נאום משה שרת בסימפוזיון אגודת ״ניישן״, ניו-יורק-ישראל והשלום
שם הספר  דבר דבור 1949
שם הפרק  נאום משה שרת בסימפוזיון אגודת ״ניישן״, ניו-יורק-ישראל והשלום



.44 נאום משה שרת בסימפוזיון אגודת ״ניישן״, ניו-יורק[1]

7.4.1949

ישראל והשלום

 

 

עולמנו השרוי במבוכה ובדאגה מוצא אך נחמה פורתא בהרהור כי המלחמה אינה עדיין מאחורי כותלנו, וכי אם רק תשחק לנו השעה אפשר יהיה להימנע ממנה עוד לזמן רב. אין האנושות מייחלת להיעדר מלחמה בלבד, אלא לשלום ממש. עצם האפשרות של מלחמת עולם חדשה הוא כחלום בלהות המבעיתנו תמיד. אי אתה יכול לעמוד יומם ולילה על עברי פי תהום ולהתפלל שחוש האיזון שלך לא ילקה אף לרגע, ושלא תידחף לפתע פתאום בלי משים לב לתוך שאול תחתיות. חוסר היכולת הנפשית לעמוד זמן רב במבחן כזה עלול כשלעצמו לגרום לאובדן שיווי המשקל שיביא עליך כליה.

כל אחד מאיתנו נוטה להסתכל בזירת העולם מתוך קרן זווית שלו ולהסיק מניסיונו הלאומי המיוחד מסקנות חשובות או בלתי חשובות לגבי המדינאות הבינלאומית. הנני מודה ומתוודה, כי אף אני נתפסתי לגישה אנוכית זו.

בסקירה ראשונה נדמה כי מארבע בחינות מקריות נוגע ניסיונה ומעמדה הבינלאומי של ישראל לעניין הנדון כאן.

ראשית, התפקיד שמילאה סמכותו הבינלאומית של ארגון האומות המאוחדות בהקמת מדינת ישראל. פרשת הטיפול של עצרת או״ם בשאלת ארץ-ישראל הפגינה בעליל את כושר פעולתו של הארגון הבינלאומי בשדה המדינאות היוצרת, את יכולתו לפסוק ובכוח החיוב המוסרי להטיל על אחרים פתרון חיובי ונועז לבעיה בינלאומית מורכבת והרת זעזועים. אומנם תקיפותו ויעילותו של ארגון האומות המאוחדות בפרשת הביצוע לא עלו בד בבד עם הכוונה הנעלה שפיעמה בו בשעה שהגה את המדיניות החדשה. בבוא שעת ההכרעה בארץ-ישראל לא מועצת הביטחון אלא צבא ההגנה לישראל הוא שעמד בפרץ והציל את ישראל ואת סמכותו המוסרית של או״ם כאחד מתמוטה ניצחת. אף על פי כן מילא או״ם תפקיד מכריע בייצוב עתידות הארץ. ההחלטה ההיסטורית של 29 בנובמבר 1947 קבעה את השרטוטים העיקריים של רקמת ההסדר שנשתזרה כבר במסכת העולם. העצרת עצמה לא סטתה מן הדרך שהתוותה לעצמה. היא עמדה פעמיים בפני ניסיונות שנעשו מתוכה לסלף ולסכל את ההחלטה הגדולה. ואילו מועצת הביטחון, לאחר שלקתה בתחילה ברפיון ידיים, משהועמדה בפני התגרות גסה בסמכות האומות המאוחדות, סוף שנתאוששה ועשתה מאמצים לעצור בעד התפשטות הסכסוך. בשלבים האחרונים סייעו ד״ר באנץ׳ וחבריו לסיומם המוצלח של שלושה פרקי משא ומתן על שביתת נשק, ובזה נתנו מופת לפעולת תיווך בינלאומי ברוכת עצה, הוגנת ויעילה כאחד.

שנית, זיקתה העליונה והמכרעת של ישראל לשלום. מדינתנו באה לעולם תוך כדי מלחמה שכפו עליה תוקפנים מחוצפים. משניצלה ישראל מסכנת כליה ונתבססה, הרי עצם נשמת אפיה תלוי בשלום בינלאומי. כל התפרצות מלחמה בזירה העולמית עתידה לפגוע מייד במזרח התיכון ועלולה להציף את ישראל בנחשול של אלימות הרסנית. הצורך החיוני והמכריע של ישראל לגדול ולהתפתח על ידי עלייה, זרימת הון ותוספת כישרונות טכניים וכוחות מדע, יכול לבוא על סיפוקו רק בעולם של ביטחון ויציבות. מלחמת עולם מוכרחה להצמית תהליך דינמי ועדין זה. יתר על כן, זיקתה החיונית של ישראל לעם היהודי בתפוצותיו קובעת את השלום כעיקרון עליון במדיניות החוץ שלנו. בעקבות המלחמה העולמית הראשונה התחוללו על העם היהודי פרעות דמים והרס כלכלי במזרח אירופה. במלחמת העולם השנייה נשמדו שלושת רבעי היהדות האירופית וארס האנטישמיות נעשה יותר ממאיר בחלקים רבים של העולם. כיום אין לך עם, אשר מתוך ציות ליצר הקיום בלבד חש את אימתה של מלחמת עולם חדשה יותר מהיהודים. ישראל רשאית לצפות, שטענתה להיחשב כאומה שוחרת שלום תתקבל ככנה לא משום איזו עליונות מוסרית מדומה, אלא מתוך ששלום העולם הוא דבר שבנפשה.

שלישית, התפקיד הנכון לישראל בהתפתחות המזרח התיכון. אחת מהלכות היסוד בסוגיית השלום היא, ששמירתו תלויה לא רק במאזן יחסים מדיני יציב בין האומות, אלא במצב של סיפוק חברתי בקרב כל אומה ואומה. הפרשים מופרזים של עושר, עוני ובערות של המוני העם הם שורש פורה ניגודים ומדנים בפנים המדינה. אפשרויות כלכליות בלתי מנוצלות גורמות זעזועים חיצוניים. שניהם כאחד משמשים סכנה חמורה לשלום הבינלאומי. רפיון פנימי או חלל ריק מגרים תוקפנות מבחוץ ומסכסכים את בעלי יצר הכיבוש זה בזה. עושק ודיכוי מביאים לידי התפוצצות מבפנים, אשר אף לה תוצאות בינלאומיות בלתי נמנעות. לא ייתכן שלום יציב על יסוד יתרונות מעמדיים, מחסור המוני ונחשלות כללית. כך אפוא מהווה המזרח התיכון אחד מאזורי הסכנה לשלום העולם. עצמאותן של ארצות ערב, אשר אך תמול זכו בה, תישאר רופפת ומעורערת כל עוד הקליפה הריקה של ריבונות מדינית לא תתמלא תוכן ממשי של פיתוח כלכלי וקדמה חברתית. לתהליך זה יכולה מדינת ישראל לשמש גורם מזרז כביר כוח בתוקף טובת עצמה ומתוך פעולת מניעים אובייקטיביים לחלוטין. גם מבחינה זו קיימת אפוא התאמה דינמית גמורה בין האינטרסים היסודיים של ישראל ובין עניין השלום העולמי, המושתת על קדמה ובניין.

לבסוף, המופת שהראתה ישראל לגבי יכולתם של משטרים כלכליים ואורחות חיים חברתיים שונים בתכלית זה מזה לדור בכפיפה אחת בתוך מסגרת לאומית משותפת. שוני זה שבאחדות הוא מסגולותיו המיוחדות של מפעל הבניין היהודי בארץ, אשר לא זכה עדיין, אלא לתשומת לב מעטה מצד העולם החיצון.

שני עקרונות יסוד קבעו את צורת התהווּתה הכלכלית והסוציאלית של החברה היהודית החדשה:

ראשית, הגדרתו העצמית החברתית הגמורה של המתיישב, כלומר היותו בן חורין לבחור בצורת חיים חברתיים המתאימה להשקפותיו.

שנית, חופש היוזמה הכלכלית, האישית והקיבוצית.

כתוצאה מצירופם של שני יסודות אלה קם מבנה חברה ההולך וגדל בהתמדה אשר בו קיימות ופועלות זו בצד זו צורות שונות של ייצור וקניין - מהרכושניות והאינדיבידואליסטיות המובהקות עד הסוציאליסטיות והקיבוציות המובהקות עם הרבה צורות ביניים בין הקצוות. תוך תהליך של גידול בדרכי שלום מתחלפות הצורות זו בזו כבתוך רקמת תאים חיה. אושיותיו של המשטר החברתי הזה, המהווה מעין צמידות של סוציאליזם וקפיטליזם, נקבעו איתן בתקופה שקדמה לעצמאותנו. הם יישמרו ויחוזקו במסגרת המדינה. הדמוקרטיה הממלכתית החדשה תבטיח את חירויות היסוד האלו, תוך כדי כפיפתן למטרותיה הלאומית של המדינה, לעקרונותיה החברתיים ולהתחייבויותיה הבינלאומיות. על כל הגירויים והחיכוכים הקיימים בישראל, כבכל חברה חדישה, טבוע במשטר הזה משהו מיסודותיו של שלום חברתי.

כזהו הסיכום הקצר של העקרונות הנקוטים בישראל והניסיון שנצבר בה לגבי המאמצים לפתור את בעיית השלום. אך האומנם יש בפרט זה כדי ללמד על הכלל? לכן לא נצדק אם נבוא להעתיק את ארבעת היסודות האלה לבמה העולמית מתוך ציפייה למצוא בעולם הגדול את השתקפות בבואתו של העולם הקטן. הישגי המדינאות הבינלאומית בארץ-ישראל אינם מעידים על יכולת האומות המאוחדות ליישב סכסוכים יותר חמורים ולפתור בעיות בעלות ממדים יותר רחבים. מה שהכריע את הכף בעניינה של ארץ-ישראל היא העובדה ששתי המעצמות הראשיות הניצבות זו מול זו בשני הקצוות של הזירה העולמית סמכו ידיהן, בדרך כלל ולפחות בשלבים מסוימים, על אותה המדיניות. אולם התאמה ארעית זו לא קבעה תקדים לגבי בעיות אחרות והניגוד היסודי בין שני הענקים הנצים מחמיר והולך מבלי שיהיו ניכרים בו אותות התפשרות למראית עין במקרה הבודד הזה.

אשר לרדיפת השלום - כל האומות דוגלות בהתמכרותן למטרה הנעלה הזאת ואף על פי כן אימת המלחמה מחמירה והולכת. לא די לגנות את המלחמה ולהתכחש לה. ואילו החשת פיתוח שטחים מפגרים וביטול הקיפוחים החברתיים הקשים ביותר ודאי שיבואו לידי יתר הרגשת סיפוק ויסייעו לייצוב השלום. אך התקדמות בדרך זו, כשהיא לעצמה, לא תפתור בשום פנים את הבעיה. במידה שהארצות הנחשלות תתפתחנה ותתבגרנה הן עשויות לתפוס את מקומן באחד המחנות היריבים, וסופן אך להרחיב את היקף הריב העולמי. יתר על כן, כיום אין המערכה נטושה בעיקר על שלטון בשטחים הנחשלים של כדור הארץ. נקודות המוקד שלה נתונות בארצות התרבות הגבוהה ביותר. יש באירופה כמה ארצות, אשר השליטה בנפשן היא מטרת המאבק - יותר נכון, אשר בקרב גופה של כל אחת מהן מתרוצצות שתי נפשות החותרות להכריע זו את זו.

כך הגענו לסעיף הרביעי - שאלת קיומם של משטרים חברתיים שונים והשקפות עולם מנוגדות בתוך מסגרת אחת. כאן נעוץ עוקצה של הבעיה כולה. כי ביסודם של הדברים, בעיית שלום העולם היא בעיית התפתחותן של שתי הוויות מדיניות וחברתיות נפרדות זו בצד זו במצב של שלום. אם תיתכן מזיגה בין שתיהן ימים יגידו, אם אך ייוותר המין האנושי בחיים. כל עוד הן נפרדות, ועד אשר תלמדנה לחיות יחד, לא תסוּף מעל פני העולם אימת ההתנגשות לחיים ולמוות. אם לא תוכלנה לדור בכפיפה אחת לא תהיה תקנה לעולם. כל שיווי משקל לא יהיה יציב. כל יתרון כוח ארעי, שיזכה בו משטר אחד כלפי חברו, לא יהיה בו כדי להכריע את הכף. גם זה וגם זה לא ימנעו את השואה. נמצא שהשאלה המכרעת, הנוקבת, היא זו: היכולים שני העולמות האלה לחיות יחד? היסכימו לדור בכפיפה אחת - אם לנצח נצחים או עד אשר יתמזגו, או עד אשר אחד מהם יתגבר ויבלע את חברו מתוך התפתחות של שלום?

אין כמובן בניסיונה של ישראל פתרון לחידת גורל זו, אך דומה שיש בו מפתח לפתרון. מדוע נמצאה האפשרות בישראל לקיומם המשותף של משטרים שונים? מפני שהם כפופים למטרה משותפת עליונה ומאוחדים בה. המטרה הזאת היא הגשמת הגאולה הלאומית - ביצוע מפעל של הצלת עם. לפיכך, השואל אם יש פתרון לבעיית השלום בעולם חייב לשאול תחילה אם יש תכלית משותפת עליונה לעולם, המכריעה כנגד הסכסוך וההתנגשות בין שני משטרים מדיניים מנוגדים.

התשובה לשאלה הזאת היא הן מוחלט. אכן, קיימת מטרה משותפת כזאת. זוהי הצלת האדם. יש מכנה משותף למין האנושי - יסודי, ראשוני ומכריע. זהו הרצון לחיות - היצר להיוותר בחיים. המלחמה חדלה להיות עניין של ספסרות בין ניצחון ותבוסה בשביל כל אחד מהצדדים. המלחמה פירושה חורבן לשניהם וסכנת מוות לכל. השלום והקיום היינו הך. השלום אינו עוד אמצעי למטרה. זוהי מטרה בפני עצמה, אלה הם החיים עצמם. תקוות האנושות להישאר בחיים תלויה בהשגת הכל את עוצם הסכנה.

התחדור השגה זו עמוק לתוך מוחותיהם של בני אדם? התקבע את התנהגותם? בתשובה לשאלות אלו תלויים שלום העולם ועתיד המין האנושי.

 

הערות:

[1] שר החוץ משה שרת נאם במסיבה שנערכה ב-7.4.1949 במלון ״וולדורף-אסטוריה״, ניו-יורק, במסגרת סימפוזיון מטעם אגודת ״ניישן״ שהוקדש לנושא ״איך להבטיח שלום בעולם?״. הנאום הובא ב-,The Nation 23.4.1949 . הנוסח המובא כאן תורגם לעברית בידי מ״ש.

 

העתקת קישור