96. הוועדה לענייני חוץ וביטחון, הכנסת, ישיבה ל״ג[1]

24.8.1949

הנציג האמריקני פוסל פתרון כפוי

מ. שרת שר החוץ: אני רוצה למסור בקצרה על הפרשה האחרונה בלוזאן הקשורה בנסיעתו של החבר האמריקני של ועדת הפיוס, פורטר, לוושינגטון, שיבתו ללוזאן והמפנה המסוים שאנו עומדים בפניו. הדברים שאני אומר נאמרים בהסתייגות מסוימת. הדברים הם על יסוד ידיעות שונות, אומנם נאמנות, אבל אני מוסר כאן תמונה כללית ואינני מוסר דברים מדויקים בתכלית. עלי להדגיש שהדברים הם סודיים בתכלית שבתכלית, ואני אסביר בתוך מרוצת דברי את הטעם המיוחד לסודיותם.

נסיעתו של פורטר לוושינגטון הייתה ביוזמתו ולא על פי הזמנת ה״סטייט דפרטמנט״. הנסיעה הייתה ביוזמתו כי הוא נוכח לדעת, שאי-אפשר לנהל הלאה את העניינים תוך שמירת הדברים במסגרת הקבועה של ה״סטייט דפרטמנט״. או שצריך לחול שינוי בהוראות, או שהוא צריך לחשוב אם הוא יוכל להמשיך. הוא הגיע לכמה מסקנות. מסקנה ראשונה שהוא הגיע אליה - הוא פוסל את הדוקטרינה שנתפרסמה בעיתונות בתור ״עיקרון ג׳סאפ״.[2] עיקרון זה אומר, שאנחנו צריכים לשלם פיצויים טריטוריאליים והוא הגיע למסקנה, שעיקרון זה אין לו שחר כיוון שאינו ניתן לביצוע מבחינת המצב העובדתי.

המסקנה השנייה היא, שבמסגרת [שיקולי] הביטחון אי-אפשר לדרוש הגדלה ניכרת של התרומה אשר קבענו לעניין הפליטים. הוא אינו משוכנע שזהו המקסימום. על כל פנים, אין לדבר על דברים גדולים יותר.

המסקנה השלישית מבחינה עניינית וגם מבחינת האינטרסים האמריקניים היסודיים - כי הוא הרי בכל הדברים לא חדל להיות אמריקני גם אם הוא גורס את העניינים האמריקניים ב״סטייט דפרטמנט״ - שאסור להביא לידי כך, שהעניין יוכרע בעצרת הקרובה. אם הדבר יוכרע בעצרת, בין אם יוכרע נגד הערבים ובין אם יוכרע נגד היהודים, מוכרחה ההכרעה להיות נגד מישהו וזה יביא נזק לאינטרסים האמריקניים בארצות ערב ובישראל ומזה צריך להימנע. צריך להימנע מפתרון כפוי על ידי העצרת, כי כל פתרון כפוי כזה יזדהה עם אמריקה באשר אמריקה תהיה גורם הכרחי בקבלת הפתרון וזה יתנקם במעמדה של אמריקה בארצות אלה. זה יקומם גורמים נגדה בישראל ובארצות ערב ומוטב לה לא להסתבך. כל שכן אם יהיה פתרון כפוי זה לא רק יזיק לאמריקה, אלא זה יזיק למעמד האו״ם. האו״ם לא צריך להסתבך בהכרעה כפויה וגם לא להסתבך בסמכויות הריבוניות של המדינה ולא להעמיד מדינה בניסיון כזה.

המסקנה הרביעית - אין סיכויים קרובים להסדר על ידי פשרה או משא ומתן לפשרה. זאת אומרת, שהפרץ בין שני הצדדים לעת עתה כה רחב שאין לראות אפשרות של משא ומתן משותף בזמן הקרוב. מכאן הוא הגיע למסקנה, שצריך לסחוב את העניין ואולי בכל זאת יימשך המשא ומתן באיזו צורה-שהיא בלי לנסח את ההתחייבויות בלוזאן, אבל בלי שיהיה פתחון פה להביא את הדבר לעצרת ולנסות את הדרך של פתרון כפוי.

היה לו ויכוח רב עם ה״סטייט דפרטמנט״. אינני יכול למסור כאן דוח שהוא הכריע את הקו בוויכוח הזה, אך אין כל ספק שהוא ערער במידה רבה את עמדת ״עיקרון ג׳סאפ״, ואין לי ספק, שהוא החליש אצלם את הביטחון שיוכלו לכפות עלינו קליטה הרבה יותר גדולה של פליטים. אין לי ספק שהוא הכניס אצלם ספק אם כדאי להם ללכת לעצרת ולכפות פתרון. הם נתנו לו ללכת לעת עתה בדרכו ולראות מה זה ייתן. המוצא שהוא מציע:

מצד אחד הוא לא מציע פתרון כפוי

ומצד שני אינו רואה סיכויים לפתרון מוסכם ורוצה להיכנס עכשיו לשלב של בירורים טכניים, להרדים את הוועידה לאיזו תקופה, לומר שצריך לברר עובדות:

אל״ף, כמה פליטים ישנם.

בי״ת, כמה פליטים יכולה כל ארץ לקלוט.

גימ״ל, לברר את מפעלי ההתיישבות אשר באים בחשבון לקליטתם.

דל״ת, מה האמצעים הדרושים למימון התוכניות האלה.

ה״א, איזה מפעלים של עבודה ותעסוקה באים בחשבון בינתיים, עד אשר יוצאו לפועל מפעלי ההתיישבות.

ו״ו, לתת בינתיים כסף לפליטים, כדי שיהיה להם מה לאכול. במידה שה״סטייט דפרטמנט״ העמידה את הדברים בתקופה האחרונה, שלא ימשיכו לתת כסף אם לא יהיה הסדר בקשר לעניין הפליטים, ואז אנחנו נהיה אחראים להרעבתם של המוני אנשים, כנראה שהוא הצליח להבטיח שהכסף יזרום בינתיים גם הלאה.

הדבר שעומד לפנינו כרגע הוא ועדת הבירורים,[3] כפי שקראה לה העיתונות. נקבע שהוועדה הזאת תמונֶה על פי המלצת ועדת הפיוס על ידי המזכיר הכללי של או״ם. הוועדה תהיה לה הסמכות לבקר בכל הארצות וגם במדינת ישראל ולברר מהן האפשרויות. מדובר על זה שבהוראות לגבי ישראל לא תהיה שאלה של תביעת עובדות כלכליות, אלא שיש להביא בחשבון את השיקול הביטחוני. הממשלה דנה בדבר זה ומצאה, שאם תמונֶה ועדה כזאת מטעם או״ם אנחנו לא נוכל להחרים אותה. אם ועדה זו תמונה ותבקר אצלנו, אנחנו צריכים להודיע מראש, שאיננו מתחייבים למלא אחרי המלצותיה. ישנם אנשים הסבורים, שאי-אפשר יהיה לשכנע ועדה כזאת על אי-קליטת פליטים בארץ. אני אינני שותף לדעה זו. על כל פנים, אנחנו אומרים מראש, שאיננו מתחייבים לקבל איזו המלצה-שהיא, אבל נוכיח לוועדה זו שגם את ה-65 אלף איננו יודעים לאן להכניס בלי לדבר על הגדלת התרומה. במידה שנשתף פעולה עם הוועדה, נשתף פעולה במסגרת ההצעה שהודענו עליה.

אנחנו סבורים, שמכל הברירות שעמדו לפנינו זוהי הברירה הגרועה פחות, כי בינתיים יעברו חודשים אחדים עד אשר הוועדה תברר את הדברים, בינתיים תעבור העצרת ועל ידי כך אנחנו נחלצים ממצר בעצרת, ואולי במשך חודשים אלה תהיינה התחלות של משא ומתן ישיר כי המסגרת של לוזאן נשארת קיימת. על כל פנים, פטורים אנחנו על ידי הודעה מראש מלבצע את המלצות הוועדה. את הקמת הוועדה לא יכולנו למנוע ולהחרים אותה - לא יכולנו להרשות לעצמנו. לא ברור מה יהיה הרכב הוועדה. אנחנו נעמוד במגע עם המזכיר הכללי, שהרכב ועדה זו לא יהיה לפי ההרכב של ועדת הפיוס, אבל לא יכולים לדעת איך ייפול דבר. קשה לי להניח, שהמזכיר יכניס נציג צ׳כי או פולני אם כי אנחנו נציע זאת.

אין כל ספק, שהיה דין ודברים קשה בין פורטר ובין ה״סטייט דפרטמנט״. כל הפרסום שהיה בעיתונות על הפרץ הזיק מאוד לפורטר והזיק מאוד לעמדתו כלפי ה״סטייט דפרטמנט״, והביא אותו לידי הכרח להמתיק את הסכסוך ושלא יצא שהוא מופיע כמְפלג אמריקני. זה הביא אותו לידי הכרח לעשות ויתורים ל״סטייט דפרטמנט״, שאחרת לא היה עושה.

בשלב זה התנהל דיון בנושא הדלפות חומר מדיוני הוועדה:

הי״ר ז. אהרונוביץ: בישיבה הקודמת של הוועדה הצגתי את משאלת הסודיות. יש לי הוכחות ברורות, שיש הסתננות ידיעות מוועדה זו של חומר חשוב, אשר מגיע לידיים בלתי רצויות. סיפרתי בישיבה הקודמת, שמצאתי אצל אחד הקורספונדנטים תמצית הבירור שהיה לנו עם מר אלישיב בהשתתפות שר החוץ בקשר לארצות הדמוקרטיה העממית. אני מַפנה את תשומת הלב לנקודה זו ואנו נצטרך לבחון את הדבר. היות ושר החוץ הדגיש נקודה זו הפעם, אני מבקש את חברי הוועדה להשמיד את כל הפתקאות. קשה לי לתאר לעצמי, שחבר ועדה רושם פרטים כדי ללמוד אותם בעל פה. הוא ודאי עושה זאת לשם מטרה ידועה.

י. בן-אהרון: אני מבדיל בין מסירת אינפורמציה בחוץ ובין מסירת אינפורמציה לחברי סיעתי בכנסת. אינני בא כוח של עצמי ואינני סופג תורה למען השכלתי אני. אני רואה חובה למסור את הדברים לחברי בכנסת. הדיונים הסודיים אינם סודיים לחברי הכנסת. הם סודיים לפרסום בעיתונות או ברחוב. לא ייתכן שלא אוכל למסור את הדברים לחברַי בכנסת.

היו״ר ז. אהרונוביץ: בשבילי זה חידוש פרלמנטרי. אני, במידה שאני יודע, חברי סיעתי בוועדה זו לא נהגו כך. חומר של ועדה זו לא נמסר.

מ. שרת - שר החוץ: מהו ״reason detre״ של ועדה זאת? כדי שלאנשים הנאמנים של כל סיעה תהיה אינפורמציה,  תהיה אפשרות של הבעת דעה ותהיה אפשרות התחשבות מצד הממשלה בחוות דעת זו. אבל אם כל חבר מוסר את הדברים לכל חברי סיעתו, זאת אומרת, שמוסרים את הדברים לכל הכנסת.

י. בן-אהרון: אתה מוסר דברים לממשלה והממשלה מחליטה קווי פעולה באופן ההתנהגות. גם אנחנו צריכים לקבוע קווי פעולה ואיננו יכולים לעשות זאת בלי למסור אינפורמציה על הדיונים.

מ. שרת - שר החוץ: השאלה היא כמה כל חבר מוצא לנחוץ להתייעץ עם סיעתו. הדברים הנאמרים כאן נמסרים אך ורק לחברי הוועדה.

י. בן-אהרון: אם אני רוצה להתייעץ, אני צריך למסור דברים.

היו״ר ז. אהרונוביץ: אנו עוד נשוב לדון בשאלה זו.

הערות: