59. הממשלה, ישיבה י״ז[1]

.5.194929

צריך להיפגש עם שליט סוריה

 

 

סעיף א׳: שאלות במדיניות החוץ

 

רוה״מ ב״ג פתח את הדיון ונדרש לסקירה המדינית, שהציג מ״ש בישיבת הממשלה הקודמת. תחילה הביע דעתו, שיש לשמור על העיקרון שהחלטות מדיניות יש לקבל בממשלה ולא בזירת האו״ם. אחר כך טען, שכחברה באו״ם על ישראל לנהוג ״בצניעות״ ולהימנע מהתערבות יתר ״בענייני העולם״. הוא הביע הסכמה גמורה עם דברי מ״ש בדבר העמדה המוסרית של מדינת ישראל, והדגיש כי ״יש הכרח מדיני שהיא תהיה בנויה על יסודות מוסריים״. ועוד אמר, כי עם שעל ישראל לעשות מאמצים למען השלום,

״אין לראות אסון גדול בכך, שלא הוקם כבר שלום בינינו והערבים, שכן בשלושה עניינים כבדים הזמן פועל לטובתנו - הפליטים, הגבולות וירושלים [---] אומנם דברים אלה לא צריכים למנוע אותנו להחיש את השלום, כי עניין השלום חשוב וכדאי לשלם בעד זה מחיר רב, אך כאשר סוחבים הם את העניין זה מביא תועלת לנו, כפי שעזר לנו המופתי בזמנו. לבווין ולמופתי יש חלק רב במדינתנו״.

 

השר מ. שרת: אסכם קודם כל מה הייתה המסקנה שלי בפעם הקודמת ואוסיף ידיעות על מה שנתרחש בימים האחרונים. אחר כך אוסיף ואומר אם זה משנה או לא משנה את המסקנות.

מסקנה אחת לא הייתה מוחזקת בשום ספק והיא שצריכים אנו להיפגש עם זעים.

אל״ף, כדי להסביר לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שבשום פנים ואופן לא יצליח לשנות את הגבול. אם כוונתו לשלום ויציבות, הוא צריך לוותר. לגבי צורת הוויתור נהיה ותרנים כלפיו ובלבד שיהיה ביטחון שהוא מסתלק מדרישותיו.

בי״ת, לברר מה אמת ומה רצינות יש בנכונותו, כפי שנמסר לנו, לקלוט מספר גדול של פליטים הרבה יותר ממה שיש לו כיום. אלה המטרות.

המסקנה השנייה עוד לא נקבעה על ידי במסמרות. הצעתי שיקולים לחיוב ושלילה. אפשר להניח שאני נוטה יותר לחיוב, אך השארתי את השאלה פתוחה. וכוונתי לשאלת עבר-הירדן - האם לא הגיעה השעה לנו לבדוק מחדש את הקו הקודם שלנו, האומר שעם עבר-הירדן ננסה לעשות הסכמים מעשיים בשאלות דחופות ועד כמה שאפשר לשפר מצבנו, אך עדיין לא הגיעה השעה לשלום כולל עם עבר-הירדן, כי שלום כולל עם עבר-הירדן פירושו חתימה מצדנו על סיפוח חלק חשוב של ארץ-ישראל המערבית אליהם. אומנם זה חלק הרבה יותר קטן מכפי שנקבע בהחלטת או״ם, אך בכל זאת חלק חשוב לא רק בכמותו אלא באיכותו. זה כולל את חברון והעיר העתיקה בירושלים.

הצגתי את יתרונות כריתת השלום עם עבדאללה, כי בזה מייצבים אנו את המצב, שוברים את החזית הערבית אשר עדיין אינה חזית של שלום. כי בזה כורתים אנו שלום שלא על יסוד החזרת פליטים עם המדינה, שלכאורה מעוניינת ביותר בזה, כי רובם נמצאים אצלה. כי בזה משמיטים אנו לגמרי את הבסיס מהתביעה לפיצויים [טריטוריאליים] בענייני גבולות ועל ידי כך יוצרים אנו קפיצת דרך להכרעה אחרונה בעצרת או״ם, שתתכנס בספטמבר, שאחרת אני חושש מאוד לתוצאותיה.

מה קרה בימים אלה? מסרתי שהתחילה יוזמה חדשה בלוזאן באמצעות משלחת הלבנון. היא מוכנה, כנראה, להיות המתווכת בינינו ומשלחות אחרות ולקבל מהן סמכות לנהל איתנו משא ומתן על הסדר ישיר לאו דווקא באמצעות או״ם, אלא על ידי קבלת אישורו. נקודת המוצא למשא ומתן זה היו צריכות לשמש לא החלטות או״ם אלא העובדות. כלומר

העובדות שנוצרו לגבי הגבולות,

העובדה שהפליטים כולם עקורים ומיושבים מחדש. אין לדבר על החזרתם לישראל אלא על התיישבותם מחדש בישראל.

לאור זה יש לראות את הדברים. מדובר היה שם, שאם יהיה זה משא ומתן עם מצרים, הלבנון וסוריה - וכאן עלי להעיר בסוגריים: מתוך הבנה שעניין שביתת הנשק יסודר בינתיים כפי ראות עינינו והסדר עבר-הירדן יישאר פתוח עד אשר יסתדרו הם עם עבר-הירדן - בעניין עזה איננו קובעים מסמרות, אבל קובעים עיקרון שהאוכלוסייה הולכת אחרי השטח. מי שיקום לו השטח הוא יירש את האוכלוסייה. אם אנחנו ניקח את השטח - נירש אנו את האוכלוסייה. אם זה יישאר בידי הערבים - יקבלו הם את האוכלוסייה.

את זאת מסרתי בפעם הקודמת ואמרתי שזה מעורר שאלה תכסיסית - מה קודם למה. אבל כדאי למצות את האפשרות הזאת לפני שנעשה צעד.

קיבלתי ידיעה שביום שבת צריכה הייתה להתקיים בפריס פגישה, אשר הייתה צריכה להימשך אתמול והיום. השיחות עם הלבנון התקיימו ביום ראשון לפני שבוע. הם ביקשו שהות של שבוע כדי לדבר עם משלחות אחרות ולהתקשר עם ערי הבירה. יש בידי ידיעה מיום שלישי, שבמוצאי שבת זה עמדו להיפגש שוב בפריס. מכאן אני למד שמשהו זז קדימה, אבל אינני יודע עדיין שום דבר. בזה יש חידוש-מה.

אשר לפגישתי עם סוריה המצב היה כזה: אני הודעתי לאו״ם, שלפי הבעת רצונו הקודמת של זעים אני מוכן עכשיו להיפגש איתו. התשובה הייתה: מכיוון שידוע להם שהמתווך בפועל ד״ר באנץ׳, לאחר השיתוק שחל במשא ומתן, עומד להציע הצעות חדשות - הם חושבים שמוטב לחכות עד אשר יציע הצעותיו ואז ניפגש. באותו זמן הודיעו לי מלייק סכסס, שלאחר שנודע לבאנץ׳ שאני מסכים להיפגש עם זעים, הוא חשב שמוטב יהיה לחכות עם הצעותיו עד אשר תתקיים הפגישה. נוצר שיתוק בתוך שיתוק. יש לי רושם ברור שוויזְ׳יֶה[2] עומד בקשר עם הערבים בעניין זה, עם הסורים, וכנראה נפגע מאוד על שההצעה הראשונה שמסר לא נפגשה בתגובה חיובית מיידית.[3] הוא התנגד עתה לפגישה. כנראה שכנע את באנץ׳, שיגיש קודם הצעותיו. על כל פנים, קיבלתי היום ידיעה, שמחר יבוא אלי באופן רשמי איש אשר ימסור לי הצעות באנץ׳. לפי מה שהודיע באנץ׳ לאנשינו, הצעותיו עומדות בהחלט על כך,

שהתחום שלנו [המוחזק בידי הסורים] יְפונֶה, אלא הציע הוא תקופה של עשרה שבועות לפינוי הדרגתי.

בי״ת, הוא מציע בהחלט שהאזרחים שלנו, המתיישבים הציוויליים, יחזרו למקומותיהם בתחום זה. דבר זה יימשך כנראה גם כן אותה תקופה. אך למה לנו לדבר מתוך ניחושים? נראה מחר דברים כתובים שחור על גבי לבן. לגבי זעים אנקוט את הקו שיותר איני נוקט יוזמה. הוא צריך עכשיו לנקוט יוזמה.

בנוגע לעבר-הירדן לא חל שינוי במצב, הווה אומר, שבכל ענייני המוצא המעשי לגבי השאלות הפתוחות, התעקשותם ותיאבונם הולכים וגוברים. הם באים בהצעות שאין לדבר עליהן כלל. הם רוצים מעבר חופשי לחברון, עזה ועוד דברים כאלה. הם יודעים שלא ישיגו זאת, אלא רוצים להכביד עלינו ולהראות לנו שבדרך זו לא נצליח.

לעומת זאת, ועדת הפיוס מינתה ועדת משנה לענייני ירושלים. יושב ראש הוועדה הוא אחד הפקידים האמריקנים של ועדת הפיוס, והיה בירושלים אתמול או שלשום. הוא אמר למשה דיין, כי הוועדה שלו נוכחה לדעת, כי שאלת ירושלים לא תוכל להיפתר בלוזאן ואין לה פתרון אלא על דרך של משא ומתן ישיר בינינו ועבר-הירדן. זה חידוש ידוע מצד ועדת הפיוס, אשר כל הזמן דנה על העניין מבחינה בינלאומית ורצתה להציע פתרון שיהיה כפוי על שני הצדדים. זה אינו עדיין פסק פורמלי, אבל זו חוות דעת של יושב ראש ועדת משנה זו. ברור שהוא עומד בקשר עם ה״סטייט דפרטמנט״ ומבטא, על כל פנים, דעת החבר האמריקני שבוועדה [אתרידג׳]. הוא הביע דעה באוזני איש שלנו וגם זה מחייב - שהם חושבים שלא יצליחו להביא לידי פתרון ועלינו לנהל משא ומתן ולהגיע למה שנוכל להגיע.

אומַר עוד דבר הנוגע לוועדה. הערבים הגישו [בלוזאן] תזכיר מופרז מאוד. אומנם זה רק לשם מיקוח כדי שיהיה מה להוריד אחר כך. אנחנו הגבנו על כך. אמרתי למשלחת שלא יחכו לתשובה רשמית אלא יגיבו על רקע העניין ויוציאו אותם מכל אשליה. דבר זה נעשה כבר על ידי אנשי משלחתנו.

יש לי עוד למסור על ענייני הוועדה. ה״סטייט דפרטמנט״ מנסה להכניס במקום אתרידג׳ איש ה״סטייט דפרטמנט״. אתרידג׳ היה בלתי תלוי - עורך עיתון שהנשיא בחר בו להיות נציג אמריקה בוועדה. עכשיו, כאשר הוא חוזר לענייניו, צריך מישהו למלא מקומו. הוא חוזר, כי כאשר יצא את העיתון השאיר שם את שותפו. עכשיו שותפו קיבל מינוי בפריס ולכן הוא מוכרח לחזור. אחרת ייהרס העסק. ה״סטייט דפרטמנט״ טוען, שאין לו איש אחר ויש הכרח להכניס לתפקיד זה פקיד ה״סטייט דפרטמנט״

 

--- כאן השמיט צנזור ארכיון המדינה כמה שורות ---

 

יש לי מה להעיר לדברי מר בן-גוריון, אבל אעשה זאת בסוף דברי החברים.

 

להלן התנהל דיון מדיני בהשתתפות כמה שרים, מ״ש סיכם:

 

השר מ. שרת: בעניין או״ם אני מסכים בהחלט שההכרעות לגבי עמדתנו באו״ם בשאלות העומדות על הפרק צריכות ליפול כאן ואינן צריכות להיות מסורות לידי המשלחת בלבד. המשאלה שהובעה על ידי מר רוזנבליט על כך, שעניינים אלה צריכים להיות קודם מובאים לשולחן זה מוצדקת בהחלט בעיני. הכוונה אינה לגבי כל פרט ופרט, אם למשל להצטרף לקונוונציה זו או אחרת - דבר זה ניתן לפתרון בשיחה בין שר החוץ ושר המשפטים.

מדוע לא הייתה אפשרות לנהוג כך במקרה זה?[4] כי זה היה מקרה יוצא מן הכלל - לא ידענו אם נתקבל לאו״ם ואם יוטל עלינו להצביע. יכולנו גם להתקבל ברגע האחרון והיינו יכולים על ידי כך לחסוך לנו את כל בלבול הראש בקשר להצבעה. עד אשר דבר זה לא היה ברור, לא היה טעם להעסיק את הממשלה בשאלות סתם. אך בעניין פרנקו היה לחץ רב משני הצדדים, בייחוד לאחר שקיבלנו מברקים ממרוקו האיספניולית.[5]

בשאלות אחרות לא היה פשוט סיפק בידינו להתייעץ. במידה שתהיינה ידועות מראש, ובדרך כלל ידוע מראש מהן השאלות העומדות על סדר היום, ראש המשלחת - ואני מניח שלהבא לא יצטרך דווקא שר החוץ להיות נוכח בכל מושב - ישהה ערב המושב בקרייה ויקבל הוראות. ודאי תהיינה גם שאלות שתובאנה בפני הממשלה.

עלי לחזור במקצת לגופם של העניינים. נאמר [ע״י ב״ג] שיש לנקוט בעניין זה [של מעורבות בסוגיות בי״ל] עמדה של צמצום ועד כמה שאפשר פחות התערבות. זה מובן, אבל לא תמיד זה יכול לשמש עיקרון הפותר את הבעיה. מר בן-גוריון עצמו ציין את השאלות, שנצטרך לנקוט לגביהן עמדה כמו

שאלת הסיוע לשלום בעולם,

כל שאלה שיש לה נגיעה בעם היהודי,

שאלות הנוגעות ישר לנו או למזרח התיכון,

שאלות כלליות - אם נניח מדובר על אמנה עולמית לגופים הבינלאומיים.

גם לנו, כלכל המדינות, יש עניין בזה ואין בכך כל חוסר צניעות אם אנחנו נוקטים עמדה לגבי שאלה כזאת באשר היא מחייבת אותנו. אם ניקח בחשבון את היוצאים מהכלל האלה, אינני יודע מהן השאלות הכלליות שנוכל להעלם מהן. יתר על כן, מה פירוש צניעות? צניעות זוהי

קודם כל מידה יחסית.

ושנית, מידה של האדם התלוי בהערכת אחרים, במה שאחרים רואים כבלתי צנוע.

מידה של צניעות כלפי מעצמות גדולות פירושה, שהתנהגותנו לא תהיה בלתי צנועה בעיניהן, אבל מה לעשות כאשר המעצמות דורשות ממך להתערב? ברוב המקרים נמנענו וכל הצבעה שלנו זכתה לפרסום רב. הלוואי ונוכל לנהוג צניעות כזאת גם במושבים הבאים [של עצרת או״ם]. כשאנחנו טוענים טענות של צניעות, אין המעצמות מקבלות זאת כרצון להיות צנועים, אלא מניחות שיש לנו עניין פוליטי להימנע במקרה מסוים מהצבעה - ולא שיש לנו קו של צניעות.

עתה לעניין שאנו דנים בו.

האם הזמן הוא לטובתנו? הזמן הוא נגדנו. בישיבה הקודמת אמרתי, שיש פנים לכאן ופנים לכאן, אבל במובן מסוים פועל הזמן נגדנו. בעניין הפליטים ברור מבחינה מסוימת שהזמן פועל לטובתנו, כי במידה שהאנשים מתרגלים למחשבה שהם יושבים שם ולא ישובו ארצה - דבר זה מקל. אבל מצד שני, כשם שאין אנחנו מסתגלים עדיין למחשבה, שאף פעם לא נבקר את הכותל המערבי - לו היה מתברר ליהודים, שעליהם להתרגל למחשבה זו, הייתה קמה סערה גדולה בעולם היהודי. המצב הוא שאין ניגשים לכותל זה חודשים, אך גם אין מתרגלים למחשבה הזאת - כך הוא הדבר גם אצלם. לפי הרגשתי לא התחילו עדיין הפליטים להתרגל למחשבה שלא יחזרו. זה בשבילם מזעזע מדי. לכן הם פועלים בעניין זה ומטרידים את ראשי הממשלה [הערביים]. הם עדיין לא התרגלו לרעיון זה. אם יתחילו להתרגל, דבר זה עלול להביא לידי התפרצות רצינית וללחץ אחר לגמרי על אמריקה. דבר זה יתבטא גם בלחץ שלה עלינו.

שנית, ישנה הסתננות והיא עלולה להתרחב. דבר זה מחייב אותנו לגלות הרחבת היכולת לעמוד בפרץ ולמנוע בעד ההסתננות. ייתכן שזה אפשרי וייתכן שזה בלתי אפשרי, אבל העובדה היא, שבינתיים אנחנו מגלים חוסר יכולת להתגבר על כך. הסתננות זו הולכת ונמשכת והדבר יתברר: או שנצליח לעקור דבר זה או ששאלת הפליטים תיפתר באופן אנרכי. לכן מוטב שהיא תיפתר באופן מאורגן. זה גורם שיש להביאו בחשבון כאשר עושים את המאזן ושוקלים זה לעומת זה. אני מחשיב את עשיית השלום.

עלינו לקחת בחשבון גם את לחץ ארצות הברית. גם אם עמדנו בפני לחץ חזק - והיינו גם במצבים שהיה עלינו לתרץ תירוצים ולנסח ניסוחים אשר יניחו את דעתה - אל נשכח שאנחנו תלויים בה ולא תמיד נוכל ללכת בקרי.

אחרון אחרון: בעצרת הבאה נעמוד בפני מצב קשה מאוד. אינני נבהל מכך אם תהיה החלטה ונצטרך לעמוד נגדה, אבל אם נעמוד נגדה - המצב יהיה חמור מאוד. תיתכן החלטה שתחייב אותנו לקבלת מחצית הפליטים ואם נלך נגדה ניצור בשבילנו מצב חמור מאוד בזירה הבינלאומית וזה ישתקף בדברים רבים לגבי יחסנו עם מדינות אחרות. אם אפשר להימנע מכך על ידי החשת השלום. זהו נימוק מכריע להחשת השלום.

אף לגבי עבדאללה המצב הוא כזה שלא השגנו כל מה שנחוץ לנו, ואם נעשה שלום - נעשה ויתורים וספק אם נקבל תמורת הוויתורים פיצוי ראוי להם. לא השגנו את הר הצופים. עכשיו מתחילים כבר להוציא ספרים מהספרייה. אינני אומר שמתחילים להוציא את הספרייה כולה, אבל מתחילים להוציא ספרים הכרחיים. עד עכשיו לא הרשה הלגיון להוציא את הספרים. עתה היתרון הוא בזה שהוא מרשה לעשות זאת. זה הרווח. את חדר הקריאה מסדרים בעיר למטה, אומנם בתנאים רעים מאוד, אבל אי-אפשר בלי חדר קריאה. אינני יודע מה יהיה בעתיד. את בית הספר הרפואי אנחנו פותחים למטה בעיר וגם לזה אפשר להתרגל.

אשר לירושלים העתיקה - בינתיים איננו הולכים לכותל המערבי ואיננו עולים להר הזיתים. הייתי נוהג ללכת לכותל המערבי, אומנם פעם בשנה בלבד, אבל בכל זאת הייתי הולך וישנם יהודים שבשבילם זהו צורך חיוני הרבה יותר והרגל תדיר יותר. היה רובע יהודי בעיר העתיקה והיו בתי כנסת חשובים ועכשיו הפך כל זה לעיי מפולת - ומתרגלים גם לזאת.

יש עניין ים המלח וישנה חברת האשלג. אנחנו יכולים כמובן לבנות כביש לסדום אבל בינתיים המפעל [שם] משותק. נהריים לעת עתה אינה בידינו ואנחנו מוותרים עליה לפי שעה. עניין לטרון - נכון הוא שכפר לטרון נמצא בשטה ההפקר אבל אם לא נבוא לידי איזה הסכם-שהוא איתם, נהיה מוכרחים לתקן את הכביש שאנחנו משתמשים בו[6] וזה יעלה רבע מיליון פונט. אם נשיג את כביש לטרון - תהיה בזה משום הקלה עצומה לגבי התחבורה בין תל אביב לירושלים.

אני מונה כאן את ההפסדים המעשיים, אבל מעל לכל ישנה שאלת ההסכם מבלי לקשרה להחזרת הפליטים ופה אנחנו מופיעים בעצרת או״ם במצב קשה מאוד. אינני רוצה להביע עכשיו את דעתי על התנאים שלפיהם עלינו לעשות את ההסכם לגבי ירושלים. אם נעשה הסכם עם עבדאללה, נביא את השאלות העקרוניות בפני שולחן זה. אני מסכים לכך שמבחינה תכסיסית, בעת שישנה יוזמה מצד הלבנון לגבי הסכם של שלוש מדינות, אין לדון בעת ובעונה אחת על הסכם עם עבדאללה. אבל לא תהיה לנו ברירה מאשר להיפגש עם עבר-הירדן על מנת להיכנס איתה למשא ומתן על שלום.

הייתה ביקורת לגבי הקו שלנו עם עבר-הירדן, שכאילו אפשר היה על ידי תכסיסים נמרצים יותר להשיג יותר. נראה לי שזו טעות. אם אומרים לעבדאללה: ״הרי אתה עומד להרוויח מעניין זה ועל כן וכולי״, זאת אומרת שאתה מכיר מלכתחילה בסיפוח. השאלה היא אם כך עלינו לדבר איתו או לא. אופן דיבור כזה פירושו הסכמה לסיפוח ואי-ניהול משא ומתן איתו על כל מיני שאלות מעשיות נפרדות, אלא פירוש הדבר כניסה למשא ומתן על שלום. אני רוצה לדעת אם יש לי אישור לכך.

מה פירוש האיום כלפי ירושלים? ידוע לי שישנה הודעה של בווין בקבינט הבריטי - ואינני מאמין שהוא שינה את דעתו - שברגע שהיהודים יתגרו בלגיון הם יבואו לעזרת הלגיון. לא היינו הולכים לאילת לולא החלטות כ״ט בנובמבר, מפני שכאשר הלכנו לאילת ידענו שיש לנו נשק חריף מאוד כנגד התערבות אנגלית - החלטות כ״ט בנובמבר - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: הלכנו לאילת, כי היה לנו כבר הסכם עם מצרים) - גם עניין ההסכם עם מצרים הצליח הודות להחלטות כ״ט בנובמבר. זהו הדבר היחיד שהרתיע את אנגליה מלהתגרות בנו כאשר הלכנו לאילת. הייתה לנו טענה כלפי אנגליה, כלפי אחרים וכלפי או״ם: אנחנו נמצאים שם בזכות - ומה זכותה של אנגליה שם?

התקפה שלנו על העיר העתיקה פירושה התגרות באו״ם

והפרת שביתת הנשק פירושה כניסת אנגליה לעניין,

אבל הדבר לא יגיע לידי כך. ברגע שאתה מאיים על עבדאללה - מייד הוא רץ אל נציג ארצות הברית בעמאן, מטלגרף ל״סטייט דפרטמנט״. ה״סטייט דפרטמנט״ מטלגרף מייד לקרייה ושואל: ״האם אתם עומדים לפתוח במלחמה על ירושלים?״ הוא ידרוש הסבר ואנחנו נהיה מוכרחים לתת לו הסבר. התוצאה תהיה שעבדאללה יקבל הודעה שזה איום בלבד ואנחנו לא נוציאו לפועל - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: יש אורגן שהוא חשוב יותר מ[עצרת] או״ם - מועצת הביטחון, ואנחנו עשינו כבר כמה דברים בניגוד לה) - לא היה מקרה שהייתה מצדנו התגרות גלויה ושלמה להחלטת מועצת הביטחון. תמיד חיפשנו מוצא כזה שנוכל למראית עין לומר, שמילאנו אחרי החלטותיה. כן היה גם בעניין [דרישת] הנסיגה מאזור החוף - רצינו למצוא אחיזה להוכיח שאנחנו משתדלים למלא אחרי החלטות מועצת הביטחון.[7]

מה הכוונה לעיר העתיקה בינלאומית? האם תוציא משם את עבדאללה? לשם מה לו לצאת? באו״ם אפשר כמובן לנהל תעמולה, להכריז את העיר העתיקה כעיר בינלאומית. אבל האם תשלח צבא כדי להוציא את עבדאללה משם?

דעתו האישית של מר עליאש היא, שבמקרה זה מוטב לנו לקבל את ההצעה האמריקנית על נאמנות, כך שבאופן פורמלי לא תהיה ריבונות של אף אחד מהצדדים על ירושלים - לא של העם היהודי ולא של עבדאללה. אין פירושו של דבר זה הוצאת עבדאללה מהעיר העתיקה. פירושו הוצאת השלטון מידו. זהו עניין לגמרי לא פשוט. אם אנחנו רוצים להשיג משהו מעבדאללה, עליו לדעת מה יקבל תמורת זאת מאיתנו והדבר הראשון שהוא רוצה לקבל זוהי הכרתנו בסיפוח. באופן אחר תחזורנה כל הקושיות למקומן הקודם:

מה יהיה על בעיית הפליטים?

מה יהיה על בעיית האו״ם?

ומה יהיה על לחץ אמריקה?

ברור לי שעלינו לנסות את כל האפשרויות האחרות, להידבר גם עם אחרים במידה שישנה אפשרות לכך, אבל אם ניסיונות אלה לא יצליחו, נצטרך לחזור לשאלת המשא והמתן עם עבדאללה. אם נחליט שלא להיכנס למשא ומתן עם עבדאללה, הסיכון של ״בל תעשה״ יהיה גדול יותר מאשר הסיכון של ״קום ועשה״.

 

סעיף ב׳: שאילתות

 

השר מ. שפירא: בירושלים קרה דבר חמור מאוד. יהודים דתיים הפגינו נגד בעלי בתי הקולנוע שהחלו במכירת כרטיסים בעוד יום השבת, ואני מתאר לעצמי כיצד צריכה משטרה להתנהג במקרה כזה. המצב הגיע לידי הכאות יהודים זקנים מצד המשטרה וקרה דבר חמור עוד יותר - השוטרים תפסו את המפגינים, הכניסו אותם בכוח לתוך האוטומובילים והסיעו אותם בשבת למשטרה. פעם נזדעזע העולם כשדבר כזה נעשה על ידי המשטרה הבריטית לגבי הרב מימון,[8] ואני מתאר לעצמי כי דבר זה שקרה הפעם קנה לו כבר פרסום בעולם. זהו דבר הממיט עלינו בושה וחרפה. כן שמעתי שחיילים התערבו בעניין זה, ובקהל המפגינים לא היו סתם ״ארחי פרחי״. אלה היו יהודים מכובדים. למען הַרגע את דעת הקהל אני מבקש מהממשלה למנות ועדת חקירה כדי לחקור בדבר וכדי ללמד את המשטרה כיצד עליה לנהוג.

 

השר מ. שרת: אני רוצה להזהיר את עצמנו בפני קטרוג מניה-וביה על המשטרה. המשטרה היא הזרוע שלנו וזרוע חשובה מאוד, ואנחנו נזקקים לה בכל עת ובכל שעה. עלי לומר שבמשטרה משתלטת הרגשה, שהממשלה מוכנה בכל עת להפקיר אותה. בעת צרה היא מחייבת אותה להשתמש בכוח, וכשישנו קטרוג על המשטרה אין הממשלה מגנה עליה. כשהיה עניין השוטרים המפוטרים, מחויבת הייתה המשטרה להשתמש בכוח בהתאם להוראות הממשלה. אבל כשהייתה התנפלות על שוטרים לא היה להם מליץ יושר בקרב הממשלה. כשהיו הפגנות של מחוסרי עבודה, ואנחנו יודעים שהפגנות אלו מאורגנות והיה צורך להשתמש בכוח - טענו השוטרים שאינם רוצים להכות יהודים. אבל כאשר היה קטרוג הוא היה מכוון נגד המשטרה. נוסף לכל תנאי המשכורת אנחנו יוצרים הלך רוח בארץ, ששום בן אדם המכבד את עצמו לא ירצה ללכת למשטרה. אני רואה את ההגנה על המשטרה כחובתי הראשונה.

 

הערות: