78. התייעצות מדינית במשרד החוץ[1]

13-14.7.1949

רצועת עזה מוצגת לנו כפיתיון

 

 

לאחר דיון בהרכב משלחת ישראל בשיחות לוזאן עם התחדשותן, נדונה השאלה: ״כיצד להפיק מקסימום תועלת מנכונותנו לקלוט 100 אלף פליטים?״ אליהו אילת הביע דעתו, כי ה״סטייט דפרטמנט״ עשוי להיות לישראל לעזר והוא גם ילחץ על הבית הלבן וטרומן יכיר כי אנו מוכנים לשתף פעולה איתו. אשר לפרסום נכונותנו ל100 אלף פליטים, בשלב ידוע ייתכן שפרסום הדבר עלול לרכוש לנו דעת קהל נוחה לקראת העצרת״. להלן אמר שר החוץ:

 

שר החוץ: יש להבחין הבחנה מדויקת בין הודעה שלנו לארצות-הברית על 100 אלף לבין פרסום הדבר. לא הרי הודעה סודית לארצות-הברית כהרי פרסום הדבר. גם הודעה לוועדה [הפיוס] כמוה כפרסום, אולם אם הנציג האמריקני החדש שיתמנה לוועדה יקבל ידיעות מן ה״סטייט דפרטמנט״ על כי הודענו סודית על נכונותנו ל-100 אלף, ואפילו ימסור את הידיעה לערבים בלוזאן, אין דומה פרסום זה לפרסום רשמי וגלוי מצדנו. מכל מקום, קשורים בעניין 100 האלף שלושה תנאים:

אל״ף, 100 אלף עם השלום;

בי״ת, 100 אלף כחלק אינטגרלי של פתרון כולל ושלם של בעיית הפליטים כולה, זאת אומרת שאנו תורמים תרומה המהווה חלק מן השלום ואין לתלוש תרומה זו בשום פנים ואופן מההסדר הכללי. אם אין הסדר כללי לא תהיה תרומה. במילים אחרות, אם אין השלם לא יהיה החלק.

גימ״ל, 100 אלף בשטח שהוא כעת בידינו. והיה כי ישתנה השטח - ישתנה חלקנו בפתרון בעיית הפליטים. יגדל השטח - נהיה נכונים לדבר על הגדלת חלקנו. באופן מעשי ישפיע הדבר לגבי רצועת עזה. אם נקבל את הרצועה נהיה נכונים ממילא להגדיל את מספר הפליטים, אולם אז הרי יתווסף לנו שטח והתרומה הכוללת תשתנה.

כאן נקודת התשלובת בין בעיית הפליטים ובעיית הטריטוריה.

מתייצבות שלוש טענות אמריקניות.

אל״ף: אם אתם מוכנים לקבל פליטים, מדוע לא תודיעו עכשיו את המספר?

בי״ת, הערבים יהיו נכונים לקלוט חלק. כדי שאפשר יהיה לקבוע את ממדי החלק, דרוש שאתם תקבעו את ממדי החלק שלכם.

גימ״ל, בסופו של חשבון תצטרך אמריקה לשלם תמורת בעיית הפליטים או על ידי תוכניות פיתוח או על ידי מתן אשראי לישראל, כדי לאפשר לה לקלוט את חלקה מהמספר הכולל או בצורה כלשהי אחרת.

לעומת כל אלה עלינו להודיע כי תרומתנו קשורה בהתחייבות מפורשת של אחרים. כל עוד [לא תהיה] התחייבות כזאת לא תוכל להיות תרומה מוגדרת מצדנו.

 

להלן סוכם: ״יש להודיע לאמריקה באורח סודי על נכונותנו להוסיף 100 אלף ערבים לישראל. כן יש להודיע זאת בסוד לצרפת. אשר לוועדה [הפיוס] יש להשהות הודעה זו כקלף עד שיתברר, שהיא עשויה לתרום תרומה ממשית לקראת ההסדר הסופי, אולם יש לחכות עד אשר תתקבל התשובה מקורדייר״.

ההתייעצות התחדשה למחרת.

 

14.7.1949[2]

 

שר החוץ: ההיוועצות תיסוב על קו המשא ומתן עם ארצות ערב ועל דברים שבינינו ובין ארצות-הברית, צרפת וכן אנגליה. הבעיה מתייצבת לפנינו בשתי מסגרות:

האחת כוללת והשנייה מצומצמת.

הכוללת היא [ועידת] לוזאן אחר ההפוגה,

המצומצמת - השיחות בוושינגטון [עם ממשלת ארה״ב] ובניו-יורק [עם מוסדות או״ם] במיוחד לנוכח ההצעה שהופנתה אלינו על ידי ארצות-הברית לתווך בינינו ובין מצרים. זאת הציעו לעשות כאן או באו״ם. בחרנו באו״ם.

אם המשא ומתן עם סוריה יבוא לידי סיום, מנסרת ההשקפה, שכדאי להתחיל בדברים עם המשטר החדש בסוריה ולהגיע להסכם עם [קולונל חוסני] זעים. השאלה היא אם איזו מדינה [ערבית] נכונה -

אל״ף, לשלום נפרד.

בי״ת, למשא ומתן נפרד החורג ממסגרת לוזאן.

ארצות-הברית טרם הודיעה לנו שמצרים נענתה להצעה. ארצות-הברית נרעשה מנסיעת אבן הנה עד שהונחה דעתה שאבן יחזור עם התחלת המשא ומתן. אם כי ארצות-הברית היא גם חברה בלוזאן, דעתה שהמשא ומתן עם מצרים יכול להתנהל בד בבד עם המשא ומתן בלוזאן. קשה היה לנו לדחות הצעה זו להביא אותנו לשלום עם מצרים. היו לנו גם חשדות, שהרי ארצות-הברית היא גורם שלו השקפה בעניין, שהתבטאה בעיקרון פיצוי הגבולות ובדרישה שעלינו לקבל חלק גדול מהפליטים.

רצוי לנו לבוא להסכם עם מצרים, לבנון וסוריה. מצרים וסוריה קשורות זו בזו כעת, ואשר לעבר-הירדן [יש] לנו הסתייגות, כי הסכם איתה פירושו אישור מצדנו לסיפוח חלק מארץ-ישראל וירושלים. השאלה היא אם המדינות הללו תהיינה מוכנות. לשגרירותנו בוושינגטון ידיעות שכאילו מצרים עומדת לתת תשובה חיובית, אך אין לנו אישור לכך. אולם אין עניין ההסכם לוחץ על מצרים כעל עבר-הירדן. הבעיה הלוחצת על מצרים היא פליטי עזה. ארצות-הברית אומרת שלא תתנגד לסיפוח עזה אלינו, אך היא קובעת, שיידרש מאיתנו ויתור [טריטוריאלי]. היא קובעת זאת כעובדה, אך לא כדעתה. עזה מוצגת כפיתיון לנו. הדבר רצוי לארצות-הברית משום:

אל״ף, היא מקווה להשיג הסכמתנו למספר מקסימלי של פליטים וזוהי הקלה בשבילה. [ריימונד] הייר אמר, שמספר הפליטים בעזה הוא 230 אלף ועוד 80 אלף תושבים, יחד 310 אלף. אם ניקח שבמדינתנו כיום נמצאים 165 אלף, או כדעת זלמן [ליף] 175 אלף נוסף על 10 אלפים שיחזרו בהתאם להסדר החזרת המשפחות, הרי נגיע לכ-500 אלף - וחזרנו לכ״ט בנובמבר. כשהממשלה נתנה את הסכמתה לסיפוח רצועת עזה אלינו, הייתה סבורה שבעזה ישנם 180 אלף ערבים. בכלל, סיפוח עזה פותר את בעיית הפליטים רק כתרומה למצרים ולא למדינה אחרת. השאלה כאן אם הסתייגות מספרית באה בחשבון, כי אחרת יוכלו להעביר פליטים לעזה ממקומות אחרים באוניות.

בי״ת, מניע שני לארצות-הברית הוא הרווח בעניין הטריטוריאלי. היא חושבת שיש יותר סיכויים שנוותר על חלק הגון מהנגב הדרומי כתמורה עבור עזה, ומוסיפה ואומרת, שאין הכרח שניתן תמורה זו למצרים, אלא ישנה אפשרות שניתן את התמורה לעבר-הירדן. אולם ללחץ זה של ארצות-הברית לוויתור על אילת יש גבולות הנובעים מעמדת ארצות-הברית כלפי כ״ט בנובמבר. יכולים לדרוש מאיתנו ויתור על הגליל, או מסדרון לעבר-הירדן [לעזה דרך ישראל], אך לא על הנגב הדרומי. אך מאידך גיסא, מצבנו באו״ם יכול להיות בלתי נוח.

הערבים מצפים ל״גילוי חדש״ בעמדתנו עם חידוש שיחות לוזאן. הממשלה החליטה לאפשר החזרה של עד 100 אלף ערבים, אך זוהי תרומתנו הסופית, ולי ניתנה הרשות לקבוע מתי תפורסם ותבוצע. כן כוונת הממשלה שבזה יוכללו 25 אלף שכבר נכנסו, אולם בעניין זה הממשלה לא ביררה את עמדתה. הגענו לדעה שלאמריקה יש לרמוז על עמדתנו זו, ובלוזאן תוכל משלחתנו להשתמש בהנחה זו למשא ומתן.

 

להלן התנהל דיון ובסופו אמר מ״ש (לפי פרוטוקול משרד החוץ):

 

שר החוץ: הצעתי להימנע מהצהרות פומביות ומהכרזות בעניין החיוני שיש לנו בשלום, והחלטתנו לחתור לקראתו. יצאנו כבר ידי חובתנו. מרוב חזרה אין מאמינים בה. הערבים חושבים שמצבנו קשה ומיואש ובמעט עקשנות מצדם נחתום על כל הסכם.

אומרים, שעם חתימת שביתת הנשק עם סוריה יהיו כל קווינו מיוצבים ואין לנו לטרוח יותר. אין לקבל גרסה זו. שביתת הנשק עם סוריה משאירה אותנו במצב מסובך ועדין, בייחוד באזור שהוא חיוני לנו ביותר. גם עם עבר-הירדן נשארו שאלות פתוחות. יש להניח אפוא שמצב של שביתת נשק לאורך ימים הינו מקור לצרות רבות. שביתת נשק היא מצב יציב אך אינו מספק. העובדה שלא נקבע מועד [סיום] לשביתת הנשק נראתה מִתחילה כפגם. עכשיו כשבח. שביתת הנשק מאפשרת להיפנות לבניין הצבא ולחזית הכלכלית.

בניגוד לרוסיה, ארצות-הברית אינה אדישה למעמדה בין ארצות ערב. רוסיה יכולה להתבודד - מה שאין כן ארצות-הברית. לכן יכלה רוסיה לנקוט עמדה חד-צדדית פרו-יהודית ואנטי-ערבית. בתמיכתה בנו עזרה רוסיה לעקור את הבריטים ורכשה לה נקודת מצפה דיפלומטית בצירותה כאן, החשובה לה מכל צירות במדינה ערבית. הרוסים יודעים שאיננו גרורים שלהם. הם רוצים שנהיה עצמאים ושלא נשמש בסיס לאנגליה ולאמריקה.

אמריקה אינה יכולה להיות בעלת אוריינטציה חד-צדדית. מאז קיומנו שאפה אמריקה להקטנת שטחנו והצליחה להוריד את היחס ל-[3],45:55 ומכאן היא חוזרת לגרוס את עניין הפרופורציה. מאחר שהנגב ריק רואה אמריקה אפשרות לנתקו. היא רוצה להוכיח לעולם הערבי שהיא משתדלת לטובתו, אך אם יתברר שביצוע איזו מטרה-שהיא לטובת הערבים הוא בלתי אפשרי, אמריקה לא תתעקש.

הוא הדין בשאלת הפליטים. אמריקה חפצה להוכיח לערבים שנענתה לתביעתם, בייחוד ששאלת הפליטים אינה יכולה לחכות מהיותה שאלה אנושית וכספית. אנו איננו יכולים להיות אדישים בשאלה זו לְמה שהעולם יטיל עלינו. לכן, דווקא בשאלה זו, עלינו לתרום את תרומתנו.

