101. הממשלה, ישיבה ל״ה[1]

6.9.1949

דאגה ליהודי סוריה ועיראק

סעיף ה׳: מצב יהודי סוריה

השר ב. שיטרית תיאר את מצבם העגום של יהודי סוריה, שהחמיר לאחר רצח השליט קולונל חוסני זעים ושאל אם יש דרך כלשהי להחשת הצלתם. בציינו כי קיימת כבר תוכנית להבאת כל יהודי תימן במטוסים, שאל אם ניתן לנהוג באותו אופן ביהודי סוריה ועיראק.

השר מ. שרת: זוהי בעצם שאילתה ולא העמדת שאלה לדיון, כי אילו הייתה זו העמדת שאלה לדיון צריך היה להביא גם הצעות, והצעות לא שמעתי מפי מר שיטרית. בקשת טיפול אינה הצעה. לגמרי לא ברורה לי השוואת מצב יהודי סוריה למצב יהודי תימן. מקדמת דנא אין יציאה ישירה מתימן. בזמן האחרון הוסרו התקלות ואני מבקש להצביע על איזה פרוטקטורט אנגלי, שבעזרתו נוכל לנהוג כך גם כלפי יהודי סוריה.[2] אם מר שיטרית מתעניין בענייני עלייה, אינו מוכרח להטריד את הממשלה בעניין זה. יש מוסד מיוחד לכך[3] ושם היו אומרים לו באיזה קשיים נתקלים בהעלאת האנשים. אולם בכל זאת יש יהודים המתמלטים.

עמדנו בפני סכנה של גירוש יהודי עיראק, והם נמלטו לפרס. אם תפנה, מר שיטרית, למוסד המטפל בעניינים אלה, יסבירו לך למה אי-אפשר להעלות עכשיו יהודים מעיראק. אשר לסוריה, יסבירו לך מה עושה מוסד זה ומהן הסכנות הכרוכות בעבודתו, אבל אין זה עניין לדיון על יד שולחן זה. בזה עוסקים אנשים שאומנותם בכך.

אני מתפלא על שימת הדגש על מצב יהודי סוריה דווקא. מצב יהודי עיראק חמור יותר. נכון הוא שבסוריה קרה דבר מזעזע - עניין הפצצה,[4] אבל לזכותו של זעים צריך לקבוע, שהייתה מצדו התערבות נמרצת בעניין זה.

קודם כל, מפליא אותי הדבר, שמר שיטרית לא שמע על שום פעולות שנעשו. המחאה שלנו לאו״ם בעניין זה והדרישה שלנו לאחיזת אמצעים נמרצים נתפרסמו בכל העיתונים. ואומנם גם נעשתה פעולה נמרצת מצד הממשלה הסורית לרגל עניין זה אבל בינתיים חלה [שם] מהפכה.

אינני יודע על הוצאת יהודים להורג בסוריה. אינני יודע על כליאת יהודים במחנות הסגר. נכון הוא, שהם שרויים בפחד ויושבים ומחכים למה שיקרה, אבל המצב בעיראק חמור הרבה יותר. בעיראק יש מיתות בית דין, בעיראק יש תופעה של כליאת יהודים במחנות הסגר. לדבר עכשיו על העברת רכוש היהודים לארץ זוהי תמימות. אנחנו מדברים על הסכם, על כריתת שלום ואיננו זזים. הנצליח פתאום להוציא את עניין היהודים מחוץ למסגרת זו ונביא את מדינות ערב לידי הסכם לגבי היהודים היושבים במדינות אלו? אינני מתברך בכישרון דיפלומטי כזה. מחשבה כזאת היא דון קישוטית.

רק אתמול הלכה טלגרמה למשלחתנו בלייק סכסס על היחס ליהודים בארצות ערב על יסוד ידיעות שנתקבלו וביקשנו פעולה נמרצת, אם כי אני מטיל ספק אם יהיה הד לפעולה זו. באופן פורמלי הם אזרחי המדינה והממשלה רשאית לכלוא אזרחים במחנות הסגר. היא יכולה שלא לכלוא את כל היהודים, אלא רק יהודים לא נאמנים למדינה. המברק שנשלח אתמול מתבסס על הדין וחשבון שנתקבל מעיראק - שם המצב חמור הרבה יותר. מלבד זאת היו פעולות מצד הקונגרס היהודי העולמי. אומנם לא הצליחו, אבל פעולות היו. כן נעשו פעולות על ידי ״הוועד היהודי האמריקני״, ואומנם במצב יהודי מצרים חלה הטבה ניכרת - יהודים רבים שוחררו ו[השלטונות] החליטו להרשות להם לצאת ממצרים. עכשיו ישנן מאות משפחות מיהודי מצרים בארץ. יש בארץ גם יישוב של יהודים אלה. הם נוסעים דרך צרפת ואיטליה הנה. אני מקבל מכתבים ממכרים, המזכירים לי שפעם ראיתי אותם בעיר זו או אחרת, והם מבקשים ממני שיכון. פגשתי משפחה כזו שכבר התיישבה באחד הכפרים הנטושים - אנשים שבאו רק תמול-שלשום ממצרים.

הובטחו לנו גם שיחות על החזרת הרכוש אבל הדבר לא קוים. לפני זמן הייתה הטבה ניכרת במצב יהודי מצרים. עכשיו שוב חלה הרעה. אנחנו עומדים בעניין זה על המשמר ומשתדלים לנצל כל אפשרות.

ייתכן מאוד, שלרגל העצרת ובישיבות של הוועדה לעניינים הסוציאליים של העצרת אפשר יהיה לעורר שאלות על היחס למיעוטים, אולם אינני יודע אם נוכל לעשות זאת. אומנם אף פעם איננו נרתעים בעניינים כאלה. אין לנו עדיין הזהירות השמרנית, אבל ייתכן שיהיו דברים שנצטרך להטילם על מוסדות חיצוניים כמו ה״אמריקן ג׳ואיש קומיטי״. קשה לי להניח שיבוא פתרון לשאלה זו בנפרד.

סעיף ז׳: המצב המדיני

השר מ. שרת: השעה מאוחרת. יש לי עניינים אחדים שלפי דעתי רצוי להביאם לפני הממשלה. אולי תוכל להיות במשך שבוע זה עוד ישיבת הממשלה לדיון בכל העניינים, אבל העניין העיקרי שרציתי להביא לפני ישיבה זו זוהי שאלת היְצור החדש של האומות המאוחדות, אשר נצטרך להיפגש איתו בקרוב - זוהי ״קבוצת הסקר״ וזהו סעיף אשר מחייב דיון.

קודם כל, הגענו כנראה עד משבר, אולי משבר רציני מאוד בוועדת שביתת הנשק עם סוריה, וזה אולי בעיקר בעטיו של היושב ראש של הוועדה, שהוא קצין אמריקני. אינני יודע, אין עוד יסוד מספיק להסיק אם אלה הם שיגעונותיו האישיים שלו, או שיש לראות בזאת קו של וושינגטון. הקו שהוא נקט בכמה עניינים הביא את הדברים לידי משבר. המשבר פרץ בשאלה אחת, אבל הוא הולך וגַמֵל בכמה שאלות אחרות. השאלה שכבר נתונה במשבר היא שאלת ההתיישבות הנוספת מדרום לעין גב. רצוי היה לנו להעלות גופי התיישבות נוספים בסביבה זו. בהעלאת גוף ההתיישבות הראשון הצלחנו, כי עשינו זאת ערב כניסת הסכם שביתת הנשק לתוקפו ויכולנו לעשות זאת כי קיבלנו מחנה של חיל הספר בצמח ולשם העלינו גוף התיישבותי [קיבוץ מעגן], אבל פה היו צריכים לעשות אחרת[5] - אומנם הצגנו את הדברים שהמתיישבים ישבו קודם בעין גב, אבל קשה היה להם לשבת שם, כי אין להם שיכון משלהם, ולשם כך היינו צריכים להקים שלושה צריפים.

הסורים היו מוכנים להתפשר עם צמיחת הנקודה החדשה והם רק ניסו להתנות, שלא יהיו שם צריפים אלא אוהלים. עם היושב ראש הייתה שיחה לפני הישיבה והוסכם איתו שהוא יתנגד שיהיו ביצורים, חפירות הגנה, גדר תיל. את כל זאת צריך להסיר, אבל הוא יצביע בעד העברת הנקודה. בישיבה הוא הצביע עם הסורים ונוצר רושם שהוא אדוק מהסורים עצמם. ברור איזה רושם זה עושה עליהם ואיזו מסקנות הם רוצים להסיק.

יתר על כן, הוא מביע התנגדות לסלילת דרך מעין גב דרומה. הוא חיבר תוכנית לארגון כוחות המשטרה בסביבה, שפירושה, שנוסף למשטרה המקומית תהיה משטרה אזורית וזו מורכבת מכוחות ישראליים ומכוחות סוריים. יש עוד עניין אחד או שניים שאנחנו התנגשנו בהם עם יושב ראש ועדת שביתת הנשק הסורית. הוא מסתמך בכמה דברים על הוראות, שהוא כאילו קיבל מריילי. אני עומד לראות את הגנרל ריילי. ייתכן שנצטרך ללכת למועצת הביטחון בערעור נגד ועדת שביתת הנשק. טילגרפתי לאבן לשאול אותו מה המצב שם. זה משבר רציני בשאלת הגשמת הסכמי שביתת הנשק. עד כה ברוב המקרים ההלכה הייתה כמותנו.

יש שאלה של הר הצופים בירושלים - זה תלוי ועומד. פה עומדים אנחנו בפני הכרעות די רציניות נגדנו. רציתי למסור זאת לידיעת החברים. מתחילה סערה בעיתונות והחברים צריכים לדעת זאת.

שאלה אחרת אשר רציתי לגעת בה היא שאלת ירושלים. עניין משלוח ממונה מיוחד מטעם האומות המאוחדות זוהי תוצאה ישירה של דברים שנאמרו בארץ, דברים שנאמרו ונתפרסמו והוגזמו ועוררו חרדה כאילו אנו עומדים לקחת את העיר לידינו, ליצור עובדה. יש להם [למועצת הביטחון] סמכות לפי החלטת ה-11 בדצמבר [1948] לשלוח איש, והם עומדים עתה לשלוח את האיש. ייתכן שזה יהיה אַסקרטה. האיש כשלעצמו אינו מזיק. הוא יהיה ״כלב משמר״. זה תפקידו. לא תהיה לו סמכות להתערבות לביצוע. הוא יוכל למסור דין וחשבון על מה שהוא רואה. עצם משלוח איש זה לירושלים - (רוה״מ ד. בן-גוריון: האם סמכותו תהיה גם על העיר העתיקה?) - כן, ייתכן שהוא יגור במלון ״המלך דוד״ או בארמון הנציב. בעצם מינוי האיש, גם אם לא יהיו לדבר תוצאות שליליות לנו, יש טעם לפגם. הוא בא להדגיש את האופי המיוחד, הסמכות המיוחדת של האומות המאוחדות בירושלים, וזה אינו מוסיף בריאות לעמדה שלנו.

נפלה אבן חדשה לתוך האגם, אשר מתחילה לשלוח מעגלים, וזה הפרסום ביש-גדא שניתן לעניין הכנת שטח לבנייני הממשלה בירושלים - פרסום בלתי מוצלח וכבר נקראו האנשים שלנו לתת בירורים.

לגופו של העניין, שאלת ירושלים עלולה לעמוד לדיון בעצרת. יש דין וחשבון של ועדת המשנה של ועדת הפיוס - היא הגישה דין וחשבון לוועדת הפיוס. לנו לא ידוע על העברת הדין והחשבון מוועדת הפיוס למזכיר הכללי של או״ם. ועדת הפיוס עדיין יושבת על מדוכת מסמך זה, וכשתעביר מסמך זה למזכיר הכללי היא צריכה להעבירו עם איזו הצעה, המלצה, ומה שאני אומר על מסמך זה אני אומר בכל ההסתייגות - אני אומר זאת לפי הרושם שלי - הם [ועדת הפיוס] את מסקנות ועדת המשנה יקבלו, שכך יש לפתור את הבעיה, אבל יציעו למזכיר הכללי לא להעמיד את העניין להכרעה לפני העצרת כעניין נפרד, אלא יירשם, שיש דין וחשבון כזה כאשר תופיע השאלה כולה לאחר הדין והחשבון של קבוצת הסקר - (רוה״מ ד. בן-גוריון: זה ייתכן עוד בעצרת זו?) - כן. העצרת תימשך ארבעה חודשים ואז ידונו על ירושלים במסגרת כולה, לא כדבר עקור.

מה ההצעות? הוועדה ישבה חודשים רבים ואת כל התקופה אפשר לחלק לשתיים.

בשלב הראשון ניסתה להגיש הצעה, שיש בה הגשמת החלטות ה-11 בדצמבר - משטר בינלאומי [בירושלים] עם אוטונומיה רחבה לשני החלקים. עצם המשטר הבינלאומי מצא את ביטויו העיקרי ב״קורפוס ספרטום״, שלא היה בריבונות של מדינה זו או אחרת אבל צריך להיות דבר נפרד, וזאת ״עד שַקמתי״,[6] עד שנכנס החבר האמריקני הקודם מר אתרידג׳ באופן יותר פעיל והפך הקערה על פיה.

הם הסתלקו מהרעיון של משטר בינלאומי ממשי השליט על ירושלים ואומרים זאת בהקדמה. יש לנו הנוסח הראשון של ההקדמה, אין לנו עוד הנוסח האחרון. הם מציעים תוכנית העומדת בניגוד לקונספציה של ״קורפוס ספרטום״. התוכנית מושתתת על עיקרון חלוקת העיר - אומנם הם אינם אומרים זאת בפירוש - בין המדינה היהודית ובין המדינה הערבית. ישנם שאינם רוצים לבטא את דבר כלילת העיר במדינה - אולי אינם רוצים להתחייב כלפי עבדאללה כי לא ידוע גורל החלק הערבי של הארץ - והם מדברים על אזור יהודי ועל אזור ערבי, רק קובעים שאין זו ריבונות של האומות המאוחדות. מכללו מוכרח אתה לבוא למסקנה, שלא מדובר כאן על ״קורפוס ספרטום״. מתוך הלאו אתה שומע הן - (רוה״מ ד. בן-גוריון: זוהי גם דעת הצרפתים?) - כנראה כן, אבל ישנה הסתייגות של הצרפתי - (רוה״מ ד. בן-גוריון: איזה יהיו האזורים?) - את זאת אין הם קובעים. הם מדברים על סימון ועל זה צריך להיות משא ומתן בין שני הצדדים מתוך מאמץ להגיע לעמק השווה. אם לא יגיעו לעמק השווה - מותר להיזקק לאו״ם, האו״ם יוכל לתווך. מראש מציעים כאילו משא ומתן ישיר בלי התערבות או״ם.

הם אינם אומרים מה סמכויות האזורים. כאשר הם מציינים מה סמכויות או״ם, מזה משתמע מה לא לאו״ם

לאו״ם, קודם כל, הפיקוח על המקומות הקדושים.

זוהי גם סמכות להציב שומרים על המקומות הקדושים,

סמכות להציב שומרים על הדרכים המובילות למקומות הקדושים כדי להבטיח לכולם את הגישה אליהם.

יש איזו סמכות שיפוטית, בית דין שיוכל לפסוק בסכסוכים בין הרשויות השונות בנוגע למקומות הקדושים. הם גם קובעים, שהמוסד של האו״ם יתאם תפקידים מוניציפליים שונים בין שני האזורים. אם יהיה צורך בתיאום בענייני מאור, מים, תנאים סניטריים, מוסד זה יתאם בעניינים אלה. יש לו איזו סמכות מינהלתית.

לפנינו תעמוד השאלה איזה קו אנו נוקטים. נניח שהם מגישים דין וחשבון זה והם אומרים שאין לדון בו לעת עתה. האם לנו יותר טוב שזה יידחה עד הדיון בכל השאלה, או שיהיה דיון בדין וחשבון זה לחוד? יש פנים לכאן ולכאן.

השיקול בעד החלטה זו - אם זה מתקבל זו אינה כבר תוכנית ה-11 בדצמבר בעניין משטר בינלאומי מלא. על ידי כך זה יורד מעל הפרק. אני מניח ששנת 1950 תכריע בעניין גורל ירושלים. אם קובעים עובדה זו, אם קובעים החלטה שהיא לא בדיוק נמרץ לפי התוכנית שתיארתי, אבל היא [מקנה] הרבה פחות סמכויות לאו״ם, הרי זה פחות בינלאומי מאשר אם נשארת החלטת ה-11 בדצמבר.

כל עוד אין החלטה אחרת, קיימת החלטת ה-11 בדצמבר. אבן נוטה להצעה זו כדי קודם כל לחסל ההצעה על ירושלים במשטר בינלאומי - (רוה״מ ד. בן-גוריון: עצם ההצעה מראה לאן הם נוטים) - אז יהיו הדברים בינינו אבל אלה הם דברים טפלים, לא עיקר הדברים. שאלה זו אינה ״בוערת״ להחלטה היום. החברים אולי ישקלו עוד הדברים ואולי נקבל פרטים שאינם לנו היום - (השר הרב י.ל. מימון: ומה בדבר הנציב שעליו כתוב בעיתונות?) - זהו הממונה שעליו דיברתי. הם ישלחו איש. הם רק נושאים ונותנים עם המזכיר הכללי של או״ם על בחירת האיש. המועמד הוא אַסקרטה, ספרדי, שאני חושב שהוא מצאצאי האנוסים - (השר הרב י.ל. מימון: בעיתונות היה שיש הצעה לחלק את ירושלים לאזורים ועליהם יהיה איש) - אמרתי שיהיה מוסד של או״ם. תיארתי גם את הסמכות עד כמה שידוע לנו. למוסד תהיה סמכות של תיאום, תהיה מעין מועצה מינהלתית לעניינים המשותפים של שני חלקי ירושלים. בעניינים אלה אינני רואה פגיעה בריבונות.

עכשיו לעיקר - קבוצת הסקר. יש אבולוציה של הטרמינולוגיה. קודם group survey, אחר כך survey mission, ועוד economic survey mission, עכשיו מנסים לקרוא להם economic mission. המילה survey נפלה.

קודם כל צריך שיהיה ברור, שזה משהו רחב הרבה יותר מפתרון בעיית הפליטים וזה במכוון כך. באו לידי מסקנה שהבירור בשאלת הפליטים הגיע עד מבוא סתום ואין לחלץ את העניין מהמבוא הסתום, אלא על ידי הרחבת היקף העניין - לגשת גישה חדשה לשאלה, להציג את השאלה איך לפַתח את המזרח התיכון, בתוך זה איך לעזור למזרח התיכון לשקם הריסות מלחמה זו, אלה שנפגעו על ידי המלחמה, ולא רק אלה שנפגעו על ידי הריסות המלחמה ממש, ובקשר עם זה צריך גם לפתור את בעיית הפליטים. זה פותח אופקים כלכליים, אבל זה מביא גם למסקנות מדיניות.

צריך להיות ברור - פה נעשה ניסיון להכניס אותו דבר שקוראים בז׳רגון הפוליטי ״תוכנית מרשל״. יש ניסיון להכניס זאת לארצות המזרח התיכון בלבוש האומות המאוחדות, מתוך הסתייגויות מסוימות, כמנוף של פתרון בעיית הפליטים, ואתם רואים את זאת מתוך קריאת הגדרת הסמכות של הוועדה.

אני רוצה לומר לכם שעוד אין לי ידיעה אם ועדה זו קיבלה הגדרת הסמכויות רשמית מהמזכיר הכללי, או מוועדת הפיוס, אבל יש מסמך של ועדת הפיוס. היא פרסמה הודעה לעיתונות על החלטתה להקים קבוצה זו, והודעה זו מגדירה את תפקידי הקבוצה ויש לראות דבר זה כמסמך רשמי. מסמך זה מורכב משלושה סעיפים. אני מפנה תשומת לבכם בייחוד לסעיפים 1 ו-3. בסעיף 2 אין חדש, שם מדובר על פתרון בעיית הפליטים. תפקיד המשלחת הכלכלית יהיה:

אל״ף, לעזור ליצירת תנאים כלכליים במזרח התיכון, שיסייעו להקמת השלום והיציבות בשטח זה - (השר הרב י.מ. לוין: טוב ויפה) - יפה מאוד, אלא יציבות לפי הבנתם, זאת אומרת לא להיות קשור עם רוסיה אלא מה שבניגוד לה - ואנחנו איננו מעוניינים להיות קשורים לא לאלה ולא לאלה. לדעתנו צריכה המסקנה להיות כלכלית ואין לדבר על תנאים פוליטיים ליצירת שלום ויציבות בשטח זה.

בי״ת, להקל על הרפטריאציה, התיישבות חדשה וריהביליטציה כלכלית וחברתית של הפליטים כדי לשלב אותם בחיים הכלכליים של השטחים אשר בהם הם ישבו. הפליטים ייושבו בתנאים שיאפשרו להם להיות נושאים את עצמם תוך מינימום של זמן.

גימ״ל, לעזור לממשלות המעוניינות - פה אפשר לפרש ״מעוניינות״ כ״הנוגעות בדבר״, שזוהי הגדרה אובייקטיבית, או ״האומות המעוניינות״ - להקדיש אמצעים ותוכניות של פיתוח כאלה אשר דרושות כדי להתגבר על ההפרעות הכלכליות שנגרמו על ידי פעולות האיבה.

יש שאלה של מקום מושבה של המשלחת. התחנה הראשונה שלהם היא ביירות. יש שאלה בשבילנו אם אנו מערערים על זאת או לא. אם מערערים יש פנים לכאן ולכאן. ציינתי לעצמי טעמים לא לערער וטעמים לערער.

הטעמים לערער:

בביירות לא תהיה לנו גישה ישירה אל הוועדה ויש בזאת כבר הפליה - במידה שהם רוצים לבוא איתנו בדברים הם יכולים לבוא אלינו, במידה שאנחנו נרצה לבוא בדברים איתם אין לנו אפשרות לגשת אליהם. זאת אומרת, שבכל פעם נצטרך לבקשם לבוא אלינו והם יוכלו להחליט אם הם באים או אינם באים.

שנית, בביירות הם מוקפים השפעה ערבית, וזאת באותה מידה שהם יכולים להיות בירושלים מוקפים השפעה יהודית. אומנם גם בירושלים יש קונסולים, אנשי כנסייה. הם יהיו גם בעיר העתיקה אבל אפשר להקיף אותם בהשפעה יהודית, מה שאין כן בביירות.

לעומת זאת, יש טעמים לא לערער:

אל״ף, אם הם בביירות יש בזאת כאילו הפגנה של קביעת נקודת הכובד בארצות ערב. עיקר החקירה היא שם ואין מרבים לחקור את האפשרויות של ישראל [בקליטת פליטים] אלא של ארצות ערב.

בי״ת, אם הם בירושלים הם יסתובבו בארץ יותר מדי. אם הם באים לביקור אחד הם באים והולכים, אבל אם הם יושבים בירושלים יכול להגיע לאוזניהם על מה שראש הממשלה מדבר כל כך הרבה בזמן האחרון, ולא רק שזה יכול להגיע לאוזניהם, אלא הם יכולים לגלות בעצמם שרק עשרה אחוזים מהארץ מעובדים.

גימ״ל, על ידי קביעת מרכזם בירושלים ישנה שוב הדגשת העובדה של ירושלים בינלאומית. אם מושבם הראשי בביירות אין הם הופכים על ידי כך את ביירות לעיר בינלאומית.

אני נוטה לא לערער.

עכשיו השאלה העיקרית - לעת עתה אמרנו שני דברים כלפי הוועדה:

אל״ף, אנחנו מוכנים לשתף פעולה עם הוועדה כמו עם כל אורגן של האומות המאוחדות.

בי״ת, אין אנו מתחייבים מראש לקבל מסקנות או המלצות הוועדה, כי זוהי שאלה של ממשלה ריבונית. אומנם גם הוועדה עצמה אמרה זאת. נקטנו קו שדיברתי עליו בישיבה הקודמת - שאין אנו מתערבים בהרכב הוועדה.

יש שאלה של גישתנו לעניין. עלינו להתחיל להתכונן. עלינו לדעת באיזה כיוון מתכוננים - אם לצמצם או להרחיב. אם נוקטים פירוש מצומצם לעניין הפליטים - ויש להוכיח שצריך ליישב אותם בארצות ערב - איפה שיש קרקעות, איפה יש מים, ששם יותר קל, זול יותר מאשר אצלנו. בחלק זה עלינו להוכיח, שמוטב ליישב את כולם בארצות מחוץ לישראל, ואם אנו הסכמנו לקבל חלק מהם הרי זו הייתה ז׳סטה פוליטית אבל מבחינה כלכלית מוטב ליישב את כולם בארצות אחרות - או לראות זאת כהזדמנות להיבנות בשבילנו, לכלול את עצמנו בתוכנית פיתוח, לגייס אמצעים לפיתוח הארץ וזאת משמשת לנו ככסות.

השאלה היא אם אנחנו משתמשים בסעיף הראשון [או] אם בייחוד משתמשים בסעיף שלושה - לעזור לממשלות המעוניינות לנקוט אמצעים ותוכניות פיתוח הדרושות להתגבר על ההפרעות הכלכליות שנגרמו על ידי פעולות האיבה. המלחמה עלתה בסכומים עצומים. היא גרמה להפרעות כלכליות רציניות ובהחלט זקוקים לעזרה בינלאומית כדי לתקן הריסות המלחמה.

לדעתי עלינו ללכת באמצע. לא להצטמצם אך ורק בשאלת הפליטים, אבל גם לא לבוא בתוכניות גדולות ויקרות. לדבר על בעיית הקליטה, עלייה, שיקום בארץ, הפסדים עצומים של המלחמה. להעמיד אותם בפני כל הבעיות בלי ללחוץ במיוחד שכל הגאולה תבוא מהם. לא להעמיד את עצמנו כתלויים בהם - (רוה״מ ד. בן-גוריון: נעשה ההכנות לגבי שתי האפשרויות, השאלה היא אחרת - אם להגיש את החומר המוכן או לא להגישו) - (השר א. קפלן: עלינו לעשות לנו תוכנית בעניין ההשקאה בקווים הגדולים, כי יכולות להיות לנו צרות גדולות גם לתוכנית הירדן וגם לתוכנית התעלה) - כבר פניתי לשר האוצר והצעתי לו שישחרר את מר דוד הורוביץ[7] לטיפול בכל העניין, והוא יהיה הדובר הראשי אשר יופיע לפני הוועדה. ברור שייזקק להרבה עוזרים. אינני רוצה לגזול משר האוצר את חופשתו, אבל איני רואה איש אחר, שיוכל לרכז עבודה זו. ברור שנצטרך לומר לוועדה שאנו עוד איננו מוכנים. אנחנו ממשלה ואנו יכולים להגיד זאת. הם יכולים להופיע בעוד שבוע אצלנו ואז נוכל לומר, שאנו עוד איננו מוכנים ואין אנו צריכים להופיע כאשר היינו צריכים להופיע בהיותנו הנהלת הסוכנות היהודית וכאשר ועדה הזמינה אותנו להופיע בפניה. אינני רואה איש אחר מלבד מר דוד הורוביץ שיעשה זאת באותה מידת כישרון, בקיאות וריכוז, מתוך הקפת כל העניינים, ויהיו דברים שיצטרכו להיעשות על ידי אחרים.

זה ראשית.

שנית, אני סבור שיש לנו צורך דחוף מאוד לרגל בוא הוועדה לסידור סופי של הערבים הנמצאים בישראל. אם הוועדה תמצא את המצב כמו שהוא, היא תתערב ממילא בעניינים הפנימיים של המדינה ויהיה לנו ריב על הסמכות. אני רוצה למנוע ריב זה על הסמכות ואני חושב שזה בהחלט בסמכותם, כי הם refugees. בנצרת יושבים כפריים שאין מרשים להם לחזור לכפרים שלהם ואין מושיבים אותם בכפרים אחרים - (השר א. קפלן: לפי האינפורמציה שלי, רצו להעביר אותם למקומות אחרים, אך יש תעמולה ביניהם והם מסרבים לצאת) - אני יודע את העניין. אולי קרה זה במקרה אחד או שניים. אין לנו פתרון כולל לבעיה זו וצריך להיות פתרון מהיר. ישנן שאלות של העברת אנשים ממקום למקום - אם להחזיר אותם לאדמה שלהם או להושיב אותם על אדמה אחרת. אין לנו אורגן מרכזי לטיפול בשאלה זו. בין כה וכה עלינו לעשות דבר זה ועכשיו זה דחוף. עצם העובדה שמשאירים אותם תלויים באוויר זמן ממושך זה יוצר [בקרבם] כל מיני אשליות וסיכויים שימלאו את רצונם.

יש לנו ועדה אשר עוסקת בחקירת ההתיישבות של הערבים גם בארץ וגם בחוץ לארץ,[8] היא מורכבת מהאדונים יוסף וייץ, עזרא דנין וזלמן ליף. אני מציע להוסיף לשלושה אלה עוד שניים - יהושע פלמון, מנהל הלשכה לענייני הערבים במשרד ראש הממשלה, ואת ראש הממשל הצבאי עמנואל מור. חמישה אלה יהוו רשות מרכזית וניתן להם סמכות פעולה.

הצעת מ״ש התקבלה.

העניין הבא שרציתי להביא לממשלה זוהי שאלת העצרת. אצטרך להעסיק את הממשלה - אולי בשבוע הבא - בשורה של שאלות העומדות על הפרק של העצרת, אשר לכאורה אינן נוגעות לנו, אבל הן נוגעות לנו כי העניינים עומדים ברומו של עולם - הם עומדים ברומו של העולם הבינלאומי ועלי לבקש הדרכה לנקיטת עמדה. ביניהן שאלות ״קלות״, שאלות המושבות של איטליה, קוריאה, אינדונזיה ועוד עניינים כאלה, או שהממשלה תמנה ועדה אשר תכריע בשאלות אלו.

השאלה השנייה - הרכב המשלחת [הישראלית לעצרת], ובקשר לזה שאלת נסיעתי או אי-נסיעתי לניו-יורק. הנוהג הוא, בדרך כלל, ששרי החוץ מופיעים בתחילת העצרת. יש הנשארים כל זמן העצרת.

אוואט נשאר כל זמן העצרת והיה גם יושב ראש,

פרייזר מניו-זילנד היה לפתיחת העצרת ויש עוד כאלה.

שומאן היה כל זמן העצרת, אומנם העצרת ההיא הייתה בפריס,

אבל בדרך כלל מופיעים שרי החוץ לפתיחת העצרת וזאת גם מטעמים מוסריים - להפגין החשבתם את העצרת, להוסיף לה משקל. זה גם משמש הזדמנות לפגישות, קביעת קווי ההופעה וכולי.

לי נראה, שכדאי שאני אהיה בהתחלת העצרת. ייתכן שאשוב אחר כך אם השאלה שלנו תעמוד על הפרק, ייתכן שאצטרך לחזור אחר כך כאשר השאלה תעמוד על הפרק ואולי לא. אם הדברים לא יסתבכו מלכתחילה ואם הממשלה תיתן קווים ברורים לפעולה, אולי זה יספיק. ייתכן.

תחת המסווה הנוח שמופיעים בעצרת אפשר לעשות ניסיון להידבר עם ארצות-הברית. יש ידיעות מדאיגות על האוריינטציה המתגבשת והולכת בממשלת ארצות-הברית לגבי דידנו, כך שנדמה לי שכדאי לעשות מאמץ -לתקן את הדברים באופן מוסמך יותר מאשר יכול להיעשות על ידי הנציגים הקבועים.

הממשלה מביעה דעתה בעד נסיעתו של שר החוץ למושב הקרוב של עצרת או״ם בארצות-הברית.

השר ב. שיטרית: מה ביחס להזמנתנו לוועידות באלכסנדריה ובביירות?[9]

השר מ. שרת: היה שלב שמצרים העמידה פנים יותר נוחות, יותר מסבירות. אחד הדברים שמצרים אמרה היה: הנה, תהיה ועידה אזורית אבל מטעם או״ם, באלכסנדריה. אנו מוכנים לקבל נציגיכם. זוהי ועידה אשר בה משתתפות רק המדינות של אזור המזרח התיכון. משתתפת בה גם פקיסטן, אינני יודע אם הודו, גם תורכיה, גם יהיו כל המדינות הערביות. אך כאשר ניגשנו לעניין נתברר שיש סיבוך.

הסיבוך הראשון היה בנוגע לאשרה. כל ציר לוועידה מקבל תעודה מאו״ם שהוא נציג של מדינה כזאת וכזאת לוועידה כזאת וכזאת, וגם הצירים שלנו קיבלו או יכלו לקבל תעודה זו. מה אומרת מצרים? היא תיתן את האשרה על נייר זה, לא תיתן אשרה על דרכון ישראלי ונקבל הוויזות מהם בשוויצריה.

העמדה שנקטנו מלכתחילה הייתה ״שום הפליה״. אנחנו איננו נוסעים לאלכסנדריה כפקידי או״ם. בנקל ודאי יכלו לסדר את פרופ׳ מר[10] כפקיד של או״ם, או כמומחה שהוזמן על ידי או״ם. זה דבר אחר לגמרי. פרופ׳ מר נוסע כנציג מדינה ריבונית. הוא צריך לקבל את אשרתו על דרכון מדינתו. אומנם אפשר לומר שמתן אשרה על הדרכון היא כהכרה במדינה ומצרים לא הכירה בנו. אפשר אולי לומר שלא נראה מתן אשרה זה כהכרה, אבל הצרה היא שהשאלה אינה נגמרת בזאת.

הם כבר הודיעו שלא יתנו להרים דגל ישראל. יהיו הדגלים של כל המדינות המשתתפות בוועידה - לא יהיה דגל ישראל. יושבים באולם, לכל משלחת יש שלטים עם כתובת. האם תהיה לנו כתובת ״ישראל״?

הודעתי שאילו הייתה ערובה ששם ינהגו איתנו כמו עם כל מדינה גם בעניין הדגל, גם בעניין הכתובת ובכל שאר העניינים, היינו מקֵלים בעניין הוויזה, אך היות ואין כל ביטחון שינהגו בנו במקום כשווים, לא הסכמנו להקל גם בעניין האשרה.

בינתיים קמה מרקחה במצרים. בתוך הקבינט פרצה מחלוקת חריפה לגבי כל עניין כניסתנו והשתתפותנו בוועידה. יש כאלה שאינם רוצים בכלל לראות אותנו שם. נשלח איש לז׳נווה לברר את כל העניין. ישנה הצעה לקיים את הוועידה באיסטנבול.

אשר לוועידה החקלאית בביירות, ממשלת הלבנון הודיעה שהיא אינה רוצה בנו ואנחנו מעוררים את השאלה באו״ם - כיצד אפשר להיות חבר בארגון אם הוא אינו יכול להבטיח חופש פעולה לכל החברים? אשר לעניין אונסק״ו בשנה שעברה, אז עוד לא היינו חברים באו״ם. עכשיו אנחנו חברים, וייתכן שנעורר שאלה זאת בעצרת. זהו המצב.

הערות: