קולומבו, 17.10.1956
נתגלה יהודי. כמו בכל מקום נידח שאין בו קהילה, כן גם פה חיפשתי בספר הטלפון "כוהנים" ו"לויים" והעליתי חרס. יהודי זה, שהתעורר בעצמו לפוקדני, הוא יוצא גרמניה, גם אשתו אירופית, אך אינה בת ברית. סיפר פרק מזעזע מתולדות חייו – גילה הכל בפגישה ראשונה עם איש זר, כשופך ליבו לאחר שהיה כבוש זמן רב. נקלע לציילון בשנות השלושים, מייד אחרי עלות היטלר לשלטון, עם אשתו הראשונה, היהודייה, ועם אביו. בפרוץ המלחמה לא הבחינו השלטונות הבריטיים של הודו וציילון בין יהודים לגרמנים-נאצים וסגרו על כולם יחד במחנות מעורבים. הוא סבור, כי זה היה האזור היחיד בקיסרות הבריטית שבו נהגו כך. כל המחאות והתחנונים לא הועילו. גם אביו הזקן נכלא וכעבור זמן-מה מת. יתר על כן, השלטונות הפרידו במתכוון בין הזוגות הנשואים, לבל ייוולדו בינתיים ילדים ויהיו עליהם לטורח. ולא רק הפרידו בין הדבקים אלא שיכנו בדלי זוגות יחד באותם הצריפים. רק כעבור שנתיים, הודות להתערבויות מאנגליה – כאן הזכיר בתודה עמוקה את סידניי סילברמן – ניתנו הקלות והעניינים הסתדרו איכשהו. אך בינתיים גרמו הפרידות לפירודים – כמה זוגות נתפרקו ושלו בכלל. אשתו הייתה לאחר והם היגרו לארץ רחוקה. הוא נשא אחרת ונשאר בציילון והחיים החלו מחדש. הוא "עושה חיים", אך כיהודי הוא נדון לבדידות גמורה. היה יום כיפור אחד כשעוד עבדו פה בייצור מלח שלושה מומחים ישראליים מטעם או"ם, וכן נזדמנו אז יהודים בחיל האוויר הבריטי, ונצטרף מניין וערכו תפילה יחד, אבל הנה עבר יום כיפור אחרון כיום חול גמור. אדיר חפצו, כמובן, לעזור לישראל ונדמה לו כי מפה יוכל להועיל יותר משאילו התיישב בארץ – כל אחד והתיאוריה הנוחה להצדקת חייו הנוחים בידו. איך אומר הפתגם הערבי? "הנעדר – תירוצו בפיו".
ביקורים אצל ראשי השלטון
יצאנו לנסוע לפגישה עם ראש הממשלה בביתו. היציאה מהבית המצונן לאוויר העולם החם והלח גרמה הלם חזק.
בית ראש הממשלה משמש לו כנראה גם מעין משרד שני – על כל פנים, בבואנו מצאנו תנועה רבה בפתח, אנשים יוצאים ובאים וראש הממשלה עצמו, איש כחוש, שחוח במקצת וממושקף, אשר במבט ראשון היה קשה להבחין בינו לבין כל המתרוצצים מסביב, נזדמן במבוא, בירכַנוּ בסבר-פנים והכניסנו פנימה. כשהסתכלתי בו יותר ראיתי פנים פיקחות, עיניים נוקבות המשוקעות עמוק בחוריהן, שרטוטים דקים מן הדקים, ארשת של תלמיד חכם, בת- צחוק קלילה מרחפת על השפתיים הקמוצות ובכור שטן מרקד באישונים השחורים. העפתי עין מסביב – דירה משפחתית, אומנם של אמידים, אך ללא פאר מיותר, מאלו המניחות דעתו של אדם ואין בהן כדי להכביד. בשיחה נכח דה-סוֹיזָה, שהיה מוכר לנו על פי חליפת המכתבים, הלא הוא המנהל הכללי המשותף למשרדי חוץ וביטחון - מין וולטר איתן ושמעון פרס המקופלים יחד.
פתחתי בתודה על הכנסת האורחים האדיבה והנדיבה ביותר. בנדרנייקה הביע קורת רוחו מהביקור. הרציתי שליחותי בהיקפה הרחב – תולדותינו והישגינו ובעיותינו. הקשיב היטב ושיסע בדברי הערכה לישראל. גילה כי יסודות עברֵנו – החורבנות והגלויות – נהירים לו. הוא נוצרי שחזר לתורת בוּדא לאחר קיימבריג', שם למד עם אנתוני אידן (מספרים, כי כשגמרו אמר לו אידן: "איני יודע מה יהיה עלי, אבל אתה בוודאי תהיה ראש ממשלה!"). סיימתי דברי בהצגת בעיית השלום והסיכויים שניתנו לאומות אסיה, השקודות על בניין ופיתוח, ליצור לחץ מוסרי על הערבים על-ידי הבהרה גמורה, כי לא תוכלנה בשום פנים להזדהות עם מדיניות החבלה בשלום.
בתגובתו העתיק את מרכז הכובד לכיוון אחר ונמצאנו מדיינים על בעיות המשטר הדמוקרטי בתוך אסיה הנתונה בכור ההיתוך.
בהמשך השיחה למדתי לשמחתי, כי בתגובה לפנייתנו מלפני זמן הוחלט אצלם סוף-סוף ל"יצור קשרים" דיפלומטיים עם ישראל. נראה כי משבר סואץ עיכב את ההכרעה החיובית ואילו ביקורי החיש אותה.
בשאלה הבוערת של תעלת סואץ היה בירור נרחב. בין השאר אמרתי, כי נאצר איננו ראוי לאמון בינלאומי; הניסיון שלנו הוכיח כי אין מצידו שום דרך ארץ כלפי התחייבות בינלאומית כלשהי; הוא יעשה הכל להשיג מטרתו בכל הדרכים, ובוודאי סופו לשבור ראשו תוך תפיסת מרובה. לא ציפיתי להזדהות מפורשת עם הערכה זו. הסתמכתי על ששת הסעיפים בהחלטת מועצת הביטחון בעניין תעלת סואץ, שלא חל עליהם הווטו הסובייטי ואשר מצרים לכאורה הסכימה להם. יש שם סעיף המחייב חופש השימוש בתעלה לכל האומות וכן סעיף הקובע כי משטר הנהלת התעלה "'יופרש מכל מדיניות לאומית". שני הסעיפים במצורף פירושם ברור – כי יש להתיר מעבר חופשי לספינותיה של ישראל. האומנם זוהי כוונת נאצר? אמר: "כמדומני טוענת מצרים כי היא במצב מלחמה איתכם". הפרכתי טענה זו ושאלתי מה פירושו של עקרון "ההפרשה מכל מדיניות לאומית" אם אותה טענה בעינה עומדת. שאלתי אם נכון כי הוא עומד לבקר במצרים. אמר: "הן, בדרכו לעצרת". אמרתי כי יוכל לברר פיתרון החידה מפי נאצר עצמו. הוספתי: "אם אתה מבקר במצרים – מדוע לא תסור לישראל?" הזמנתיו בשם הממשלה לבקר בארץ ואמרתי כי יהיה אורח יקר. אמר תודה, הוא יתעכב בקהיר רק יום וחצי ודרכו יהיה אץ לו. אמרתי: "שמא תסור אלינו בדרכך חזרה מניו-יורק?" לא, הפעם לא יוכל, אבל בהזדמנות יותר נוחה ישמח מאוד לערוך לנו ביקור – שמע כה רבות עלינו וידוע לו כי אנו עושים עבודה נפלאה וכבר פעלנו גדולות, ומאוד יתעניין לראות הכל במו עיניו. סיפרתי על שיתופנו עם בורמה ואמרתי כי אפשר יש משהו בעבודתנו שיעניין את ציילון – שמא ישלחו פקיד אחראי לסיור אצלנו, להסתכל ולהגיע למסקנה ראשונה. אמר כי זהו רעיון טוב וישמחו לעשות זאת.
פתאום שאל: "מה אתם עושים לפיתרון בעיית הלשון? הן באים אליכם אנשים מהעולם כולו" (לפני-כן דובר על השטח והאוכלוסייה, וממדי העלייה בעבר ועכשיו, ומאין באים רוב העולים וכו'). בעצם מדינתכם משולה מבחינה זו למגדל בבל". שיחתו הייתה משובצת כולה אימרות ודמויות מהתנ"ך ומ"הברית החדשה". הרציתי על שפתנו העברית בעבר ובהווה, על תפקידי בית הספר והצבא במיזוג גלויות ובהקנית הלשון, על הספרות וההשכלה הגבוהה ואגב כך על מעמדו הלשוני של המיעוט הערבי. הקשיב בהתעניינות דרוכה.
לבסוף חזרתי לבעייתנו מול העולם הערבי ואופיו החברתי והרעיוני של עולם זה כיום, וקוצר ראייתו וצרוּת אופקו. אמרתי כי הללו סבורים כי בעמדתם כלפינו הם מגינים על ענייניהם הלאומיים. עיניהם טחו מראות כי על-ידי ליבוי השנאה ואיומי המלחמה והתכונה לקראתה הם מכשילים כל מאמץ בניין ראוי לשמו, אשר רק בו הערובה לעצמאות של ממש, וכן כי על-ידי שמירת הפירצה בחומת המזרח התיכון והניסיונות להרחיבה עוד יותר הם מזמינים בלי הרף התערבות של מעצמות זרות, המוכרחה לחתור תחת עצמאות האזור כולו.
אמר: "אני בהחלט בעד שלום ורצוני להאמין כי הוא אפשרי – בוודאי לא בכל מחיר, אלא שלום של כבוד".
בזה נסתיימה השיחה, שארכה שעה תמימה. באחד משלביה נדונה באופן יסודי בעיית הפליטים. הנושאים שלא הגעתי לבררם היו שניים: גבולות 1947, אשר נורי סעיד עשה בימים אלה ניסיון חדש להפיח בהם רוח חיים, וחשבוננו עם ועידת בנדונג. אבל היה כורח לסיים, כיוון שהגיע המועד לנסוע לארמונו של המושל הכללי, ואמרתי לעצמי כי הרי עוד אראה את ראש הממשלה.
מושל כללי בדומיניון בריטי – ציילון, שלא כבורמה, הריהי בתוך הקומונוולת – פירושו נציג המלך, עכשיו המלכה, מעין נשיא הקהילייה, החותם על חוקים למען יהא להם תוקף, מזמין את מנהיג מפלגת הרוב להרכיב ממשלה, מקבל שגרירים, מופיע כראש המדינה בטקסים חגיגיים, חונך מוסדות ופותח מפעלים וכיוצא באלה. לשעבר היו המושלים הכלליים נשלחים כולם מהמטרופולין, אבל עכשיו מקובל בכמה דומיניונים כי מלכות בריטניה ממנה לתפקיד זה "מדינאי ותיק" מבני הארץ על פי המלצת ראש ממשלתה. המושל הכללי של ציילון, סיר אוליבר גוּנֶטיליקָה שמו, הוא סינגָלי בגזעו, נוצרי בדתו, ובמידה מכרעת אנגלי בתרבותו. הארמון הוא "בית הממשלה" לשעבר, זאת אומרת, מעון המושל הכללי הבריטי מלפני העצמאות, והוא עומד על תילו וכלול בהדרו על כל פרטיו ודקדוקיו. פגשונו השליש למטה והמזכיר הפרטי והוכנסנו לאולם לא גדול וקם לקראתנו איש זקן בעל קומה בינונית, אשר טוב ליבו בוקע מעיניו, ולחץ ידיים והזמין לשבת ומייד מזג מיץ תפוזים תוסס מבקבוקים שנקנו בחנות ופתח בשיחה. מסרתי ברכה מהנשיא שלנו והחזיר ברכה וידע מי השליח, קרא ושמע הרבה על הארץ ורצונו לדעת עוד ועוד.
ב"עצי מקדש" המתין לנו כבר שר החקלאות שהוזמן לשיחה. התענייין מאוד בהתיישבות שלנו והביע רצון לשלוח איש לראותה, גם הבטיח כי יבוא בעצמו. כזכור, הוא ראש סיעה עצמאית – הפלג הטרוצקיסטי שנכנס לממשלה, וסיעתו תשתתף במשלחת ציילון לוועידת בומביי.
אכלנו ארוחת צהריים ב"עצי מקדש" יחד עם המלווה שהתחלנו קוראים לו בשמו הפרטי - מַנטי. הוא צעיר נעים בהליכותיו, חניך בית הספר הצבאי בסנדהורסט שבאנגליה, מדבר היטב אנגלית ויודע להתבטא.
הכפר הציילוני בהתקדמותו
מייד אחרי הארוחה יצאנו לדרך. הופיע פקיד בכיר להדריכנו בסיור זה – ממוּנה על פיתוח הכפר (Development Rural) במחוז קולומבו, שירות הכפוף למשרד הפנים: איש קשיש, משכיל, נוצרי. היעד היה כפר הנחשב למופתי מבחינת אותו מפעל הפיתוח, שכן זכה בפרס ראשון בתחרות ארצית זה כמה פעמים. סוד הצלחתו, לדברי הפקיד, הוא האיש העומד בראשו – צעיר בעל יוזמה ומרץ, מסוּר בלב ונפש לעבודתו, בעל תפיסה מעשית בריאה וכישרון ארגוני מובהק.
ובכן, עניין זה של פיתוח הכפר מהו? עוד בימי הממשלה הקודמת החל בהקמת אגודה לפיתוח –
(Society Development Rural) בכל כפר וכפר. ההשתייכות חופשית, כרוכה במס חבר. האגודה שוקדת על תקנת הכפר למען כל תושביו. היא מתנהלת על-ידי ועד נבחר הממנה רכז מתוך חבריו, נתונה לפיקוח הממשלה ומקבלת ממנה עזרה לכל מפעליה בסכום שווה לכספים שהיא מגייסת בעצמה. יש בציילון 80,000 כפר, אשר ב-20,000 מהם קיימות כבר אגודות כאלו, והמחלקה במשרד הפנים שוקדת להרחיב את הרשת. מה עושות האגודות? סוללות כבישים פנימיים, בונות גשרים, מקימות מוסדות, מארגנות עזרה הדדית, מקיימות בתי דין פנימיים ליישוב סכסוכים, דואגות להשכלת המבוגרים ובכלל שוקדות על שיפור חיי הכפר והעלאת רמתם הכלכלית, החברתית והתרבותית. יש כנראה בעיות תיחום ותיאום ושיתוף בינן לבין אגודות שיתופיות ממש מזה, ובינן לבין מוסדות השלטון העצמי המקומי מזה.
נסענו כשעה דרומה, בכביש בריטי טוב על פני מטעי גומי ושדות אורז וחורשות דקלי קוקוס וכפרים ועיירות ואחוזות גדולות – כשהכל מסביב ירוק ורק ירוק, ללא אחיזה כלשהי לצבע אחר אי-שם בנוף – עד שהגענו למחוז חפצנו וקיבל פנינו אותו בחור מהולל אשר שמו הולך לפניו. צעיר איתן, פנים עגולים ופתוחים, שופע מרץ וביטחון עצמי ויש בו תערובת מלבבת של פיקחות ותמימות, על כל פנים, כנראה יודע היטב את אשר לפניו – להבדיל כל ההבדלות של מוצא ורקע ותרבות, הרי זה מין מזכיר פנים יעיל של משק קיבוצי או מזכיר טוב של ועד מושב, או עסקן מרכזי חרוץ של מעברה או חבר מוצלח בוועד של איזה יישוב עולים בארץ. ואומנם ראינו גשר שבנתה האגודה על פני נחל המשמש להשקיה ושמענו הסבר מעניין על פעולת בית הדין שהוקם ליישוב סכסוכי קרקע וירידת התפשועה שבאה בעקבותיה - עד שהחלה פעולה זו אירעו 8-10 מקרי רצח ופציעה חמורה לשנה על רקע זה, ואילו מאז פסקה כל שפיכת-דמים – ואחרון אחרון, ביקרנו בבית תרבות ההולך ונבנה ביוזמת האגודה – הפועלים המקצועיים העסוקים בבניינו שכירים ואילו הפועלים הפשוטים הם בני הכפר העובדים בהתנדבות ותורמים כל אחד מספר ימי עבודה, שוב כמו אצלנו "בשנים הטובות". נתכבדתי בנטיעת עץ בגינה שלפני בית התרבות וגיליתי כושר עבודה במעדר, אשר אקווה כי לא בייש את ילדותי [בכפר עין סינייה שבשומרון]. נתאסף קהל כפריים מסביב ונשאתי נאום בן פסוק אחד שתורגם על-ידי ראש האגודה לסינגלית. אחר כך הוגשו לנו אגוזי קוקוס שנוקבו בהם חורים לעינינו ושתינו מהמיץ שבתוכם. ביקרנו גם במשרד האגודה וראינו דוח שנתי מעניין עם תצלומים ודיאגרמות, ולבסוף סרנו לביתו של ראש האגודה, תערובת של ישן וחדש, אשתו לבושה סארי של שבת ורגליה יחפות, והתינוקת שעל זרועותיה הסבירה לי פנים ועברה לידי בחשק רב, וכך הצטלמנו. התרשמתי מאוד מכל העסק הזה, אך הפקיד המדריך הזהירני כי לא כל האגודות כה פעילות וכה מאורגנות, כי בחור זה הוא אחד מרבבה, ואפשר רק שליש האגודות ראויות לשמן והשאר טעונות דרבון וזירוז על-ידי מופת טוב במקום אחר.
לארוחת ערב אצל אותו רופא חסיד, ד"ר ויקרימַסינגֶה, אשתו גברת סינגלית, אצילית בהופעתה. יתר האורחים היו דה-סוֹיזה ורעייתו וזוג יהודי-אנגלי המתגורר בציילון זה שמונה שנים, לא ברור בדיוק מדוע. המארח הנלבב טרח במיוחד לזמן יהודים עם יהודים. שאלתי אם יש עוד יהודים בציילון. אמרו: אָיִן. שאלתי על אותו יהודי גרמני. היהודי האנגלי ידע על קיומו של האיש, אך לא היה לו מושג כי יהודי הוא. כל הערב נדרשנו "לבצע" והסברנו עניינים מאל"ף. הקולט העיקרי היה דה-סויזה.
בלילה סרנו לבית היהודי "הראשון" לשם כוס משקה קר. שאלנוהו אם הוא מכיר את היהודי האנגלי. כן, הוא יודע עליו, אך לא עלה על דעתו כי זהו יהודי.
