הממשלה, ישיבה א׳-תולדות ההשתלטות על אילת
שם הספר  דבר דבור 1949
שם הפרק  הממשלה, ישיבה א׳-תולדות ההשתלטות על אילת
כותרת משנה  סעיף א׳: סקירות; סעיף ג׳: נסיעת השר מ. שרת לארצות הברית



41. הממשלה, ישיבה א׳[1]

10.3.1949

תולדות ההשתלטות על אילת

 

 

סעיף א׳: סקירות

 

רוה״מ ב״ג פתח בדיווח על תנועת כוחות צה״ל בערבה בדרך לאילת, שנתאפשרה הודות לחתימת הסכם שביתת הנשק עם מצרים. עד אז חשש צה״ל לנוע דרומה מעין-חוסוב [חצבה] לאורך הערבה, שכן השטח הישראלי הצר היה מוקף בעבר-ירדנים מזה ובמצרִים מזה.

 

השר מ. שרת: אני חושב שהחברים יתעניינו לשמוע פרטים נוספים אחדים על פרשה זו, שאיני יודע מתי תתפרסם בשביל ההיסטוריה.

החדירה לדרום הרחוק שלנו התנהלה בשני שלבים. קודם נשלחה יחידה קטנה למטרות סיור ומטרתה הייתה משולשת:

אל״ף, לקבוע את הדרך שאפשר לגשת דרכה.

בי״ת, למצוא מקום שיהיה ראוי להתבצר בו כעמדה טבעית.

גימ״ל, לברר אם יש שם שדות נחיתה לשם העברת אספקה אווירית.

מכל שלוש נקודות אלה הוכתר הסיור בהצלחה מזהירה.

נקבע המסלול שאפשר ללכת בו,

נקבעה העמדה שיש להתבצר בה

ונכבשו שני מקומות, עמדות נחיתה טבעיות,

ועם זאת לא נתקלו אנשינו בשום כוח של הלגיון.

כאשר יצאו לדרך הייתה הנחה בידינו כי כוחות הלגיון נמצאים במקומות מסוימים, שידענו קודם שהם היו בהם. מצאנו עמדות אלה נטושות על ידם ואנשינו לא נתקלו בשום איש צבא בנגב. אולם כנראה ראו אותם בדווים המשוטטים בסביבה והודיעו על הופעת טור כבד למפקדה של הלגיון במקום, והיא הודיעה זאת למפקדה המרכזית. הם לא שיערו ולא יכלו לשער, שטור ממונע, ג׳יפים ומשוריינים, יוכל להבקיע לו דרך בתוך הישימון המבותר ההוא והם באו למסקנה שעשינו דרכנו דרך מצרים. הם הסיקו מזה, שיש בינינו ומצרים קנוניה, כתוצאה מההסכם, שמצרים תאפשר לנו לעבור מסיני ולהגיע לאילת. הם פנו למצרים ושאלו אם ראו סיור עובר. והמצרים הכחישו זאת. אולם הם לא האמינו להכחשה. הם הבינו שזה ניסיון של סיור ויש לחכות לכוח עיקרי. ניתנה שורה של פקודות והם העידו על הנחה שנעבור דרך מצרים. קודם כל, נתפסו על ידם מעבר ראס אל-נקב[2] וגם נקודות ביניים שונות, כדי להפריע לנו להתקדם ובמקרה שנתקדם - לנתק אותנו מהבסיס, להפריע לנו לסגת אחור ולתפוס אותנו.

ההתקדמות, חוץ מהמקרה שהזכיר היושב ראש, של התנגשות קלה מאוד שלא היו בה שום אבידות,[3] נמשכה בלי כל קושי. המקום העיקרי נתפס בלי כל קושי. לא היה שם איש. אולם מהמקום העיקרי, מביר אל-מליחה,[4] נשלחה יחידה קדמית אשר התקדמה לקראת ראס אל-נקב. היא ראתה את הלגיון חונה בראס אל-נקב ומבוצר בה ויושב בה ישיבת קבע. כמו כן ידוע היה לנו, שהוא [הלגיון] נמצא בתוך תחומנו באום-רשרש. לא יכולנו להשתמש בידיעות אלה כי לא היו רשמיות.

ב-8 לחודש פנה המלך עבדאללה אלי, באמצעות עבדאללה אל-תל,[5] ואמר שמודיעים לו, כי נמצאים אנו במרחק 35 קילומטר מעקבה. הוא נדהם מהפעולה העלולה להביא אותנו לידי התנגשות עם הצבא שלו בכל רגע. הוא מבקש שלא נוסיף להתקדם מהעמדה ההיא ואילך, כדי שנוכל לבוא לידי הסכם בדרך של שלום. הדבר עומד בניגוד גמור למכתב יפה מאוד שקיבל מאחד מאנשינו על רצון לבוא איתו להסדר של שלום.

נתתי הוראה לענות לו לאחר דורשי שלומו הטוב, וכך הלאה, שאנחנו לא מבינים פשר דאגתו. אם סיבת דאגתו שהוא מניח, כי באיזה מקום שהוא נצא מתחום ישראל - הרי אני יכול להניח דעתו ולהגיד לו שלא עשינו זאת ואין בכוונתנו לעשות זאת. אם ייתן הוראות לצבאו לא לחרוג מתחום ארצו, לא יהיה רע לנו ולו, ונוכל להביא להסכם מבוסס על ריבונות טריטוריאלית של שני הצדדים.[6]

באותו זמן נצטווה ראש המשלחת העבר-ירדנית ברודוס לפנות באיגרת מחאה למתווך. הוא העביר זאת לנו, ובאיגרת נאמר, כי כוחותינו חצו ועברו את הקווים שלהם ונתנו סימנים, ציוני מפה, המסמנים את הקו שלהם באותה סביבה. נאמר כי הם מוחים נגד זה בכל תוקף, ונוכח המצב העדין מאוד שנוצר דורשים מאיתנו לסגת מייד משם למקום שבאנו ממנו. בדקנו את ציוני המקום והתברר לנו שהציונים כולם בתחומנו. הייתה לפנינו בפעם הראשונה הודיה רשמית של ממשלת עבר-הירדן בעובדה, שהיא פלשה לתחום מדינת ישראל בסביבה ההיא.

איני יודע אם הוא נצטווה לתת את ציוני המפה בהקדם. זה עניין המחייב בירור. ייתכן שהעניין נמסר לידיעתו והוא, בטיפשותו, מסר זאת הלאה. השתמשנו בזאת וענינו באיגרת רשמית, שעד אשר הוא מוחה נגדנו [אף] שלא חרגנו מהתחום שלנו - אנחנו מוחים באופן נמרץ ביותר על שהם פלשו, ואנחנו דורשים שיחזרו בהם ומטילים עליהם את כל האחריות למצב העדין שנוצר.

אחרי כל הדברים האלה נתבשרנו על הפקודה שניתנה ללגיון להסתלק מכל עמדותיו, כולל ראס אל-נקב ואום רשרש. כלומר, נקודת המעבר מארץ-ישראל למצרים באותו אזור והעמדה החופית של האזור שלנו שם.

אנחנו נתנו מייד פקודה לכוחותינו להיכנס למקומות אלה. יש להניח שנמצאים אנו כבר עתה על שפת הים. זה ניצחון מזהיר שלא עלה לנו באף טיפת דם אחת.

המקום המסומן במפה בשם ראס אל-נקב נמצא בתחום מצרים. זה מעבר השומר את הגבול - הכוונה לגבול שלנו.

 

סעיף ג׳: נסיעת השר מ. שרת לארצות הברית

 

השר מ. שרת: יש לי הודעה שיכולתי למסור אותה ביום א׳ לו הייתה ישיבה. כיוון שהישיבה תהיה ביום ב׳ ולא אוכל להשתתף בה - אמסור הודעתי עתה.

יש בדעתי לטוס ביום ב׳ [14.3 אחה״צ] בבוקר לארצות הברית. המצב כזה:

[אלף] היה בדעתי בין כה - וזו הייתה דרישת משלחתנו באו״ם - לבוא לתחילת המושב של העצרת. העצרת נפתחת ב-5 לאפריל. ולפי הנוהג בקשות שהומלץ עליהן על ידי מועצת הביטחון מגיעות לסדר היום ראשונות, כלומר בשבוע הראשון. יש להניח שאנחנו נתקבל [לחברות באו״ם] בשבוע הראשון, נצטרך לתפוס מקומנו ב[אולם ה]עצרת ואולי גם להגיד כמה מילים.

היה בדעתי להציע לראש הממשלה, ומזמן חשבתי על זה, שלמעמד זה יטוס ללייק סכסס ויהיה הראשון שיתפוס מקום זה. דבר זה עדיין אפשרי אולם אני מבין את הקושי עכשיו, בראשית הקמת הממשלה.

בי״ת, באה תביעה נמרצת, שהייתה מופנית בתחילה אל ראש הממשלה, שהוא יבוא מייד לארצות הברית כדי לתת דחיפה למגבית. כידוע, נתעכבה פתיחתה במשך חודשיים או יותר, והדבר גורם חבלה חמורה במהלך המגבית וסיכויי ההצלחה. יש צורך בהיעזרות מקסימלית של כוחות, כדי להקדיש מאמץ להצלחתה. אני מבין את ההיגיון בתביעה שהייתה מופנית רק אל בן-גוריון שיבוא. הם אמרו שההבדל בין בואו לאי-בואו זה הבדל של 50 מיליון דולר. בכל אופן, זה הבדל של סכום גדול מאוד וחברנו קפלן בשובו משם אישר זאת.

נוסף לזה, אני מבין שלשם מילואים דרשו מהגברת מאירסון וממני שנבוא. ראש הממשלה הודיע שלא יוכל לטוס ופנה אלי שאעשה זאת. גברת מאירסון לא תוכל לעשות זאת, כי היא מוכרחה לחזור למוסקבה, כדי להיפרד מאלה שהייתה שלוחה אליהם ולסדר שם את העניינים. כך נופל הפור עלי ואהיה מוכרח להיות בוושינגטון במוצאי שבת, 19 לחודש. כיוון שאינני יכול להגיע ישר לאסיפה - מלבד השאלה של שבת וגם בגלל שיקולים אחרים, כי צריך אני להיות שם ימים אחדים קודם לכן, ואין נסיעתי קשורה בשום פנים ואופן במשא ומתן בין מדינת ישראל וממשלת ארצות הברית - בכל זאת מחייב הנימוס, שבטרם אופיע באיזו הופעה פומבית אבקר אצל מזכיר המדינה, כך שאני צריך להיות שם לכל המאוחר ביום שישי. לכן עלי לצאת ביום ב׳ בבוקר.

אני חושב שאצטרך להישאר לפחות שבוע אחד במהלך העצרת. אני מקווה שלא יותר. כלומר, או שאהיה בליל הסדר באמריקה, או שיומיים לפני זה אוכל לצאת ולטוס חזרה. על כל פנים, אצטרך להיעדר מהארץ חודש מלא.

 

להלן נטל רוה״מ ב״ג את רשות הדיבור ואמר, כי על מ״ש לשוב ארצה בהקדם, אם אפשר בתוך שבוע, שכן בהיעדרו ייבצר ממנו לטפל יחידי בבעיות העדינות של המשא ומתן לשביתת נשק עם ממשלת עבה״י. בין היתר אמר ב״ג: ״איני בטוח שאוכל לקחת על עצמי אחריות לגבי המשא ומתן המתנהל ברודוס. כאן לא קיימות אך ורק שאלות פוליטיות, אלא עניין הכרת האנשים. צריכה להיות הכרה אישית אינטימית של הדברים. נחוצים חושים דקים שישנם למר שרת ואינם לי. אם כי חושב אני שמגיע לו להיות שם ביום קבלתנו [לאו״ם], אהיה מוכרח לדרוש בממשלה שיחייבוהו לשוב״.

 

השר מ. שרת: איני חולק על השיקול, אולם עלי להוסיף שיקול אחד או שניים.

[אלף] אם אני נוסע למגבית - הרי זה לא רק להופעה אחת בלבד, אלא להופעות אחדות. אין נוסעים דרך כזאת כדי להופיע בוועידת הפתיחה. קיימת שאלה של שלושה-ארבעה ביקורים במרכזים גדולים. דבר זה לא תלוי בי וייתכן שלא אוכל להופיע יום יום. ייתכן שיהיו רווחים של כמה ימים בין הופעה להופעה. אני יכול להיות דרוש למגבית 10 עד 14 יום.

בי״ת, בעיני עניין טיסתו של שר החוץ למדינה זרה כדי לאסוף שם כסף, או לסייע באוסף כסף - זה לא דבר כה פשוט. אומנם נרגיל את העולם לזה שאיננו כמו כל הגויים מבחינה זו, ויחסי חוץ שלנו עם העולם אינם כיחסי כל מדינה. יש לנו ״אימפריה״ שלנו ומוכרחים אנו לטפל בה. דבר זה קצת מקשה. יתר על כן, אנו עכשיו במצב מאוד-מאוד עדין ביחסינו עם הגוש המזרחי. מחר בבוקר שולח אני ״נוטָה״ ראשונה לממשלת רומניה, שהיא מוגשת בצורה של מכתב אישי ממני לאנה פאוקר.[7] אני נזהר מלכנות זאת כ״נוטָה״ וקורא לזה מכתב, אולם זו ״נוטה״ של ממשלה לממשלה בעניין העלייה. יש שם כמה דברים גם בנוגע ליחס לציונות, אולם בעיקר מדובר על שאלת העלייה. הנציגים שלנו בבירות המזרח, ובתוכם ישנם חברים מאוד מאוד קרובים לי ורואים עין בעין כל דבר, והם נחרדו על זה שאני נוסע לאמריקה. דבר זה יכול לשמש נשק נוסף בידי משנאינו בגוש ההוא, ששיח ושיג לנו וממתיקים אנו סוד עם האמריקנים.

כך שמשתי בחינות אלה גם יחד נחוץ לי עניין הופעתי בלייק סכסס ככסות. דבר אחד הוא אם אני אומר שבין כה עלי לבוא לאמריקה, כי גם הרוסים באים לשם. אלא מכיוון שבינתיים ישנו עניין המגבית - נעניתי לבקשת ידידי והקדמתי נסיעתי ב-10 ימים. אם אשהה שם 10 ימים ולא אופיע אחר כך באו״ם לגמרי, יתקבל הרושם שהיה זה תירוץ. אומנם אין להביא מראש מצב שיכריע כנגד זה, אולם יש להתחשב בזה מאוד.

 

רוה״מ ד. בן-גוריון: נתחשב בדבר.

 

הערות:

[1] מתוך הפרוטוקול, סעיפים א׳, ג׳.

[2] ראס-אל-נקב - פסגה הררית בצפון מערב אילת על גבול ישראל-מצרים בתחום המצרי. שימשה נקודת מעבר בדרך לאום-רשרש ועקבה.

[3] ״במקום אחד״, אמר רוה״מ, ״נפגשו כוחותינו עם פטרול של עבה״י אשר ירה וברח״.

[4] כ-30 ק״מ מצפון לאילת, במערב הערבה.

[5] פניית המלך עבדאללה מובאת בתלחמ״י 3 , עמ׳ 380, שם תאריכה 10 במרס.

[6] מכתב מ״ש למלך עבדאללה מובא שם, עמ׳ 385-384.

[7] אנה פאוקר (1960-1893). מראשי המפלגה הקומוניסטית ברומניה. יהודייה. בשנות מל״ע-2 שהתה במוסקבה. שרת החוץ של רומניה 1952-1948. ב-1952 הואשמה ב״קוסמופוליטיות״ והודחה מכל תפקידיה. איגרת מ״ש לפאוקר (צרפתית) מובאת בתלחמ״י 2, עמ׳ 494-490.

 

העתקת קישור