מלאיה-סינגפור - 15.10.1956
שם הספר  משוט באסיה
שם הפרק  מלאיה-סינגפור - 15.10.1956
כותרת משנה  קואלה-לומפור-סינגפור

 

קואלה-לומפור-סינגפור,  15.10.1956

 

מוקדם בבוקר – אורח: ארדיכל אנגלי, עומד כאן בראש תכנון ערים, שירת פעמיים בארץ, קודם במחלקת העבודות הציבוריות ואחר-כך בתכנון ערים, כולו קורן ידידות. שאל על רבים. כשאתה נתקל בטיפוס כזה אי-שם בעולם, אילו הקשיב לשיחתכם איש שלישי, היה מוכרח להסיק כי היחסים בין היישוב העברי לבין שלטון המנדט היו של אהבה ואחווה ושלום ורעות. בכל הארצות שעברתי שמעתי על מי שהיו שוטרים וסמלים במשטרה הבריטית בארץ, שכולם מספרים עליה בהתלהבות ונחשבים לידידים נאמנים של ישראל. אגב, בעקבות פגישתי עם אותו ארדיכל ניטלה ממני בכורת החדירה הישראלית לבירת מאלאיה: התברר כי הארדיכל אריה שרון היה פה לפנַי.

ב-9 ביקרנו את קול' לי במשרדו לשיחה כללית ואחרי-כן את מ"מ המושל במשרדו להבעת תודה על כל הסידורים. משם נסענו למלון ולנמל האוויר ובצהרים הגענו לסינגפור. צר היה לעזוב את בירת מלאיה, המעניינת ויפת הנוף, לאחר שהייה של לילותים ויום אחד בלבד – מה גם שאנו חוזרים ועוברים בנמל אוויר זה מחר בבוקר בדרכנו לציילון – אבל קהילת סינגפור עורכת דווקא היום קבלת-פנים גדולה והוכרחנו לשוב הנה.

קבלת-פנים זו נערכה לפנות ערב ברוב עם בביתו של הזקן אליאס – אותו יצחק אהרון שלום אליהו. הוזמנו ובאו כ-600 איש שמילאו את המרפסת הענקית ואת הגן הגדול. גלים גלים זרמו המשפחות היהודיות – אליאסים וסלומונים וסמואלים ונתנים ועוד ועוד. בתוך נחשול זה של צאצאי יהודי בבל נתמזגו טיפות אחדות מיהדויות אחרות: זוג יהודי-גרמני ושני דוברי רוסית ושתי משפחות מרומניה שהיו בארץ. היהודים באו במאותיהם, אך גם לא-יהודים הופיעו בהמון רב ומכל אומה ולשון: סינים והודים ומלאים ואנגלים וצרפתים והולנדים ובלגים וסקנדינבים ואמריקנים מצפון ומדרום. עמדתי ב"קו הקבלה" עם יחזקאל ונינה נתן ולחצנו ידיים שעה ארוכה. הופיעו גם השר הראשי ורעייתו, גם יריבו המזהיר ואשתו. בגן הגדול נערכו שולחנות לארוחת ערב וכל הקהל נתבקש לסעוד. שוב נתקשרה שיחה ביני לבין אותו עילוי, אשר גם אשתו השתתפה בה והוכיחה כי שכלה חריף ולשונה שנונה והשכלתה רחבה לא פחות משל בעלה.

עם כל העקיצות והחידודים בקעה מתוך דבריו של לי קוּאַן יוּ הערצה עמוקה לישראל – ממש יחס של יראת כבוד. שאל אם נכון הרושם המתקבל מרחוק, כי זהו מפעלם של אנשים שהקדישו חייהם למשאת נפש נאצלה וכי רוח זו שוררת בארץ כולה. אמרתי: בהחלט נכון – ודאי לא לגבי כל יחיד בארץ אישית, גם לא לגבי הרוב, אך לגבי רבים מאוד, והרוח הזאת לופתת את היישוב כולו. אמר: אין בכך כלום כי אין רוח זו נחלת כל אחד ואחד – הנה בסין 600 מיליון נפש ומספר המקדישים עצמם לשליחות אינו עולה בוודאי על מאה אלף. הערה זו גילתה הרבה. - בשבתי ליד בעל-הבית הבטתי על הבניין העצום שהתנוסס מאחורינו ושאלתי מי ומי הדרים בו. אמר: אנוכי לבדי, הן אני רווק וגלמוד ואין לי קרובים.

כתום הארוחה ניגשה אלי "חברת הקיבוץ": האומנם לא תדבר? הן היהודים מצפים לבשורה! אמרתי כי בקהל כזה אפשר לשאת רק נאום מדיני מחושב, שממילא לא יספק את אחינו. הקהילה הקריבה אפשרות של שמיעת דבר ישראל למען כבודה-היא בעיני הגויים שבמקום. היא ניצלה את ההזדמנות הנדירה להיות מארחת לשלטונות הארץ ולכל הלאומים השוכנים בה למען הרים קרנה בעיני כולם. אין לישראל אלא להיות מרוצה שניתן לה גם בדרך זו לשרת את הקהילה. רבים אמרו אחר-כך כי הם הולכים הביתה מאוכזבים.

 

העתקת קישור