51. הממשלה, ישיבה י״ב [1]

.5.19493

נגד הכללת רצועת עזה בישראל

 

 

סעיף ג׳: סקירות

 

השר מ. שרת: לפי כל הסימנים יתנהל מעכשיו עניין קבלתנו לאו״ם בצעדים מהירים לקראת הכרעה לשבט או לחסד. כפי שידוע לכם, הוחלט לסיים את העצרת ב-14 במאי. לפי ההצבעות שנתקיימו בדבר העברת עניין זה לוועדת אד-הוק, יש רגליים להשערה, כי תהיה הצבעה חיובית גם בשאלה לגופה. עניין זה תלוי הרבה ביחסה של ארצות הברית לשאלת הפליטים.

ארצות הברית לוחצת עלינו כל הזמן, שנפרסם הודעה מניחה את הדעת בעניין הפליטים. אצ׳יסון נעלב על כך שאחרי שיחתו איתי לא הגבנו על שאלה זו בהודעה מפורשת. נתָנו הוראות לאנשינו בלוזאן ולנציגותנו בלייק סכסס לפרסם הודעה נרחבת בעניין הפליטים מתוך הדגשת הצורך וההכרח בהתיישבותם בארצות השכנות. אולם יש שם רמז על כך שנהיה מוכנים גם לתרום את תרומתנו, אלא שכל זה תלוי בהסדר השלום. אני חושב שהודעה זו תניח את דעתה של ארצות הברית ותסייע לקבלתנו לאו״ם ערב סיומה של העצרת.

תעמוד השאלה מי יתיישב על ״הכיסא הראשון״.[2] אני משער כי זה יהיה אבן, כי אין זה כל כך קל לטוס לשם כך במיוחד לניו-יורק, אבל ייתכן כי בכל זאת לא אֶמָנַע מזאת.

אשר לאנגליה - חלה כנראה תזוזה בעמדתה, אם משום פחד מפני רוסיה ואם מתוך התקדמות התהליך של השלמה עם המצב. תזוזה זו באה לידי ביטוי:

אל״ף, בעוד שאנגליה התנגדה בכל הזדמנות לקבלתנו לאו״ם, הפעם לא זו בלבד שהיא הצביעה בעד העברת שאלה זו לוועדת אד-הוק, אלא שקדוגן נימק זאת בעובדה שלפניהם המלצה של מועצת הביטחון והעצרת - המלצה שהוא התנגד לה - ושחייבים לפעול ולהסיק מסקנות מהמלצה זו.

בי״ת, ממשלת הוד מלכותו פנתה לנציג ישראל בלונדון והודיעה לו על הצעתה - אם נסכים לכך - לא לקרוא את נציגה סתם ״נציג״, אלא לקוראו ״ציר״, ושכתב האמנה יהיה חתום על ידי המלך ויישלח לנשיא המדינה. הממשלה הבריטית מוכנה לקרוא גם לנציגנו בשם ״ציר״ וכתב האמנה יהיה ממוען לא למשרד החוץ, כי אם למלך הבריטי. כששאלנו מה יהיה שם המשרד, אמרו שיתייעצו על כך ויודיעו לנו את תשובתם בטלפון. אחר כך הודיעו בטלפון על הסכמתם לקרוא את המשרד ״צירות״. שאלו אם אנו מסכימים לכך.

דרשנו חסינות דיפלומטית בשביל הנציג. הם התקשו מאוד בתשובה ואז אמרנו כי באופן כזה לא תהיה גם להם חסינות דיפלומטית. ישנה גם סברה שהצעתה זו נובעת מתוך אי רצון להעמיד את צירם בדרגה נחותה מזו של הציר הסובייטי. בין כך ובין כך זוהי החלטתם. אם יישָאלו אם פירושו של דבר הכרה דה יורה, אני מניח כי יענו בשלילה ואז נשאל אותם מהו הפירוש - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: הם ימצאו כבר פורמולה מתאימה להם) - על כל פנים, הייתי רוצה לקבל מהם הודעה מפורשת שזוהי הכרה דה-יורה.

אשר ללוזאן - לפי הידיעות שקיבלנו מאנשינו, הם [הערבים] העלו אצל חברי הוועדה שלושה דברים:

אל״ף, שלא תתקיימנה פגישות משותפות.

בי״ת, שלא יהיה סדר יום משותף לכל המשלחות, אלא נדבר עם כל משלחת על העניין הנוגע לה בלבד.

גימ״ל, לא להעמיד את שאלת הפליטים כדבר ראשון, אלא לתת לה לתפוס את מקומה במרוצת המשא והמתן.

יחד עם זאת, ישנן ידיעות על תכונה רבתי ביחס להתיישבות הפליטים בארצות השכנות ובארץ-ישראל. זה משתלב עם דבר גדול הרבה יותר. היה זמן שידענו, כי בווין עוסק בתוכנית פיתוח לגבי עיראק וסוריה ורוצה לשמש מתווך בין ארצות אלו לבין אמריקה, ועל ידי כך לעשות את אנגליה לגורם הכרחי גם לאמריקה וגם לארצות אלה - חשב להיבנות בדרך זאת מהתמוטטות העמדות הצבאיות וההשפעה המדינית שלה בארצות ההן, וגם לדגול בתפקיד של בונה ומפתח המזרח התיכון.

כאשר חלה התזוזה בעמדת אנגליה לטובת הרעיון של התיישבות הפליטים בארצות אחרות, ובעד התעקשות על זה שיחזרו דווקא לישראל, ראינו בזה ניסיון מצדם לקשור את הדבר החדש [התוכנית לפיתוח עיראק וסוריה] בדבר הישן [החזרת הפליטים לישראל] ולהשתמש בשאלה זו כבמנוף להחייאת התוכנית ההיא.

בארצות הברית ישנן אוזניים קשובות לעניין זה, אבל ישנה גם הסתייגות מלפעול באמצעות אנגליה ושלא באופן ישיר. אולם עכשיו שתי ארצות אלו נדברות ביניהן ורוצות להכניס עניין זה לתוך מסגרת או״ם תחת הגושפנקה החיצונית של או״ם. הן רוצות להקים מעין סוכנות בינלאומית שהיושב ראש שלה יהיה אמריקני והסגן יהיה אנגלי, והתורכי והצרפתי, חברי ועדת הפיוס, יהיו בה חברים למראית עין בלבד. בעוד שהחבר הבריטי נוסף כדי למלא תפקיד ממשי - ימלאו הצרפתי והתורכי תפקיד של סטטיסטים בוועדה זו. בסופו של החשבון, כאשר יגיע תורה של ועדת הפיוס להתחסל, היא לא תתחסל אלא תתגלגל למוסד זה.

לפי הידיעות שבידינו - היקפו של העניין הוא כה עצום, שכל עניין התיישבות הפליטים מובלע בו ולא נודע כי בא אל קרבו. הם כוללים את ישראל בתוכנית הפיתוח. ופה אני מוסיף סברה משלי, שאמריקה לוחצת עלינו להחזיר חלק מהפליטים לישראל ומנמקת את זה בכך, שכאילו אין די מקום לפליטים בארצות השכנות, כיוון שהיא מתכוונת להשתמש בזה כעילה להכניס את ישראל לתוך תוכנית הפיתוח. עובדה זו תיצור את הצמידות בין ישראל ובין הארצות הערביות, והיא תקום תחת הגושפנקה הפורמלית של או״ם. אולם למעשה יהיה זה עניין מערבי טהור. אינני רוצה לומר כי יש להירתע מתוכנית זו. כוונתי היא שהתמונה תהיה ברורה. אלינו עוד לא פנו באופן רשמי בעניין זה, פרט לכך, שאצ׳יסון אמר לי בשיחתנו האחרונה בניו-יורק, שאמריקה מוכנה להשקיע כספים רבים לשם התיישבות הפליטים בארצות השכנות.

בלוזאן [מתעכב] עניין התחלת השיחות עם כל משלחת לחוד. הלבנון מסרבת להיכנס איתנו בשיחה מפני שאנחנו מסרבים להיכנס לשיחה עם סוריה, והלבנון רואה חובה לעצמה להיות סולידרית כלפי סוריה ולכן יש קיפאון בלוזאן.

עם סוריה אנחנו מסרבים להתחיל בשיחות כל עוד לא חתמה על הסכם לשביתת נשק. ביחס לשביתת הנשק עם סוריה עומדת השאלה אם אין בכוונתה של סוריה להחזיק באמת בקו המים.[3] במקרה שזוהי כוונתה - אין אנו רואים כל אפשרות להתפשר איתם. אם אין זו כוונתם - אנחנו מוכנים להקל עליהם את הנסיגה על ידי כך שנסכים שלאחר שיעזבו את המקומות, לא להיכנס מייד לכל המקומות חוץ מלמשמר הירדן. זה אל״ף.

בי״ת, שיהיה ברור שאנחנו עתידים, בהסכמתם, להשתלט מחדש על שטחים אלה. אם השתלטותנו בהדרגה תוכל להקל עליהם - נהיה מוכנים לכך.

השבוע תתקיים פגישה בלתי רשמית בינינו ואני סבור שבאותה פגישה תוכרע הכף. ברור שלנו נוח יותר לעשות דבר זה על פי הסכם, אבל נראה איך ייפול דבר אחרי הפגישה הקרובה.

בינתיים גייסנו השפעה אמריקנית עליהם, אבל אנחנו נתקלים פה בתופעה משונה מצד צרפת: לגבי זהות קו שביתת הנשק עם הקו הבינלאומי, במידה שהעיקרון פועל לטובת ישראל[4] נגד הערבים - צרפת מזדהה עם הערבים.

אשר לעבר-הירדן - ידוע לכם שעניין המסילה [לירושלים] נגמר בהצלחה, אבל לא לגמרי בשלום. מרביתו של השטח שצריך היה לעבור לידינו עבר אלינו באין פרץ ובאין צווחה, אבל בנקודה אחת נתגלתה התנגדות, אולי בעזרת הצבא העיראקי שעוד נשאר שם והלגיון לא יכול היה להשתלט על המצב. אצלנו נהרג אחד ונפצעו שלושה - מספר קורבנות הערבים עדיין אינו ידוע. בינתיים חלה הפסקה בפעולה, אבל אחר כך שוב נתחדש המגע ובסופו של דבר הועבר כל השטח לידינו.

רוב תושבי הכפר בית צפפה הסכימו בתחילה להישאר בכפר, אבל כעבור יום החליטו להסתלק וכנראה שכפר זה נתרוקן. המסילה כולה היא עתה בידינו.

לאחר שחלה הפסקה בפעולות הוועדה המיוחדת לשביתת נשק עם עבר-הירדן לרגל צאת חברי הוועדה ללוזאן, מינה המלך ועדה אחרת ובה תועמד שוב על הפרק שאלת לטרון והר הצופים - (השר ד. רמז: מה אמת בידיעה, שכאילו הציעו לנו לקבל את עזה על מאה וחמישים אלף הערבים שבה ושאנחנו סירבנו לקבלה?) - אתמול קיבלתי מברק מד״ר איתן. בין השאר הייתה השאלה הבאה: מה תהיה עמדתנו אם יציעו לנו את עזה על ערבִיֶהָ? - (השר א. קפלן: מהי תשובתך?) - [תשובתי הייתה]: ״נטייתי שלילית. נדון על זה״ - (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אילו היו מציעים לנו, הייתי מקבל זאת. אם נקבל את עזה, נקבל גם את הערבים שבה) - עלי לענות על שאלה זו במשך ארבעים שעות ולכן אבקש לדון על כך. אינני צריך להשחית מילים על הסברת החשיבות לכך, שכל חוף הים התיכון של ארץ-ישראל יהיה בידינו מראש הנקרה עד רפיח, מגבול הלבנון עד בואך גבול מצרים. אבל יש צד שני למטבע - שם ממאה וחמישים עד מאה ושבעים אלף ערבים, בתוכם חמישים אלף, ואולי קצת פחות מזה, ערביי המקום ולמעלה ממאה אלף פליטים. מוצאם של פליטים אלה מכל דרום ארץ-ישראל, מהנגב ומהשרון הדרומי ועד יפו. ברגע שאנחנו יורשים רצועה זאת ויורשים ערבים אלה, מתעוררות הבעיות הבאות: במחי יד אחת אנחנו יותר ממכפילים את האוכלוסייה הערבית שבמדינת ישראל. אנחנו מתייצבים אז בפני מיעוט ערבי המתקרב לשלוש מאות אלף נפש בתוך מדינת ישראל.

 

במקום זה השמיט צנזור ארכיון המדינה 4 שורות.

