49. ישיבת הנהלת סיעת מפא״י בכנסת עם חברינו בממשלה[1]

26.4.1949

דאגה למיעוט הערבי

 

 

החבר מ. שרת: כבר חודשים מספר הנני מתהלך בדיכאון רב בגלל המצב בעניין הערבים. היה אצלנו משרד המיעוטים, משרד בלתי יעיל, אולם חיסולו[2] השאיר את העניין בחלל ריק.

אינני מתאר לי, שיכול להיות מצב כזה שמשרד החינוך יטפל בענייני החינוך בשביל הערבים, משרד העבודה - בשאלות העבודה והתעסוקה, משרד הבריאות - בשאלות בריאות, וכולי. לי יש רגישות רבה לבעיה הזאת. לי יש יחס לדברים האלה, ויודע אני שזה יתנקם קודם כל במשרד החוץ. על כורחי באתי לידי מסקנה, שמשרד החוץ צריך להיות האורגן לטיפול בענייני הערבים. אינני רואה אורגן אחר. ברור, שהכוונה היא שאין משרד החוץ לוקח עליו את הטיפול בכל הבעיות, אולם הוא יצטרך לתבוע את עלבונו של העניין. שוחחתי על זה עם החבר בן-גוריון, אולם העניין נמצא עוד בשלב של התלבטות. אינני מוכן עכשיו להיכנס לגופה של הבעיה, אולם אם המשרד שלי יטפל בזה אצטרך להשקיע את ראשי.

יש לי ההרגשה וההכרה שהעניין נמצא במצב פרוע, ללא כל דאגה, והמצב הולך ומחמיר. אני חושב שהשאלה העיקרית היא מי יעשה את הדבר. אם כל משרד בממשלה יצטרך לדאוג בסקטור הפעולה שלו - פירושו של דבר שאיש לא ידאג. אם בממשלה לא יהיה תובע - לא יצא שום דבר. כל משרד צריך להיות נתבע לפעולה, ובממשלה צריך להיות תובע.

אגב, הערבים רוצים בפגישה עם הממשלה על מנת לברר מה יהיה איתם.

 

הערות: