38. הממשלה הזמנית, ישיבה מ״ח[1]

2.3.1949

ממשלת רומניה נוקטת קו אנטי-ציוני

 

 

סעיף א׳: סקירה

 

שר החוץ הציג את משה אגמי, יועץ צירות ישראל בבוקרסט, שהוזמן לישיבת הממשלה לדווח על מצב יהודי רומניה המונים כ-350 אלף, ועל התנכלות הממשלה הקומוניסטית לארגונים הציוניים, לקיבוצי ההכשרה של החלוצים ולתהליך העלייה. בתום הרצאתו המפורטת, סיכם מ״ש:

 

השר מ. שרתוק: מר אגמי הסתפק בהרצאת העובדות בלבד ואני רוצה להוסיף כי אחרי שבוע נתקבלו כמה מברקים מהציר,[2] המעידים על החמרת המצב. בעיתונות מוצאים השמצה ושיסוי נגד הציונות, שהציונות זהו ״המכשיר הארסי״ ביותר של האימפריאליזם. הסתה זו בעיתונות מתנהלת לפי שיטה, כי אין זו עיתונות עצמאית וחופשית, וההרגשה היא שכאילו נסתם הגולל על כל תקווה של עלייה. עברו כמה ימים והציר לא קיבל תשובה על בקשותיו לשחרור השליחים[3] ובעניין עליית החלוצים,[4] ובינתיים החלה הכנסת האנשים לעבודה באונס ואי אפשר יהיה כבר לשחררם לעלייה גם אם תתקבל החלטה חיובית. במברק האחרון מודיע הציר, שסגן שר החוץ הרומני קיבל אותו לשיחה ואמר לו, שהשליחים נעצרו באשמת התערבות בעניינים הפנימיים של המדינה ומתנהלת חקירה נגדם. אשר לעלייה - אין לו כל תשובה. הציר שאל אם עליו להבין דברי אלה כתשובה. תשובתו של סגן שר החוץ הייתה: ״תבין כרצונך״. הציר אמר כי הוא רואה עצמו חייב למסור תשובה זו לממשלתו וייתכן כי יצטרך לנסוע לשם כך לארץ. אז שאל סגן המיניסטר מתי הוא חושב לנסוע.

נתקיימה שיחה בדבר ההסכם המסחרי עם רומניה - רומניה מעוניינת לטפח עכשיו קשרי מסחר - אבל לשיחה זו לא היה כל קשר לענייני העלייה.

נודיע לציר שלנו ברומניה כי לא ייסע ארצה, כי עצם הנסיעה יש בה משום מעשה מפגין והשאלה היא מה יבוא בעקבות עניין זה. אנחנו מנסים עוד לקוות כי לא כלו כל הקצין. נָתַנו לו הוראה להגיש איגרת בעל פה - ישנו תכסיס כזה בדיפלומטיה - על פי הוראה מיוחדת של הממשלה על הבעת תימהוננו לכך שייתכן מצב כזה בין שתי מדינות ידידותיות, אשר בו יאסרו אנשים שלנו. אנחנו מבקשים לשחרר אותם מייד, כדי לאפשר את שובם ארצה. הדגשנו במיוחד דבר זה, כדי שלא יתקבל אצלם הרושם שאנו רוצים לשחרר אותם על מנת שימשיכו בפעולתם ברומניה. אבל בזה בלבד לא סגי כי סוף סוף אין זו בעיה של שחרור שבעת האנשים בלבד, כי אם בעיית עתיד העניין כולו.

חברינו, באי הכוח שלנו במקומות שונים, מציעים הצעות מרחיקות לכת:

אל״ף, לכנס מייד את כל הצירים שלנו ממזרח אירופה, לקרוא אותם הביתה לשם התייעצות על הפעולות שיש לנקוט להבא;

בי״ת, שאני אטוס למוסקבה לשם בירור יסודי עם ממשלת ברית המועצות. ויש מוסיפים שעלי להיפגש עם ״הקומאינפורם״[5] החולש על דברים אלה.

אין אנו ממהרים לקבל את שתי ההצעות מפני שגם בשתיהן יש משום הפגנה, וזה כדאי לעשות במקרה הקיצוני בלבד, כי אנחנו רוצים להימנע מהפגנה כזאת.

גם נסיעת שר החוץ למוסקבה, אף היא מעין אמצעי אחרון, כי עומדת השאלה: מה יהיה אם כתוצאה מהנסיעה תתקבל תשובה שלילית? אני רוצה להזמין אלי את נציג ברית המועצות כאן ולהרצות לפניו על כל הפרשה הזאת ולבקש אותו להביא את הדברים לידיעת ממשלתו.

גברת גולדה מאירסון עוד תחזור למוסקבה. היא עוד לא פרשה מתפקידה ותדרוש ראיון עם אחד הסגנים של מולוטוב או עם מולוטוב עצמו, כדי להרצות מחדש את כל הבעיה בהמשך לשיחתה עם וישינסקי. דרך אחרת לכך - שיחות עם אנשי ברית המועצות בלייק סכסס ובוושינגטון, שם היחסים תקינים מאוד - היה גילוי לב והיחסים נקבעו מתוך הבעת סיפוק למעמדנו ויש להעלות שם שאלה זו. אני חושב גם על הרחבת שטח ההשפעה שלנו - לגייס השפעה יהודית בכלל ופרו-סובייטית במיוחד, וגם השפעה פרו-סובייטית כללית. הכוונה היא לשלוח משלחת יהודית שצריך יהיה לדקדק מאוד בבחירתה ואשר תדגיש שאין פנֵיהָ לפומביות, על מנת שתפנה לשגריר הסובייטי בוושינגטון ותרצה לפניו את כל הפרשה: איך השתדלנו במשך שנים להגיע לידידות עם ברית המועצות, מה הייתה בשבילנו קביעת העמדה שלהם לטובת עצמאותנו בארץ ומה פירושו של המשטר שלהם, ההולך ומשתרר בארצות מזרח אירופה, לגבי התנועה הציונית. יחס זה מוכרח לפגוע ומטיל מבוכה רבה מאוד. אנחנו חושבים גם למצוא אנשים בקרב החוגים הפרו-סובייטיים הכלליים הן בארצות הברית והן במערב אירופה כדי לסדר שורה של פגישות, שיחות ופניות בעניין זה.

אנחנו מבינים היטב ששם העניינים בוערים וייתכן שבעוד זמן קצר נעבור למצב שהוא מעבר לייאוש, אבל איננו רואים אפשרות של פעולה מהפכנית מצדנו בעניין זה, אשר שכרה יצא בהפסדה.

ישנה שאלה של חיזוק קשרי המסחר בינינו ובין רומניה במיוחד. יש המחייבים בירור רציני בין משרד החוץ ומשרד המסחר, אבל איננו גורם כה מכריע בעניין זה, עד שהתרומה שלנו תוכל להשפיע על שינוי המדיניות. בולגריה ארץ קטנה ושם יש ערך לכל תוספת דולרים; מה שאין כן רומניה - זוהי ארץ עם אפשרויות כבירות ומכשירים גדולים. לתרומה שלנו אין כל השפעה. אף על פי כן סבורים האנשים [שלנו], שאם נעשה מאמץ להגיע לממדים יותר יציבים של קשרי המסחר עם רומניה, נְבצר על ידי כך מעמד שנוכל להסתייע בו. דבר זה מחייב גישה פוליטית במקצת בקשרי מסחר אלה.

יש מצרכים שמחירם ברומניה גבוה יותר מאשר במקומות אחרים, אבל במידה שההפרש הוא כזה שאפשר לשאת בו - דעת אנשינו במקום היא, שמדינת ישראל צריכה לעשות מאמץ זה כדי לעשות ממנו, במפורש ובבלתי מפורש, מכשיר להשפעה מדינית ולהקלת המתיחות האיומה.

 

להלן דיון קצר בנושא בהשתתפות כמה שרים. השר ד. רמז שאל את מ״ש מה שמע בשעתו מפי סגן שר החוץ הסובייטי וישינסקי על עלייה מרוסיה הסובייטית.

 

השר מ. שרתוק: לא נגעתי כלל בשאלת העלייה מרוסיה ולא הצגתי שום משאלות לגבי עליית יהודים מרוסיה. השתמעה משאלה כזאת כאשר אמרתי לוישינסקי, שבאופן כללי אנחנו תובעים את זכותו של כל יהודי באשר הוא שם לעלות לארץ אם הוא רוצה בכך. נגעתי בשאלת עליית היהודים מארצות הדמוקרטיה העממית שמחוץ לברית המועצות ובייחוד התרכזתי על עליית יהודי רומניה - (השר ד. רמז: רציתי בעקבות המחשבה על האיגרת בעל פה לסגן מיניסטר החוץ, להעלות את המחשבה על היאחזות בשיחה עם וישינסקי: אולי כדאי היה לשלוח רץ מיוחד, שיסתמך על השיחה עם וישינסקי וישאל אותו אם יש לו אפשרות להשתמש בעניין זה בהשפעתו) - אין זה עניין של השפעה אישית - (השר ד. רמז: מכל ההצעות שנשמעו כאן, אני רואה את הצעתי כפחות רדיקאלית. על כל פנים, זה לא יועיל וזה ודאי לא יזיק) - אתייעץ עם אנשינו במוסקבה. כשאמרתי לוישינסקי שאשמח לשמוע את הבטחתו לסידור העניין, הייתה הימנעות מלהבטיח תשובה, אלא נאמר שאפשר להוסיף ולשוחח - (השר א. ציזלינג: אני מטיל ספק בכך אם הדרך הנכונה היא ניהול משא ומתן על עניינים אלה על ידי הצירות במוסקבה) - על שום זה אנחנו מדינה! -(השר א. ציזלינג: אבל יש מקום לשיקול. אני מטיל ספק בכך אם זו הדרך היעילה ביותר) - אני על כל פנים חושב שזה לא יזיק, אבל אני מוכן לשמוע הצעות נוספות.

 

סעיף ב׳: המשא ומתן עם הלבנון ועבר הירדן

 

השר מ. שרתוק: אמסור בקצרה על ענייני המשא ומתן עם הלבנון. לאחר הישיבה שהייתה לנו כאן בענייני הלבנון, התקיימה עוד התייעצות עם אנשי המטה [של צה״ל] ועם אנשי המשלחת והתבררה תמונה בהירה מאוד לגבי מעמדנו בצפון. כמו שאמרתי כבר אז, איננו יכולים להכריח את סוריה להיכנס למשא ומתן. לעומת זאת, איננו יכולים לסרב מראש לשאת ולתת עם הלבנון אך ורק משום שסוריה אינה נכנסת למשא ומתן, אבל ברור שלדידנו בעיית הגבול הצפוני, וכל קומפלקס השאלות האסטרטגיות הכרוכות בבעיית הגבול הצפוני, מהווים חטיבה אחת.

עמדה זאת, הצורך בה וחשיבותה, התבררו מייד עם התחלת המשא והמתן בראש הנקרה. קראתם בעיתונות על אי-ההבנה הקטנה שהייתה בקשר לקביעת מקום המשא והמתן לסירוגין - פעם בצד זה ופעם בצד זה [של ראש הנקרה]. אולם נעשה מעשה נמהר, לפי העיתונות, על ידי מוסד התיווך - אין אנו רוצים עוד לתלות בו שום כוונות רעות - שיצר מראש מכשלה למשא ומתן. המתווך מרודוס מינה אחד מעושי דברו להיות המוציא והמביא במשא ומתן זה, ושלח נוסח מוכן להסכם על שביתת נשק - במתכונת ההסכם הישראלי-המצרי ברוב סעיפיו. הסעיף העיקרי, עניין קו שביתת הנשק, מנוסח באופן פשוט: הוא יהיה זהה עם קו הגבול בין ארץ-ישראל והלבנון, ואנחנו צריכים לוותר מייד על כל הכפרים שכבשנו מבלי לקבל פיצוי איזה שהוא מסוריה.[6]

מייד לאחר שנקרא פתשגן הכתב אמרו הלבנונים שעליהם להתייעץ עם ממשלתם. לאחר שיחה זאת נפגשו אנשינו עם המתווך והוכיחו לו על המשגה החמור שנעשה על ידו. הוא הודה שלא ראה מראש כל מה שנובע מזה, ויחפש דרך לתקן את המעוות.

ממערב מחזיקים הלבנונים בראש הנקרה הישראלי, והלאה מזרחה הקו באמת מזדהה עם הגבול. אבל אחר כך, במידה שהוא מתקדם מזרחה, יש שטח ניכר וחשוב של הלבנון הנמצא בידינו. הלאה מזרחה יש כניסה של הסורים לתחום שלנו. זה לא משמר הירדן בלבד אלא גם צפונה לה ודרומה לה. שם המצב הוא כזה: הגבול בין ארץ-ישראל וסוריה אינו עובר באמצע הירדן. אם נסתכל במפה, נראה שהגבול בין ים המלח וים כנרת הוא הירדן באמצע הזרם. כך גם לגבי ים המלח - הגבול עובר את אמצע שטח המים. אבל לא כן לגבי הכנרת - פה הגבול אינו עובר באמצע הכנרת. [לאורך] כל כברת גינוסר-צמח-עין-גב, גם מצפון לעין-גב, הגבול ניגש קרוב מאוד למים אבל אינו נכנס ישר למים. הירדן כולו נמצא בתחום ארץ-ישראל והגבול עובר ממזרח לירדן, קרוב לשפת הנהר.

הסורים תפסו עמדה בשטח של צמח עד לים, זאת אומרת שעין-גב מנותקת מדרום. מצפונה של עין-גב הסורים הם על הכנרת וכן הלאה לאורך הירדן - נמצאים על שפתו. טענת הצבא שלנו היא שאין אנו יכולים לטעון כאן טענות טריטוריאליות, מפני שהן אינן שייכות למשא ומתן על שביתת נשק, ואפשרות פינוי שטח זה שממערב לעמק החולה תלויה בפינוי הסורים את הפס שממזרח החולה. לא נסכים להצר את שטח החולה משני הצדדים, שהסורים יישארו צמודים למים ממזרח בעוד שאנחנו נתוקים ממערב, ואת שני חלקי הגבול האלה יש לגרוס כחטיבה אחת. לפי עמדה זו נכנסנו לשלב הבא של המשא והמתן. אולם פה ישנה הכבדה בזה שהלבנונים עלולים לבוא לישיבה הבאה בהצהרה מאוד פשרנית: הם מקבלים את הצעת המתווך ואנחנו נצטרך להתנגד לה. אנחנו לא נירתע מזה.

אשר למשא ומתן עם עבר-הירדן - שם עוד לא קרה דבר לעת עתה. בסדר היום של הישיבה הראשונה עמד עניין בחירת היושב ראש וקביעת סדר היום להבא. הצעתנו היא להוסיף עוד לסדר היום את עניין ירושלים. בינתיים ישנו כאן סיבוך מן הצד. זהו עניין סודי מאוד, ואני מקווה שאני עושה זאת ברשות שר הביטחון והמטכ״ל. שלחנו פלוגת סיור במטרה להגיע דרומה במידת האפשר במשולש של הנגב עד בואך אילת. סיור זה עבר בדרך כלל בהצלחה, הביא ידיעות חשובות. מצאו שם שדה תעופה טבעי שהוא כל כך שטוח וחלק שצריך היה לעמול עמל רב כדי להגיע לאותן התוצאות במקומות אחרים בארץ. המסיירים גם קבעו, שהלגיון פינה עמדות במקום, אף ביררו אפשרות של תוכניות לגבי עמדות חדשות החולשות על אילת במקרה שיהיה נימוק אסטרטגי נגד עמידה במקום נמוך, שם אפשר יהיה לחלוש בכוח מצומצם. אבל בינתיים הגיעו לשם אנשי מדע על מנת להרחיב את ידיעותיהם על הנגב והסיור של אנשינו לא עבר בסוד. ראו אותם. לא כל שכן שהסיור היה מלווה עד שלב ידוע על ידי אווירונים. עכשיו הוכנסה תלונה רשמית מצד עבר-הירדן, שבה נאמר כי עמדת עבר-הירדן היא, שההתקדמות שלנו - הם כותבים ״כלפי עקבה״ - תלוי איך גורסים מילה זאת - אם מתכוונים לעקבה שבתחום עבר-הירדן זה מעשה תוקפני כלפיה. לא כן הדבר אם גורסים את השם ״עקבה״ כמפרץ - [זו] תיחשב בעיניהם כהפרת ההפוגה הנוכחית. הם רואים עצמם תלויים בהסכם של דיין ותל לגבי הקווים בירושלים. כן אמרו בתלונה, שנשמרו מאוד מלהפר את ההפוגה ואף הצד שכנגד נשמר מכך, אבל בזה שהוא מתקדם דרומה הצד שכנגד מפר את ההפוגה ומוכיח את כוונותיו הרעות ממש בשעה שאנחנו עומדים להתיישב על יד שולחן ולדון על שביתת נשק.

תלונה זו עוד לא הוגשה לנו רשמית. על כל פנים, חזקה על המשלחת שתענה, כי שטח זה הוא שלנו ואין לעבר-הירדן כל שייכות אליו, ואין לו גם כל שייכות לקווי ההפוגה בירושלים. אנחנו מודיעים על כך גם ל[משלחת שלנו ב] לייק סכסס.

 

סעיף ז׳: קשרים עם גרמניה

 

שר המסחר פ. ברנשטיין דיווח כי לאחרונה פונים סוחרים רבים למשרדו ומבקשים רישיון לסחר עם גרמניה וזאת למרות שבהנה״ס התקבלה החלטה נגד קשרי מסחר עם גרמניה. בדיון שהתנהל להלן טען השר מ. שפירא, כי יש להבדיל בין עולה או יהודי יוצא גרמניה, המבקשים להביא רכוש מגרמניה, ובין סוחר. כמה שרים שללו סחר עם גרמניה.

 

השר מ. שרתוק: אינני שייך לקנאים בעניינים אלה וכשבימי היטלר התקיים הוויכוח בתוכנו בשאלה הטרנספר,[7] הייתי קנאי לצד שכנגד ביחס ל״העברה״, ואפילו נסעתי פעם בשליחות מיוחדת למצרים - שם קמה תנועה מנוגדת - כדי לשפוך צוננים על ראשים להוטים. אולם כל קרבי מתקוממים כשאני שומע היום הזה שישנה כבר עכשיו נכונות להתחיל בסחר עם גרמניה.

הייתי בפריס ושם נעשית פעולת דה-נאציפיקציה לגבי גרמניה. זוהי פעולה חינוכית-השכלתית והכוונה היא להציג בפני הגרמנים דמות של תרבות אחרת. סיפר לי מרק שגל, שהוא עכשיו בשיא התהילה בצרפת, כי רוצים לשלוח אותו לגרמניה להציג את תמונותיו והוא התייעץ איתי אם עליו לנוסע לגרמניה. אמרתי לו: ״אני יכול לומר לך מה הייתי אני עושה אילו הייתי במקומך - בשום פנים ואופן לא הייתי עושה זאת. זהו דבר שלא ייתכן כיום״.

 

מחליטים לבלתי חדש קשרי מסחר עם גרמניה. החלטה זו אינה חלה על העברת רכוש של עולים הבאים מגרמניה לישראל.

 

הערות: