עיר המקדשים והארמונות
קטמנדו, 26.10.1956
ושוב הפציר בי אלישיב "להיות קצת תייר" והוציאני בכוח מהחדר האפלולי גם ביום, אשר אין בת ריח של עובש פגה ממנו - לזיוו של עולם המופקר לשמש מסנוורת. ירדנו העירה והתחלנו לשוטט בסימטאותיה בין בתים בני שלוש קומות - הם וקומותיהם זעירי-ממדים, כאילו נועדו לשמש תפאורה על במת התיאטרון. בקומה התחתית חנויות ובעיליות דירות, וכל חנות כקליפת אגוז, החנווני מיושב על הרצפה ודומה כי יוכל להשיג כל סחורה בהושטת יד בלי לחרוד מרבצו, והסחורות מרכולת הודו וחרושת יפאן ואך מעט יש בהן מתוצרת ניפאל ומפרי אמנויותיה. ומכיוון ששני הנכסים השכיחים ביותר בניפאל - או על-כל-פנים בקטמנדו בירתה - הם ארמונות ומקדשים, מייד נתקלנו בקבוצה שלמה של היכלות, וכיד הבקיאות הטובה עליו התחיל אלישיב מבחין ומפרש כיצד נתמזג כמעט בכל אחד יסודות של פולחן בוּדא עם סמלי דת הינדוּ, שכן בוּדא אינו אלא חוטר מגזע תורת הינדוּ, ושתי הדתות ממילא סובלניות ביותר לכל דת שלישית וקל וחומר זו לזו. עוד צעדים אחדים והרי לפניך ארמון מלכות, ישן נושן, ואין מתגורר בו איש, אבל בו ורק בו ולא בשום מקום אחר נערכים טכסי ההכתרה. עוד צעדים אחדים ולפנינו מעין מקדש ומסביב לו המון הולכי בטל. מה כאן? זהו המעון בו מתבודדת הבתולה הקדושה - אותה נערה כשרה ותמימה שהכוהנים מעלים ברשתם משום שחברו בה כל האותות והסימנים והסגולות שצירופם נחשב למבורך בעיניהם של הוֹברים [אסטרולוגים] ונגזר עליה להישאר בתולה לצמיתות ולבלות כל חייה ביחידות באחת העליות של היכל זה, והכל עולים ומשתטחים לפניה, וגם המלך בעצמו ובכבודו מבקרה בקדושה, ובטהרה וביראה פעם בשנה, ואף הוא כורע ומשתטח.
כך התהלכנו והסתכלנו עד שהגיעה שעתנו לנסוע אל ראש הממשלה.
הייתה שיחה ממושכת ולא קלה, מהדורה חדשה של הרבה הרצאות קודמות מצדי ושאלות והשגות מצדו. נראה כי קלט תורה ממקורות אחרים ונקבעו בראשו כמה מסמרות. נזכרתי במה שאמרתי ערב צאתי מירושלים, כי שליחותי תהיה שחייה נגד הזרם. בשיחה זו על-כל-פנים נתקיימה הגדרה זו. אגב, הוא היה סבור כי השתתפנו בוועידת באנדונג וכשהעמדתיו על האמת שאל מדוע הוצאנו. בעיית הקשרים הדיפלומטיים, שעוררתי בשיחה זו, נשארה בתיקוּ.
לארוחת צהרים אצל השגריר הבריטי, לפי הזמנתו היזומה. אורחים אחרים היו שני אנשי צבא אנגלים - גנרל המשמש ראש-מטה בסינגפור, המתארח פה עם רעייתו, ובריגדיר העוסק פה בגיוסם של החיילים הניפאלים הנקראים "גורקה". אגב, העובדה כי עד היום מספקת ניפאל כוח צבא לאנגליה לשם החזקה בעמדותיה האימפריאליסטיות של זו ביבשת אסיה - סינגפור והונג-קונג - אינה פוסלת את ניפאל למקום כבוד במשפחת-האומות האסיינית, ולעומת זה מכניסה העובדה הזאת לניפאל חצי מיליון לירה שטרלינג לשנה במשלוחי-כסף של החיילים למשפחותיהם. שוב נתקלתי בסקרנות רבה לשמוע על ישראל מצד הגברים והנשים כאחד - גם בגילויי בורות. לגבי עובדות ראשוניות, בין השאר בהנחה איתנה כי עד היום הזה תל אביב היא בירת ישראל, שהרי שם ולא במקום אחר שוכנת השגרירות הבריטית.
נשאלתי לפיתרון בעיית סואץ. הבחנתי בין שתיים: הפיקוח הבינלאומי על התעלה והשימוש העולמי בה. שתי אלו נשתלבו זו בזה, אך אינן היינו הך. להלכה ייתכן פיקוח בינלאומי עם אפליה נגד מדינה מסוימת. וכן ייתכן שלטון לאומי גמור בתעלה ללא אפליה נגד מישהו. ניחשתי כי בשאלה הראשונה תושג פשרה בין אנגליה וצרפת לבין מצרים, שלדעת אנגליה תבטיח מעמד מספיק לברית-המשתמשים ואילו נאצר יתברך כי היא שומרת על עקרון הריבונות המצרית. אשר לשאלה השנייה תהיתי אם אומנם תתעקש אנגליה על זכותה של ישראל לאחר שתגיע להסכם עם מצרים ועניין ישראל יעמוד למפגע להסכם זה.
רעיית השגריר נזדעקה: אבל הם לא יהינו להפקירכם עכשיו! אמרתי: אדרבא, תשפיעי על סיר אנתוני אידן!
עם הפרידה גלשה גברת נלבבת זו על גדותיה השתפכות-נפש של ידידות ישראל. תמהתי על ההתגלות, שלא היה כל היגיון לפקפק בכנותה, ושאלתי אם קדמה כאן הרבצת תורה מצד ידידים יהודים וציונים. אמרה לא, זה יחסה הנפשי, היא התעניינה תמיד, היא בטוחה כי איתנו הצדק, ויתירה מזו - כי God is on your side [האלוהים לצדכם]. באומרה זאת עמדו דמעות בעיניה.
קרוב ל-4.30 בא למלון ט. במכונית קטנה והדורה, והובילנו לארמון המלך: תכלית הפאר, וקשה לתפוס כיצד יכלה ארץ דלה וענייה זו לכלכל את כל בנייני התפארת האלה על חיי הרווחה והמותרות אשר שקקו והשתוללו בהם. כיום אין המלך מתגורר בארמון הגדול הזה, השמור רק למעמדים חגיגיים מיוחדים. אלא איווה לו למושב בית צנוע המהווה אגף של הארמון, אף הוא מרווח למדי, ולפניו גינה כלילת יופי. בשער פגש בנו אלוף משנה והציג עצמו כשלישו של המלך, בפנים החצר התייצב לפנינו קצין אחר אשר לא הוברר מה תפקידו ואילו על המדרגות קיבל פנינו נסיך צעיר המשמש מזכיר פרטי להוד מלכותו. לאחר שעברנו את כל המדורים האלה, אגב קידות ולחיצות ידיים ושאילת איש לשלום רעהו, הוכנסנו לחדר קטן, מאוד חדיש ומהונדס בציורי כתליו ובריהוטו, ובו על דרגש קטן וצר ישב בחור צעיר, דק וכחוש, הדור בפשטות לבושו, שחור משקפיים ונראה כמרוכז בתוך עצמו. המלך קם לקראתנו, לחץ יד, ביקש לשבת, והחלה השיחה כשאני מדבר והמלך מקשיב ומלוונו ט. משמש תורגמן.
הרציתי הרצאתי במהדורה חדשה לגמרי, מתוקנת ומקוצרת למלכים. אמרו לי כי בפגישה ראשונה מופיע המלך סגור מאוד בתוך עצמו, ואף אומנם כך היה. הוא ישב מכופתר כולו, מהודק למושבו, מנותק מהסובב אותו ומרוחק מהנושא - כמוהו כמשותק, ללא זיע של יד או רגל, פה או סנטר. רק בתחילת השיחה ובסופה הביע שמחה על הביקור, תודה על ברכת נשיא ישראל וידידות למדינתנו. בכל מהלך דברי שהיו מחולקים לפיסקאות-פיסקאות לא השתמש בשום הזדמנות כדי להציג לי שאלה כלשהי. ועם זה אומרים הכל כי עד היום הוא החולש האמיתי על העניינים.
בשובנו למלון ראיתי על המרפסת קצין הודי - אדם גברתן, פנים אמיצים, חייל כהלכה, דרגתו סגן-אלוף. קם וניגש אלי ושאל אם אינני מי שהנני. אישרתי. הציג עצמו - פלוני מכלכותה, יהודי, קצין סדיר, חבר המשלחת הצבאית ההודית לארגונו המחודש של הצבא הניפאלי. אחד ממכריו בכלכותה כתב לו על בואנו והוא מאושר מאוד להכירני פנים ומאוד ישמח אם ניאות לבוא אליו לארוחה. נדברנו על מחר בערב. אמרתי לו כי זהו ליל-שבת ראשון במסעי זה שנבצר ממני לבקר בו בבית-כנסת יהודי - משום שאיננו קיים.
ב-6 הופיע אותו מזכיר צעיר של מפא"י הניפאלית ואיתו חבורה שלמה של עיתונאים. הבאים התיישבו סביב השולחן העגול בחדרי והמסיבה נפתחה. אלא מייד התברר כי לא הביאו איתם נייר. סיפקתי נייר. אחר-כך התברר כי אצל אחדים אזלה הדיו. סיפקתי דיו. מייד דאג אחד, אגב מילוי העט, להגליש מהנוזל השחור על המפה הלבנה ונוצר כתם גדול. על כל קטנות ההווי האלה התגברנו. פתחנו בשישה עיתונאים, אך כל זמן המסיבה הופיעו בזה אחר זה המאחרים וכל אחד פתח בשאלות מבראשית. אנגליתם של כמה מהשואלים הייתה מיוחדת במינה והוכרחו לשאול כמה פעמים עד שתפסתי כוונתם. בכל זאת שאלו גם הרבה לעניין וניתנה לי האפשרות להסביר לא מעט.
