דוח משה שרת מפגישה עם המלך עבדאללה-החלטת כ״ט בנובמבר אבד עליה כלח
שם הספר  דבר דבור 1949
שם הפרק  דוח משה שרת מפגישה עם המלך עבדאללה-החלטת כ״ט בנובמבר אבד עליה כלח



52. דוח משה שרת מפגישה עם המלך עבדאללה [1]

.5.19495

החלטת כ״ט בנובמבר אבד עליה כלח

 

 

הגעתי לשוּנֶה[2] קרוב לשעה תשע בערב בלוויית סגן אלוף משה דיין ורב סרן יהושפט הרכבי. עמנו במכונית היה עבדאללה תל ומאחורינו שתי מכוניות משמר. תל הסביר כי המשמר הוא למען הכבוד ולא מטעמי ביטחון.

המלך קיבְּלָנו בנוכחות ראש הממשלה [תופיק אבו אל-הודא]. שאל לשלום הנשיא וייצמן וראש הממשלה בן-גוריון. היו חילופים של ״דברי שלום ואמת״ ועברנו לחדר האוכל. השיחה הייתה על דא ועל הא מסביב לעניין ולא לעניין עצמו. רק פעם אחת נגע המלך בנקודה כאובה כששאלני כמעט בלחישה מה יהא על רצועת עזה ואם בדעת המצרים להישאר שם. עניתי שכוונות המצרים אינן ידועות לנו עדיין. ליד השולחן היינו כעשרה, אך משחזרנו לחדר האורחים נמצאנו רק חמישה: המלך, ראש הממשלה ושלושתנו. תל לא הוזמן להשתתף בשיחה המדינית.

המלך ציין, כי זו הפעם הראשונה שאני נפגש עמו ועם ראש הממשלה יחד. אמרתי כי בשבילי זו בכלל פגישה היסטורית לאחר הפסקה כה ארוכה במגענו הישיר[3] וכי נוכחות ראש הממשלה מוסיפה לה חשיבות.

המלך והווזיר [ראש הממשלה] פתחו בשאלת המחלוקת שנתגלעה בדבר קו הנסיגה של כוחות הלגיון ב״משולש״. התברר שהמפות השונות אינן עולות בד בבד לגבי סימון הקו הזה. סגן אלוף דיין הציע, שכוחותינו יתקדמו לאזור שאין עליו מחלוקת ותוך שבוע ימים תיפתר השאלה על ידי דיון בוועדה המיוחדת. הבטחתי שתינָתנה הוראות בעניין זה עוד הלילה. המלך נראה מודאג מאוד לתסבוכת החדשה והזכיר כמה פעמים את ההתרגשות השוררת בכפרים הנוגעים בדבר. משהבטחתי לתת הוראה נחה דעתו. המלך פתח בהרצאה כללית על הצורך בשלום ועל הכשרת דעת הקהל לכך. אמרתי כי פנינו בהחלט לשלום ולכן הננו מייחסים חשיבות כה רבה לפתרון הבעיות שנשארו פתוחות. התאכזבנו מהפסקת עבודתה של הוועדה המיוחדת, שהייתה צריכה לסיים את הבירור בשתי שאלות: הר הצופים ולטרון. גם אצלנו קיימת שאלת דעת הקהל. ההפסקה שחלה בעבודת הוועדה עוררה רוגז בציבור שלנו ואינה מסייעת להשראת רוח של שלום. הוספתי שישנן עוד שאלות הטעונות הסדר מעשי והזכרתי את ענייני חברת החשמל וחברת האשלג. המלך שאל אם כוונתנו היא רק לפתרון שאלות מעשיות והאין אנו סבורים שיש לדון על בעיית השלום בכללותה ולהגיע להסכם כולל.

אמרתי כי לדעתנו יש להתקדם בהדרגה. הסכם שביתת הנשק הניח את היסוד, עכשיו עלינו להקים את הקירות על ידי הסדר בשאלות התלויות ועומדות ולבסוף נבנה את הגג שהוא השלום הכולל.

ראש הממשלה ביקש רשות לדבר גלויות. הוא מפרש עמדתי, שכוונתנו לדון רק באותן השאלות אשר לנו צפוי רווח מפתרונן. משנשיג את מבוקשנו ודאי נאסוף ידינו ולא אכפת יהיה לנו מה יקרה.

אמרתי שלא כן הדבר. נכנסנו לזירת המשא ומתן לא כשהיא שרויה באפלה אלא כשהיא מוארת במאור השלום אשר הוא המטרה הסופית. לקראת המטרה הזאת עלינו להתקדם בהדרגה. ציינתי כי יש שאלות הטעונות דיון בוועדה המיוחדת אשר יש לחדשה מייד, ויש שאלות העומדות על הפרק בלוזאן. מן ההיגיון היה להתקדם שלב שלב, לסיים קודם את סדר היום של הוועדה המיוחדת ואחר כך לגשת לדיונים בלוזאן. אבל אין אנו עומדים על כך ומסכימים שהדיונים בירושלים ובלוזאן יתנהלו בעת ובעונה אחת. לעומת זה, אנו חוששים שההתקדמות בלוזאן עלולה להיתקל בקושי של תיאום בין המשלחות הערביות השונות והרי לא רצוי שפתרונן המעשי של הבעיות הדחופות יתעכב עד להסדר הסופי.

ראש הממשלה הצהיר בתוקף, כי אין הם רואים עצמם קשורים בעמדת המשלחות הערביות האחרות ומוכנים לכרות שלום עמנו בהתחשבם בטובת מדינתם-הם גם אם האחרים לא יהיו מוכנים לכך.

הבעתי קורת רוחי מהצהרה זו ואמרתי כי אנו, על כל פנים, איננו מתכוננים למשא ומתן משותף, אלא מנוי וגמור עמנו לשאת ולתת עם כל מדינה ומדינה לחוד ואך ורק בעניינים הנוגעים לה. הצהרתי שבעניין ירושלים לא ניכָנס במשא ומתן לא עם מצרים ולא עם הלבנון או סוריה, אלא אך ורק עם המלך. אין אנו מכירים בשום זכות של המדינות האחרות לגבי ירושלים זולת זכותן כחברות או״ם. לא כן עמדתנו כלפי המלך, שהרי גם הוא וגם אנחנו נמצאים בירושלים ולכן עלינו לנהל משא ומתן.

הבעת פניו של המלך לא הסתירה את הנאתו המרובה מהגדרה זו של עמדתנו. פניו קרנו והוא הביט אל ראש הממשלה בעיניים נוצצות כאומר: ״השמעת? דברים כדורבנות!״

ראש הממשלה שאל אם אנו מקבלים עלינו את דינה של החלטת כ״ט בנובמבר, או שכוונתנו היא, כפי שיש להסיק מדברי, לשאת ולתת אך ורק על יסוד העובדות הקיימות.

אמרתי כי החלטת כ״ט בנובמבר איבדה את כוחה הממשי והבסיס המעשי היחיד למשא ומתן הוא המצב העובדתי שנוצר.

ראש הממשלה הגיב במידה מסוימת של חריפות ולא בלי רוגזה, שאם כן הדבר הרי בכלל אין לעולם הערבי על מה לדבר איתנו והשלום לא ייכון.

הסברתי כי החלטת כ״ט בנובמבר אבד עליה כלח. היא הושתתה על הנחות שלא נתממשו.

הנחה א׳ - הגשמה בדרכי שלום.

הנחה ב׳ - נכונות החלק הערבי של ארץ-ישראל להיות מדינה עצמאית.

הנחה ג׳ - נכונות שני הצדדים להקים את הברית הכלכלית כפי שהוגדרה בהחלטה.

כל ההנחות הללו נשארו מַעַל.[4] פרצה מלחמה, אנו התגוננו והמצב נשתנה מן הקצה אל הקצה. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית. איני גורס שבמצב זה אין לעולם הערבי על מה לדבר איתנו. העולם הערבי איננו יכול להיות מעוניין בהשארת המצב הקיים ללא הסדר של קבע, כי פירושו אנרכייה. הוא מעוניין בייצוב הדברים ובהשכנת שלום של קיימא.

ראש הממשלה נתפייס במקצת, אך שאל אם פירוש הדברים הוא, שלא יחול כל שינוי שהוא בגבולות. אמרתי שאנו מוכנים לשינויים קלים לטובת שני הצדדים.

המלך העיר לדברי על המלחמה, שכמונו כן גם הוא נכנס למלחמה בעל כורחו. ראש הממשלה שיסע אותו ואמר, כי בעצם לא הייתה מלחמה. המלך הוסיף ואמר, כי בכל תקופת הפעולות הצבאיות לא חרגו כוחותיו מגבולות המדינה הערבית לפי החלטת או״ם. עקב הדבר הזה יצא קצף רב עליו מצד המדינות האחרות. לאמיתו של דבר, המקום היחיד בו הייתה התנגשות בינינו הייתה ירושלים וכאן אנחנו היינו פותחי המדון.

ראש הממשלה טען שוב, כי עינינו רק לטובתנו וכוונתנו להרוויח מבלי לשלם תמורה. ציינתי כי השאלות העומדות בפני הוועדה המיוחדת פתרונן מושתת על הדדיות:

גישה חופשית להר הצופים תמורת גישה חופשית מבית לחם לעיר העתיקה.

ויתור מצדם על לטרון ובנותיה תמורת ויתור מצדנו על מספר כפרים.

אשר לשאלות שתעמודנה בלוזאן - אף בפתרונן מעוניינים שני הצדדים. זיכיון החשמל וזיכיון האשלג משותפים לשתי הארצות ושתיהן מפסידות מאי-חידוש העבודה.

המלך עורר כמה פעמים את שאלת עזה וטען כי הכרחי שתהיה לו דריסת רגל בחוף. אמרתי שניתן לו אפשרות להשתמש לצרכיו בנמל חיפה. ענה שלא סגי לו בזה. הכרחית שליטה טריטוריאלית. אמרתי שוב, שהסדר כזה יִקשה מאוד וטענתי, שאין הכרח בכך מאחר שאנו מבטיחים לו את מלוא ההקלות בנמל חיפה לייצוּאוֹ וייבוּאוֹ. לבסוף חדל המלך לטעון בנקודה זו, אך היה ברור כי דעתו לא נחה. כאשר דיברתי על המשא ומתן בלוזאן ומניתי את השאלות העומדות על הפרק - ירושלים, ים המלח, נהריים - אמר המלך, כי גם להם יש לעורר שאלות, כגון שאלת עזה והמוצא לים. הסכמתי שגם שאלה זו תופיע בסדר היום. הַסכמתי שימשה מוצא ממצר השיחה בנקודה זו.

המלך עורר את שאלת הפליטים. אמרתי כי ידוע לנו על כוננות מצד ארצות הברית להקדיש סכומים גדולים ליישובם בארצות השכנות. הוספתי כי מצדנו נוכל לסייע להגדלת הסכומים המיועדים לעבר-הירדן, כדי להבטיח שעניין הפליטים ישמש מנוף לפיתוחה הכללי של מדינת הוד מלכותו למען תהיה למדינה פורחת ורבת כוח. המלך לא הגיב. בהמשך הדברים על שאלות הפיתוח אמרתי, כי לדעתנו יש לפעול בעצה אחת בשדה זה. ציינתי אפשרות של מפעלי השקאה משותפים מתוך ניצול מקור העושר הגדול המשותף לשתי הארצות, הלא הוא הירדן. ראש הממשלה הרים ידיו ברתיעה והמלך החרה אחריו. שניהם טענו, כי טרם הגיע המועד לגשת לבירורן של שאלות אלו. אמרתי כי מכיוון שידוע לי על תכנון מצד ארצות הברית וגורמים זרים אחרים, סבור הייתי כי מוטב לנו להידבר בינינו ולכוון את הדברים לפי תוכניותינו המשותפות מאשר לעמוד בפני עובדות מוגמרות שיקבעו אחרים. המלך ושרו עמדו בשלהם.

שאלתי את אנשי שיחי מה הערכתם להפיכה בסוריה. האם הם רואים את המשטר החדש כיציב? הסברתי שרצוי לנו להתאים את עמדתנו בשאלת סוריה לעמדתם באשר הם, לדידנו, הגורם העיקרי מבחינת יחסי השכנות שלנו ואילו סוריה - גורם טפל.

שוב לא כיחדה ארשת פני המלך את סיפוק נפשו ושוב הפנה פניו הנוהרים כלפי ראש הממשלה.

[ראש הממשלה] תופיק פשה אמר, כי הם מחכים עדיין לראות איך ייפול דבר בסוריה. האיש העומד עכשיו שם בראש השלטון תפס את השררה בכוח הזרוע. עליו להעמיד עצמו במבחן אמון הציבור. אם יערוך בחירות ויזכה ברוב - הרי הוא השליט. הם יכירו בכל מי שהציבור יביע אמונו בו. שאלתי מהי בכלל אצטגנינותם לגבי עתידה של סוריה. ושוב ענו כי יש לחכות ולראות.

אמרתי: ״ובכן עמדתכם היא המתנה והסתייגות?״

אמרו: ״הן״.

אמרתי: ״אבל מה דעתכם על סוריה כמדינה, האם לדעתכם היא צריכה להישאר בגבולותיה הקיימים?״

נוכח התגרות גלויה זו התאושש המלך ואמר ברוב חשיבות: ״כוונתך לרעיון סוריה רבתי? הרעיון הזה הוא מעקרונותיו של המרד הערבי אשר אני משרתו כל הימים״.

בזה תמה פרשת סוריה.

שוב חזרנו לעניין הוועדה המיוחדת ולחצנו לחידוש פעולתה. התברר שהמלך היה סבור כי שאלת גישתנו החופשית להר הצופים כבר נפתרה ואנו עוברים ושבים באותה דרך באין מכלים. בקיאותו של ראש הממשלה הייתה יותר מדויקת. המלך הביע נכונות גמורה לחידוש פעולת הוועדה, אך ראש הממשלה הסתייג והזכיר את הממשלה החדשה, שהקמתה תושלם עד לסוף השבוע ולפניה יש להביא את העניינים. מכל מקום, נסתיימה פרשה זו של השיחה במעין הבטחה מצדם לחדש את ישיבות הוועדה.

המלך ביקש לדייק לגבי הר הצופים. הנחתו היא, שאין הכוונה בשלב זה להפקעת השטח מחזקתו, אלא רק לזכות מעבר חופשי בכביש בהיות כוחותיו מחזיקים באזור אשר משני עברי הכביש כמקודם, על מנת שגורל האזור ייקָבע באופן מוחלט עם ההסדר הסופי. אישרתי שבדיוק כך אנו מבינים את הדברים והוא הדין לגבי האזור הדרומי של ירושלים: אף כאן אין הכוונה בשלב זה, אלא למעבר חופשי לערבים ואילו האזור נשאר בידינו כמקודם עד להסדר הסופי.

כאן נתעוררה שוב שאלת ההסדר הסופי או השלום הכולל, ולסיום השיחה אמרתי, כי אף על פי שניתנו כבר בעניין זה הוראות מפורשות למשלחתנו בלוזאן, הרי בתוצאות השיחה החשובה הזאת אחזור על ההוראות ביתר תוקף ואחייב את המשלחת למצות את כל האפשרויות, כדי להגיע להסכם גמור עם משלחת המלך בכל השאלות התלויות ועומדות.

המלך נשם כאילו לרווחה וקם לשַלחנו. יצאנו את שוּנֶה קרוב לחצות.

 

הערות:

[1] תרשומת משה דיין על הפגישה עם המלך עבדאללה, ר׳ דיין/אבני דרך, עמ׳ 85-84.

[2] אל-שונה - עיירה בבקעת הירדן המזרחית מול יריחו, שם עמד ארמון החורף של המלך עבדאללה.

[3] על פגישות מ״ש עם עבדאללה בשנות ה-30, ר׳ כרכי יומ״מ.

[4] נשאר מַעַל - היה לשווא. עפ״י ״ותשובותיכם נשאר מעל״ (איוב כא 34).

 

העתקת קישור