 

--- אינני אומר שמדינת ישראל אינה מסוגלת להכיל בתוכה מיעוט ערבי של 120 אלף נפש, שנבצר ממנה לאפשר להם מינימום של חיים הוגנים. אבל דבר זה מחייב אותנו למאמצים גדולים ולהקדשת תשומת לב מתמדת ופעילה מצד המנגנון שלנו, ואולי של כל משרד ומשרד, בבעיה זו. גם לא ייתכן שיהיה מיעוט של 300 אלף נפש מבלי שיהיה מיוצג בפקידות, במשטרה, במשפט וכולי. אם לא נעשה זאת - הננו עושים פלסתר את כל ההצהרות שלנו והופכים אותן לדבר שפתיים. מוטב לא להבטיח בכלל מאשר להיות במצב של מבטיחים ולא מקיימים. יתר על כן, כמו שאמרתי, ערבים אלה, ציבור זה ברובו הגדול מורכב מפליטים. אין אלה פליטים מעבר-הירדן או מסוריה. אלה הם פליטים מהשטח שלנו, ואנחנו לא נוכל לעמוד בפני לחצם לחזור למקומותיהם. קודם כל תהיה הסתננות. אם ננקוט בתוכנית מחושבת ונאמר שאנשים אלה אינם מוכרחים לחיות דווקא במקומות מגוריהם הקודמים, נעמוד בפני בעיות שלא נוכל לפותרן. איפה ניישב אותם? זהו המון עם רב!

איננו יכולים לעכל דבר זה. על כל פנים, לא בשלב הנוכחי. לדעתי עלינו להשאיר את השאלה פתוחה. עלינו להתנגד ששטח זה יעבור לעבדאללה. מצרים מחזיקה בו - תמשיך בינתיים להחזיק. אין אנו צריכים לחתום שזהו הגבול, אבל כיום עלינו להתרכז סביב הדאגה למאה אלף הערבים שישנם [בישראל]. עוד לא בגרנו כדי לקלוט שלוש מאות אלף ערבים. אני רואה זאת כשואה.

 

מפאת חשיבות דברי ראש הממשלה בשלב זה מובאים דבריו במלואם:

 

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אינני יודע אם דבר זה [קבלת רצועת עזה] הוא ממשי, אם יוצע לנו דבר כזה, אבל אם יוצע - עלינו לקבלו. עלינו לדון על העניינים לא מבחינת הקשיים שהם גורמים לנו בשעה זו - ואינני שולל את הקשיים שדיבר עליהם מר שרת - אבל הדבר כדאי. אם לא נקבל את ההצעה, זה לא יפטור אותנו מהקשיים, מפני שיהיה עלינו לחץ להחזרת הפליטים. אני בעד סירוב קבלת הפליטים מלבד במידה שהדבר נוגע להשלמת משפחות שנפרדו. על כל פנים, נצטרך לעמוד בקשיות עורף גדולה נגד הלחץ שיהיה עלינו. לא כן הדבר ביחס לפליטים אלה [ברצועת עזה]. אם לא נקבל הצעה זו - שטח זה יהיה בידי מצרים או בידי עבר-הירדן. למוסרו למצרים זה מסוכן. לא ייתכן כי בתוך ארצנו תשב מדינה גדולה. אין זה חשוב כי היא עתה בדרגת התפתחות נמוכה. גם המין האנושי היה מיליון שנים אחר ואחר כך נשתנה.

אם נמסור שטח זה לעבר-הירדן, אומנם נוכל לומר: ״לא תעברו דרך ארצנו״, אבל זה ייצור סבכים. הטוב ביותר הוא ששטח זה יעבור לידינו. יהיה לנו נמל, יהיה לנו גבול, ומצב זה יבטיח את הנגב.

אם נקבל את עזה, תיפתר על ידי כך, במידה ידועה, שאלת הפליטים. נוכל לטעון כי עשינו את חלקנו - זה אל״ף.

בי״ת, אינני כל כך פסימי בעניין הפליטים כמו מר שרת. אני מקבל את התיאור העובדתי שלו, אבל [לא] את הפילוסופיה שלו בעניין זה. אנחנו רגילים לחבלי קליטה ונוכל לקלוט גם את הערבים. נכון הוא שלא עשינו מה שצריכים היינו לעשות, אבל אני בטוח שנעשה זאת כשנִפָּנה לכך. אצלנו צריך להיות טיפול מופתי בערבים, יחס הוגן ואנושי ושוויון אמיתי. לקראת זה נצטרך לחנך את הציבור שלנו. נצטרך להתייחס לערבים כאילו היו יהודים. מיעוט ערבי גדול בתוך הפיצול הפנימי היהודי - מהווה סכנה, וזהו עניין רציני, אבל אין להגזים בעניין זה.

אם תסתכלו במפה תראו שבדרום ישנם הרבה מקומות ריקים, ושום דבר אינו מטיל עלי אימה כה גדולה כמו ריקנות זו - לא מפני שהטבע אינו סובל ריקנות, אלא מפני שהאנשים אינם סובלים זאת, והפוליטיקה אינה סובלת את הריקנות. לא ישאירו מקומות ריקים בידינו ויש עוד מקום גם לנו וגם לערבים. אם היינו מוכנים לקבל את המדינה - עלינו להיות מוכנים לקבל גם את הערבים שבתוכה. יש די אדמה בארץ-ישראל. הקדוש ברוך הוא, הערבים ובווין עשו לנו כנראה טובה שגרמו למלחמה. לא בבת אחת ולא ברגע אחד נפתור את שאלת המיעוט הערבי, אבל יש מגדל[5] ועזה, ואנחנו נְפַתח את הנגב - כל זה יאפשר לנו לקלוט את הערבים.

אני חושש לדבר על כל זה, כי אולי כל העניין הוא עורבא פרח ואינני בטוח כלל כי יציעו לנו את עזה. אולם אם יציעו לנו לקבל את עזה עלינו לקבל אותה, על הערבים שבתוכה, בשתי ידיים.

אני מתפלא על כך, שמר שרת מתעלם מן הגורם של חבל הים. כל החבל הזה הינו ריק ואם נקבל אותו - דבר זה לא יסולא בפז.

 

להלן התנהל דיון בשאלת צירוף רצועת עזה לישראל. השרים גולדה מאירסון, זלמן שזר, משה שפירא, דב יוסף ויצחק מאיר לוין הביעו דעתם בעד הצירוף.

 

השר מ. שרת:

אל״ף, לא הצעתי למסור שטח זה למצרים. לכן אין לטעון נגדי, שלא צריך למסור שטח זה לידי מצרים.

בי״ת, לא הצעתי שלא לקבל את עזה לעולמים. אמרתי רק שכיום איננו מוכנים לכך, ועניין קבלתנו את עזה על הערבים שבה יכול לגרום לנו אסון. לא אצביע נגד זה שנקבל את עזה. אני אמנע. אבל אם החברים יחליטו בעד קבלתה, אני רוצה שיחליטו על כך מתוך הכרת כל החובה שדבר זה מטיל עלינו. כתוצאה מכך תבואנה אחר כך דרישות להקצבות, ועלינו לדעת כי נצטרך לשלם שטרות.

 

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: מי בעד זה, שאם הדבר יהיה אפשרי, נקבל שטח זה על כל תושביו?

 

מחליטים כי באם יוצע סיפוח חבל עזה למדינה על כל תושביה, תהא תשובתנו חיובית.

 

סעיף י׳: סמכות שר העלייה לגבי פליטים ערבים ועליית לא יהודים

 

שאלת הסמכות התעוררה בעקבות טענות שר העלייה משה שפירא במהלך הדיון בסעיף ג׳ לעיל, כי קציני צה״ל מונעים מפקידי משרדו מתן אשרות כניסה לישראל לפליטים ערבים ששיבתם אושרה מכוח עיקרון איחוד משפחות. ראש הממשלה ב״ג פתח את הדיון והביע דעתו הנחרצת, כי החלטות לגבי שיבת פליטים אינן יכולות להיות בתחום משרד העלייה.

 

השר מ. שרת: ברור שהשאלה אם להחזיר פליטים ערבים או לא, ואם להחזיר, את מי, זוהי שאלה מדינית ממדרגה ראשונה, או שאלה מדינית מיוחדת. אינני יודע אם יש הסדר לגבי השאלה מיהו השלטון המתמיד הפוסק איזה ערבי להחזיר ואיזה ערבי לא להחזיר. כרגע זוהי אחת הפינות העזובות שאין דואג לה. נניח, שיש מקרה משווע של משפחה ערבית, שמרביתה פה, ויש להחזיר או לא להחזיר את שאר בני המשפחה. אין אני בא בטרוניה. אך דבר זה טעון הסדר.

נניח, שייקָבע השלטון אשר יחליט על מתן רשות או איסור, וזה אינו דבר פשוט - מי ייתן את הוויזה? נאמר, האיש [שלנו] בקפריסין או במרסיי. לנו [למשרד החוץ] יש מערכת קונסולים או קציני אשרות - הרי לא ניצור שתי מערכות, שני מיני אשרות? צריכה להיות שיטה אחידה.

יש שאלה של המדיניות שלנו לגבי החזרת פליטים ערבים, שבתקופה זו היא שאלה מיוחדת, וישנה שאלה המחייבת ארגון מיוחד. שאלה זו מחייבת הסדר. ברגע שמתקבלת החלטת ביצוע, ההחלטה מוכרחה להיות מסורה לאותו המנגנון הנותן אשרה לכל אדם, יהודי או לא יהודי, עולה או תייר, עולה רגל או כומר הבא למנזר. צריכה להיות אחידות של מתן אשרות וביקורת האשרות.

 

להלן התעוררה שאלת מתן אשרות עלייה לזוגות מעורבים בגרמניה ובצ׳כוסלובקיה. השר פ. רוזנבליט אמר, שהבעיה העיקרית היא בצ׳כוסלובקיה, והתייצב מאחורי עמדת הצירות בפראג התובעת לתת לזוגות מעורבים לעלות. שר הפנים מ. שפירא הבהיר, שכל מקרה של זוג מעורב מובא לפניו. הוא אישר עליית 88 זוגות מעורבים ובהם שתי נשים נוצריות, ופסל עליית 13 זוגות כאלה. לזוגות שבהם האישה נוצרייה, ויש תקווה כי יחנכו את ילדיהם כיהודים, ניתנת אשרת עלייה. השר שפירא מחה על הסגנון הבוטה במכתב אהוד אבריאל, הציר בפראג, בנושא מניעת עליית זוגות מעורבים.

 

השר מ. שרת: אני רוצה להגיד, שהדין וחשבון של שפירא על תוצאות הבירור ופסקי ההלכה מניח את דעתי. בזאת אין אני רוצה לומר, שאני חותם על כל פסק שלו, אך מהמספרים שהוא מסר אני רואה שהשר ניגש לעניין מתוך רצון לספק את התביעות האנושיות ולא לעמוד בפניהן. אך זה עדיין אינו פותר בשבילי את הבעיה. עדיין לא הוכח, שאנשים אלה צריכים לעבור דרך שבעת מדורי גיהינום עד אשר הם מקבלים תשובה חיובית, לא הוכח שזה אינו גורם צער חינם ואינו מוריד קרן המדינה בעיני הציבור. אני מתייחס באמון לציר בפראג. הוא איננו סופר ואין כוחו רב בליטוש הסגנון - (השר הרב י.מ. לוין: הסגנון הוא טוב מאוד, אבל הוא רע מאוד) - כנראה שיש בזאת עניינים הגורמים ביזיון וקצף. אני מצטער על הביטויים הבלתי מוצלחים ואולי פוגעים שבמכתב זה, אך הם אינם פוסלים את המסקנה שלה אני מסכים, שהיא ״להקים ועדה בתוך הצירות בהשתתפות הציר, קצינת העלייה והקונסול בצירוף מנהל המשרד הארצישראלי, שתחליט במקום על המקרים״.

אין לחכות עד שהשר בקרייה יחליט. והשר מתייחס ברצינות לדבר, הוא חוקר בכל מקרה ומקרה, ועובר זמן. אני חושב שצריך למנוע מאנשים אלה סבל חינם, כל שכן, שיש זוגות שסבלו הרבה על יהדותו של צד אחד והם מרגישים שבודקים אותם בשבע עיניים. הם סבלו בגלל גישה גזעית וגם פה ניגשים גישה גזעית. יש לזה טעם של משקע מריר, וגם החלטה חיובית בסופו של דבר אינה מפיגה את המרירות וזה יוצר רושם רע בעיני הקהל [שם].

 

הערות: