קטמנדו,  25.10.1956

 

ובכן הננו בבירת ניפאל - ארץ אשר רק לפני 6-5 שנים הייתה סגורה על מסגר; אומנם היו חודרים לתוכה תיירים, בעיקר אלה שחשקה נפשם לטפס על ההימאלאים, גם היו לה קשרים עם אנגליה והיא סיפקה לבריטים - כפי שעודה מספקת - חיילים שכירים הקרויים "גוּרקה", אבל הייתה מנותקת מהעולם החיצון עקב חוסר כבישים ושירותי טיס ואפשר היה להגיע אליה רק ברגל או ברכיבה.

אף משטר המדינה היה מיוחד במינו. מאמצע המאה הי"ט, כמאה שנים רצופות, שלטה בה בלי מצרים שושלת של ראשי ממשלה, שהייתה יריבה לבית המלכות ולמעשה הדבירה אותו תחתיה ורדתה בו ביד רמה: זו הייתה משפחת ראנה הידועה לשם - ולשמצה. כתר-המלכות היה עובר מאב לבנו, פסוח על-פני האח הצעיר דוֹד המלך, ואילו ראשות הממשלה הייתה נוֹרשת על-ידי הקשיש במשפחה שלאחר המת. כך נתגלגלו הדברים שראש הממשלה היה תמיד בכיר למלך ולכן עדיף סמכות ממנו. כאמור, חלה השתלטות גמורה של ראשות הממשלה על המלכות. המלכים היו תקופות ממושכות אסירי ארמונותיהם ולא יכלו לנקוף אצבע שלא על דעת ראנה, וזה לא בממלכה דמוקרטית אלא במשטר של מונרכיה אבסולוטית.

משפחת ראנה שלטה בצבא ומרותה על הארץ כולה הייתה מוחלטת. היא מצצה את לשד הארץ על-ידי מיסים והיטלים והפכה את אוצר המדינה לקופתה הפרטית, להיות כל התקבולים הממשלתיים נכנסים לתוכה וכל התשלומים לכלכלת השירותים יוצאים ממנה כראות עיני זקן הבית, שהוא ראש הממשלה. נקל לשער איזו יתרה נשארה תמיד לחלוקה בקרב משפחת העלוקות, שגדלה במרוצת הזמן ותהי לשבט שלם, ובאיזה עוני נמק המון העם.

אחד מיסודות המדיניות של בני בית ראנה היה לשלוט שליטה גמורה על מגע ניפאל עם העולם החיצון ולצמצמו ככל האפשר. היעדר כל תחבורה מניפאל חוצה, אשר במתכוון לא נעשה דבר לתיקונו, סייע למדיניות זו באופן יעיל ביותר. יחסי חוץ היו קיימים רק עם בריטניה, הודו וסין. כיוון שהודו הייתה רוב הזמן בריטית, הרי שהיו לניפאל יחסים רק עם שתי המעצמות שהיו ונשארו שכנותיה. דבר היותה דחוקה בין שתי אלו הוא שקיים מקדמת דנא את עצמאותה, בה היא נפלית מרוב שאר הארצות בדרום-אסיה שהוטל עליהן עול שלטון זר. אבל העצמאות הייתה כרוכה בהתבודדות - מצב של אין יוצא ואין בא. מכונות, מכוניות, חומרי בניין וכל ציוד כבד - או אי אפשר היה להביאם כלל או הבאתם הייתה אפשרית רק על גבם של סבלים הולכי רגל ויש שהייתה כרוכה בקשיים על אנושיים. נשווה בנפשנו קאדילאק או משאית או מכונת קיטור נתונים על מישטח ענפים קשורים והדוקים זה לזה, מעין דוברת אוויר, נישאת על כתפי צוות בן ארבעים או חמישים איש העולים הרים ויורדים בקעות יחדיו עם משאם זה מהלך מאות קילומטרים.

במלון סמוך לחדרי יש אולם גדול אשר רוב רהיטיו דרגשים וכורסות מצופים משי אדום וירוק - נשמרו כנראה מ"הימים הטובים" ההם. על הקירות תמונות גדולות וראווניות, מעשה ידי ציירי חצר, של ראשי שבט ראנה לדורותם - אלה שאחזו ברסן השלטון. כולם לבושים הדר לפי מיטב הסגנון של תקופת נפוליון השלישי והצארים הרוסים מהמאה התשע-עשרה - עוטים מדי גנרלים מבריקים בשלל צבעיהם: ארגמן ותכלת וזהב; עונדים סרטי-פאר ואותות כבוד, חבושים קסדות אשר נוצות יענה בקודקודן ומכורבלים באדרות מפוארות - פניהם מגושמים וקהים, ללא שמץ שאר רוח או זיק של פיקחות רגילה. ועל קירות המרפסת סמוך לאולם תצלומים למכביר המספרים מעשי תוקפם וגבורתם של אנשי אותה שושלת: הנה תצלום כל גברי בית האב - זקנים וצעירים ונערים - כשבעים במניין, כשכל היושבים בשורה התיכונה לבושים מכלול ומעידים עדות ניצחת מה היה טיבה של התרבות האירופית שהצליחה להסתנן ולחדור עד להדום זה של ההימאלאים; תצלומי מיסדרים צבאיים על הכיכר שמול הבית; דמות גבורה של ראנה אחד אשר כאילו אך זה צד נמר והריהו דורך ברגל גאווה על גווייתו הנהדרת של הטורף המנומר; אחר מצולם כשהוא מוקף פגרי קרנף ותנין ונמר גם יחד; ראנה שולף חרב וראנה מקבל אורח דגול מחוץ-לארץ וראנה עומד וראנה יושב וראנה פה וראנה שם. וכן אפשר לראות כאן בעין רגלי פילים וראשי קרנפים, ותנינים שלמים מפוחלצים, ועורות נמרים אדירים על ראשיהם המהלכים אימים - לוע פעור וניבים חשופים ועיניים קמות.

משטר העריצות של ראנה נמשך עד 1950-1949. אז עשה המלך - אביו של היושב כיום על הכס – יד אחת עם מפלגת הקונגרס הניפאלי, שהייתה אז במחתרת, קיבל עזרה גם מהודו, אירגן התקוממות עממית ומיגר את ראנה האחרון מכיסאו. הווה אומר, הייתה זו מהפכה מלמעלה ומלמטה ואף מבחוץ במשולב. הוקמה אז מלכות חוקתית וניתנה הבטחה חגיגית כי עד מהרה יוקם משטר דמוקרטי גמור. ראשי משפחת ראנה, מהם נמלטו על נפשם וגלו ומהם נשארו אך נושלו מנכסיהם והוכרחו להסתפק במשרות ממשלתיות רגילות או בפרנסות אחרות של מה-בכך. ארמונותיהם של ראש הממשלה ושל יתר ראשי בתי האב הוחרמו ואחד מהם הפך בית מלון זה.

אך דרך הדמוקרטיה לא הייתה סוגה בשושנים. מפלגות צצו כפטריות ומהן שימשו קרניים לנגח יריבים אישיים ומכשירים למאבק על משרות ולסיפוק תאוות התנשאות ובצע. ראש הממשלה הראשון היה קוייראלה הבכור, אחיו של ידידנו הסוציאליסט, אך נפלו דברים בינו לבין המלך. הוא הודח והצטרף למפלגת אחיו. לשלטון הגיעה מפלגה אחרת. הובטחו בחירות כלליות לנובמבר 1957, אך קצב ההכנות אינו מבשר שמירת המועד. בינתיים קיימת אסיפה לאומית ממונה, בת 82 חבר.

העם עני. יש קצת אוצרות טבע, שאינם מנוצלים. הקרקע אינה פורייה ביותר ואינה מספקת. בינתיים עוררה החירות האזרחית תיאבון לחיים יותר טובים. רמת המחייה של השכבה העירונית נתונה במעלה והשירותים הציבוריים מתרחבים תחת לחץ דעת הקהל והעיתונות בלי שידביקום הייצור והפיתוח, והדברים ידועים. אוצר המדינה לוקה בגירעון מתמיד. פועלת משלחת גדולה של ארצות-הברית לסיוע טכני, אך הישגיה הינם כנראה מנגינה לעתיד לבוא. הארץ משמשת "כריך" בין סין להודו ונשקפים לה לכאורה כל הסיכויים להימעך, אך ייתכן כי דווקא מצבה זה יבטיח יציבותה אם תשכיל. בינתיים היא מסבירה פנים לכאן ולכאן - וקבלת פני נשיא הודו בהמון חוגג מייד עם שובו של ראש הממשלה מביקורו בסין תוכיח. ראש הממשלה קיבל בסין מענק ללא תנאי מדיני, לכאורה, וגם לא תוך ציון מטרה כלשהי לשימוש בכסף. לעומת זה מתרפקת הודו על ניפאל בהצעות עזרה והדרכה בפיתוח ויש כנראה לניפאל האפשרות להיבנות מזה ומזה.

בהיות פה פראזאד, נשיא הודו, נשא נאומים רבים, בהם אמר: הודו מעריצה את ניפאל דווקא משום שזו שמרה יותר ממנה על התרבות הקדומה המשותפת לשתיהן; כל סכנה לניפאל היא סכנה להודו ולכן חייבת הודו לבוא לעזרת ניפאל בצרה (ברור ממילא לאיזו צרה הכוונה); הודו הקדימה במקצת את ניפאל במאמצי הפיתוח, אך כל הישגיה הם לרשות ניפאל; ייעוד אומות אסיה הוא להתאחד ולשתף מאמצים לחיזוק העצמאות, לפיתוח המשק ולהעלאת כבוד האדם. - המגמה היא להעמיד פנים כאילו הודו הענקית רואה עצמה שוות מעמד עם ניפאל הננסית והכל כדי לשאת חן ולרתק את ניפאל להודו ולנתק אותה מכפיפות לסין, למען ביטחון הודו אשר ניפאל עלולה לשמש שער פלישה לתוכה מצפון.

הערה צדדית. ניפאל משופעת במקדשים הינדוסיים - כמעט בכל כיוון שתישא עיניך, בעיר ובסביבותיה, אתה נתקל בהיכל לשיווה או לווישנו או לאיזה אליל אחר. ובכן, פולחן הבקר אוסר על השימוש בו לכל עבודה שהיא בכל מקום שנשקף ממנו מקדש. זה להגדלת הרווחה ולהקלת סבלות האיש העובד.

ועיקר שכחתי: אחד המפעלים הראשונים של המלך על רקע המשטר החדש היה התקנת קשר אוויר עם הודו ואילו אחד המיבצעים האחרונים הוא פתיחת כביש מכוניות לאותה ארץ, אשר טרם הושלמה סלילתו, אך אפשר כבד לעבור בו, אם גם בקושי.

 

בין הממשלה והאופוזיציה

 

ניגשנו לפעולה ונסענו למשרד החוץ. שם התברר כי שר החוץ חלה ונפל למשכב. נתקבלתי על-ידי סגנו, מר ט., מעין המנהל הכללי שלנו. נתגלה כאדם נעים ונבון, דובר אנגלית כהלכה ומתמצא היטב בעניינים, לרבות ישראל. פתח בהודעה כי מחר בבוקר אתקבל אצל ראש הממשלה ואחר הצהרים אצל הוד מלכותו. השיחה הייתה חופשית מכבלי הרשמיות והתנהלה באווירה של הבנה הדדית. כציילון כן ניפאל עומדת להשתתף בעצרת או"ם זו הפעם הראשונה והשתמשתי בהזדמנות כדי להסביר למשרד החוץ הניפאלי את גישתנו לשאלות הנוגעות לנו והעשויות לעמוד על הפרק.

השיחה נסבה גם על ענייני פיתוח ואפשרויות שיתוף פעולה. כשהבעתי ספק אם נוכל להתחרות עם משלחת ארצות-הברית בשדה התכנון וההדרכה, אמר ט. כי גודלה ועושרה של ארצות-הברית שׂמות לאַל רבות מעצותיה לגבי ארץ קטנה וענייה כניפאל, בעוד שדווקא ניסיונה של ישראל יש בו בשביל ניפאל ערך מעשי הרבה יותר גדול.

כשנגעתי אגב הרצאת ענייני ישראל בבעיית העלייה וקליטתה - הקושי שבדבר והצורך שבדבר והחובה שבדבר - והכל כדי להסביר כי אין ישראל ככל הארצות, אמר: מובן מאליו, הן עמכם היה מחוסר בית זה מאות בשנים! דובר גם על בעיית היחסים הדיפלומטיים והוא שאל לעמדתו של נהרו, כמבקש לרמוז: ממנו יראו וכן יעשו. כן דיבר הרבה על סין, לשם הוא ליווה את ראש-הממשלה במסעו, והיה סיפורו מאלף לגבי אופיו "היסודי" של המשטר.

חזרנו למלון. היום היה שטוף-שמש, מבהיק בזוהר עליון. האוויר צליל ומשכר. קרני החמה צורבות כשהן קופחות הישר, אך עם פרישתך לצל מייד אתה חש בצינה. קטמנדו הרים סביב לה - בפועל ממש, ולא כירושלים. רכס הרים, מהודק כמעט ללא בקיע, מכתר את הבקעה הרחבה שבטבורה שוכנת עיר זו, אך בקעה זו עצמה גבוהה למדי. אומרים כי כל אורח מתחייב בימים אחדים של הסתגלות לקלישות האוויר עד שהוא מתנער מהלאוּת התוקפת אותו בבואו.

יוצא ובא אצלי מזכיר מפלגת הקונגרס, חסיד נלהב של מפא"י, צעיר חם מזג, דק גו ועדין פנים, דיוקנו כאילו היה אחר מאנשי החמודות שבקרב חברינו התימנים. התייצב כמי שהכירני בוועידת רנגון. נראה כי במפלגתו הורגשה אכזבה שלא ידעו על בואי בעוד מועד ורק מפי מישהו בממשלה נודע להם הדבר. סיפר על התעמולה שהם עושים בעיתונותם למען ישראל. אחד מהם ביקר בארץ וכשחזר פירסם מאמרים מלאי-הערצה לכל מה שראו עיניו. כשפרץ סכסוך סואץ, עמדו בכל התוקף לימיננו. הוא סבור כי שלא במתכוון סייעו על-ידי כך גם לאנגליה - על-כל-פנים בכיוון זה של הוקעת נאצר היו הרבה יותר פעילים מהשגרירות הבריטית.

הלאות המובטחת נתנה אותותיה, אך נעתרתי להפצרותיו של אלישיב כי נערוך טיול בסביבה, המבורכת במראות-נוף ובשרידי קדומים - בקעה רמה זו אשר אנשים נוהרים עכשיו אליה מפינות-תבל שונות כדי להזין עיניהם בשכיותיה. נסענו במכונית רעועה, שהוציאתנו מהכלים באיטיותה, בגניחותיה ובטלטוליה על-פני הדרכים הגרועות. מחוז-חפצנו - עיירה במרחק 13 ק"מ מקטמנדו, בודאנג שמה, אשר שימשה אף היא פעם בירה לאיזה בית מלכות ומאז נשתפעה ונשתבחה בהיכלות. עברנו בין שדות אורז, שטיחים בבקעה ומדורגים במדרונים, כשעבודת הקציר והדיש מתנהלת בהם במלוא הקצב. הכביש כולו הומה מאדם, רובם עומסים במשאות - גברים הנושאים שני עמודים כבדים של תבן אורז על אסל המוחץ את כתפם, גם נשים שמשאן על גבן והוא קשור בחבל אל מצחן, גם נערים צעירים הכורעים תחת הנטל. מראה זה היה חדש גם לאחר ביקורנו ביתר ארצות אסיה. הופיע לעינינו משק אשר טרם הגיע בהתפתחותו לדרגת השימוש בבהמת משא - לא היה כאן זכר לא לחמור, שהוא יסוד כה מובהק במשקן החקלאי ובנופן החי של ארצות הים התיכון, לא לצמד השוורים הרתום לעגלה כמו בבורמה וביפאן, אף לא לשור היחיד הגורר עגלה כמו בציילון, אלא בהמת-המשא היחידה במשק זה הוא האדם עצמו. ההיגיון ברור: האדם אוכל ממילא, ואילו את החמור והשור יש לכלכל נוסף על כלכלת האדם. מכיוון שאין יבול הקרקע מספיק לשניהם - האדם עדיף, והוא מקבל על עצמו ייסורים נוספים של אכילת לחם בזיעת אפיו. ובאמת היה קשה לראות את המאמץ המתוח שעל פני כל גבר, כבחור כישיש, כל אישה צעירה וזקנה, כל נער ונערה, שראינום בהמוניהם על-פני כברת דרך לא ארוכה זו, מהלכים בשני הכיוונים כשהם כורעים תחת משאם, מובילים תבואתם מהשדה הכפרה, נושאים תוצרת משקם מהכפר לשוק של קטמנדו או חוזרים הביתה עם מקנת כספם אשר פדו - אם סחורה למכירה לאחרים או מצרכים וכלי בית לשימושם הם.

בבודאנג ראינו קבוצת מקדשים שיופיים פראי אך מפתיע - בני 600 או 700 שנה בסך הכל. כל ההוד וההדר הזה נתון בתוך תוכי העיירה, מול כיכר השוק, ליד רחוב של חנויות זעירות שטינופתן נראית מרובה ממרכולתן,

כשנשים מזרות ומנפות אורז על אחת מאצטבות ההיכל והחיים מסביב עושים אותו חולין שבחולין. הקיפונו בני דלת העם והסתכלו בנו כאילו היינו חיות מעבר לים. בתוך הולכי הבטל שהצטופפו סביבנו היו גם פרחחי בתי-ספר שנראו עניים בלבושם הממורטט, עם ערימות ספרים תחת אצילי ידיהם, בכלל אלה, בדקתי ומצאתי, ספר לימוד אלגברה באנגלית, זו השפה בה נלמדים בבתי-ספר תיכונים כל המדעים המדויקים. איפה ישראל - שאלתי. איש לא ידע. מי יודע היכן ים התיכון? איש לא שמע את השם. אבל הם למדו היום אלגברה ופרק בהיסטוריה של הודו וקראו סיפור באנגלית - ונערים בני י"ג, שובבים וביישנים כאחד, קוראים וכותבים אנגלית, אך ספק אם בהבנה, ועל- כל-פנים הם מתקשים מאוד בדיבור.

בשובנו בא פקיד להודיע את סדר היום למחר. שאלנוהו להרכב הממשלה. התברר כי מספר השרים רק שישה - ראש הממשלה, הגנה, חוץ, אוצר, מסחר ותחבורה, הכנת הבחירות. שאלתי אם אומנם תתקיימנה הבחירות במועד המובטח. אמר: בוודאי, שאם לא כן - תרד האופוזיציה לחיי הממשלה ולא יהיה לה מנוס. שאלתי לשיטת הבחירות ולא ידע להשיב. בין השאר הביע אכזבה ומורת רוח משיטת עבודתם של המומחים האמריקנים שאינם מוצאים "שפה משותפת" עם בני הארץ וגורמים אכזבות לאלה שהאמינו בהם.

בערב סעדנו עם צמרת מפלגת הקונגרס הסוציאליסטית, אחות ניפאלית למפא"י. מזכיר המפלגה, אותו צעיר נלבב, בא במכונית לקחתנו לאיזה בית מלון. נבהלנו בכניסתנו לאותו בית - מהקדרות והכיעור והלכלוך שבמבוא. כאילו הובלנו לאיזה מרתף או מחסן ישן נושן, שכולו עירום מפויח. בתוך הבית הגענו לחדר אנושי בניקיונו אך משווע בחוסר האונים של ריהוטו, שם הוגשו לנו משקאות, ומשם עברנו לאחר שעה ארוכה לחדר האוכל, אף קירותיו עריה זועקת לרחמים, אך שולחנו צח וצחור וכליו בתכלית התרבות. ראינו לפנינו פינת עולם מעורטלת ממחלצות עבר, שנפסלו בלא עת, בטרם הוכן בשבילה מעטה חדש אלא במועט שבמועט, וכך מרובה בה החשוף על המעוטף. על כל הפלצות הזאת שבמסגרת המסיבה כיפר עשרת מונים תוכנה האנושי. החבורה הניפאלית הייתה בת שמונה - הנשיא, שפגשני אתמול; ידידי הוותיק ב. פ. קוייראלה, שהוא האח הצעיר, אבל בכיר במפלגה, הסמכות הרעיונית ורוח החיים שבה (נקרא כאן בפי כל "בּי פּי" - לפי ראשי התיבות של שמו הפרטי באנגלית); אחיו הבכור, ראש הממשלה לשעבר, אדם בעל משקל ותבונה רבה; שגריר ניפאל בהודו לשעבר, שהתפטר משירות החוץ עם פרישת ק. הבכור מהראשות ואחר-כך נכנס יחד איתו למפלגה; עוד איש מרכזי אחד, המזכיר הכללי של המפלגה, פיקח וער, שניכר בו כי הוא חי את חיי התנועה בארצו ובעולם; עוד שניים שפיהם לא נפתח וזהותם לא הובררה; ואחרון-אחרון ידידנו המזכיר הצעיר.

האווירה הייתה לעילא ולעילא - ידידות והערצה לישראל, הזדהות נפשית גמורה איתה, צמא עז לשמוע ולהבין, גילוי-לב מרנין, ורמה גבוהה של התמצאות.

שיחה זה בפינה נידחת ומסתורית שלרגלי ההימאלאים, עם אנשים כה שונים ורחוקים מאיתנו, תוך אווירה כה חמה, הייתה חוויה מופלאה. כשיצאתי מהחדר לחשכת הלילה ונשאתי עיני למרום וראיתי כוכבים ומזלות מוכרים - לא ידעתי נפשי: איך נקלעתי למרחקים כאלה ואיך מצאתי פה עניין כה ער ויחס כה נפשי והרגשה כזו של אחווה.

מילה אחת על הלבוש. כאן לובשים אנשים לרוב אפודות לבנות, מכופתרות מן הצוואר וארכרכות, מהודקות היטב אל הגוף, ומכנסיים לבנים ארוכים, רחבים במקצת מעל לברך וצרים מאוד מתחת לה, חובקים במהודק את השוק ומסתיימים עם הקרסול. לראשיהם הם חובשים כיפה לבנה ניצבת. זוהי תלבושת יום. יש מחליפים את האפודה הלבנה המסורתית במעיל אירופי, אבל מעטים המחליפים גם את המכנסיים. הערב באו כל האישים המרכזיים באותם המכנסיים הלבנים, אך במעילים אירופיים שחורים ובכיפות-ראש שחורות. לפני שיצאנו נמלכתי אם לא מוטב לי ללבוש חליפה כהה, אך חשבתי, כי אין כל נפקא-מינה ולא חילפתי. בבואי נוכחתי כי שגיתי בהופיעי בבגד יום אפור.

בדרכנו חזרה ניסה הבחור הצעיר בזהירות להציל מפי משהו על סיבות התפטרותי: "אנחנו מכירים אותך ודאגנו מאוד". הרגעתיו.