56. עצרת האומות
המאוחדות, ניו-יורק
12.5.1949
בהתנוסס הדגל
הקדמת משה שרת[1]
למחרת היום הגדול שבו נתקבלה ישראל כחברה מן המניין באו״ם זכו חברי
המשלחת הישראלית לחזות בהנפת דגל מדינתם, דגל ציון, במעגל דגלי אומות העולם אשר
ממול להיכל העצרת הזמני בפְלַשינְג מֶדוֹאוֹז.[2] קהל רב
ונלהב, רובו מיהודי ניו-יורק, הצטופף מסביב. אותה שעה הוגש לרושם הדברים פיו של
מיקרופון והוא נתבקש על ידי אחת הסוכנויות להשמיע פסוקים אחדים לכבוד המאורע.
הדברים נאמרו ללא הכנה והם ניתרגמו לעברית כאמירתם, לפי הנוסח המוקלט.
עם הנפת דגל ישראל לפני בניין העצרת[3]
מגן דוד זה, אשר
נשאנו עמנו באלפי שנות הגלות, הפיזור והייסורים,
מגן דוד זה, אשר היה
לנו לנס בכל נדודינו,
מגן דוד זה, אשר
נהפך בידי עושקינו לאות קלון,
דגל תכלת לבן זה,
אשר נישא בידינו בכל חבלי ההתאחזות בארצנו, ארץ-ישראל, אשר ליווה את חלוצינו בצאתם
לחרוש לראשונה אדמת שממה, אשר הונף ברמה בידי לוחמינו לחירות בשדה קרב במלחמת
העולם האחרונה, אשר נפרש מעל חומות גטו ורשה במרד הנואש -
דגל זה, אליו
נזעקו כל כוחות העם היהודי שנאבקו על גאולתו בארץ אבות - מבטא היום הזה את
קוממיותנו השלמה בהיותו מתנופף בגאון כדגל החמישים ותשעה במעגל הגדול הזה, המסמל
את אחדותה ואת מיטב שאיפותיה של האנושות כולה.
מה גדול היום הזה! הנני תפילה, כי נזכה להיות ראויים לכבוד המוחזר
לנו, יָאים לאחריות אשר מעמד חדש זה מטיל עלינו.
לבי לאשר נפלו חלל בחרפם נפשם במלחמה על עתיד עמם, לכל אשר קורבנם
העליון הביאנו עד הלום. יהי רצון וכל אלה ששכלו את יקיריהם במערכה המכרעת הזאת
ימצאו נוחם בהכרה כי קורבנם לא היה לשווא, כי הללו מסרו את נפשם למען החיים,
החירות והשוויון של עמם בקרב משפחת העמים, למען מלוא חופש היצירה של גאון האומה
הישראלית!
הערות:
