפה להפליא, דמותו כפסל קדמון שכולו יצוק ארד, עוטה לבושו הלאומי, על כיפת-הראש הוורודה שמזדקרת ממנה כנף ליצנית ועל הקשר המגושם וחסר השחר הבולט בטבורו, נשא את נאום-הפתיחה. למאורעות השעה הוקדשה בנאום פיסקה מיוחדת, וזה לשונה:

הן ללא ספק אמעל בתפקידי אם לא אעיר הערות מספר על האירועים המזעזעים שהתחוללו פתאום במערב-אסיה ובמזרח-אירופה. לא רק סוציאליסטים, אלא כל אומות העולם השוחרות שלום משקיפות על המאורעות הללו בדאגה חמורה וברגש של דיכאון. עדות עגומה היא לכושר המדינאות העולמי באמצע המאה העשרים כי מלחמה עודנה משמשת מכשיר של מדיניות לאומית. ארגון האו"ם, שהיה תקוותו היחידה של המין האנושי, הופרה סמכותו וחלה התעלמות ממנה לגבי יישובו של סכסוך בינלאומי. אם תוּרשה מגמה מדאיבה זו להתפתח ללא מעצור, אזי אין ספק כי ארגון האו"ם ילך בדרך קודמו, חבר-הלאומים, והעולם יצלול שוב לתוך שואה גדולה, הרבה יותר איומה והרסנית ממלחמת העולם השנייה.

המלחמה באה למערב-אסיה על-פי תואנה קלושה ביותר. ידעתי כי אביע השקפתם הכללית של החברים המכונסים פה היום אם אומר כי אין הצדקה כלשהי לפעולות האיבה המתנהלות עכשיו. --- בריטניה וצרפת, שתי חברות קבועות של מועצת הביטחון, במקום לסייע לשמירת השלום בין ישראל ומדינות ערב בהתאם להחלטות או"ם, התקיפו במזיד את מצרים כדי לכבוש מחדש בכוח הזרוע את אזור תעלת סואץ אשר בריטניה פינתה אותו לפני כן. על-ידי מעשה זה נתערערו כל יסודות המוסר וההגינות האנושית אשר עליהם הושתת או"ם. רע מזה, נראה כי מנוי וגמור עם שתי מעצמות אדירות אלו לדוש בהחלטות או"ם גם להבא. --- דבר בעל חשיבות עליונה הוא לשמור על כבוד או"ם ולהבטיח ביצוע החלטותיו, שאם לא כן חוזר העולם למשטר הג'ונגל. ברור לכל כי קיומה של תרבות האדם עומד ברגע זה על עברי פי תהום. על הוועידה הזאת לחזק את ידי או"ם בביצוע החלטותיו.

מכאן עבר ב. ס. למאורעות במזרח-אירופה והטיח כלפי ברית-המועצות דברים כדורבנות.

מדוע רשמתי כאן קטע כה גדול מהנאום? העיוות המקומם שבו ברור. ההיסטוריה מתחילה כאן מההתקפה על מצרים, כאילו לפני כן לא קרה דבר וכאילו עד אז הייתה סמכות או"ם כלילת השלמות והתפארת. אף-על-פי-כן, הגישה המובעת כאן לזעזועים שבאזורנו והרמת סמכות או"ם מעל לכל ראויות לתשומת לב מיוחדת. זו מתחייבת דווקא מאחר שיש לראות בדברים ביטוי מתון ועצור ושקול ביותר - גם מסויג ביותר מבחינתנו שכן שם ישראל לא נזכר כלל - לקטרוג הרווח ברחבי האזור הבלתי-קומוניסטי של היבשת העצומה הזאת, ביחס למה שנתרחש ביוזמתנו ובעקבותיה.

קטע זה בנאומו של היושב-ראש, וכן גילויים אחרים להזדעזעות דעת הקהל בחלק תבל זה ממה שאירע בסביבתנו, ראויים לעיון מעמיק מצדנו - גם אם לא נקבל את פסק הדין המשתמע מהם, כהכרעה מוסרית מחייבת. הם פותחים לפנינו אשנבים לתוך עולם של מחשבות ומושגים שעודנו כגן נעול בשבילנו ומאפשרים לנו לעמוד על הלכי הרוח המנסרים בו ולהבין נכוחה את תגובותיו.

ברחבי העולם הזה הערך העליון והנכס היקר מכל הוא העצמאות, שנרכשה או נשתחזרה לאחר שיעבוד של דורות ובעקבות מאבק ממושך. כיבוש זה איננו נראה עדיין כמבוצר ומובטח. מקיפה אותו חרדה עצבנית משום הפער המבהיל בין רמות ההתפתחות של ארצות אסיה המשוחררות, שעודן נחשלות ועניות, לבין ארצות אירופה ואמריקה שהגיעו לשיאים מסחררים של רווחה וקידמה. הוא נחשב כנתון בסכנה מתמדת הן מתוך חשד כי כוחות העבר שהסתלקו עלולים "לחזור בתשובה" והן מחשש ליצר ההשתלטות המתעורר בלב כוחות כבירים חדשים שדרכו בינתיים על במת ההיסטוריה בעולם בכלל ובאסיה בפרט. כל ניסיון של הקודמים לסול דרך לקראת החזרת שיעבוד העבר מזעזע גם כשלעצמו וגם כתקדים מעודד ומגרה את החדשים להטיל את מרותם לעתיד לבוא. מעל לכל מקדיר את האופק ומהלך אימים צלם הבלהות, של מלחמת עולם חדשה, ולאו דווקא כסכנת כליה לאדם - האמצעים החדישים של הרס סיטוני מאיימים יותר על ריכוזי אוכלוסייה ותעשייה בארצות מפותחות מאשר על המונים מפגרים הפזורים על פני מרחבים עצומים - אלא שוב ובראש וראשונה כעילה לאובדן העצמאות. ריב איתנים שיתחולל וישתולל על פני זירת תבל רבה ירמוס כל ריבונות לאומית וידוש בכל גבול בינלאומי.

ושוב תופסת מקום מיוחד בשיקולים הרווחים כאן העובדה כי תוך עשור השנים האחרון התגבש בלב יבשת אסיה כוח אדיר המאיים על אגפיה הדרומיים והמזרחיים. בזמנים כתיקונם יקשה על כוח זה להתיר לעצמו חריגות מגדרו. לא כן במצב של מתיחות או אנדרלמוסיה עולמית. אז עלול אותו כוח ללמד היתרים על פלישות וסיפוחים תוך תואנה של התגוננות או קידום פני הרעה. לפיכך קדושים השקט והיציבות ופסול וארור כל צעד - ויהי צודק מבחינת עושהו - העלול לחולל או אפילו רק לקרב את השואה הגדולה והנוראה, או גם לערער את שיווי המשקל בלבד. במיוחד חובה לתת לשמצה כל יוזמה שיש בה פתחון להחזרת עמדותיו של האימפריאליזם המתועב מימים עברו והמשמשת גירוי להתנשאותו של אימפריאליזם חדש, העלול להיות איום מקודמו. ולפיכך יש לקדש ולהעריץ את עצרת או"ם ולהוקיע לדיראון כל הפוגע בה במזיד.

ראשית, יען בתחום העצרת, ובה בלבד, הכל שווים - כמשעבדים כמשוחררים, כאדירים כחלשים, כמפותחים כנחשלים - ופה יש למקופחי הגורל האפשרות להתריע ולהרשיע, לעורר ולגבש דעת קהל, גם להכריע בכוח המספר בלבד על יסוד השוויון בין האומות ללא הבדל ותק וגודל ועוצמה.

ושנית, יען יבורך ויחוזק כל תריס אשר אפשר להציבו נגד הפורענות ההרסנית, כל-שכן תריס כאו"ם שאפשר לעשותו חומה עולמית.

אחזור-נא לוועידה. אחרי נאום הפתיחה השמיע דברי ברכה נשיא פראג'ה, שדיבר הינדית, ואחריו נאמו בזה אחר זה ראשי כל המשלחות, כחברים כאורחים, בסך-הכל עשרים במספר. שני הנואמים שהתקיפו חזיתית ובמפורש את ישראל בישיבה פומבית זו היו שליחי שתי הארצות המושלמיות - אינדונסיה ופקיסטן. מידי יתר המדברים יצאנו בשלום.

 

קולה של ישראל

 

תורי היה החמישי בין נציגי המפלגות החברות. קדמו לנאום שמועות כי תהיינה הפרעות. אחר-כך שמעתי כי כמה בחורים ערבים כאילו ניסו לעורר שערורייה, אך מייד הושם לב לדבר והם נבלמו ויצאו בעצמם את החצר. על-כל-פנים שרר שקט גמור כל זמן דיבורי - עשרים דקה - והקשב היה למופת. בלי ספק סייעה לקשב הסקרנות לשמוע מה יאמר נציג ישראלי לעת כזאת. קשה להניח כי בנסיבות דומות לאלו שהיינו נתונים בהן פה - כך היה עולה לישראלי באיזו ארץ באירופה. מה פשוט וטבעי היה לשסע דברי באיזו קריאה עוינת. אך כדבר הזה לא קרה ובאקלים הציבורי השורר כאן כנראה אינו עשוי לקרות. אומנם רק לפני שבועות מעטים הייתה לנהרו בעצמו ובכבודו אסיפה סוערת מאוד בתוך בומביי זו - לרגל חלוקה חדשה של הארץ לחבלים, אשר חלק גדול מתושבי בומביי התקוממו נגדה. סטודנטים הודים הפריעו לנהרו בצעקות עד שהוציאוהו מכליו. כל הארץ רעשה על שערורייה זו ולא היה סוף לגינויים ולנזיפות שהמטירו העיתונים על ראשיהם של עזי פנים אלה. אבל נראה כי כלפי אנשי חוץ-לארץ עדיין לא נפגם היחס המסורתי של דרך-ארץ - לא מצדו של אספסוף המסוגל לכל התפרעות, אלא באסיפה של בני תרבות.

אינני יודע אם נכון עשיתי שלא הקדשתי מרבית נאומי למאורעות סיני ושורשיהם ולא גרסתי אותו כמיועד בעיקרו להתקפה על הערבים בכלל ועל נאצר בפרט. הייתי בטוח כי נאום תוקפני ועוקצני כזה היה מעורר בקרב המאזינים תגובה שלילית חריפה - לו גם מהטעם שהערבים אינם כאן. לעומת זה לא ראיתי עצמי רשאי להתעלם מהעובדה כי אני מדבר בפני קהל שיש לו אך מושג קלוש - אם בכלל יש לו מושג כלשהו - ממהותה ומפעלה של ישראל ומהמעמד של תנועתנו בתוכה. לכן התרכזתי בחלקו הראשי של הנאום בהצגת ישראל כתנועה וכמדינה ובהסברת אזרחותה ההיסטורית והמחודשת באסיה ויחידה ביבשת ובעולם כאומה חוזרת למכורתה ונבנית בה מחדש. אמרתי משהו על שילוב תהליכי תחיית העם ותחיית הארץ על ההתיישבות והבניין ויצירת החברה החדשה, על מעמד תנועת הפועלים ובראשה מפא"י בהנהגת האומה, ועל אוצר המעט של ניסיון ודעת אשר רכשנו ואשר אותו אנו מעמידים לרשות כל ידידינו. רק בסופו של הנאום נגעתי בבעיית היעדר השלום באזורנו כשורש התסבוכת הנוכחית. הדגשתי את האחריות הערבית למצב שנוצר, הוקעתי את החרם והמצור וההתקפות הבלתי פוסקות המכוונים לעשות את חיינו לבלתי אפשריים, ציינתי מה ייתן השלום לפיתוח האזור ולהתקדמות הבניין הסוציאליסטי בתוכו וקראתי לוועידה, כלכל שוחרי קידמה וחירות, להפעיל את מלוא השפעתם להשגת השלום.

יצא נאום עצור ויבש במקצתו אם גם זכה לשבחים מפי ג'יי פּי בעצמו ובכבודו, כושי אחד ממזרח-אפריקה וכמה אחרים.

כשירדתי לחצר הקיפתני חבורה גדולה של בחורים הודים. נתחדשו עלי ימי ועידת רנגון. גילו ידידות ואמון. ביקשו לשמוע הצהרה מרגיעה רק בנקודה אחת - כי אין פנינו לכיבוש התעלה. קיבלו ללא סייג הסברתי לגבי פרצופו של נאצר, אחריותו לכל הפורענות, צדקתנו בהתגוננות. הוקל לי מאוד ממגע ארעי זה - מגע חי וחם - עם טיפה מהים ההודי. ואף-על-פי-כן הביטוי בעיתונות ותהליכי המחשבה וההרגשה בציבוריות הרחבה - אחרים לגמרי. נראה כי בחוגי פראג'ה הכתה באמת שורש מגמת הידידות לישראל, הערכת הישגיה ואמונה בעתידה. אבל גם בקרב פראג'ה אין המצב פשוט. אותה הזמנה של ד"ר פאריק, מזכיר פראג'ה בבומביי, בה פנה אלי כשעברתי בעיר זו בדרכי לניפאל, כי אנאם על ישראל באסיפה פומבית שתסדר לי המפלגה בימי הוועידה, לא חודשה לאחר מסע סיני.

וייתכן כי בנכונותם של בחורים אלה לקלוט קטרוג נגד נאצר באה לידי ביטוי אותה טינה עמוקה המושרשת בלבם של המוני הינדוסים כלפי האיסלם, כזמורת זר בעולמם הרוחני, ככוח עוין להם מאז ומקדם, כיסוד אנטיפטריוטי מבחינה לאומית וריאקציוני מבחינה חברתית. אבל גם טינה זו, הבוקעת ועולה בשיחות פרטיות, נבלמת בהגיע הדבר לידי קביעת עמדה מוצהרת ורשמית. במעמדים כאלה פועלת ומכריעה ההתחשבות במיעוטים המוסלמים שבכל ארץ מזה ובארצות המוסלמיות שבסוד ארגונים כלל-אסייניים מזה.

בינתיים תכפו ידיעות על החמרת המצב בהונגריה. אשוֹק מיטא ניגש אלי ואמר, הפעם בפה מלא, כי פעולת אנגליה וצרפת במצרים היא שהתירה את הרצועה לברית-המועצות להטביע את תנועת-החירות ההונגרית בדם על-ידי מסע אכזרי של דיכוי. התגובות על הזוועות בבודפשט חריפות כאן ביותר - בלי ספק משום שהכל גורסים כי מה שמותר היום לברית-המועצות במזרח-אירופה עלול להיות מותר מחר לסין באסיה.

חזרנו למלון לארוחת ערב. אבּי טילפן כי שמע שידור בקול ישראל אשר ניתח את תולדות חצי-האי סיני להוכיח כי אין זה כלל חלק של מצרים, גם הכריז כי עכשיו הגיעה השעה לכריתת שלום בין מצרים לבינינו. נראה כי בשתי המגמות משתלטים אצלנו הרהורי לב: מתעורר תיאבון לחצי-אי סיני ומצטייר סיכוי לנכונות מצרים לשלום דווקא עקב המהלומה שהנחתנו על ראשה. הרהור הלב הראשון הוא חוסר שחר מדיני והשני מופרך לחלוטין מבחינה פסיכולוגית.

 

סיומו של הסיבוב הראשון על "מערב אסיה"

 

ב-10 נסענו לבית הוועידה לישיבה אחרונה של הלשכה היוצאת. הובאו לפניה שתי טיוטות של החלטות חירום אשר על הוועידה לקבל בישיבה הסדירה הראשונה של המליאה מחר בבוקר: אחת על מערב-אסיה ואחת על מזרח-אירופה.

עם פתיחת הישיבה דיווח אשוֹק מיטא כיושב ראש של ועדת הניסוח. אמר כי הוועדה, והוא בטוח כי הלשכה כולה, קיבלו באמון - על-כל-פנים באין ראיות לסתור - את הצהרת ראש משלחת מפא"י כי לא היה קשר בין שני המיבצעים. כן נתעודדה הלשכה מהצהרתי כי מטרתנו היא כמקודם לחתור לשלום עם שכנינו. לכן ראתה הוועדה

ראשית, להפריד בנוסח ההחלטה המוצעת בין ישראל מזה לבין שתי המעצמות מזה,

ושנית, לסיים את חלק הטיוטה המוקדש לישראל בקריאה לשלום.

מייד קפץ הפקיסטני ודרש תיקון לטיוטה: תוספת גינוי לישראל!

בראונטל בשם האינטרנציונל קבע עמדתו למשטר נאצר והגדירו כמשטר רודני-פאשיסטי ולאומני-הרפתקני. כן משוכנע האינטרנציונל כי ישראל עומדת בפני סכנת השמדה ופעולותיה מכוונות להתגוננות. הוא סבור כי פנים אלה של המצב חייבים לבוא על ביטוים בהחלטה.

בּי פי הניפאלי חייב את הנוסח כמות שהוא ודרש לא להוסיף דבר - ודאי לא הבעת גינוי לישראל.

שר העבודה הציילוני ציין כי הוועידה לא שמעה את הצד שכנגד: במצב זה אין לה אלא ליהנות את ישראל מהספק; על-כל-פנים, במצב הנתון אין הוועידה בחינת בית-דין, אשר שמע ושקל את כל העדויות והריהו מוסמך לזכות או להרשיע - מכאן שאין מקום לגינוי.

קמתי ואמרתי כי הערכנו את המאמץ שנעשה להבין במידת-מה לרוחנו. הבעתי הערכה מיוחדת להודעת היושב ראש. עם זה הודעתי כי הנוסח שהוגש אינו מספקנו בשום פנים. מובעת בו מורת רוח על מעשה שנאלצנו לעשותו תוך התגוננות. לא נמתחה בו שום ביקורת על מעשים מהצד שכנגד שהביאונו לידי כך. אין נקבעת אחריות מדינות ערב להיעדר השלום ואחריות הרודן המצרי למחזור הדמים. בהזדמנות זו שוב עשיתי חשבון צדק עם נאצר וערכתי סיכום תמציתי לכל פרשת הפגיעות בביטחון ישראל וההתנכלויות לקיומה אשר הוא המנצח עליה. מפני כל הטעמים האלה לא נוכל להצביע בעד ההחלטה. אבל אנו מבינים כי הנוסח המוצע מקובל על רוב הוועידה וכדי לא להפריע לוועידה להתבטא כרוח הרוב החלטנו להימנע. במה דברים אמורים - אם תתקבל הטיוטה כמות שהיא. לעומת זה, קבלת הצעת הגינוי תיצור בשבילנו קושי רציני מאוד.

רמז זה הובן היטב. הראָיה, כי הפקיסטני קם מייד והודיע כי אין הוא עומד על התיקון שהציע, אבל גם הוא יימנע.

הטיוטה נתקבלה, איפוא, ללא התנגדות והישיבה עברה לדון על ההחלטה בעניין הונגריה.

היוגוסלבים לא דיברו על הנושא שלנו ורק הכרת פניהם ענתה בהם - כל הזמן ירו בנו חצי זעם. הוברר לנו כי בכל שלבי הדיון שקדמו לקבלת ההחלטה עמדנו איתם בקשרי מערכה אילמת. הם עשו מאמצים רבים להשיג החלטת גינוי נגד ישראל כגינוי שנתקבל נגד אנגליה וצרפת וכנראה רגזו מאוד בראותם כי הטיוטה הראשונה שנמסרה להם, ואשר נגדה מחו בשל מתינותה היתירה כלפינו, לא רק לא הוחמרה אלא אפילו הומתקה בהרבה - עד כדי שנעלם ממנה כליל אותו פסוק אשר מחיקתו הייתה בשבילנו תנאי בל יעבור. מיותרת לגמרי ומצערת ביותר הייתה התנגשות זו שכפו עלינו היוגוסלבים.

 

השוואת-נוסחאות מאלפת

 

וזה נוסח ההחלטה שנתקבל; אני נותן אותו פה במלואו כמסמך אופייני להלכי רוח ולאופני ביטוי הרווחים באותו עולם, ועם זה טבוע בו גם חותם של התאפקות כלפי אחד הנוגעים בדבר, שהינו שותף לאותה ועידה סוציאליסטית בינלאומית, עם התחשבות-מה בעמדתו:

"הכנס השני של הוועידה הסוציאליסטית האסיינית שרוי בדאגה עמוקה לרגל ההתרחשויות האחרונות במערב-אסיה, מקום שם אירעה הפרה מסוכנת של השלום. אם לא יושם מעצור לאירועים אלה ואם לא יוחזר המצב לתיקונו מייד, יעמוד העולם נוכח סכנה חמורה.

הוועידה מציינת בדאבון-לב עמוק כי כישלון הקמת השלום בין ארצות מערב-אסיה הביא לידי התלקחות גלויה. החולשה הכללית שנתגלתה בפירוק המתחים במערב-אסיה גרמה למתן פרס על פעולות חד-צדדיות המוכרחות להחמיר את המצב עוד יותר. למרות מה שקרה קודם-לכן שוללת הוועידה בתוקף (disapproves strongly) את הסגת הגבול והכיבוש (occupation and encroachment) של שטח מצרים על-ידי צבאות ישראל וקוראת לממשלת ישראל להחזיר כוחותיה לתוך גבולות ארצה. קיימת כבר הסכנה כי הסכסוך יקיף מדינות ערביות אחרות ולכן הכרחית החזרה מיידית של הדברים למצב שלפני המלחמה והפסקת כל פעולות איבה. יש להיכנס מייד למשא ומתן על-מנת להגיע להסדר שלום של קבע אשר יבטיח את שלמותן של כל המדינות שבמערב-אסיה ואת טובתם וקידמתם של עמיה.

הוועידה מגנה (condemns) את ההתערבות הצינית, שלא קדמה לה שום התגרות, מצד כוחות בריטניה וצרפת בסכסוך הערבי-ישראלי, את תוקפנותם כלפי מצרים ואת ניסיונם לתפוס את תעלת סואץ תוך המרית דעת-הקהל העולמית. הפרה זדונית זו של השלום ושל ההתחייבויות החגיגיות שקיבלו על עצמן שתי המעצמות הגדולות על יסוד מגילת או"ם מזעזעת את עצם היסודות של בניין השיתוף הבינלאומי ושיטת המשא-ומתן בדרכי שלום והורסת את סיכויי צמיחתה של קהילת-האומות העולמית.

הוועידה תומכת בהחלטותיה של עצרת או"ם, תובעת מהפולשים להחזיר את כוחותיהם וקוראת לצדדים הלוחמים להפסיק את פעולות האיבה וליישב את הסכסוכים שביניהם באמצעות הצינורות התקינים של או"ם. אם בשעה זו של מבחן עליון לארגון האומות המאוחדות יושמו המלצותיו לאל, כי אז לדעתה התקיפה של הוועידה חייב או"ם למצוא דרכים להכריח (את הסרבנים) לבצע את החלטותיו, שאם לא כן יוחזר העולם לשלטון חוק הג'ונגל אשר ימיט כליה על האנושות התרבותית."

רק בשובי לארץ הגיע לידי נוסח ההחלטה שנתקבלה באותו עניין בוועידת המפלגה הסוציאליסטית ההודית שנתקיימה בבאנגאלור שבועיים לאחר נעילת ועידת בומביי, בהיותי בסיאם ובלאוס. השוואת לשונה ותוכנה של החלטה זו של מפלגת פראג'ה במסיבתה שלה עם ההחלטה שנתקבלה בסיועה הפעיל של אותה מפלגה עצמה בוועידה הבינלאומית - מאלפת ביותר.

וזה נוסח ההחלטה השנייה, שכותרתה "המצב במערב-אסיה":

"הוועידה הארצית של המפלגה הסוציאליסטית פראג'ה שרויה בדאגה עמוקה לרגל ההתרחשויות האחרונות במערב-אסיה מקום שם אירעה הפרה מסוכנת של השלום.

הוועידה מגנה (condemns) את הפלישה (invasion) הישראלית לשטח מצרי, אשר שום טענה של התגרות לא תוכל לחפות עליה, ותובעת סילוק הכוחות וההחזרה המיידית של הדברים למצב שלפני המלחמה. הוועידה מקווה כי או"ם יפעיל את השפעתו וסמכותו להשגת הסדר שלום של קבע בין מדינות ערב וישראל. הוועידה מגנה בתוקף את התוקפנות הצינית, שלא קדמה לה שום התגרות, מצד בריטניה וצרפת נגד מצרים, מוקיעה לשמצה את הניסיון שנעשה להשיב לתחייה את שיטת ההתערבות האימפריאליסטית והדיפלומטיה הבלתי מוסרית של סירות-תותח, אשר אבד עליה כלח, ומבטיחה את מצרים כי במלחמתה נגד התוקפנים היא לוחמת את מלחמתם של כל העמים המתעבים שלטון זר.

הוועידה מקדמת בברכה את הפסקת האש ודורשת סילוק מיידי של הצבאות התוקפנים. כן היא דורשת כי התוקפנים ישלמו למצרים פיצוי הוגן בעד האבידות וההפסדים שנגרמו על-ידיהם.

הוועידה מקדמת בברכה את הקמת הכוח הבינלאומי תחת פיקוד או"ם ומקווה כי כוח זה יופעל להחזרת השלום במערב-אסיה באופן שלא יפגע בריבונותה של מצרים. הוועידה לא תסכים לעולם כי הכוח הבינלאומי ישמש אמצעי לערעור כלשהו של ריבונות מצרים על תעלת סואץ.

הוועידה תומכת בהחלטות או"ם בדבר החזרת השלום במערב-אסיה וקוראת לאו"ם לא להסס בהטלת עונשים אם המעצמות הגדולות שסרחו תתמדנה בתכסיסי אשהיה ותימנענה מלכבד בכל הדחיפות את החלטותיו של הארגון העולמי העליון.

הוועידה משוכנעת כי לא רק שלום מערב-אסיה אלא השלום בעולם כולו והאמונה בעתידן של הארצות אשר שוחררו זה מקרוב תלויים במהירותה, בתקיפותה וביעילותה של תגובת או"ם על התוקפנות נגד מצרים.

הוועידה בטוחה כי התקפת אנגליה על תעלת סואץ סיפקה הצדקה סופית להתנגדות המפלגה לחברותה של הודו בחבר-העמים הבריטי ולכן היא חוזרת ומאשרת את עמדתה כי על הודו לנתק את קשריה עם הקומונווילת."

עד כאן לשון פראג'ה. ההבדלים בין שתי הנוסחאות ברורים וכן ברור מה קרה כאן. בהתכנס המפלגה בפני עצמה היא השתחררה מהסיוגים וההתחשבויות שפעלו בבומביי כלפי ישראל ואחרים ונטלה לעצמה את החופש לדבר כאשר עם לבבה. יתר-על-כן, התחילו פועלים בקרבה שיקולים המחייבים הסתגלות לרוחות השוררות בציבוריות ההודית, למען שמור על מעמד המפלגה בקרב העם ולא לתת בידי משנאיה קרניים לנגחה.

מעניין כי לאחר שהוגש מטעם ההנהגה נוסח-החלטה זה להצבעה, נשמעה עליו ביקורת בשל מתינותו ולפחות חמש הצעות תיקון הוצעו על-ידי צירים מהשורה שמגמת כולם הייתה להחמיר את הגינוי. רק פנייה מיוחדת של היושב-ראש השפיעה על בעלי ההצעות לקחתן חזרה.

לאיזון התמונה ראוי לי להביא עיקר ההחלטה שנתקבלה באותה ועידה על "המצב במזרח-אירופה". בה נאמר:

"הוועידה שרויה בדאגה עמוקה לפורענות הנוראה שהייתה מנת חלקם של לוחמי החופש בהונגריה.

הוועידה נותנת כבוד למאמצי הגבורה של העם ההונגרי למען שחרורו הלאומי והגדרתו העצמית המדינית. מאבקו הנועז והטראגי קרע סוף סוף את צעיף הכיבוש הרוסי בארצות מזרח-אירופה וחשף את אופיו האמיתי של השלטון. ההוא כשלטון אימפריאליסטי המבוסס על שימוש עירום בכוח.

הוועידה מוקיעה כמעשה שפל ומחפיר את ניסיונם של הקומוניסטים לחפות על מעלליהם על-ידי הטלת דופי בתוקפם המוסרי וביושרם המדיני של לוחמי החירות בהונגריה. עם כל גינויה את התוקפנות במערב-אסיה אין הוועידה יכולה לראות בה בשום פנים תואנה להתקפה הסובייטית על הונגריה. הוועידה מביעה צער עמוק על האבידות הכבדות של חיים וחירות שנגרמו לעם ההונגרי ודורשת מהצבא הסובייטי להסתלק מהונגריה. היא קוראת לאו"ם לתת תוקף לסמכותו נגד ההתערבות הסובייטית המזוינת. הוועידה קוראת לממשלת הודו לשוב ולעיין בעמדתה כלפי ממשלת קאדאר ולא להכיר במשטר כפוי זה כשלטון החוקי בהונגריה.

הוועידה מגנה (condemns) את ההתחמקויות והפסיחה על שתי הסעיפים שציינו את עמדתה של משלחת הודו בעצרת או"ם ואשר לא התאימו לעקרונות המוצהרים של מדיניות החוץ ההודית. הוועידה סבורה כי הממשלה עשתה משגה כשלא החזירה את ראש המשלחת [קרישנה מנון] מייד לאחר ההצבעה על הונגריה ב-9 בנובמבר, כיוון שנאומיו ועמדתו גרמו נזק רב לשמה הטוב של הודו במשפחת האומות.

הוועידה מברכת את ג'ייאפראקאש נראייאן ואת סניפי המפלגה וחבריה ברחבי הארץ על שהשמיעו ברור את התגובה הטבעית נגד התוקפנות הסובייטית בהונגריה.

הוועידה רואה את הונגריה כאבן בוחן לקיום החירות. הקומוניזם נתגלה שם כמשטר של דיכוי וכאורח חיים שהינו למורת רוחם של פועלים, איכרים ונוער. קול החירות ההונגרית, קולו של עם אשר מנוי וגמור עמו לפרוק מעליו את עול השיעבוד לרוסיה, צריך להישמע ברמה כדי להנחות את העולם לקבלת תורת האמת היחידה למין האנושי, הלא היא תורת הסוציאליזם הדמוקרטי.

חזרתי למלון ב-1.30. החברים נשארו בישיבה שהוויכוח בה נמשך.

 

העתקת קישור