הממשלה, ישיבה ל״ד-מעצר הסופרים היהודים ברוסיה
שם הספר  דבר דבור 1949
שם הפרק  הממשלה, ישיבה ל״ד-מעצר הסופרים היהודים ברוסיה
כותרת משנה  סעיף ד׳: עליית יהודי רומניה



99. הממשלה, ישיבה ל״ד[1]

30.8.1949

מעצר הסופרים היהודים ברוסיה

 

 

סעיף ד׳: עליית יהודי רומניה

 

שר הפנים והעלייה מ. שפירא העלה את בעיית הפסקת העלייה מרומניה על ידי הממשלה הקומוניסטית שם. רוה״מ ב״ג הביע דעתו, כי יש להיזהר בארגון הפגנות ומחאות, שעלולות להחמיר את המצב עוד יותר. השר ז. שזר שאל אם ניתן לעשות שימוש בשירות הידיעות של הצירות בבוקרסט בנושא העלייה, וביקש לדעת מה אמת יש בשמועות על מעצר הסופרים היהודים ברוסיה.

 

השר מ. שרת: שירות הידיעות זהו הדבר היחיד שהצירויות שלנו יכולות לעסוק בו בכלל.

אשר לגורל הסופרים היהודיים ברוסיה - הציר שלנו [מרדכי נמיר] תועה באותו יער של שמועות כמונו. הוא מודיע, שאין רואים אותם ואין שומעים אותם ויש שמועות שנאסרו, אבל אין אפשרות לברר את האמת - הציר שלנו ברוסיה אינו נפגש עם שום יהודי. הוא גם אינו יכול לשאול על כך פקיד סובייטי, כי זה יתפרש מייד כהתערבות בעניינים הפנימיים של רוסיה. בדרך כלל הוא ניזון מידיעות שהוא מקבל מאיזה ציר-שהוא של ממשלה אחרת או מכַּתב אמריקני.[2]

אשר לרומניה - לא קיבלנו מהצירות שלנו אישור לדבר זה. אלישיב[3] נמצא עכשיו שם וכאשר יגיע לפראג ודאי יכתוב לנו. במידה שאדע משהו על כך - אביא את העניין בפני הממשלה.

לגופו של דבר אני מסכים לקו שהתווה ראש הממשלה. ברור שצאתנו במחאות נמרצות רק תשמש קרניים לנגח בנו. יאמרו שיצאנו במסע השמצה נגד משטר זה על פי פקודת וושינגטון - (רוה״מ ד. בן-גוריון: דברים אלה נשמע גם בכנסת!) - הממשלה הרומנית הודיעה לנו על שליחת ציר לא יהודי אלינו. חיכיתי לכך שיהיה במי ״להרביץ״ כהוגן - בצורה דיפלומטית כמובן - אבל הוא לא בא. אלישיב כנראה לא נתקבל [בבוקרסט] על ידי שום איש. הודענו על בואו, אבל לא נתקבלה על כך כל תגובה - (השר מ. שפירא: במכתב מקצין העלייה ברומניה ישנה שורה של ידיעות על מצב היהודים שם. האם לא כדאי יהיה למסור דברים אלה, באיזו צורה שהיא, לעיתונות?) - ידיעות שקיבלנו נתפרסמו באמריקה, שם נגולה יריעה רחבה מאוד ויהודים קראו זאת - (השר י.מ. לוין: מוטלת חובה על הציר שלנו ברומניה לעורר את יהודי המקום. יש שם התמרמרות גדולה נגדו. עליו לדבר אל היהודים, לשמוע מה בפיהם ולעודד אותם) - במידה שהוא סבור שזה אינו מזיק להם הוא עושה זאת, אבל אם הוא סבור שדבר זה יש בו משום נזק בשבילם - הוא לא יסמוך עליהם כי הוא מבין את הדבר יותר מהם. היהודים נתונים בפסיכוזה ומלאים אשליות והציר חופשי מזה. מתוך כך שהוא ״מתבשל בקלחת״ זו, לפעמים הוא מציע הצעות שאנו רואים אותן כמזיקות - (השר ד. יוסף: רציתי לשאול את שר החוץ אם הוא אינו רואה אפשרות וטעם בניסיון של שיחה עם מוסקבה, אם מטעם הציר ואם מטעם אלישיב? יש לומר להם בפשטות, שהתנהגות זו זורקת צל על ה״גוש״) - עלי לומר שהתקיימו כבר שלוש שיחות כאלו.

שיחה אחת ביני ובין וישינסקי בפריס,

שיחה אחת עם גרומיקו בניו-יורק

ושיחה של גב׳ מאירסון עם וישינסקי.

כל שלוש השיחות היו רציניות וקשות מאוד. אם לקחת בחשבון

שיחה שהייתה לי עם ירשוב

ושיחה של ראש הממשלה איתו,

הרי התקיימו בעצם חמש שיחות כאלו - (רוה״מ ד. בן-גוריון: זהו כבר מוצא אחרון) - יש אנשים האומרים, שעל הנשיא או על ראש הממשלה לנסוע אל סטלין.

 

הערות:

[1] מתוך הפרוטוקול, סעיף ד׳.

[2] בינואר 1949 נעצרו בבריה״מ עשרות סופרים, משוררים ופעילי תרבות יהודים. גל אנטי-יהודי זה, שכונה בפי יהודי בריה״מ ״השנים השחורות״, הגיע לשיאו ב-12.8.1952 בהוצאה להורג של רבים מהעצורים.

[3] שמואל אלישיב, מנהל מח׳ מזרח אירופה במשרד החוץ, סייר בצירויות ישראל במזרח אירופה.

 

העתקת קישור