י פ ן
על-פני טוקיו העיר הגדולה
טוקיו, 3.10.1956
הידד, אני ביפן!
אף על פי שנחתנו באישון לילה, פגשתנו חבורה מכובדת: כל הצירות על נשותיה והציר יוסף לינטון בראשה עם סגנו אביגדור דגן; נציג משרד החוץ [היפני]; ראשי הקהילה היהודית – עיקרם יהודים רוסים יוצאי סין; עיתונאים וצלמים. לאחר שהייה לא קצרה בנמל האוויר תוך המתנה למיטען, תשובות על שאלות העיתונאים, ציות לצלמים ושיחות חטופות עם זה ועם זה, נסעתי עם יוסף לינטון לביתו, בו אתארח.
את לינטון אני מכיר זה 35 שנה מהימים שהיינו שנינו תלמידי מכללת לונדון והוא שימש אז פקיד צעיר בהנהלה הציונית; אחרי-כן עבדנו כמה שנים יחד בהיותי ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית בירושלים והוא מזכירה המדיני בלונדון. עם קום המדינה שימש לה נציג זמני בלונדון ואחר כך עשה תקופת-מה במשרד החוץ בקרייה; היה צירנו הראשון לאוסטרליה ולניו-זילנד וכעת זה שלוש שנים הוא ציר ביפן.
הנסיעה ארכה מאוד עד שהגענו לעיר. עברנו ברחובות שחלקם דמו לעיירה אמריקנית מהטיפוס הישן וחלקם לכרך אירופי גדול. בבואנו הביתה הייתה לי הפגישה הראשונה עם בן יפן ממש – כיוון שאת אנשי משרד החוץ מוטב לגרוס כחלון ראווה - והיא הייתה מאלפת ביותר. פתח לנו משרת צעיר, בחור נעים, שיא האדיבות התרבותית. טרח בסחיבת המזוודות והכין מייד תה. התברר כי הוא סטודנט למשפטים, לומד בערבים. בבוקר הופיעה העוזרת, נערה צעירה, בת עיירה, גמרה בית ספר תיכון ועברה קורס של קצרנות יפנית, לומדת עכשיו אנגלית ומקווה למצוא עבודה משרדית.
ב-9.30 הגענו למשרד החוץ, המכונה גאימוּשוּ – משרד חוץ כמו בכל בירה אירופית ותיקה, בניין כבד ורחב ממדים, ראווני על מבואו ומדרגותיו, גובה תקרתו וגודל אולמיו, נברשותיו ושטיחיו, ואין בינו ובין ה"פוריין אופיס" או בינו לבין "קיי ד'אורסיי" אלא שינוי המקום בלבד. כל הבניינים הממשלתיים כאן מפגינים את עצמאותה של יפן מאז ומקדם וטבועים בחותם של מעצמה אדירה. אין הארץ חייבת את תפארתם הכבדה לא למשטר המושבתי הבריטי, כמו בורמה, ולא לשלטון האמריקני הזר, כמו הפיליפינים.
שר-החוץ שיגֶמיצוּ [מת מאז] גבוה ונכה, פגשני במעומד, כשתחת אציל זרועו הימנית קב ארוך וכבד. בקושי עשה צעדים מספר עד לכורסתו ובמאמץ רב התיישב כשרגלו הימנית פשוטה לפניו. רגל זו משותקת כליל מכדור של מתנקש שפגע בו בשנחאי. הוא ידוע כאישיות מורכבת, חכם ומשכיל, היה פסול כאיש המשטר הקודם וזמן רב חלף עד ש"הוכשר", גם עכשיו הוא נידח וזועף בקרן זווית מחמת שיטתו של ראש הממשלה, הנוטל עיקרי ענייני חוץ לידיו תוך התעלמות מקיומו של משרד החוץ.
שהיתי אצלו למעלה ממחצית השעה. שוב הסברה לאורך כל הקו: מפעל הבניין שלנו, והמשותף לנו וליפן על אף המרחק - יפן וישראל הן שתי הקצוות של אסיה, אך "touchent se extrèmes les" ]הקצוות נפגשים[ – ואפשרויות המסחר וההשקעה, ובעיית השלום במזרח התיכון, וזיון מצרים על-ידי ברית-המועצות, ופרשת באנדונג, ותסבוכת תעלת סואץ, והתקווה לראות את יפן באו"ם, ושוב עניין השלום, והמשא ומתן הישיר, ונקיטת עמדה ברורה בעניין זה מצד יפן וכו' וכו'. מצד איש שיחי, אשר הבין ודיבר אנגלית ללא קושי, באו שאלות נבונות והבעות הסכמה סתמיות.
אחרי כן שיחה, קצרה עם סגן שר החוץ, מעין המנהל הכללי אצלנו – פיקח ובקי בעניינים.
נסענו לצירות שלנו ומצאנוה צנועה ונאה. לכשנכנסתי יצאו לקראתי שלוש נערות יפניות, מהעובדות המקומיות שבצירות, התייצבו זו בצד זו והחוו קידה עמוקה בהרכנת גוף וראש מטה מטה. עשו זאת בחגיגיות רבה, שלא נעדרו ממנה חן וחביבות. זוהי כנראה ארץ המקיימת פולחן של אדיבות, בו משתקפת תרבותו של העם.
בצירות עשיתי היכרות ראשונה עם העיתונות היפנית. יש כאן יומונים אחדים, גדולי ממדים, המופיעים באנגלית, אך רוב העיתונים שפתם יפנית. שני היומונים היפניים העיקריים תפוצתם 9-8 מיליונים טפסים ליום. התפוצה הכללית של העיתונות היומית היא גיליון אחד לשתי נפשות ורבע. זהו שיא עולמי – להוציא אולי את הארצות הסקנדינביות.
מהצירות הביתה. כל נסיעה – נצח. רחובות מלאים אדם וכלי רכב. תעבורה עצוּמה, כאילו היית בניו-יורק. אורות אדומים וירוקים בכל פינה, שוטרים נמושים אך יעילים מנצחים על התנועה בעמדות מפתח, סדר ומשטר זועקים לשמים. המוני המונים של חנויות מלאות כל טוב; פירות מפירות שונים, תפוחי ענק ואגסים דשנים ומין תצלובת של תפוח ואגס, ושיפעת ירקות; וחלונות ראווה הדורים ואמנותיים להפליא; ותלמידים ותלמידות לבושי תלבושת אחידה, כבר חורפית, כחולה כהה, ותענוג לראות את הנערות בניקיונן הצח ובלבושן הסדור; ושלטים מתנוססים על כל בית-משרדים ועל כל חנות ומספרה ובית חרושת, באותיות שמעבר לסמבטיון, מהם כתובים אנכית על-פני קומה או שתיים ומהם אופקית שלא כדין. הבתים גדולים וצפופים, לגמרי שלא כסגנון המזרח אבל מספר הקומות מועט, יען העיר אינה מתגבבת במאונך אלא מתפשטת אופקית, וכבר בה שמונה מיליונים ועוד ידה נטויה. אפשר פחד הרעש משמש תריס בפני גורדי שחקים.
ימין ושמאל והקיסר מעל לכל
לתה נסענו אל מדינאי דגול מהדור הזקן, אחד מעמודי המפלגה הליברלית-דמוקרטית, אשר לה עכשיו השלטון. שוב ארכה הנסיעה עידן ועידנים. עם כל ברק רחובותיה הראשיים טוקיו היא מבוך גמור מבחינת תכנון העיר. אין בה שני רחובות מקבילים זה לזה, אלא כל אחד מתפתל לעברו כאוות נפשו וכזדון ליבו, ללא זיקה הדדית ותוך פריקת כל עול של משמעת הנדסית. יתר על כן, אין לרחובות שמות ואין לבתים מספרים. אומנם בתקופת הכיבוש הנהיגו האמריקנים סיפרור הרחובות לשיטתם, אבל עם חידוש הריבונות עקרו היפנים את התמרורים והחזירו את הבירה לתוהו. אדם כי יזמין את חברו לסעודה, ידאג לצרף להזמנה תרשים מפורט של הסביבה, בו מסומן ביתו. אדם כי יוזמן לבית מישהו, בלי שיקבל תרשים, ידאג לשלוח בעוד מועד את נהגו, ואם אין לו נהג – יטריח את עצמו להתחקות על המקום לבל יפסיד זמן על חיפושים ויאחר. ואחרי הכל, רב הבלבול ותדירים האיחורים ואנשים מתפקעים מרוב תעייה. ובכן, נשלח הנהג בעוד מועד לברר מקום ביתו של מדינאי זה, ואף על פי כן, בהגיענו לפרבר פנה כה וכה וסבב והלך ולא מצא מחוז חפצו אלא בקושי ובאיחור.
קיווינו כי יותן לנו לחדור לפני ולפנים של בית יפני אמיתי – ונתאכזבנו. משלא נתבקשנו על-ידי אשר על הסף לחלוץ נעליים, אמר לי הציר לינטון מייד פירושו של דבר: אנו מובאים לאגפו האירופי של הבית. ואף אומנם, החדר שנתקבלנו בו היה תערובת של רהיטים וכלים מארצות שונות ומסגנונות שונים – מכיסאות צרפתיים ועד מאפרות נחושת דמשקאיות – ושום צביון יפני מקורי לא היה לו. בעל הבית קיבלנו בחברת כלתו אשת בנו, בת שגריר יפן באחת הבירות החשובות, דוברת אנגלית צחה, שישבה כל הזמן והקשיבה לשיחה בעניין רב. תחת תה הוגש משום מה קפה תורכי. השיחה הייתה ממושכת. נשאלתי הרבה והסברתי הרבה.
ארוחת ערב מטעם המפלגה הסוציאליסטית. באו כחמישה-עשר מהם, הצמרת כולה, בזה שתי נשים. אנו היינו ארבעה. הסעודה הייתה לפי שיטת המזנון הניצב והתפריט היה מערבי בתכלית. בין המארחים היו כמה מכרים מוועידת רנגון – הן בין אלה שהיו אז מפלגת הימין והן אלה שהופיעו כמפלגת השמאל. מאז נתאחדו שתי המפלגות לאחת, בה מהווה השמאל את היסוד המכריע, אך המזכיר הכללי – מזכיר את גיורא יוספטל במראהו החיצוני – הוא דווקא מהימין.
אמרתי דברי פתיחה והצעתי כי יציגו שאלות. כך עשו וניתנה אפשרות של הסברה חיה וחודרת תוך חילופי דברים. הנושאים העיקריים היו שניים – ההתנגשות בין ישראל ומצרים ואופיה של תנועת הפועלים הישראלית. רוב היפנים לא היו מביני אנגלית וכל פסוק שלי תורגם ליפנית על-ידי בחור צעיר, מוכשר ונלהב, ששיקע כל מרצו ולהט רוחו במלאכת התרגום ועשה אותה כממלא שליחות קודש. היה מפשט ומפרט ומוסיף דברי הסבר משלו למען יובנו הדברים היטב ויצא התרגום ממושך מהמקור כמעט כפליים, ולפי הרושם היה מצפוני ביותר. בין השאר דוּבר לא מעט על ועידת בומביי והופעת הערבים בה. כן הייתה הרצאה מפורטת על מצב המיעוט הערבי בישראל ונזדמן גם לנגוע בקשר בין ישראל לתפוצות ואגב כך להסביר משהו מבעיית היהדות הסובייטית.
למפלגה הסוציאליסטית 155 מקומות בבית הנבחרים, שמספר חבריו 467, ו-80 חברים מתוך 250 בבית העליון. לדברי מנהיגיה נשקף לה סיכוי לנצח בבחירות הבאות ולהגיע לשלטון.
