84. ישיבת מזכירות וסיעת מפא״י בכנסת[1]
22.7.1949
דרושה
הורדה כללית של רמת החיים
סעיף א׳:
סקירה על פעולות הממשלה
הישיבה נפתחה
בהרצאה מקיפה של ב״ג, שסקר את פעולות הממשלה במחצית הראשונה של השנה. אחרי ההרצאה
התנהל דיון בהשתתפות מספר חברים.
מ. שרת: ברצוני להעיר הערות אחדות לעניינים שנגעו בהם חברים בעת הוויכוח,
לאו דווקא לעניינים העומדים על סדר היום המיוחד.
קודם כל, הייתי מציע למפלגה לא להתקשר עם סיסמה של אי-הורדת רמת החיים.
אינני בא להציע, חלילה, למפלגה לדגול בסיסמה של הורדת רמת החיים, ואין לי ספק
שהמפלגה צריכה לפעול ולהביא את ההסתדרות והמדינה למנוע בעד הורדת רמת החיים, אך לא
הייתי מציע להתחייב שלא להוריד את רמת החיים. אין כל ביטחון שנוכל להחזיק מעמד
באותה רמת החיים שאנו מחזיקים עדיין.
עזרה רבה הייתה נודעת לכך
אילו הצלחנו להרים את פריון העבודה. נחסוך בזה הרבה ונקטין בהרבה את אותה הורדת
רמת החיים, שהיא אולי בלתי נמנעת. אך האם נצליח בזה למנוע את הורדת רמת החיים? לא
יכול להיות בזה כל ביטחון. זו שאלה של חשבון. אנו עומדים ברמת חיים שאינה הולמת את
יכולתנו המשקית ולא נוכל להחזיק בה, לא כל שכן אם ברצוננו לקלוט עלייה גדולה.
בתוספת של חיסכון נוכל
למנוע הרבה.
בתוספת של פריון עבודה נוכל
לחסוך הרבה.
אך לא ברור לי אם שני
הדברים האלה יתנו אפשרות לקלוט את העלייה על רמת החיים הנוכחית, אם אין אנו רוצים
בשני מוצאים אחרים
אשר אחד מהם הוא
[פגיעה ב] קליטת העלייה
ואשר האחר הוא יצירת
שתי אומות בארץ, או שני מעמדות עובדים בארץ - מעמד העובדים הוותיקים ומעמד העובדים
הטירוניים, החיים על שתי רמות חיים שונות.
אם אנו איננו בוחרים בשני
המוצאים האלה, אנו יכולים, תחת זאת, לבחור במוצא השלישי - הורדה כללית מסוימת של
רמת החיים בארץ. עלינו להימנע מהסיסמאות ההחלטיות, שספק אם נוכל לקיימן, ואולי אף
נצטרך לסותרן.
בי״ת, אני מציע למפלגה לא להיכנס לוויכוח פנימי בדבר הברירה של הון פרטי
או הון של מגביות. היה זמן שהיה ויכוח קשה בציונות: מה קודם - התעשייה או החקלאות?
ויכוח זה נסתיים - עד כמה שאפשר יותר בחקלאות ועד כמה שאפשר יותר בתעשייה. דומני,
כי גם על ויכוח זה להסתיים בדבר זה: עד כמה שאפשר יותר הון פרטי ועד כמה שאפשר
יותר הון מגביות. הלוואי והון זה - ההון הפרטי והון המגביות - ייתן לנו את האפשרות
לבניין הארץ ולקליטת העלייה בממדים רחבים.
ואולם אם רוצים אנו לעשות
חשבון, הרי רצוני להסביר בעקב מחשבה שבאה לידי ביטוי בדברי החבר זיאמה אהרונוביץ,
שעלינו להשליך את עיקר יהבנו על המגביות. דומני שזו טעות מפני שני טעמים.
אל״ף, קיימים תהליכים העלולים להוריד את המגביות ואינני חושב שנוכל למנוע
את התהליכים האלה.
בי״ת, גם אם נצליח למנוע בעד הורדה, גם אם נצליח להגביר את פריון המגבית,
גם אז יהיה זה חלק קטן, מעט מזעיר ההון העצום הדרוש לבניין הארץ ולקליטת העלייה
בממדים הרחבים הדרושים. בלי הון פרטי, בלי יהודים בעלי יכולת המאוגדים על ידי
הממשלה והציונות והרוצים להשקיע את הונם בארץ - לא נוכל למלא את המשימה המוטלת
עלינו.
הדבר הזה מחייב מדיניות
מחושבת.
הדבר הזה מחייב תכסיסים.
הדבר הזה מחייב מערכת שלמה
של פעולות ולא רק כיום, כשהמגביות נמצאות במורד,
ובראש וראשונה המגבית
הגדולה של ארצות-הברית, אלא גם כאשר תנועת השקעת ההון היא במורד עקב הלחישה
המתהלכת בארץ, המבקשת להרתיע אנשים על ידי סיפורי בלהות. רבים היהודים החוזרים
לאנגליה, ארצות-הברית, קנדה ואמריקה הלטינית, הבאים ארצה כדי לברר אפשרות של השקעת
הונם, וחוזרים ואינם מגשימים את החלטתם זו באומרם - בעקבות השמועות המהלכות בארץ -
כי מדיניות הממשלה טרם נתגבשה, כי טרם ידוע המצב שיהיה בארץ, ועוד ועוד.
עוברת עלינו תקופה מאוד
עדינה מבחינה זו, תקופה של כור היתוך ידוע. אם לא נדע לנצל את הדבר
הזה, את הון היהודים האלה, שכבר חלק גדול מהם הפסדנו, איני יודע מה נעשה. אנו
זקוקים לאמצעים חדשים אשר ימשכו את בוא היהודים ארצה. עלינו לעודד יהודים אלה,
עלינו לטפל בהם טיפול אישי, בכל פרט ופרט.
גימ״ל, מתוך הסכמה להגדיל את המגביות עד כמה שאפשר, איני גורס את זהות
המגביות עם ההסתדרות הציונית. אני גורס את הזהות עם התנועה הציונית, אולם לא עם
ההסתדרות הציונית.[2] אין זה מתוך
אידיאולוגיה מיוחדת ואין זה מתוך תיאוריות שיצרתי לעצמי, אלא מתוך ניסיון וידיעה.
רצוני להשמיע כאן דבר שייראה בעיני אחדים כאפיקורסי. אני אומר: אין כל קשר כיום בארצות-הברית
בין קיום הסתדרות ציונית ובין קיום המגבית היהודית המאוחדת. יתר על כן, אילו הייתה
כיום ההסתדרות הציונית מתפרקת, לא היה הדבר הזה משפיע על המגבית באשר המגבית אינה
נישאת על כתפי ההסתדרות הציונית.
מיום שקמה המגבית היהודית
המאוחדת חדלה המגבית הזאת [חסרה מילה במקור] הסתדרות ציונית. אין פירושו של דבר
שהיא חדלה להעסיק יהודים ציוניים, אלא ישנם ציונים בארצות-הברית שהם חברים
בהסתדרות הציונית וכל מעיינם במגבית והם עושים שבועות כחודשים ועוזבים את עסקיהם
והולכים ממדינה למדינה למען המגבית. אין הם עושים זאת כחברי ההסתדרות הציונית.
לפעולתם זו יש מסגרת אחרת ואפיקים אחרים ואין בשום פנים ואופן לזלזל באותם החוגים
שאינם בהסתדרות הציונית והם חוגים נאמנים ומסורים לעניין המגבית, ה״ג׳וינט״, ועדי
הצדקה בקהילות וכולי, שמתוכם צמחו עסקנים הנושאים בעול המגבית ואין להם כל חלק
ונחלה בהסתדרות הציונית.
אם רוצים אנו להקיף את
העולם היהודי במגביות רחבות וגדולות, האם פירוש הדבר שעלינו להיאחז במסגרת הקיימת
של ההסתדרות הציונית, או שעלינו לשאוף להקמת תנועה למען מדינת ישראל?
אני מסכים לדברי שאול[3] ביחס לעניין
הקואליציה.[4] אני יודע את
הקושי העצום שיש בהרחבת הקואליציה. אני יודע את הצרות הכרוכות בזה. אבל אני יודע
את האסון ההולך ומחמיר כתוצאה מהמצב הקיים. נדמה לי שהמפלגה וסיעת המפלגה בממשלה
יכולות עכשיו לגלות יוזמה בעניין זה. לא יהיה זה פתחון פה לכישלון. הממשלה הזאת
הצליחה במעשיה הן בחזית המדינית, הן בחזית המשקית, ונחלה הצלחות ברורות. היא הראתה
את כוחה, היא הראתה שגם במסגרת זו יכולה היא לשלוט במדינת ישראל, לפתור את בעיותיה
המשקיות, לפתור את בעיות מדיניות החוץ. לא יהיה בזה משום פחיתות כבוד לעשות מחדש
את הניסיון הזה של שיתוף אלה שאינם בקואליציה, שיתוף שני הקצוות [של תנועת העבודה]
ולא קצה אחד בלבד.
הערות:
