כלכותה,   22.10.1956

התאכסנו בביתו של אחד מפרנסי הקהילה ונהנינו מהכנסת-אורחים חביבה ביותר. אבי טילפן מבומביי כי הראיון עם נהרו נקבע ל-30 בחודש בבוקר. לפי זה נקבעה לי הרצאה מטעם "המועצה לענייני עולם" בדלהי לאותו יום אחר הצהרים. נוכל להגיע לבומביי למחרת היום בצהרים. הוא שואל אם להציע למפלגה הסוציאליסטית הרצאה פומבית באותו ערב. עניתי בחיוב.

אלישיב קיבל פה סוף-סוף את האשרות לניפאל, אשר לכתחילה ניסינו להשיגן על-ידי השגרירות הניפאלית, בלונדון. הוגד לו כי מכיוון שנשיא הודו פּראזאד מבקר שם עכשיו, הרינו מתבקשים לא להגיע לפני צאתו. פירושו כי נוכל להשתהות בדרכנו לקטמנדו יותר משחשבנו.

ארוחת-צהרים אצל ראש ההסתדרות הציונית ד"ר תייקף (הוא מפולין, היא משוויצריה, ביקרו בארץ). אחר הצהרים מסיבה יהודית בגן הבית המשמש לנו אכסניה. הקהילה מונה כ-2000 נפש. במסיבה השתתפו כמאה וחמישים "טובי העדה" והאווירה הייתה חמה ולבבית ביותר. לא יצאתי פטור מנאום.

נפגשתי כאן שוב עם הזוג היהודי ג'. שנתיידדתי איתם פעם. הוא תופעה נדירה- בעל צרכים רוחניים, התעמק במוסיקה והגיע לדרגה של מנצח רציני, אשר אפשרויותיו פה מוגבלות ביותר. שאלתים אם כדאי לשלוח פעם לכרך העצום הזה את התזמורת הפילהרמונית שלנו. אמרו לא, בסך-הכל יבואו כשבע מאות. ההודים אין להם כל עניין במוסיקה מערבית - להיפך, הם מפגינים סלידתם בה - ואילו בקרב האירופים יש אולי שני אחוזים שיתעניינו. השאר שקועים בהבלי עולם בשעות הפנאי שלהם - הגברים בברידג' ובשתייה והנשים בשיעמום.