הערה להסברה באמריקה. אחד מקווי ההסברה צריך להיות שאיננו בכיסה של ארצות-הברית. [אבל עלינו] לטעון שמצבנו בלתי מוכרע מבחינה פנימית ושעליהם לנקוט מדיניות זהירה שלא לדחפנו לזרועות [הגוש] המזרח[י] - עלינו להיות זהירים בקו הסברה זה ואין הוא יכול לשמש בפגישות ישירות של נציגינו עם נציגי ארצות-הברית. אין זה נאה שהם יופיעו כאסכולה [פוליטית] בתוך המדינה. קו זה הוא קו הדרכה לשלישיים ולמתווכים.

בעניין הגבולות עלינו לעמוד בלי רתיעה. אם נקבל את רצועת עזה נוכל לתת תמורתה רצועה לאורך הגבול המצרי במדבר. נוסף לכך, רצועה לעבר-הירדן בדְוַיְמָה [בהר חברון], שתקצר להם את המרחק [לנמל חופשי] לעזה. כמו כן ניתן להם בעזה אותן הזכויות שאנו מוכנים לתת להם בחיפה.

בעניין הפליטים שאנו מוכנים לקבל, תגובות בדיקותינו אינן מראות עדיין אם יש למסור על מספר זה או לנהוג חשאיות, אולם אני מסכים שהפתיחתא בלוזאן תהיה, שאם ייכנסו לוועדה משותפת נהיה מוכנים לומר מהו המספר. כמובן שה-100 אלף כוללים את 25 האלפים שנכנסו לישראל עד כה. נגיע אפוא לרבע מיליון - בשבוע הבא נקבל אזורים שכוללים חמשת אלפים פליטים. יש לזכור, שלרוב היישוב הערבים נחשבים כספחת. בזאת אין הבדל במפלגות. כמו כן כרוכה קליטתם בקושי עצום ומאחר שאיננו מחזירים אותם למקומותיהם הקודמים, ששם יכולנו לומר שיסתדרו בעצמם, עלינו עצמנו ליישבם. קבלת הפליטים הינה סיכון היסטורי. אנו מטילים על הדורות הבאים סיכון, שייתכן שאיננו רשאים לעשותו.

רצוי ששאלתנו לא תועלה בעצרת, ואם תועלה יש לצמצמה. יש להניח, שאם יעלה בידנו ליצור הכרה שהמשא ומתן בלוזאן מתקדם, השאלה לא תועלה. פירוש הדבר, שעלינו לרצות שוועדת הפיוס תמשיך בעבודתה. באשר לשאלת בואסנז׳ה, צריך לומר לו, שאנו חוששים לדחפו במדרון, כי הם יהיו נאלצים לבוא אלינו בבקשות לוויתורים, שלא נוכל לעמוד בהן. אולם אם יש להם רעיון, נשמח תמיד לשומעו.

באשר לשיטת המשא ומתן לגבי המדינות הערביות, אמרנו שנדון עם כל אחת ואחת לחוד. זאת צריכה עדיין להיות עמדתנו הפורמלית - נחתום עם כל אחת ואחת לחוד. אם אפשרי יהיה חוזה אי-התקפה משותף, נעשה זאת. אך בעיית הפליטים אינה ניתנת לחלוקה. זוהי בעיה אחת כוללת. לכן אין ספקות באשר לוועדת הפליטים אשר הציע איתן בלוזאן. ייתכן שאפילו בקביעה הגבולות לא נוכל להימנע מדיון משותף. המדינות הערביות נכנסו למלחמה יחדיו וזאת לא נעקור. אם תעמוד שאלת שלום במשותף, או עיקרון משא ומתן בנפרד, ייתכן שלא נתעקש, אולם בוועדה משותפת בעניין הגבולות או ירושלים - סכנה. ירושלים היא שאלה שבינינו לבין האו״ם. נוכל להסכים לוועדות שתכלולנה את המדינה הנוגעת בדבר, את באי-כוח האו״ם ואותנו.

שאלת עבר-הירדן - אני עצמי עברתי שלבים בשאלה זו. הגעתי כבר לשלב של הכרה, שאין לנו ברירה ומוכרחים להתחיל במשא ומתן על שלום. חרדתי ללחץ האמריקני בעניין הגבולות וחשבתי, שזהו האמצעי הטוב לשתקו. הגענו [מבחינת שליטה טריטוריאלית] ליחס של 20.6:79.4 [אחוז של שטח א״י]. חששתי שיאלצונו לסגת. נוכחתי שחוזה שלום אינו קביעה לדורות, ואם יהיו זעזועים כגון ניסיון זעים לספח את עבר-הירדן, או ניסיון מצד עבר-הירדן לספח את סוריה, נוכל להסתדר.

אולם בשאלת עבר-הירדן אנו עומדים בפני בעיה קשה מבחינה פנימית. נצטרך לתת משהו נוסף מירושלים. אומרים שחוזה [ההגנה של] אנגליה לא יחול מערבה לירדן - כה אמר מוּלקי[4] לאיתן. בינתיים הופיעו סיכויים לעורר תסיסה,[5] ובאתי לידי מסקנה לעכב את ההכרעה. בחשבון הסופי יכריעו בגורל חבל זה תוצאות ההתרוצצות הפנימית הערבית, אם בהתנגשות ממש או כחישוב האפשרות במקרה של התנגשות, ולפי שעה אין כוח אחר שיוכל לגבור על הלגיון. ייתכן שעל ידי התסיסה יעלה מעמדנו במיקוח עם עבדאללה. הייתה אפשרות שמצרים תתמוך בתנועה עצמאית בחלק זה על מנת שתיווצר ברית משולשת ישראל-מצרים והערבים-הווארי.[6]

 

להלן התחדש הדיון ובסופו אמר מ״ש:

 

שר החוץ: לגילוי המהפכני של תקומת מדינתנו נוסף גילוי אחר, שהשטח המעובד הולך ומצטמצם. הרחבנו את השממה ואנו מפקירים את מדרונות ההרים.

אני מתנגד להצעת ליאו כהן.[7] כבר ניסינו להילחם נגד הוועדה ואף להכניס בה נציג מהבלוק הסובייטי - ונכשלנו. הקו של ארצות-הברית לא ישתנה על ידי התקפה זו. להיפך, היא תרגיז, ונוסף על הכל סופנו לנחול מפלה. אשר לניתוחו של אבן, הניתוח היה נוקב אבל לא מקיף, כי התעלם מכמה גילויים.

הצעתי שנימָנע מדיון על ירושלים, אך השאלה עומדת ואנו משמשים גם בה מטרה ללחץ מארצות-הברית. יחסינו מתקלקלים גם על ידי זה. ארצות-הברית מאיימת, שאם לא נגיע להסכם עם עבדאללה תועלה שאלת ירושלים לפני האו״ם, והכרעת האו״ם אינה רצויה לנו, כי פירושה אישור בינלאומיות.

איננו מצליחים לפתור את שאלת הר הצופים. אין גישה לכותל המערבי ואנו מתרגלים לכך. אין מצב של שביתת נשק כמצב של שלום מסוים ואין לנו מה לדאוג. בשביתת נשק עם סוריה יהיו לנו סיכויים רבים בענייני מים, גבולות. הסורים שם למעלה ואנו למטה.

מהצד השני, היותנו במצב של שביתת נשק ולא שלום מתנקם בנו. התחלנו במשא ומתן עם הלווציה. דרשנו הלוואה - השיבו שדוחים זאת לכשיהיה שלום. עצם עניין חוסר השלום הוא מטרה ללחץ מארצות-הברית, אולם לכשיהיה שלום לא נוכל להקטין את תקציבנו הצבאי.

בעניין המסקנה שנבעה מהדיונים - ניתוק שאלת הפליטים מהשלום - עלי לרסן את החברים. החזרת פליטים על רקע של שלום יש בה סכנה, אך לקבוע סתם זה סיכון שלא נוכל לעמוד בו. מה שנאמר לערבים:

״אם תיכנסו לוועדה על פליטים נהיה מוכנים לנקוב במספר, אך לקבל את הפליטים - נקבל אם יהיה שלום. בינתיים אנו מוכנים לדיון בפתרון הכולל של הבעיה״.

נוכל לרכך אולי את עמדתנו ונאמר, שהדיון בפליטים הוא חלק מהמשא ומתן לשלום, וכי על הערבים להצהיר שמייד לאחריו נתחיל במשא ומתן לשלום, ואז נהיה מוכנים לתת את תרומתנו הראשונה - והרי עניין החזרת הפליטים יימשך חודשים.

 

הערות: