בורמה - 24.9.1956
שם הספר  משוט באסיה
שם הפרק  בורמה - 24.9.1956
כותרת משנה  רנגון - חבל שאן

 

מחבואי יופי בארץ לא נודעת

 

רנגון-חבל שאן,  24.9.1956

 

יצאנו לסיור בחבל מדינות שאן, אשר תפארת בורמה על נופן. היו איתי הציר יעקב שמעוני, א. בן-חורין ויחזקאל ברנע מהצירות. מהבורמנים הופיעו, להערכתי ולשמחתי, איש-החמודות או טאנט, שצירופו לפמלית הסיור היה אות לתשומת-לב מיוחדת מצד ראש הממשלה. כן הצטרפו כמלווים שני פקידים של משרד-החוץ, צלמים ואנשי-משמר.

אך ישבתי ניגש אלי יעקב ומסר כי יש ידיעה רעה מהארץ. ברנע האזין בחצות ל"קול ישראל" וקלט בקושי תיאור של התקפת-פתע ירדנית על כינוס ארכיאולוגי ברמת-רחל, במעמד הנשיא - יריות לתוך הקהל שכתוצאה מהן שניים נהרגו ו-18 נפצעו.

המטוס הגביה עוף ונעשה קר כהוגן.

כל הדרך לא חדלתי לחשוב על המאורע המחריד בירושלים. נצטיירה תמונה של כנופיה שהתגנבה ממש לתוך רמת-רחל ופתחה באש מקרוב לתוך ציבור צפוף.

טסנו רוב הזמן מעל לתקרת העננים ולא ראינו את הארץ מתחת, אך לקראת סוף הנסיעה נחשף נוף-הרים ירוק. כעבור שעה ושלושת רבעי שעה הגענו למינחת [שדה-נחיתה, ground landing] של הֵייהוֹ, עיירה במדינות שאן. קיבלו פנינו שלטונות המדינה והמחוז. מזכיר ממשלת חבל שאן ניצח על הטקס. ארבע בנות הגישו בלי אומר ודברים זרי-פרחים. בשורה ארוכה עמדו כ-25 אנשי שלטון וזקני היישוב, בכלל זה מפקד-צבא, מפקח-משטרה, רופא, מורָה ושאר חשובים. לכולם לחצתי יד. יצאנו לדרך בשרשרת של מכוניות, כשלפנינו משמר, הן צבאי הן משטרתי. בעיירות ובכפרים שעברנו עמדו שוטרים בכל פרשת-דרכים והצדיעו באמונה. בתוך שטחי ג'ונגל משני עברי הדרך היו חבויות משמרות. מפקדי צבא ומשטרה של המחוז נסעו איתנו בשיירה כל הזמן. ניקויָם של כל מרחבי הג'ונגל האלה מכנופיות המורדים הושלם זה לא כבר, אך השלטונות כנראה מלומדי ניסיונות מרים ואינם נוטים להסתכן. הכל שיבחו מזלנו על יום-שמש שזכינו בו, יען עונת-הגשמים עודנה בעיצומה ורק תמול-שלשום ירדו זרזיפים. עקבות מטרות-העוז ראינו במים הרבים שהציפו כמה כפרים בדרך - בתים ניצבים על כלונסאות בתוך אגמים, קומות תחתונות שללא קבּיים שטופות כליל, ואיכרים שטים בסירות בתוך חצרותיהם.

נסענו כשעה והגענו לעיירה ששמה יאונגווה (Yawnghwe), מקום משכנו של איזה נסיך או רוזן, שריד של המשטר הפיאודלי, אשר שובץ לתוך המשטר החדש: הוא משמש יושב ראש לבית העליון ונמצא ברנגון. הובאנו לביתו המרווח ונתכבדנו במשקאות, כששני צלמים המלווים אותנו כל הדרך מטעם משרד-ההסברה פועלים בלי הרף. אף כאן הקביל פנינו סגל הפקידים המקומיים. שוב נסיעה של חצי שעה במכונית עד שהגענו למין מזח שממנו עלינו להפליג בסירות.

ניתנה לנו מראש תוכנית כתובה, מפורטת למועדים ולמיבצעים, והממונים שקדו על דיוק ביצועה בהקפדה יתירה. הסירות בהן ירדנו היו צרות וארוכות ביותר, כדי מושב איש אחד ברוחב ותו לא. הלזאת ייקרא שוּטית? בירכּתי כל אחת מנוע והמכונאי שניצח עליו הוא גם ההגאי. בחרטום ישב נער מצויד במשוט קצר שהופעל רק בהיתקל הסירה בשרטון-צמחים או בהגיעה לחוף. חמש סירות היו במספר, אחת בה ישבה חבורתנו, בזה מאחורי זה, אחת שהובילה את הצלמים ושאר מלווים, אחת עם הפמליה הפקידותית, אחת עם מפקדי הצבא והמשטרה ושלישיהם, ואחת מלאה שוטרים מזוינים לאבטחה. היינו, איפוא, צי שלם והסירות החליקו על-פני המים במהירות מפליאה. תחילה עשינו דרכנו במעין תעלה או מיצר ארוך כשמשני העברים משתרעים שדות-אורז ושאר תבואות ולאורך החופים שפעת פרחי-מים כחלחלים. או טאנט, שהוא כאנציקלופדיה מהלכת על שתיים, השכילנו כי אלה הם יקינתונים של נהר. שביל-המים היה מפותל, יש התרחב ויש הלך וצר, ודרושה הייתה זריזות רבה מצד ההגאי לבל ניתקע בסוּף העבות שמשני העברים.

כעבור זמן-מה יצאנו למרחבי אגם אינלֶה שהוא לחבל שאן ככנרת לישראל. פיוט הטבע שמסביב הרנין את הנפש: מישטח מים זוהרים לאור השמש, מסביב הרים ירוקי מדרונים ויעוּרי פסגות, ומעטה של חלום פרוש על הכל. הייתי בעיני כמגלה עולם חדש וחודר למכמני יופיו הנסתר.

מסביב לאגם כפרים זעירים, לא מרובים, מגדלי ירקות ובננות ותירס ואורז. לעתים נתקלנו בשוּטית עמוסה תנובה מכל המינים האלה - היו כאן סירות מפרש ומנוע ומשוט. ראינו שיטת-חיתוּר משונה, הנהוגה בסביבה זו: בחור עומד על לוח בירכתי הסירה, ניצב עליו ברגלו האחת, כשרגלו השנייה תלויה באוויר וחובקת משוט מאונך תקוע במים, ואותו הוא מניע בתנועות-קשת חזקות בלי לאבד שיווי-משקלו אף לרגע. במצב זה הוא מסוגל להחזיק מעמד שעות רצופות.

אף אנו נדרשנו לבצע תרגיל בלתי-שגוּר. מושבו של כל אחד מאיתנו הייתה כרית קטנה על קרקעית הסירה וצורת הישיבה ה"טבעית" הייתה קריסה תוך שׂיכּול-רגליים. כיוון שהטיול על-פני האגם נמשך זמן רב, היו הברכיים בּצֵקוֹת והרגלים כדוּרות, ומשבאת עד משבר הייתה העצה היחידה לעבור למשטר של רגלים פשוטות קדימה משני עברי האיש היושב לפניך, ואז נטה הגוף אחורנית וכדי שלא תיפול פרקדן נאלצת לאחוז בחוזקה בדופני השוּטית, וכעבור זמן-מה היו הזרועות כואבות מרוב מיתוח, ושיקול-דעתך נקלע בין החזקת מעמד בפורענות זו לבין החזרת גופך לישנוֹ תוך הפקרת הברכיים מחדש. סבל זה על חליפותיו קיבלתי באהבה כי החוויה כולה הייתה מגרה ומהנה כאחד. נזכרתי בטיול על-פני נהר זאמבזי באפריקה, אבל שם ישבנו שבת בני-תרבות על מושבים מרופדים, ואילו כאן נגזר עלינו להסתגף כדי ליהנות מזיוו של נוף נעוּל זה. כל רמ"ח האברים גם אמרו שירה גם נאנקו מייסורים, והרשמים שנחרתו אינם עשויים להישכח לעולם: קול שריקת המים הנחצים על-ידי השוּטית החדה, וזילוף הרסיסים משני הצדדים, וחלקת-האגם המבהיקה, וטבעת הגבעות הירוקות, והשרירים המתוחים והפרקים הרצוצים ועל הכל הרגשת גילוי המופלא והלא-נודע שכבשה את הלב.

באמצע האגם הפסקנו את המסע ליד סוכה שהוקמה על רחבת-עץ הנשענת על עמודים תקועים עמוק בקרקע - מעין אי מלאכותי שנועד לשמש מקום-נופש לתיירים ולאורחים. כאן "עגנו" כל הסירות והיינו כשלושים איש בשבתנו לסעוד פת-צהרים ליד שולחנות ערוכים. סירה נוספת שהגיעה מיאונגווה הביאה להקת נוגנים בכלי-זמר בורמיים ואיתה נערה רקדנית. זו הייתה צעירה מאוד, צנועה וביישנית - כנראה תלמידה - ועד שהתחילה לרקוד החליפה חיוכי-חן נכלמים עם המנגנים וכאילו לא ידעה נפשה, אך משניתן האות התרצנה ושכחה הכל מלבד המשימה שלפניה ונכנסה למחול בכל נפשה ומאודה. באה איתה בחורה קשישה ממנה, שישבה על המחצלת באפס מעשה - התברר כי זוהי מורת בית-ספר שהצטרפה כבת-לוויה, לבל תהיה הרקדנית בודדה לגמרי בחברה שכולה גברים.

הארוחה הייתה בורמית, אך מפולפלת בחסד רב.

משאכלנו שוב ירדנו לסירות והוספנו שוט כחצי שעה עד שהגענו לחוף שכנגד ואחר שטנו כחצי שעה בדרכנו חזרה. מזג-האוויר היה נאה ביותר ואפילו צונן ובכל-זאת נשזפו הפנים והידיים מקרני השמש. הבקעה שבה נוצר האגם היא למעשה רמה שגובהה 3000 רגל מעל-פני הים.

משהגענו לחוף שוב יצאנו בשיירת-מכוניות ארוכה לעשות דרכנו הלאה והתחלנו עולים במעלה ההר על-פני כביש מפותל - אשר זהות סולליו ברורה מאופן סלילתו המושלם, הידוע לנו היטב בארץ - כשפנינו מוּעדות לעיר טאונג'י (פירושו: ההר הגדול), שהיא בירת מדינות שאן. הצינה הלכה וגברה עם עלותנו, ממש כמו בדרך המובילה לירושלים, ולפנינו נגולו מראות-אלוהים - כל רוחבה הנהדר של הבקעה נראה עכשיו במלואו, הופיע גם אגם חדש, מעין מי-מרום, מבהיק כפנינה, דשא ירוק עוטף הכל ואילנות אצילים נישאים למרום. הרי זו שווייצריה של דרום-מזרח אסיה, אך אין העולם יודע על קיומה, הממשלה אינה מפרסמת עליה דבר ואינה נוקפת אצבע למשוך אליה תיירים ואפילו גלויה מצולמת ממראותיה אין להשיג למזכרת.

טאונג'י זו היא עיר-הרים טובעת בירק ומשופעת בעצי-הוד ובה מרכז מסחרי תוסס וחווילות הדורות. הובאנו ל"בית הממשלה", ארמון המושל הבריטי לשעבר וכיום בית-הארחה ממשלתי. מסביב פארק אנגלי לפי מיטב המסורת המפוארת - עצים רמים ועתירי-צמרת, נטועים במפוזר, ללא שיטה ומתכונת, ועם זה מצטרפים לנוף מרהיב על רקע של כרי-דשא נרחבים. נכנסנו פנימה והנה שוב זוויות ישרות ומדרגות מרווחות ורהיטי עץ חום איתנים, ושעון גדול המשמיע צלצול של "ביג בן" [השעון שעל מגדל הפרלמנט בלונדון, שנעימת צלצוליו היא מן המפורסמות]. הוקצה לי חדר ענקי עם חדר-רחצה וכל הפמליה התפזרה על-פני חדרי-שינה שצמודים להם חדרי-רחצה כבאחוזת-כפר אנגלית. צנחתי אין אונים על המיטה ורק אז חשתי כמה נמתחו ונתייסרו כל יצורי גווי, אך כל מאמצי להירדם עלו בתוהו. בחוץ פרץ גשם סוחף ששאונו כשלעצמו ורשרושו בעלווה העבותה של האילנות הענקים היו לאוזני כמנגינה ישנה נושנה. אף-על-פי שלא ישנתי, הרי השכיבה עצמה הייתה כשיקוי לעצמותי והרגשתי כיצד כל אבר וכל פרק אומרים עליה שיר-תודה. אכן מזל היה לנו כי הגשם החל יורד בדיוק כאשר הגענו למחוז-חפצנו ואף לא רגע לפני-כן.

שתינו תה בחדר-האורחים הגדול למטה. הגשם שיבש את תוכנית-הסיור המקומית. ראינו רק את המכון הקטן לחקר החקלאות ובית-חרושת שיתופי לשימורים. במכון תצוגה של זרעים מושבחים ושל חרקים מזיקים ואמצעי

הדבּרתם וכן דוגמאות של דגנים וירקות המגודלים בחווה שלדוגמה. המנהל צעיר משכיל, השתלם באוסטרליה - רבים הם הנוסעים עתה מפה לאותה ארז להתמחות - שמע על העבודה הנעשית בארץ, אך אין לו קשר עם המכון לחקר החקלאות ולא ראה שום פרסומים שלו, אף-על-פי שהוא עוסק הרבה בהדברת טפילי ההדרים. אשר לבית-החרושת הרי זה בעצם בית-מלאכה גדול, מספר חבריו שישה ועובדים בו גם פועלים שכירים הנלקחים לעבודה ארעית. החברים מאוד גאים על מפעלם, כיבדונו בשימורי מנגו ואננס להנאתנו הרבה, והם משמרים גם בשר ותרנגולות וירקות מירקות שונים ומוכרים הכל לשוק הפנימי בארץ.

חזרנו לבית-ההארחה. איך אפשר לשמוע משהו על מה שקרה ברמת-רחל? אי-אפשר. אין רדיו, אין עיתון, אין טלפון לרנגון.

 

העתקת קישור