דלהי–בומביי,  1.11.1956

 

יצאנו מהמלון ב-7.30 והמראנו ב-8.30 - אני ודוד ואבּי. אלישיב נשתייר בדלהי להמתין לבואו של י. אבנון. מדלהי לבומביי טיסת ארבע שעות.

עיתוני דלהי – "סטייטסמן", "טיימס אוף אינדיה" ו"הינדוּסתן טיימס" - נתנו פרסום די נרחב למסיבת העיתונאים ודיווחו את דברי ביושר לב ובהגינות אם גם לא תמיד בהבנה דקה.

העיתונות כולה גועשת. המזכיר הכללי של או"ם מאיים בהתפטרות אם לא יקיימו כל החברים את התחייבויותיהם לפי המגילה. תיקון ידיעה שנסתלפה: ארצות-הברית הציעה במועצת הביטחון לא לגנות את ישראל אלא לדרוש הפסקת אש וסילוק הכוחות מהשטח שנכבש. זו הייתה ההצעה נגדה השתמשו אנגליה וצרפת בזכות הווטו. הודו נכנסה לפעילות דיפלומטית. נהרו פירסם הודעה הקוראת לפעולתנו "תוקפנות" נגד שטח מצרי, מתריעה על האולטימטום של השתיים כצעד משולל כל סמכות, מזהירה כי המשבר יביא לידי תוצאות מרחיקות באסיה ובאפריקה והמלחמה עלולה להתפשט, קוראת לאו"ם לפעול ומודיעה כי הודו פנתה בעניין זה לכל הממשלות הנוגעות בדבר. איך פנו לישראל? - הן זו הייתה טענתי כלפי נהרו שלא הייתה בפיו תשובה עליה.

אנגליה וצרפת מודיעות רשמית כי החלו בהפצצת מטרות צבאיות במצרים. בבית-הנבחרים הבריטי סערה שבוודאי לא הייתה כמוה מימי הסכם הוֹר-לאוואל. מפלגת-העבודה כולה מסתערת על אידן האומלל, אשר קו הטיעון שבחר בו עושה את מעמדו לנטול-תקווה.

ב"טיימס אוף אינדיה" כתבה מלונדון המגלה סודות מן החדר בלונדון ובפריס - סימנים ורמזים שיש בהם להוכיח כי הייתה קנוניה מראש בין ישראל לבין צרפת ואנגליה. מובעת סברה כי כיוונו פעולתנו לשעת ערב הבחירות בארצות-הברית מתוך חשבון כי תגובתה תשותק - אלא החשבון החטיא.

במאמר ראשי מוקיע העיתון את שתי המעצמות על מעשה "תרמית ומעל" שקשה למצוא לו תקביל מימי היטלר. לכתחילה, כאשר פלש צבא ישראל למצרים ב"תואנה קלושה של חיסול בסיסי הכנופיות", רווחה ההנחה כי "מעשה זה של חוסר אחריות מצד ממשלת בן-גוריון אינו אלא שלב חדש בהשתלשלות בעיית ארץ-ישראל'". עכשיו מתברר כי תוקפנות ישראל לא באה אלא כאקדמה לתוקפנות נוספת מצד אנגליה וצרפת שבאה על-מנת להחזיר לעצמן את השליטה על תעלת סואץ. המאמר קורע לגזרים את טענותיו ותירוציו של אידן כדי להוקיע את התוקפנות במערומיה. גם אם טענת אידן כנה, הוא שואל, "מה זכותן של אנגליה וצרפת לשמש כלב משמר במערב-אסיה על אפו וחמתו של או"ם?" כל השבח לארצות-הברית ולברית-המועצות וכל הגנאי לשתי אלו. "למען היתרון המפוקפק של כיבוש אזור התעלה מחדש בכוח צבאי, תוך תגובה אויבת ברחבי העולם הערבי, הקריבו ממשלות אנגליה וצרפת את ידידות ארצות-הברית, החריבו את הברית המערבית, עשו עצמן לקלסה ואימתו את החשד הכללי כי אין מגמתן אלא להחזיר לעצמן משהו ממעמדן המתערער במזרח התיכון". העיתון מרים על נס את עמדת מפלגת העבודה הבריטית.

המאמר הראשי ב'"סטייטסמן" הרבה יותר מתון כלפי אנגליה, תוך סיוגים המתחייבים מחברוּת הודו בקומונוולת, אך הוא מביא מדברי נציג ברית המועצות במועצת הביטחון כי יוזמת ישראל לא הייתה באה לעולם בלי "עידוד ועזרה מצד המעצמות התוקפניות".

המאמר הראשי ב"הינדוסתן טיימס", המביא בחשבון יותר מאחרים את בעיית ביטחונה של ישראל, פותח: "בעוד ישראל הציתה את גץ המלחמה במזרח התיכון, התקיפו צרפת ואנגליה את מצרים ללא שמץ הצדקה אפילו למראית-עין". ולהלן: "יהיו אשר יהיו קובלנות ישראל על מצרים, היא התעללה בדעת-הקהל העולמית על-ידי נטילת החוק לידיה ופתיחת התקפה על טריטוריה מצרית. חשד חזק על שותפות אנגליה וצרפת לדבר-עבירה בפעולת ישראל הובע מייד על-ידי פקידים עלומי-שם בוושינגטון. אבל עכשיו לפנינו יותר מחשד, שכן אנגליה וצרפת חותרות להכרעה בכוח, ויהי מה". המאמר מסיים: "הסכסוך הערבי-ישראלי מוכרח להתיישב כדי לסלק מעל המזרח התיכון את הסכנה החוזרת ומתחדשת של מלחמת דמים - וזה בהנחה כי המלחמה עדיין לא החלה בכל הרצינות. ישראל זכאית לדעת אם תוכל להגיע לקיום משותף עם שכנותיה, אך אין לה זכות להיזקק להכרעה בכוח הנשק. מוחות חמומים סיפסרו כנראה בסיכוי כי יוכלו לצאת נקיים גם לאחר שביצעו מעשה בריונות, שעה ששני הגדולים מטופלים בבעיות משלהם (רצונו לומר, ברית-המועצות בדיכוי הונגריה וארצות-הברית במלחמת-הבחירות). להודו נועד כאן תפקיד לעורר את מצפונו המוסרי של העולם".

קבלת הפנים בנמל האוויר של בומביי הייתה אפתעה מרעישה. הן כבר ביקרתי בעיר זו כעובר אורח ופגשוני אז נציגי הציבור היהודי, אך כנראה משום שהפעם באתי רשמית להשתתף בוועידה חשובה, יצאו היהודים בהמון רב ובפומביות מפוצצת להקביל פני השליח מישראל. לא פיללתי להתעוררות כזאת, כל שכן בשעה זו, כשרוחות הקוטב נגד ישראל משתוללים ברחבי הארץ, ובייחוד בכרך הגדול הזה, אשר למוסלמים כוח רב בו והוא מועד לפורענויות של ניגודי עדות ואף להתנגשויות דמים. תחילה פגשוני ראשי העסקנים ונציגי הארגונים הגדולים ולפי מנהג המקום ענדו לצווארי מחרוזת-פרחים אחר מחרוזת עד אשר שח ראשי תחת כובד העול. אחר כך עברתי על-פני שורה ארוכה של שליחי אגודות ומוסדות ובתי-כנסת ולחצתי ידו של כל אחד ושוב הוטלו עלי מחרוזות פרחים כבדות. קונסול ישראל, אבי כספי, שהלך לצדי, היה פורק מעלי ואילו מקבלי פני היו עומסים עוד ועוד. לבסוף עברתי בין שורות תלמידי בתי-ספר, נערים ונערות, שחומי-פנים ונוצצי-עיניים, שהחזיקו דגלי ישראל מלוכסנים זה כנגד זה, מהווים מעין מחסה מעל למעבר, ובפיהם שירים עבריים נשמעים ברמה. היו גם שליחים מהארץ, חברי "הבונים" אשר כאן, וסתם יהודים. כן הופיעו כל יתר חברי משלחתנו לוועידה הסוציאליסטית בבומביי - ראובן ברקת ויונה כסה ורחל צברי. בשם המפלגה ההודית באו אחד מאישיה הדגולים אשוֹק מיטה והמזכיר פּרים באסין.

א. מ. הודיעני כי מייד לאחר ארוחת הצהרים אנו מתבקשים לישיבה עם יושב-ראש הוועידה ואחרים. ברור כי הכוונה היא לדון איתנו על גורל ענייננו בוועידה. לא נאמר דבר על אסיפה פומבית. תוכנית זו בטלה לרגל המאורעות.

 

ערב ועידת בומביי

 

שמעתי חדשות. לפי הרדיו לא נכונה הגירסה כי ארצות-הברית מתכוונת להתערב צבאית. נראה כי העיתונות מנהלת נגדנו מלחמת עצבים. להיפך, הנשיא אייזנהואר דיבר ברדיו והודיע כי בשום פנים לא יְכנס את הקונגרס על מנת לבקש סמכות לפעולה צבאית, אלא מנוי וגמור עמו לשמור על אמריקה מכל התערבות ישירה בסכסוך המזוין שפרץ במזרח התיכון. בנאומו זה גינה בין השאר את ישראל, אך ציין כי היא הועמדה בפני התגרות קשה.

בבית כספי מצאתי מברק תדרוך ממשרד החוץ שקיוויתי לקבלו לפני מסיבת העיתונאים בדלהי. הוא תואם בדרך כלל את קו ההסברה שנקטתי ומבקש להדגיש כי פעולתנו מיועדת לעקירת בסיסי הכנופיות ואין לקשרה עם הסכסוך שבין המעצמות לבין מצרים בעניין תעלת סואץ או עם משימה אחרת שמסגרתה יותר רחבה.

אגב ארוחת הצהרים התייעצנו על הקו שננקוט בישיבה עם ראשי המשלחות. העניין שלנו וכל המרקחה שקמה מסביב למצרים הם אבן נגף לוועידה כולה והשאלה היא כיצד תתגבר על מכשלה זו ואם נצא אנחנו שלמים. הרוחות נגדנו נסערות מאוד וידידים טובים שלנו נתונים במבוכה ומצפים מאיתנו להנחיה ברורה.

הרגשתי בעליל, מה שהיה לכאורה ברור מקודם, כי קפצנו לים גועש. עשיתי מאמץ עליון להתגבר על העייפות וההתפרקות ממתח דלהי ולהיכנס מייד לתפקידי כאוחז בהגה המשלחת שספינתה עלולה להיטרף במים הזידונים שמסביבה.

מבית כספי ישר לבית הוועידה - קולג' הודי-אנגלי שנלקח למטרה זו תוך ניצול פגרת הלימודים. בניין גדול, רב אולמות וחדרים, מוקדש לוועידה על כל קומותיו. בעלותי לקומה השלישית, שהמתה ככוורת, נתקלתי ביוליוס בראונטל, בן-עמנו היקר, לשעבר מזכיר האינטרנציונל הסוציאליסטי, ובסאול רוז מאנגליה, אף הוא מאחינו בני-ישראל, שהשתתף בוועידת רנגון כמזכיר משלחת האינטרנציונל. עשו לי הכרה עם אולנהאור שבלחצו את ידי אמר !Endlich [סוף סוף]. הכרנו זה את זה לראשונה בכינוס הבינלאומי של הנוער הסוציאליסטי בווינה בקיץ 1929, כאשר עמדתי בראש המשלחת של הבחרות הסוציאליסטית והנוער-העובד והוא ניצח על המשלחת הגרמנית. מזמן שעלה למנהיגות המפלגה הסוציאליסטית במערב-גרמניה לאחר מות שומאכר החלפנו שדרים כמה פעמים. הוא מקווה לבקר בארץ בדרכו חזרה מאסיה.

מצאתי פה ידיעות חדשות. המרשילד מכנס את העצרת - סבורים כדי להגיש התפטרותו (שוב "או"ם בסכנה!"). נהרו נאם בחיידראבאד ואמר דברים כדורבנות נגד ישראל: אין הוא זוכר תוקפנות הדומה לשלנו. לא פחות מזה! נראה כי פלישת מדינות ערב למחרת הכרזת עצמאותנו אינה בגדר תוקפנות וגם אין הזיכרון מגיע לקדמוניות כגון פריצת היטלר לפולין או התקפת היפאנים את פרל הארבור.

הישיבה שהיה מדובר עליה צומצמה לשיחה, עם הנשיא לבדו, ראש ממשלת בורמה. מצדנו היינו שלושה. הסברתי את הרקע והדגשתי את ההפרדה המתחייבת בינינו לבין שתי המעצמות. העמדנו את אוּ בּא סוה בפני ברירה: אם הכוונה לגנותנו - נדרוש בכל תוקף גינוי גם למצרים בשל התגרויותיה; אך דומה כי מוטב להימנע מזה ומזה ולקבל החלטה חיובית לגבי העתיד - תביעה לשני הצדדים להפסיק כל מעשי איבה ולהיכנס מייד למשא- ומתן על שלום. אשר לנוהל, מצדנו נהיה מוכנים להשתתף בוויכוח במליאת הוועידה, אך השאלה היא אם יהיה הדבר לטובת הוועידה עצמה, ואם לא מוטב בירור פנימי בישיבת הלשכה. הוא נראה כנוטה לקבל דעתנו ומכיוון שהגעתי לקצה כל גבול של יכולת החזקת מעמד גופנית ביקשתי סליחתו ופרשתי. ברקת וכסה המשיכו בשיחה וסיפרו לי אחר כך כי הוכרחו להוסיף מאמץ של שכנוע עד שנדמה כי הנשיא קיבל את דעתנו.

בינתיים התברר כי שום ערבי לא יבוא לוועידה ונמצא כי תכונתנו למערכה גלויה איתם והמאמצים שעשינו למנוע ריב ערבי-ישראלי גלוי בוועידה - היו מיותרים. היעדרם של הערבים מקל, כמובן, עלינו במידה רבה, אם כי הוא גם מטיל עלינו מגבלות מסוימות, שכן בוודאי תהיה בפי רבים התואנה כי הם לא שמעו את הצד שכנגד. בכל-זאת מוטב עם המגבלות ובלי הערבים מאשר עם הערבים ובלי המגבלות.

בערב נודע כי כבשנו את רפיח ואנו עולים על אל-עריש. הישוב לתחייה חלומו של הרצל? הכל ייתכן. כיבוש רפיח פירושו כיתורה הגמור של הרצועה. מה יהיה גורלה? הנכבשנה ונכניס ראשנו בעול הפליטים או כקפיאה על-מנת שהאו"ם יטפל בה?

האזנתי לרדיו. היו הודעות רשמיות של סוריה וירדן - אש וגפרית עלינו, אהבה ואהדה למצרים, אך בהירות גמורה כי לא תבוא מהן עזרה צבאית לאחותן שבצרה. בועת "הפיקוד המשותף" נתפקעה כהרף עין!

אחרי ארוחת ערב קיימנו ישיבה ראשונה של המשלחת - חלוקת תפקידים לפי הוועדות והתייעצות על הצפוי מחר מחרתיים. נקבעה כבר פגישה עם האינדונסים מחר בבוקר וביקשנו פגישה עם ההודים.