כלכותה-קטמנדו,  24.10.1956

 

ב-6.30 בבוקר יצאנו לנמל האוויר, כשהעיר הגדולה כלכותה כבר במלוא שאונה והמונה. הפעם נתתי דעתי במרוכז ובכובד ראש על משטר חופש התנועה והחסינות הגמורה שנהנות ממנו כאן הפרות. הן מהלכות בחוצות באין מַכלים דבר - כמו בסימטאות הצרות והצוחנות כן ברחובות הראשיים המפוארים - ורובצות באשר תרבצנה, ומיניקות עגליהן, הנסרחים מאחוריהן, ככל שיתחשק להללו. אללי לנהג מונית אשר יפגע בהן לרעה בשוגג! ואם יתנגש קרון של חשמלית בפרה - אוי לקרון. פרה היא בהמה קדושה וכל הנוגע בה לא יינקה. בחיי-חוּלין הריהי אמצעי ייצור לשלושה מצרכים המותרים בהנאה: חלב, זבל ועגלים הנעשים שוורים ומשמשים לתובלה ולחרישה. בשרה לא יבוא בפי ההינדוסים בשום פנים ואופן, אלא אם כן גמרו אומר להיות כופרים בעיקר. בדרך כלל מצווה דת זו להינזר מבשר - גם של צאן ושל עוף - אבל יש מלמדים היתרים לגבי אלה ואילו הפרה נשארת אסורה במאכל ללא כל קוּלה. פרות אלו התועות ברחובות קרייה, לכאורה ללא בית וללא בעלים, שייכות למעשה לאנשים מסוימים וחוזרות אליהם לעת ערב. בינתיים הן מטיילות כאוות נפשן ונהנות ממזונות שמגישים להן באקראי הינדוסים חסידים. קשה לשער את המפגע שהן מהוות בכרך עצום וסואן זה, על כל התעבורה הממונעת הגועשת בחוצותיו, אך תרבותה של ארץ זו מחזיקה מעמד נוכח הניגוד המשווע הזה בין המאה העשרים לספירה לבין המאה העשירית שלפניה, ואין פוצה פה לדרוש שינוי. ואחרי הכל, מילא הפרות הללו - הפוסעות לאִטן בשלווה גמורה, סמל השאננות והאדישות והביטול כלפי כל הסובב אותן - כל עוד אתה נשמר מפגוע בהן, הכל שפיר. אבל יש עוד מנהג והוא לנדור נדר, כי אם ייעתרו האלים וישְנוּ או קאלי או דומיהם לתפילתך וימלאו משאלת לבך - שלח תשלח לחופשי את שורך, את הפר הזכר בן בקרך; ואם יקום הדבר הרי אתה קורא לו דרור ואזי מופיע ברנש מגודל ומסורבל זה ברשות הרבים ולפתע הוא מתפרץ ומשתולל, רומס ומחבל ומאיים לנגוח אנשים למוות, ואין עצה ותבונה אלא לברוח מפניו, שכן לתופסו בכוח ולהכניעו אסור בתכלית האיסור.

 

ממראות העוני של כפר הודי

 

המראנו קרוב ל-8 במטוס הודי דו מנועי, צר אך נוח למדי, וכעבור פחות משעתיים נחתנו בנמל-האוויר של פאטנה. טסנו מעל מרחבי אין קץ של מישור שטוח, כולו מרוצף שדות ירוקים או חומים, מזרע או חריש, ומשובץ כפרים צפופי בתים ואדומי גגות, אשר דומה כי לא ייספרו מרוב - מספרם בכל הודו, אומרים, כ-800,000. שדות רבים הפכו אגמים רדודים של מים עומדים – אות למטרות-העוז שניתכו בימים אלה על כל חלקה הצפוני של הודו וגרמו בכמה אזורים לשיטפונות הרסניים.

עברתי על עיתוני כלכותה. בעיתון הגדול "סטייטסמן" מאמר ראשי על תוצאות הבחירות בירדן. כאותו מאמר ב"הינדוּ" של מאדראס כן גם זה מפליא באיזונו ובחדירתו ואילו רמתו העיתונאית למעלה מכל שבח. מגמתו העיקרית - להוקיע מפלת אנגליה ולתלות את הקולר במשוגותיה, בחינת "דמך בראשך". הוא מדגיש את ניצחונה של כת נאצר בירדן, אך ללא כל ששון להצלחה נוספת זו של הרודן המצרי. להיפך, הוא מזהיר מהפרזות ומביע סברה כי בקרב הערבים מעוררת עליית קרנו המתמדת של נאצר רתיעות והסתייגויות רציניות. הוא קובע את איבתם לישראל של הפלשתינאים שבירדן כאחד הגורמים הדוחפים ממלכה זו לזרועות מצרים, אך הוא מעיר זאת ללא כל הבעת טינה כלפי ישראל. להיפך, הוא עוקץ את הירדנים בהביאו פקפוק אם אומנם לא רצויה להם נוכחות הכוחות הבריטיים בירדן, שכן רק תחת חסותו של כוח זר זה ניתן לקיצונים שבירדן להציק לישראל. במשפט זה הוא קובע כלאחר יד אחריות ירדן להתפרעויות האחרונות בגבול. מאמר זה משמש עדות נוספת לכר הנרחב הפתוח לפני הסברתנו בהודו - מכמה בחינות גם כר נוח, אומנם תמיד עד גבול מסוים - ואשר לעת עתה אין אנו מקדישים לו מאמץ מיוחד.

בפאטנה עמדנו לשהות ארבע שעות בין מטוס למטוס וכמהתי להקדיש את כל הזמן הפנוי לכתיבת היומן. אך הקונסול שלנו בבומביי הודיענו לכלכותה כי זימן מישהו לפוגשנו ולהראות לנו משהו ואז אמרתי לעצמי, לאחר שראיתי כפרים הודיים כה רבים ממרומי האוויר, כי הדבר המועיל ביותר שנוכל לעשות הרי זה לראות כפר הודי רגיל כמו שהוא - זה יימשך כשעתיים ושעתיים אוכל לכתוב. ברדתנו קיבל פנינו הודי צעיר, גבה קומה ויפה תואר, כולו נוהר אבירות נפש ואצילות רוח, הציג עצמו כסגנו של הממונה על התנועה הקואופרטיבית הכפרית במדינת בּיהאר, אשר פאטנה היא בירתה. הציע לנו לראות מחלבה שיתופית מחוזית. נעניתי, אך אמרתי גם את מבוקשי והסכים.

סרנו תחילה למחלבה. המראות מוכרים: כדי חלב וחדר מקירה ומכשירי הפרדה ותעשיית חמאה. במדינה זו למעלה מ-68,000 כפרים ועל-פני אלה פרושה רשת של 20,000 אגודות שיתופיות ממינים שונים - יצרניות וצרכניות ואשראיות. יש כפרים שבהם שתיים או שלוש אגודות ויש ללא כל אגודה. רק 11% מאנשי הכפרים משתייכים לאגודה כלשהי. מחלבה זו שביקרנו משרתת 25 אגודות, קרוב ל-20 חברים בממוצע לכל אחת, ונוסף לזה 250 יצרני-חלב "עצמאים" המסונפים אישית. מתקיימות אסיפות כלליות המקבלות דוח ודנות בו. אך מנהל המחלבה מתמנה על-ידי הממשלה. בכלל, לדעת המלווה שלנו חולשתה של התנועה השיתופית בהודו היא שכפוּה על הכפר מלמעלה ולא עודדוה לצמוח מלמטה. לא קדמה ליסוד הקואופרטיבים ואין מלווה את פעולתם כיום עבודה חינוכית ראויה לשמה. בין השאר סיפר כי ממדינתו יצאו שליחים לישראל ללמוד דרכי הפעולה השיתופית והרבה מהעבודה שהם עושים עכשיו מתנהלת לפי המתכונת שראו שליחים אלה אצלנו.

המחלבה נמצאת בקרבת נמל האוויר. משם נסענו מרחק-מה, הכל במכוניתו של הודי זה, הנהדר בתואר פניו ובכל הליכותיו, עד שהגענו לאחד הכפרים. המלווה הזהירנו כי אין זה כפר טיפוסי - הוא למעלה מהממוצע בשל קרבת העיר. אף-על-פי-כן מה שראינו היה מדכא ומייאש: עוני מרוד, זוהמה מחרידה, נחשלות משוועת. הבתים אומנם בנויים ברובם לבנים ומקורים רעפים, אך רצפתם עפר, רוב קירותיהם מצופים כיכרות גללים שהודבקו לייבוש למען ישמשו דלק, ערימות זבל טרי מעלות צחנה מכל עבר, נחילי זבובים נהנים מן השלל באין מפריע, חדרי מגורים ללא אור ואוויר, ריקים מרהיטים וממצעים, הכל יושבים וישנים על הארץ, כלי העבודה כמלפני אלפי שנים, ועיקר העיקרים - הילדים כחושים ונמושים עד שנדמה כי מחר-מחרתים יגוועו: זאטוטים וזאטוטות בני 7-6-5 נושאים על זרועותיהם הדקות תינוקות בני חודש וחודשיים ושנה ושנתיים והללו פעוטים כעכברים, מטונפים וחולי עיניים. ברור כי כל הזוועה הזאת היא מסורת של דורי דורות ודומה כי כך תתמיד לעתיד לבוא, וכל מה שעושה הממשלה ומה שפועלת התנועה הקואופרטיבית אינם אלא כטיפה בים - קרצוף השטח העליון ללא ירידה לעומקם של יסודות הכלכלה וההווי. אתה מתפלל בלבך לגאולתם מעמק הבכא של כל החלכאים והנדכאים האלה ומבקש להאמין כי בוא תבוא, אך בינתיים תוקף אותך הרצון לעצום עין ולברוח רחוק רחוק ולשכוח כי אי פעם ואי שם ראית את האדם בקוצר יד כה מחריד ובאפסות כה משפילה.

עברנו מבית לבית ועלינו על גגות וירדנו לחצרות וסרנו לבית-הספר שאין לשער את עוניו ויצאנו לכביש וכל הזמן היינו מלווים חבורה גדולה של אנשי הכפר, גדולים וקטנים, והצטלמנו איתם ובירכנום בהצמדת כפות הידיים זו לזו והסתלקנו. ומעבר לכביש ראינו קבוצת בתים נפרדת, ניגשנו ומצאנו כי שוכנים בה פועלים שכירים מחוסרי-קרקע, העובדים אצל אלה שבבתיהם כבר היינו, וכאן קירות עפר ולא לבנים, וגגות קש ולא רעפים, והפתח כמחצית קומת אדם, עליך להתכופף עמוק כדי להיכנס בו, ואז לעיניך מין פרוזדור שאורכו מטר ומשהו ורוחבו פחות ממחצית המטר וזה משכבו של האב, ובפנים תא אפל וצר התפוס כולו על-ידי כירת חומר שבינה לבין הקיר כמעט אין לעבור, אבל כאן ישנים האישה והילדים, ואתה נוכח לדעת כי הכל יחסי בעולם ואין דרגת שפל של עוני אשר לא תיתכן עוד נמוכה ממנה, עד שמותר האדם מן הבהמה אָין - ואֵין זה הבל כלל!

ההודי דרש בתוקף להראות לנו את העיר פאטנה: הנה מעון המושל הכללי, והרי המזכירות הראשית, זאת אומרת מרכז שלטון המדינה ופה המועצה המחוקקת ושם בית הדין העליון, ועכשיו אנו עוברים על-פני בית-ספר ממשלתי והנה שם בית-ספר גדול של המיסיון הקתולי וכו'. הוא עצמו מגזע אצילים, ברהמין מיוחס, מוצאו אומנם מאחד הכפרים, אך סיים לימודיו במכללת בּנארס, ולו אישה ושלוש בנות. אצל אלישיב התקלקלה בינתיים המצלמה והוא נדד על צלמי העיר לתקנה והעלה חרס. עד שהתרוצץ - ישבתי עם ידידנו ההודי על ספסל ברחוב וחקרתיו. היש מישהו בארץ אשר בשיעור קומתו ישתווה במידת-מה עם נהרו? - אָין! - ובכן מי יירשנו בבוא מועד? - אין לו יורש. - הייתכן? הן זה מצב בלתי אפשרי!- באמת רע מאוד, אך כן הדבר. ומה על ג'יי פי?[1] - הפסיד עולמו בהצטרפו לתנועת בהוּדאן (מתת-קרקע).[2] חדלו לקבלו ברצינות כמדינאי. בעיותיה של הודו לא תיפתרנה בלי תנופה גדולה של פעולה ממלכתית בתחיקה, במינהל ובארגון. יתר על-כן, ג'יי פי הכריז על פרישתו מהמפלגה הסוציאליסטית והנה עכשיו שוב החל יוצא במערכותיה. משמע, כי הוא חסר כל יציבות. לא, אין לו כל סיכוי. ובכלל אין סיכוי למפלגה הסוציאליסטית. את הסוציאליזם בהודו מגשימה מפלגת הקונגרס.- מה על שתי הבעיות הממאירות של הודו, הפרה וה"טמאים"? - אלו ייפתרו על-ידי התקדמות החינוך. הנה, כשבפעם הראשונה קרה לו שבלי משים שתה כוס מים שקיבל מידי מוסלמי והוברר לו מה עשה - אחזה אותו צמרמורת וחשב כי הוא עומד להקיא. אך שום תקלה לא אירעה ומאז הוא נרפא מהתסביך. אותו דבר קרה לו כשמישהו פיתה אותו בפעם הראשונה לאכול ביצה. סבור היה כי היא נתקעת בגרונו והוא נחנק. אך שוב עבר הדבר בשלום ומאז הוא אוכל ביצים בשקט גמור. - אשתו? - היא בעצה אחת עמו שכן קיבלה חינוך חילוני אשר פקח עיניה. - כמה זמן יעבור עד שיישא החינוך פרי אצל המונים כה עצומים? - ברור כי הדבר יימשך זמן, אך אין ברירה, זוהי הדרך וסוף הצטללות המוחות לבוא.

 

במטוס מול האברסט

 

כך חלפו שלוש שעות וחזרנו לנמל האוויר לשעת ארוחת הצהרים. נפרדנו בלבביות רבה מידידנו הענק, אדיר החזה ונדיב הלב, וסעדנו בחברתם של אנשי הצוות של מטוסנו שהצטרף אליהם אמריקני העובד אצל אראמקו בערב הסעודית ובא לבלות בקטמנדו את חופשתו. הגיעה שעתנו להמריא, אך הטייס הודיע כי נתבקש להתעכב, כיוון שנשיא הודו, המבקר רשמית בניפאל, עומד לצאת בשעה זו ברוב טכס מקטמנדו לפאטנה ולכן סגור נמל האוויר של קטמנדו לכל מטוס אחר. כיוון שעל-ידי כך נתפנתה שעה, ישבתי מייד על היומן. יצאנו באיחור של שלושת רבעי שעה. טסנו קודם על-פני אותו מרחב השדות המוצפים מי גשמים עד שהגענו לג'ונגל המשתרע ברציפות סמיכה של ירק עבות ומגודל פרע עד למרחקים. הטייס ניגש וקרא לי לבוא לתאו. שם הראה לי את רכס ההימאלאים באופק והצביע על האברסט וצל פסגות נישאות אחרות, הידועות לשם ולתהילה, שהזדקרו בטור ארוך בין העננים והבהיקו בכיפות שלגן. הדרך לפנינו כעשרים דקה להגיע לקטמנדו - והטייס הודיע כי קיבל הוראה לסטות מנתיבו ולנחות במקום ששמו שימרה, כיוון שקטמנדו עודנה סגורה ומסוגרת לרגל אותו טכס. שימרה זו היא כפר ניפאלי שיש בצדו מינחת לעת מצוא. נחתנו בשדה מגודל עשב ללא כל תקלה ובצאתנו היינו כחבורת ניצולי אונייה שנטרפה על אי שמם. מלבדנו היו פה שני זוגות אנגלים, לא צעירים, אותו אמריקני וניפאלים אחדים. הייתה כאן ביקתת חומר מפולשת שלפניה החרידו עין רואה ערימות של שרידי שני מטוסים שנתרסקו בנסותם לנחות במקום הזה. אנגלייה אחת שאלה את הטייס ההודי: ומה קרה לאנשי הצוות? ענה: תוכלי לשער. נערים שחומים וזריזים הוציאו מהביקתה כיסאות והכבודה התיישבה על מעין מרפסת לחזות בנוף. מצאתי בתוך הביקתה שולחן וכיסא והמשכתי ביומן עד שנתבשרנו כי אנו ממריאים שוב. התחלנו נוסקים מעלה מעלה ומתעלים מעל לעננים. הנוף שלמטה נשתנה במהירות. נתבתר המישור הירוק, ויריעת הג'ונגל הרצופה נקרעה כאילו מטליות מטליות. נסתמנו גבעות ובקעות. המדרונים נתמתחו וההרים הלכו ורמוּ. מישטחי העצים והשיחים לא עצרו כוח לכסות את כל השיפועים והפסגות. נסתמנו קרחות וסלעי עריָה, גם נתגלו שדות מעובדים במרומי הר, דירוגים מפותלים לפי קווי הגובה חובקים את חמוקי המורדות, בתי איכרים זעירים חבויים "בחגווי הסלע ובסתר המדרגה" וכשם שהגבהנו טוס, כן נתרחב האופק ונתגוון הנוף ונתגלה עולם נשגב ביופיו – שיאֵי שלג עוטרים את הזירה הענקית בפאת צפון והרי ירק מזדקרים תלולים מעברים וכאילו נתונים בתנועה של מעלה ומורד, ונקיקים אובדים במעמקי התהום, ובטבור המראה השגיא בקעה רחבה בה שוכנת עיר-הבירה קטמנדו ומסביב לה פזורות בנותיה.

 

נ י פ א ל

 

ארץ הדום להימאלאים

 

פגשונו איש ממשרד החוץ ושניים ממנהיגי מפלגת הקונגרס הניפאלית, הנמצאת עכשיו באופוזיציה, רואה עצמה כסוציאליסטית ומשתתפת בוועידה הסוציאליסטית האסיינית. אחד מהשניים היה ידידי הטוב ב. פ. קוֹייראלה, אחיו של ראש הממשלה לשעבר, אשר נפגשתי עמו ברנגון לפני ארבע שנים, היה בזמן האחרון באירופה, עמד לבקר בארץ ולא נסתייע לו. הוא בחור גבוה וכחוש, דק בקווי פניו וכולו עדינות-נפש. השני היה יותר קשיש ובריא-בשר והוצג כנשיא המפלגה.

איש משרד-החוץ הסיענו העירה במכוניתו, שבעצמו נהג בה. מעולם לא הייתי בקווקז, אך לפי כל הסיפורים ששמעתי והתיאורים שקראתי נצטיירה לי הדרך שעברתי בה והעיירה-הבירה שנכנסתי לתוכה כתמונה קווקזית מובהקת. גם נזכרתי בכפרי הרים שעברתי בתורכיה - ברכסי האמאנוס והטאברוס. הובאנו למלון הגדול והיחיד של קטמנדו, רויאל שמו, אשר בניינו הענקי היה בגלגולו הקודם אחד הארמונות של בית-ראנה [משפחת שליטי ניאפל לשעבר]. בעליו של מלון זה שמו הולך לפניו ובעיני תיירים הוא וקטמנדו חד הם. השם הוא ב. - הכל נזקקים אך ורק לשם פרטי זה - והאיש רוסי, מהגר "לבן", שנקלע להודו, ישב שנים בכלכותה ומשם נתגלגל הנה. מייד התייצב ונתלהב מאוד מההזדמנות הנדירה לדבר רוסית, והחל מספר סיפורים כמעיין המתגבר. למרבה הליבוב והחמימות הריהו אודיסאי. בהודו מצא עוד פליט רוסי, חברו מנוער, ומשהקים את המלון, הזמינו לעבוד אצלו ושניהם מפיגים בדידותם ומקיימים מה שנאמר "טובים השניים מן האחד".

הבניין עצום בממדיו ובו על כל מדרך כף רגל ניגודי ארדיכלות ותערובות סגנון. לכאורה בית אבן אדיר, אך בכניסתך מקבילות פניך מדרגות עץ משופשפות ודהות צבע המובילות למעלה. לכל אורך הבניין - והאורך לא ישוער - עוברת בקומתו השנייה מרפסת ענקית, כולה פתוחה, והיא בלבד המחברת את החדרים זה עם זה ועם אולמות הבידור ועם חדר האוכל ועם המדרגות היורדות למטה, והיא חמה מאוד ביום וקרה מאוד בלילה, ונקל לשער מצבה בימי גשם וקור חורף.

ייחדו לי כנראה את מערכת החדרים הנאה ביותר. אומנם תפארתה מפוקפקת מאוד, אך בממדיה הריהי כמיועדת לבני נפילים. חדר המיטות אין סופי. חדר המגורים אף הוא עצום ובין השניים חדר רחצה שגודלו כחדר אוכל גדול, בו הולכים לאיבוד האמבט והכיור. מובן מאליו כי הצינורות דולפים ומהווים שלוליות ציוריות ביותר על-פני רצפת השיש. כן מובן מאליו כי הנורות חיוורות בתכלית וגם לאחר שאתה מדליק להכעיס את כולן - של תקרה ושל קיר ושל שולחן ושלמראשותי המיטה - נשארים החדרים שקועים באפלולית עגומה ומיוּאשת.

בבואי לקטמנדו אפפתני מייד הצינה. גובה המקום מעל-פני הים 1400 מטר. כל המעברים החריפים האלה ממנילה לטוקיו ומטוקיו להונג-קונג ומכלכותה לקטמנדו וכן המעלות והמורדות של מידת החום במטוסים והיציאות והכניסות מחדר מקורר למסדרון לוהט ולהיפך - מערערים את שיווי המשקל הגופני ומחזיקים את הנוסע תמיד על סף ההצטננות.

אכלנו ארוחת ערב אירופית גמורה - כפי שהעלה אלישיב בחקירותיו ה"משוואיות", לאור תפריט שמצא מסעודת פאר שנערכה אתמול במלון זה לכבוד נשיא הודו, הייתה ארוחתנו מורכבת כולה משיירי המשתה ההוא. ניגש אלינו ב. ושאל: השמעתם? מהומות בבודפשט! וניכר היה כי לבו מפרכס לצאת מרוב התרגשות. האומנם כבר ראה עצמו בחלומו עוקר מקטמנדו וחוזר לאודיסה-מַמה שלו? חברו, אמר, מתאמץ להשיג את מוסקבה. ובאמת פרצו בחדר האוכל שריקות מחרישות אוזניים וקולות זוועה מפליצים ובין אלה לאלה קטעי שירה רוסית החוזרים ונבלעים באנדרלמוסיה של האתר.

נרדמתי בשנני לעצמי כי אני בקטמנדו, לרגלי ההימאלאים.