98. מזכירות מפא״י[1]

28.8.1949

מדוע עלינו לשבת ליד שולחן אחד עם סטלין

סעיף א׳: המצב באינטרנציונל המקצועי

פדרציית הפועלים הבינלאומית, שעליה שלטו המפלגות הקומוניסטיות בהכוונת מוסקבה, התפלגה על רקע ״המלחמה הקרה״ ל״אינטרנציונל מקצועי״ קומוניסטי ול״אינטרנציונל הסוציאליסטי״ של המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות. ההסתדרות הכללית בישראל, שהשתייכה מכבר לפדרציה המקורית, לא פרשה מ״האינטרנציונל המקצועי״ ובמפא״י התעוררה שאלה אם יש לעשות זאת. בדיון שהתנהל בסוגיה זו נשמעו דעות לכאן ולכאן.

מ. שרת: אנו טועים כאשר אנו מזהים את האידיאולוגיה עם המדיניות. נדמה לי, שהאנשים הנמצאים בשני הקצוות של הוויכוח הזה שותפים זה לזה באותה הטעות. כשהחבר ליבנשטיין אומר, שאנו הננו אנטי-קומוניסטים, ועל כן עלינו לצאת עכשיו מהמוסד הזה, הרי הוא מזהה את האידיאולוגיה עם המדיניות, ומי שאמר כי אין אנו יכולים לצאת מהמוסד הזה, כי איננו אנטי-קומוניסטי, גם הוא עושה אותו הזיהוי. גם גרבובסקי, אשר אמר, כי המערב לא הציל אותנו והוא עומד לקבל עכשיו לתוך משפחתו מחדש את גרמניה, ועל כן אין לנו חלק ונחלה במערב זה, הרי הוא גם כן חוטא באותו הזיהוי. ועלינו לבחון את הדברים.

אני מאשר את הנחתו של חבר ליבנשטיין, אך אינני מקבל את מסקנתו. אני מאשר בהחלט את ההנחה היסודית של ליבנשטיין, כי אנו הננו אנטי-קומוניסטים בתפישת עניין הדמוקרטיה בכלל והדמוקרטיה בתנועת הפועלים בפרט. בעמדתנו כלפי שאלת חירות הרוח של האדם הננו שונים אולי מכל העולם, אולם ישנן שאלות מדיניות מעשיות ולא תמיד אפשר למתוח קו ישר ובלתי אמצעי מעמדה אידיאולוגית למסקנה מדינית מעשית בכל שלב ושלב ובכל רגע ורגע.

אני מוצא את עצמי שותף להלך מחשבותיו של פנחס [לוביאניקר].[2] קשה לי למתוח ביקורת, כי לא השתתפתי בכל שלבי הבירור. אולם עד כמה שנדמה לי, אנו הסתבכנו יותר מדי והרחקנו לכת בכיוון מסוים. אבל כרגע אנו עומדים בפני סיטואציה מסוימת, והשאלה היא איך לנהוג במצב המסוים שבו אנו נתונים.

אני רוצה להגיד לחברים, כי אל יקלו אלה שאמרו בקלות: ״יש להשהות את ההחלטה״. הם לא יקלו לא על ממשלת ישראל ולא על ההסתדרות. אל יטעו חברים ויתיימרו לחשוב, כי אין אנו משלמים מחיר בעד זה. הלוואי ויהיה המחיר כזה שנוכל לעמוד בו.[3] את הנייטרליות גורסים לראות כאי-הזדהות ולא כל כך קל לבלוע ל״סטייט דפרטמנט״ ולידידינו המובהקים והדמוקרטים האמיתיים בארצות הברית את האי-הזדהות שלנו. אין להקל בדבר אי-ההזדהות הזו עם המערב. אנו נמצאים עכשיו ב״אינטרנציונל״. אנו מחזירים את הרכוש הרוסי בירושלים לסובייטים. הנה, גם הצבענו עם הבלוק הרוסי. כל העניינים האלה מסבכים מאוד ומחמירים את מצבנו - ואין כלל לחשוב, שכל זה מובן ולא ידוע שאנו בין כה נוטים למערב.

אולם מהצד השני ישנו חשבון חמור אחר. כל עתיד העלייה עומד על הקלף. פולין עשתה דבר יוצא מן הכלל בזה שנתנה לנו במשך שנה וחצי חופש של הגדרה עצמית ליהודי פולין, אם כי על היהודים הרוצים לעלות לוותר על נתינותם הפולנית. כידוע מקבלת הצירות הישראלית את יהודי פולין היוצאים לארץ עוד על אדמת פולין, והעולים יוצאים את פולין כנתינים ישראליים. ייתכן כי פולין אף תיתן הוראה, שלא להחזיר יהודים לפולין מהארץ. פולין עשתה דבר גדול בנקיטתה עמדה דרסטית - אך ברורה - לעניין העלייה. אולם אנו יודעים מה גורלנו [בנושא העלייה] כלפי רומניה והונגריה - ומאחורי כל זאת עומדת בעיית [יהדות] ברית המועצות. ומקורות העלייה הולכים ודלילים, כי טרם נפתחו מקורות העלייה האדירה בארצות הברית ובארצות שמעבר לים. אנו נשארים כעת רק עם העלייה של צפון אפריקה, אך מה מספרה? 15 אלף! ולהישאר עם עלייה של 80 אחוז מצפון אפריקה אין זה כלל סיכוי מרנין גם אם 80 אחוז אלה יהיו מספר הגון מבחינה כמותית. אין זאת אומרת כי ישנו איתי איזה ״פטנט״ להסדרת העלייה ממזרח אירופה, אך אני מוכן להמשיך להטיח את ראשי אל הקיר הזה כל עוד שיש לי סיכוי להבקיעו. מובן, כי אין אני יכול ליישב [זאת] עם צעד מדיני של סתימת הגולל.

