רנגון,  27.9.1956

 

זה יומי האחרון בבורמה. ביקרנו במכללת רנגוּן ונתקבלנו על-ידי הרקטור וסגנו. בית תורה זה, שנוסד על-ידי האנגלים, יד ושם לו בתולדות הארץ. הוא ששימש בית היוצר לתנועת השחרור וממנו יצאו רבים מראשי השלטון העצמאי כיום. עד עכשיו שפת ההוראה בו היא האנגלית. הוא מהווה בעיה מדינית קשה, שכן הפך להיות מבצר לקומוניסטים, הקוראים, לעצמם "קדמנים" [פרוגרסיבים]. דבר הנהייה של רוב הסטודנטים אחרי הקומוניזם הוא רעה חולה, המשמשת סעיף ב"כתב האישום" נגד או נו, בשל אי-ראייתו את הנולד. ראש הממשלה הקודם ביקש לקיים עיקרון שלהלכה אין נעלה ממנו – לא להכניס מפלגתיות לכותלי בית הספר הגבוה - ולכן גזר על A.F.P.F.L. לא לעסוק בפעולת תעמולה וארגון בתוך כתליו. על-ידי כך, טוענים מותחי הביקורת, הפקיר את המוסד לצוררי השלטון הקיים, המשמשים סוכנים להשפעות חוץ.

רצה הגורל, כי ביקורי במכללה יחול בעצם היום בו מתקיימות הבחירות הכלליות לוועד התלמידים – אף זה ממאורעות השבוע הדחוס. הלימודים נמשכים אומנם ביום זה, אך המוסד כולו כמרקחה. דבר הבחירות הללו, ניתוח הגורמים המתמודדים בהן וניחושים על סיכויי תוצאותיהן, אינם יורדים זה כמה ימים מעל העמוד הראשון של העיתונים. הפעם נעשה ניסיון לרכז משקל-מה נגד הקומוניסטים והדבר הביא לידי מלחמת בחירות חריפה ביותר, שהייתה נטושה זה מכבר והגיעה היום לשיאה. לדעת יודעי-דבר מובטח הניצחון ל"קדמנים", גם הפעם, אך הכל תוהים אם תומכי המשטר הקיים יגבירו לפחות את כוחם.

וזאת, לדעת, כי הצלחת הקומוניסטים לגייס לצדם רוב אינה מעידה בשום פנים על הזדהותו האידיאולוגית של רוב זה עם תורתם. פועלים כאן גם גורמי השפעה אחרים, הידועים היטב מניסיונן של ארצות אחרות. חברת תלמידי מכללת רנגון היא גוש תחוח בלתי-מגובש ובלתי-מוגדר ברובו הגדול. סכסוכים בשל תקנות וענייני משמעת מסעירים בו את הרוחות יתר על המידה וחזקה על הקומוניסטים כי בכל מצב כזה יהיו דוגלים בדרישה הקיצונית ביותר, ינצחו על המרי וירכזו סביבם המוני נערים ונערות שאינם שוקלים סוף דבר מראשיתו ואינם רואים את העניינים בהיקפם. יש לזכור, כי גיל הסטודנטים נמוך כאן בהרבה מן הממוצע האירופי – על-כל-פנים לפי מראה פניהם של התלמידים והתלמידות הרבים שנתקלנו בהם בביקורנו.

מאלף מאוד המקרה האחרון בו ניתנה שעת הכושר לוועד התלמידים היוצא, הקומוניסטי ברובו, להפגין מחדש את ששונו לקרב ולהטות לצידו המוני מתלמדים כצאן אחרי הרועה. הלימודים במכללה הם חינם אין כסף. יתר על-כן, כל דכפין רשאי לקבל במכללה ארוחת צהרים ללא תשלום. ממילא מובן כי מצב זה פותח פתח לשחיתות. אין חכם כבעל הניסיון, ולאחר תקופה ממושכת קבעו שלטונות האוניברסיטה כי תלמיד שנכשל בבחינה מסוימת שלוש פעמים רצופות, פוקעת זכותו ליהנות מפת-בגה. אין דינו להיות מוצא מהמוסד, חלילה, אלא רק מזונות אינו רשאי עוד לקבל חינם. נגד תקנה "ריאקציונית" זו קידש הוועד מלחמה והיא המשמשת עכשיו אחת מסיסמאות מערכת הבחירות.

תחילה הוראינו את תיאטרון ההרצאות הגדול ואחרי כן הובלנו לאולם בו נערכת ההצבעה על-ידי הטלת פתקים לקלפי. עברנו על-פני זוגות של פעילי הבחירות שתחבו לידינו רשימות מועמדים ועלוני תעמולה. הדוחק והשאון במסדרונות, קולות הנאומים המוגברים על-ידי רמקולים שנישאו בחוץ תחת כיפת השמים והדם של ויכוחים סוערים בגן הגדול - כל אלה העידו על מתח הקרב. בתוך האולם שרר שקט גמור ומצאנו סידורים מאוד מורכבים למניעת זיופים על-ידי בדיקת חברותם של המוני התלמידים והתלמידות למחלקותיהם. מספר הסטודנטים הוא כשנים-עשר אלף. הנשים מהוות רבע ממספר התלמידים וכמחצית חבר המורים.

סיירנו במעבדות, במוזיאון של חי וצמח, בתצוגה הגיאולוגית ובספרייה.

בצירותנו עיינתי בעיתוני הבוקר. הללו הקדישו מקום נרחב למסיבת העיתונאים של אתמול. באחד מהם מאמר ראשי מצוין, שאינו פוטר את ישראל מגנאי משתמע עקב מעשי התגמול – נשמע כאן הד לתגובה על רמת רחל – אך הוא מרשיע בראש וראשונה את הערבים על תוקפנותם ובעיקר על סירובם להכיר בישראל ולכרות עמה שלום. המאמר חדור הערצה למנהיגי ישראל ומרים על נס את עזרתנו לבורמה.

סרנו לפרלמנט. פריט זה לא נכלל בתוכנית הרשמית, אלא הייתה זו יוזמה שלי – לראות כיצד מתנהלים החיים הפרלמנטריים במדינה זו. באנו דקות מספר לפני 11. הבית, שהוא כאולם אסיפות רגיל אך מרוהט בהתאם לתפקידו, הלך והתמלא בשקט. תומכי הממשלה חובשים כאן כומתות ורודות ואילו המתנגדים – רובם "קדמנים" קרי קומוניסטים – כומתותיהם תכולות. ב-11 בדיוק נשמע קול קורא ונכנס היושב ראש עוטה גלימה ואחריו שמש הנושא שרביט-כסף כבד, כמנהג ווסטמינסטר [הפרבר הלונדוני בו שוכן הפרלמנט]. כל הבית וכן העיתונאים והאורחים ליציעיהם קמו על רגליהם ועמדו עד אשר ישב היושב ראש על כיסאו. חגיגיות זו החוזרת עם פתיחת כל ישיבה, יש לה בלי ספק חינוך רב לדרך ארץ ולריסון היצרים.

בישיבה שרר שקט למופת. שר האוצר פתח את המשך הדיון בתקציב ואחריו דיבר מנהיג כומתות התכלת.

לארוחת צהרים במרכז A.F.P.F.L. בנשיאותו של או נו. לפני-כן הייתה לי שיחה ביחידות איתו. הוא עובד עכשיו בקביעות בבניין הזה ונפגשנו בחדרו. אמרתי כי אני בא מהפרלמנט. הביע צערו כי לא ביקרתי שם אתמול: יום ד' הוא תמיד היום המעניין, שכן הוא מיועד להצעות לסדר היום, המשמשות נושא לוויכוחים סוערים ולחילופי דברים חריפים בין תומכי הממשלה ומתנגדיה. שמעתי ממנו דברים מאלפים על סין ובעיית היחסים איתה. הוא עומד לצאת לפקין בשליחות מיוחדת ליישוב סכסוך הגבול. נושאים אחרים של השיחה בינינו היו ועידת באנדונג - קטרוג מזה והתגוננות מזה – והמשך שיתוף הפעולה בין בורמה וישראל.

לארוחה הוזמנו כמה וכמה שרים אשר טרם פגשתים – מספרם בסך-הכל כעשרים וחמישה! – וכן שופטים ושאר נשואי פנים. בין השרים היו שני מוסלמים: שר המשפטים ושר המכרות. או נו התחיל מציג שאלות ונמצאתי מרצה באזני כל על הזנחת ארצנו מאות בשנים, בעיית הסחפון, מפעל הייעור, חשיבות ההשקיה והישגיה, ענייני תכנון חקלאי וכיוצא באלה.

בשובי למעוננו הופיע היהודי המוזר והטוב ר. מהעיירה הרחוקה ב. אמר כי לא יכול להתאפק מלבוא לרנגון כדי לראותי, לאחר שהתיידדנו לפני ארבע שנים. הוא כבר כבן 70 ומנוי וגמור עמו לבקר בארץ. הוא אלמן ויושב באותה עיירה עם בנו הרווק – שני גברים גלמודים, שני יהודים בודדים. הוא יודע היטב מה עובר עכשיו על ישראל, אך הוא שם מבטחו בקדוש ברוך-הוא. סקר את התפתחות יחסינו עם בורמה וקבע בדיוק את התחנות המכריעות.

לפנות ערב קבלת פנים גדולה בבית ציר ישראל: כמה מראשי השלטון כל הסגל הדיפלומטי – אמריקנים, אנגלים, צרפתים, רוסים, פולנים, צ'כים, יוגוסלבים; הודים, ציילונים, סיאמים, סינים (מפקין), יפנים – גם בישוף קתולי, נציגי חברות ובנקים בריטיים, סוחרים הודים, מספר יהודים ועוד רבים.

השיחה המעניינת הייתה עם הממונה הסובייטי. תמצית דבריו: מה עמדת מפא"י להחלטות ועידת ה-20? מה יחסה להצעת השיתוף בין סוציאליסטים וקומוניסטים? עיקר החלק החיובי של תשובתי: אנו מעוניינים מאוד להידבר עם ברית-המועצות, אם רק אפשרי הדבר.

לארוחת ערב אצל הנספח הצבאי שלנו עמנואל פרת, אשר שימשה מסיבת פרידה מכל המושבה הישראלית. הייתה שיחה ממושכת על הרקע, ההשתלשלות והיעדים של קשרינו באסיה.

כשחזרנו הביתה בשעה מאוחרת והתחלנו לארוז, ניסרו ברחובות העיר תרועות הניצחון של הסטודנטים הקומוניסטים לרגל תוצאות הבחירות, שהיו כמשוער.