התפטרות
שנדחתה
ניו-יורק,
14.12.1949
אישי. לראש הממשלה. הצטרפות מסיבות
חמורות מאלצות אותי להגיש לך את התפטרותי מתפקיד שר החוץ ומחברות בממשלה ולבקשך
לקבלה. המסיבות הן:
ראשית, לא ראיתי מראש המפנה הבינלאומי החמור שחל בשאלת ירושלים.
שנית, הממשלה והמפלגה דחו הקו שלי לאחר ההכרעה בעצרת.
שלישית, במערכה הכבדה הצפויה לנו חוששני שלא אוכל להגן ביעילות ובלב שלם על
הקו שנקבע.
אני מעריך כראוי הנזק שעלולה לגרום
הסתלקותי לממשלה ולעמדתה, אך במצב שנוצר חובתי להחזיר התיק לידך. משה שרת[1]
*
תל-אביב,
16.12.1949
[למשה שרת] משאלתך אין לקבלה בשום אופן. היא בלתי אפשרית מבחינה
אישית שלי ומבחינת כל שאר החברים. מְבַצעי יום 14 למאי אסור להם להיפרד. מלבד הנזק הפנימי
והחיצוני החמור של הצעתך אין היא מוצדקת.
(א) אין איש מחויב ומסוגל לראות
מראש כל דבר ובייחוד עניין מסובך. האינפורמציה שקיבלת בהיותך פה באותו עניין נתנה
לכולנו מקום לטעות וגם נותני האינפורמציה אין להאשימם.
(ב) היו כבר הרבה מקרים שהגורמים
המנויים במברקך לא קיבלו דעתי וביטלתי דעתי מפני דעת הרוב. לפעמים גם בעניינים
חמורים ויסודיים בתקופת המדינה.
(ג) בכל אופן על כולנו לעמוד יחד
במשבר
זה. דוגמה נאה לכך הראתה
מפ״ם, שדעתה הייתה כדעתך אבל העמידה עצמה מאחורי הממשלה.
מפני כל טעמים אלה לא אביא מברקך
אפילו בפני הממשלה או המפלגה. ד. בן גוריון[2]