יש אצלנו עניין של יחסי הציבור ואין להקל בו בשום פנים ואופן. אנו נלחמים באופוזיציה בנימוק של פרימט העלייה והיא יכולה להפוך את העניין הזה נגדנו באם נוותר על פרימט העלייה ועל בעיות מדיניות החוץ שלנו.[4] אך לא זה הדבר המפחיד אותנו. מפלגתנו מצטיינת באומץ לב, ואם יש לנקוט עמדה - היא נוקטת אותה ומסבירה לציבור.

וכעת לגופו של העניין. ישנה כאן שאלה של אחריות חמורה. יכול להיות כי אחר שקוזניצוב[5] אמר: ״פנו והגישו תזכיר״, אחר שהוא פתח לנו פתח ונתן אפשרות לכך, ייראה כאילו שאנו בעצם ידינו ויתרנו על כך. אך מוכרח אני לומר: כפי שאנו יושבים פה עודנו באותו ה״אינטרנציונל״ וכך היינו אתמול ושלשום. זמן ניכר עבר מאז היינו ב[ועידת האינטרנציונל] במילנו - אך למה לא הוגש התזכיר המבוקש? תוצאות הפגישה האחרונה היו כאילו התינוק עדיין על זרועותינו - למה אין אנו מוסרים אותו כבר?

אני סבור שאין לנו ברירה כרגע. אנו מוכרחים לדרוש בירור ולהחיש את העניין עד כמה שאפשר ומותר לנו בהחלט להסיק מסקנות מתוצאות הבירור או חוסר הבירור. עלינו גם להסביר במערב מה מחזיק אותנו ב״אינטרנציונל״, איזו אחריות רובצת עלינו, בכדי שלא תהיה כאן כל טעות. עלינו להסביר כי זו אחת מצורות המאבק שלנו עם הקומוניזם. המאבק שלנו עם הקומוניזם כרגע הוא על עלייה. הקומוניזם אינו נותן לנו להעלות את אנשינו וברצוננו להצילם מהקומוניזם ולהביאם למדינת ישראל. הדבר הזה מְצווה עלינו [לנקוט] תכסיס מסוים. כפי שהרבה מארצות המערב ישבו בעת המלחמה עם סטלין, כך ישנם גם אצלנו היום גורמים נוקבים, המצווים עלינו לשבת ליד שולחן אחד עם סטלין.

סעיף ב׳: שיתוף חברי מפ״ם בממשלה

מ. שרת פותח את הוויכוח בשאלת שיתוף מפ״ם בממשלה.[6]

מ. שרת: אני רוצה להביע דעה מקורית, שאנו צריכים לחייב ניסיון מחודש להידבר עם מפ״ם על השתתפותם בממשלה. הייתי אומר, שמותר לנו גם לנקוט יוזמה בעניין זה, אולם למעשה ננקטה יוזמה מסוימת מהצד שכנגד. עובדה, כי פנה חבר נכבד של מפ״ם לחבר מאוד נכבד שלנו והציע מה שהציע, אומנם בהסתייגות וזהירות.

אינני מתעלם מהקשיים החמורים מאוד. ישנם קשיים חמורים מאוד בפנים הממשלה וגם קשיים חמורים בינלאומיים. הקשיים בפנים הממשלה הם פשוטים למדי. אולי הייתה הנחה שאנו לא נוכל למשול מבלעדיהם. הדבר הזה הופרך. הוכח ההיפך הגמור. לא רק שהמשרדים שהיו מקודם בידיהם הצליחו להחזיק מעמד, אלא גם המשרדים שהיו בידיהם אף הם לא נכשלו ומשרד אחד לפחות, שהיה בידיהם ושעבר לידינו, עשה ועושה חיל רב - משרד העבודה. גם משרד האספקה והקיצוב הוא אחת ההצלחות הגדולות שלנו בחזית הפנימית בימים אלה, שזה לא מעט עזר לנו להרמת קרננו כלפי חוץ.

אף על פי כן, דווקא משום שאנו בשום פנים לא נכשלנו, אלא ישנן הצלחות לא מעטות לצדנו, יכולים אנו בלב שקט להזמין את מפ״ם מחדש. אינני מתעלם מהקשיים. מובן שהאווירה הפנימית בממשלה היא לאין שיעור כיום יותר נוחה מאשר שהיא תהיה עם כניסת מפ״ם לממשלה - פחות זמן יוקדש לענייני סרק והרבה מרץ יושקע ליישור הדורים. [עכשיו] אין הפרעות ואין משרד אחד מפריע למשנהו ואין שר מפריע לחברו לממשלה ואין מחבל בהחלטות הממשלה - ויש לחשוש לכל הגילויים האלה עם כניסת מפ״ם לממשלה. לדוגמה, בעוד שמשרד המנהל הכללי של משרד החקלאות הוא בידי חבר מפא״י, וכן גם משרד מנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות, הרי הדברים מתואמים. אחרת יהיה הדבר אם המנהל הכללי של משרד החקלאות יהיה חבר מפ״ם ומנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות מחברינו.

גם כלפי חוץ אין להתעלם מחומרת העניין. זאת תהא תוספת לחשבון ההולך ונצבר והוא עלול להיות סעיף חמור מאוד בהתרשמותם של גורמים [מערביים] שונים. בעצם הימים של מתיחות [בין-גושית] בלתי פוסקת נחוצה לנו פחות מכל הכנסת מפ״ם לממשלה. אין לי ספק מהם השיקולים המכריעים וכיצד הם מכריעים. לדעתי, השאלה עומדת על רקע כזה ורמה כזאת, שכל הדברים שאמרתי יש להם חשיבות רבה ואין להתעלם מהם. דברים אלה נהירים לי יותר מאשר לחברים אחרים, כי אני גם בתוך הממשלה.

אני רגיש וער לענייני מדיניות חוץ, שזה תפקידי. אף על פי כן, לדעתי, המדוכה הזאת שאנו יושבים עליה נוגעת לכבשונו של עולמנו. אומר מראש, כי איני בטוח אם כניסת מפ״ם לממשלה תשנה את הכיוון הטרגי שבהם מתנהלים העניינים,[7] אבל אנו רוצים שמצפון המפלגה [מפא״י] כלפי ההסתדרות יהיה נקי לאחר שהיא עצמה תעשה את כל האפשרי.

בקרב מפ״ם מתרוצצות שתי נשמות. יש בתוכם חברים שהקו הזה חוצץ אותם ופעם עולה כף מאזניים זו ופעם כף המאזניים האחרת. ההתרוצצות פשוטה: לקראת מה אנו הולכים? האם אפשר להידבר עם מפא״י לאיזו פעולה משותפת, לתת חינוך קצת שונה לנוער של מפ״ם ולתת סיכוי, שאם יקרה משהו בעולם הוא לא יהרוס את הגשר - או שיש לסגור את החשבון עם מפא״י? יש למפ״ם פרספקטיבה ברורה: העולם הולך לקראת מלחמה - במוקדם או במאוחר היא מוכרחה לבוא ועלינו להתכונן. אם תיווצר ״סיטואציה מהפכנית״,[8] נתפוס את השלטון ונעשה אז את החשבון עם מפא״י. נשתלט אז - וזו הדרך ואין אחרת. אני בטוח, שרבים מהם נרתעים מהדרך הזאת.

ייתכן שאנו עומדים כעת בפני שלב מכריע. עצם העובדה הזאת מחייבת ומטילה אחריות עצומה. היו שנים - בשנות העשרים במאה הזאת - אולי עמדנו גם אז בשלב כזה עם ״השומר הצעיר״ והתחלתו ועם גדוד העבודה.[9] אני לא משווה. לא כהרי זה כהרי זה. אולם היו אלו - ואני רואה לפני שלשלת של מעברים טרגיים בחיי התנועה - מהלכים שקבעו גורל לעתיד לבוא ופה באמת ישנה עוד הפעם שאלת מצפון התנועה כלפי ההסתדרות. האם יש רק אפשרות למנוע את דרך ההכרעה שדיברנו עליה ולצפות ולהוליך את הדבר בערוץ אחר? נניח, אולי ישנה גם אידיאולוגיה - אינני רוצה לומר שזו כבר כלתה לחלוטין. אך ברור שעל ידי החלטה שלילית אנו מפקירים את הקרקע לחינוך עוד יותר נפסד של הנוער ושל המוניהם הנוהים אחרי סיסמאות שווא, ואני חרד מאוד לתוצאות העלולות לצמוח מהחלטה שלילית.

מתוך שיקול זה, ואף כי רואה אני מראש התנגדות, משום מה נדמה לי שאנו צריכים לנקוט עמדה חיובית ולהיכנס למשא ומתן. ברור שהמשא ומתן צריך להתנהל על ידי דוד בן-גוריון ואנו צריכים לעזור לו במידת היכולת. ברור שיכולות להתעורר שאלות של מדיניות ושל הגדרות מדיניות חשובות. תהא גם שאלה של תיקים ויהיו דברים שלא נוכל להסכים להם. לא ניכנס כעת בכל פקעת הבעיות האלה. אני רוצה לקבוע, שעמדתנו צריכה להיות שיתוף מפ״ם בממשלה.

הערות: