הכנסת, ישיבה ס״ב, תל-אביב-צעד אחד קדימה בנושא הפליטים
שם הספר  דבר דבור 1949
שם הפרק  הכנסת, ישיבה ס״ב, תל-אביב-צעד אחד קדימה בנושא הפליטים



89. הכנסת, ישיבה ס״ב, תל-אביב[1]

1.8.1949

צעד אחד קדימה בנושא הפליטים

 

 

סעיף ד׳: מדיניות החוץ - הסכם שביתת הנשק עם סוריה;[2] הפליטים הערבים

 

שר החוץ מ. שרת: כנסת נכבדה. הוויכוח על הסכם שביתת הנשק עם סוריה נדחה זה פעמיים ובינתיים חלה התפתחות מסוימת במהלך השיחות בלוזאן עם הגיען לשלבן השני, וההתפתחות הזאת מחייבת מסירת הודעה לכנסת. ברצוני לעשות זאת בהזדמנות זו. ההתפתחות נוגעת לשאלת הפליטים הערבים.

חברי הכנסת יודעים היטב את עמדתה היסודית של הממשלה לגבי בעיית הפליטים, והיא כי את עיקר פתרונה יש לבקש לא בהחזרתם לישראל אלא בהתיישבותם בארצות אחרות. בעמדה היסודית הזאת לא חל כל שינוי. עם זה הודיעה הממשלה בכמה הזדמנויות, כי במסגרת של שלום כולל ומקיף היא תהיה מוכנה לתרום את תרומתה להתיישבות הפליטים על ידי החזרת מספר מסוים מהם. הודעה זו נמסרה על ידי הנציג הקבוע של ישראל באו״ם בישיבת הוועדה המדינית המקבילה של העצרת ביום 5 במאי 1949. היא אושרה בהודעותיו של ראש המשלחת הישראלית בלוזאן לוועדת הפיוס בחודשי מאי ויוני. היא נשנתה בנאומו של שר החוץ לפני הכנסת ביום 15 ביוני. גם בעמדה זו לא חל כל שינוי.

עם התחדשות ועידת לוזאן[3] החליטה הממשלה לצעוד צעד אחד קדימה בהתאם לעמדתה. היא הגיעה לידי מסקנה, שאם ייווצר הרקע המתאים לכך עליה להיות מוכנה להגדיר מעתה את תרומתה העתידה לפתרון בעיית הפליטים כחלק מההסדר הכללי של שלום בין עמי ערב וישראל, ומתוכנית מקיפה לפתרונה הסופי של בעיית הפליטים עצמה. לפי זה ניתנו הוראות למשלחת ישראל בלוזאן להודיע לוועדת הפיוס, כי אם אומנם מוכנות המשלחות הערביות להיכנס במשא ומתן של שלום, תהא משלחתנו מוכנה לדון בשאלת הפליטים תחילה, ובהמשך הדיון בשאלה זו, אם יתנהל כחלק מהמשא ומתן הכולל על שלום, להגדיר את תרומת ישראל לפתרון הבעיה על ידי התיישבות הפליטים מחדש בתנאי הברור והמובן מאליו, שביצוע התרומה יהא תלוי בהגשמת השלום ויהווה חלק מפתרון מקיף וסופי של בעיית הפליטים בכללותה.

תרומתה של ישראל, אשר תוגדר באופן כזה, תכלול את הפליטים שכבר חזרו ונתיישבו מחדש בישראל ואשר מספרם מגיע ל-25 אלף. כן תכלול התרומה המוגדרת את האלפים שיחזרו בינתיים לארץ, כפי שיש להניח, תוך הגשמת התוכנית לאיחוד המשפחות הערביות שנתפרדו עקב המלחמה.

עם מסירת ההודעה הזאת הוטל על המשלחת להדגיש מחדש, כי אין מדינת ישראל רואה את עצמה בשום פנים אחראית לבעיית הפליטים. את האחריות לבעיה הזאת ולמצוקה האיומה הכרוכה בה מטילה מדינת ישראל בכל כובדה על אלה שהימרו את החלטת האו״ם על פתרון הבעיה הארצישראלית וזממו לשים אותה לאל בכוח הזרוע, אם על ידי מרד בתוך הארץ כדי למנוע את הקמת מדינת ישראל, או על ידי פלישה לתוכה מבחוץ כדי להחניק את המדינה באיבה. לעומת זה, עם כל אי-היותה אחראית לבעיה, אין מדינת ישראל יכולה להיות אדישה לסבל ולמצוקה שמסביבה. היא מעוניינת עניין חיוני בפתרון הבעיה ורואה חובה אנושית לעצמה לסייע לו במידת יכולתה.

ממדי תרומתה של מדינת ישראל אינם יכולים להיות מוכרעים על ידי היקף הבעיה. הם מוכרחים להיות נקבעים אך ורק על ידי יכולתה של המדינה מבחינת שיקולי הביטחון והמצב המשקי. על יסוד הניסיון המר משוכנעת ממשלת ישראל, כי החזרת כל מספר-שהוא של פליטים כרוך בסיכונים חמורים. כן יודעת הממשלה היטב, כי כל התיישבות חדשה של פליטים ערבים תהא כרוכה בקשיים כלכליים רציניים. אף על פי כן סבורה הממשלה, כי על המדינה לקבל עליה את הסיכון ואת הקושי, אם הגדרת תרומתה פותחת פתח למשא ומתן [לשלום] ואם ביצוע תרומתה מותנה בהקמת שלום יציב ובהשתתפות מדינות ערב בפתרון המלא לבעיית הפליטים כולה.

כי זה התנאי בל יעבור: אם לא יושג השלום, אם לא יקבלו עליהן המדינות הערביות את האחריות לקליטת רובם הגדול של הפליטים, אם לא יימצא הפתרון הכולל לבעיה - לא תהא הגדרת תרומתה של ישראל מחייבת. התרומה הזאת מוצעת כחוליה בשלשלת. אין היא קיימת בפני עצמה, אלא רק כפרט מן הכלל.

זוהי עמדת משלחת ישראל בלוזאן והיא מחכה עכשיו לשמוע מה בפי המדינות הערביות.

 

הערות:

[1] מתוך דברי הכנסת 2, עמ׳ 1196-1195.

[2] ר׳ הודעת שר החוץ על ההסכם במסמך 83 לעיל.

[3] בעקבות הקיפאון שהשתרר בוועידה יזמה מחלקת המדינה הפסקת השיחות מסוף יוני עד 18 ביולי. ההפסקה נועדה לאפשר למשלחות לקיים התייעצויות בבירותיהן ולאפשר למחלקת המדינה להגביר לחצה על הצדדים. בהתחדש השיחות התמנה ראובן שילוח לראש המשלחת הישראלית במקום וולטר איתן והנציג האמריקני מרק אתרידג׳ הוחלף בוויליאם פורטר.

 

העתקת קישור