מכתב 17 - משה לצפורה - 10.7.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 17 - משה לצפורה - 10.7.1946
כותרת משנה  יום ד'

                                                                                                                   

                                                                                                            יום ד',  10.7.1946

 משה לצפורה

 

ז' הודיעני על התאונה. אני מבין שלא אירעה שום תקלה רצינית. מעניין שרציתי לכתוב לנער ולהזהירו שבצאתו רכוב על אופניו לרחובות השוקקים - יישמר לנפשו. והנה קרה מה שקרה. אני מתאר לעצמי את פחדך הראשון.

האם נכון שהילד הגיע עד שערי המחנה וחזר בפחי נפש?

עד היום לא קיבלתי את מכתבך הרשמי. אעפ"י כן הוסיפי כתוב בדואר! אף אני כותב לך מחר לראווה.

אני מרביץ תורה יום יום - דקדוק למתקדמים. לומדים כ-25 איש, בכללם דוד קורונל.[1]

יום אחר יום אני מרצה פרקים בתולדות המדיניות הציונית, שומעים כ-100 ומעלה.

שילחי לי - את יודעת מה? - סמרטוט תרבותי למחיית אבק.

החזירי לי את חליפת החאקי בהקדם.

נשיקותי,

 

מ.

 

עוד: הספר Wealth לאדווין קנן Cannan)) ספר לא גדול, כריכה כחולה, ודאי על המדף הכלכלי במדור המרכזי של הספרים האנגלים/ אם אין - בקשי מצבי ש]וורץ]. גם ספרו של Clay, אף הוא לא גדול, קצת יותר כרסתן, כריכה אדומה כהה, כמדומני.

 

אל תכתבי את שמי על הפיתקאות, אלא ב"ק.[2]



[1] דוד קורן (קורונל) - חבר קיבוץ בית הערבה (לימים גשר הזיו). מראשוני תנועת "החוגים" (לימים "המחנות העולים"), שמ"ש היה אחד ממטפחיה. "התחלנו ללמוד דקדוק והמורה - משה ש'. פשוט תענוג. הוא ממש מעיין נובע. דקדוק דרכו לשעמם וכאן - שעה של קורת רוח מלאת עניין" (קורן, 6.11.1946).

[2] ראשי-תיבות "בן-קדם", שם-עט שנהג מ"ש לחתום בו את רשימותיו ב"קונטרס" ו"בדבר" בשנות ה-20.

 

העתקת קישור