לשכת מפא״י עם הנהלת הסיעה בכנסת והשרים-ראש משרד אינו חייב להיות חבר כנסת
שם הספר  דבר דבור 1949
שם הפרק  לשכת מפא״י עם הנהלת הסיעה בכנסת והשרים-ראש משרד אינו חייב להיות חבר כנסת
כותרת משנה  סדר היום: הרכב הממשלה



לשכת מפא״י עם הנהלת הסיעה בכנסת והשרים[1]

1.2.19492

ראש משרד אינו חייב להיות חבר כנסת

 

 

סדר היום: הרכב הממשלה

 

את הדיון פתח מזכיר הממשלה זאב שרף ואחריו דיברו יוסף שפרינצק וגולדה מאירסון. האחרונה הביעה דעתה, כי מן ההכרח כי בממשלת הקואליציה תקבל מפא״י את תיקי ראשות הממשלה, ביטחון, חוץ, אוצר ותחבורה, וכי יש לקבוע סדר עדיפות לגבי התיקים הבאים הרצויים למפא״י: פנים, חינוך, עבודה, ביטוח סוציאלי, תכנון ופיתוח.

 

מ. שרתוק: אני מסכים בהחלט לדברי גולדה. אני רק רוצה להוסיף הערה אחת, שבחשבון אחרון אין זה מוכרח להיות כך, שבנו יהיה תלוי הדבר איזה תיקים נקבל. סוף סוף, זה בכל זאת עניין למשא ומתן. אנחנו יכולים להחליט על עדיפות לדידנו, שמתוך חמישה תיקים אלה בוחרים אנו פנים ועבודה. אחר כך ניכנס למשא ומתן עם גורמים אחרים, ונגיד שאת אלה לוקחים אנו לנו ויבחרו הם לעצמם את אשר נשאר. הם יכולים לומר, שבמקרה כזה לא ייכנסו לממשלה. דבר זה יכול להיות עניין לוויכוח ומשא ומתן. לכן נצטרך להתפשר באיזו נקודה. אולם, בכל זאת, כנקודת מוצא צריכים אנו להבהיר לעצמנו מה רצוי לנו יותר.

לגופו של עניין אינני רוצה עדיין להביע דעה. ברור ההיגיון שלפיו החינוך צריך להימסר לנו. אולם אני רוצה להעיר, שייתכן גם פתרון אחר, שהוא לא בלתי מתקבל על הדעת. נזכור, שנלחמנו ויכולנו בכנסת בנוגע לזכותם של אנשים שאינם חברי הכנסת להיות בממשלה.

דבר שני. אני חושב שזו הנחה מקובלת כבר, שיהיו ראשי משרדים שלא יהיו בכנסת. יכול להיות גם איש אשר יעמוד בראש משרד ולא יהיה בממשלה. כיום כל ראשי המשרדים הם בקבינט. נניח, שנחליט שעניין השיכון כל כך חשוב, שהוא מחייב משרד מיוחד עצמאי ויעמוד איש בראש משרד זה. דבר זה לא מחייב, שאותו אדם יהיה דווקא חבר הממשלה, אלא הוא יהיה קשור לראש הממשלה. כך יכול להיות המצב בנוגע לחינוך. אני יודע, שבנוגע לזה ישנה דעת קהל מגובשת של המורים. אינני יודע אם זה צריך להכריע. אני מקבל את האפשרות שגרינבוים יהיה שר החינוך. אין אני מן המתפעלים ביותר מגרינבוים בתור אדמיניסטרטור. אם יהיה על ידו מנהל כללי חרוץ - יסודר הדבר. אם לא, אנחנו נקבל משרד זה. אפשרות זו היא המתקבלת ביותר על הדעת וטובה מאשר העמדת שושנה פרסיץ בראש משרד זה, שהיא מבטאת את הימין המובהק, או מאשר הדתיים או מפ״ם.

כאשר [זאב] שרף הציע תוכנית של קבינט בן 11 איש, העצם אשר עמדה בגרונו היה עניין החינוך. לאחר שחילק את התיקים לפי איזה היגיון, נשארו שני משרדים, החינוך והתעשייה, שצריך לחלקם בין הדתיים ו״הציונים הכלליים״. אם משרד המסחר והתעשייה עובר ל״ציונים הכלליים״ - משרד החינוך צריך לעבור לדתיים. לי יקר הצירוף של 11 מאוד, כי הוא המצומצם ביותר, וצריך לנסות לבצעו, ואז אפשר לפצל את אחד המשרדים המצורפים למשרד אחר, ויהיה נוח יותר לחלק את המשרדים. את בעיית החינוך נפתור אם נמסור את העניין לגרינבוים.

נרשמתי לקבל רשות הדיבור בהשפעת דברי שפרינצק, ואביע דעתי לגבי נקודות אחדות שנגע בהן.

ברור שעניין הנשיאות [של הכנסת] שנוי במחלוקת. היה רצוי שלא יהיה שנוי במחלוקת. עניין זה צריך לבוא בפני הוועדה המתמדת. לנו רצוי, שיהיה יושב ראש וסגנים הממלאים מקומו, ולא להקים מוסד שיהיה מוכרח להתנגש עם הממשלה, וייקָבע שהממשלה קובעת לגבי סדר היום והיא האחראית. היא המנהלת הכל והיא תנהל גם את הכנסת. הכנסת רשאית להפיל כל הצעה של הממשלה, אולם ההדרכה והארגון בידי הממשלה ולא בידי נשיאות הכנסת. כמובן, אין להתעלם מכך, שהדבר עלול להביא למשבר, והמשבר עלול להיות גם ביחסים בקואליציה.

בעניין פתיחת הכנסת. מצד אחר ברור, שלפתוח סתם את הכנסת ולהציע לה להתחיל לשחות בים בלי הגה ומפרשים, זה לא ייתכן. האונייה תיטרף עד מהרה באין תוכנית של תחיקה, ולא רק באין ממשלה. את החוקים צריכה להציע הממשלה. באמתחתה אין חוקים לעת עתה, כי אין ממשלה. אין לה הרגשה שהיא יכולה להיות יוזמת ופעילה בעניין זה. יש שיתוק ידוע, עד כמה שאני מבין.

עניין החוקה. אל יהיה הדבר כל כך פשוט בעיניכם.

קודם כל, עוד לא נפלה הכרעה בשאלה אם תהיה חוקה לישראל או לא. כלומר, אם יהיה חוק יסודי. בזאת יש הנחה כאילו הדבר מובן מאליו, שמוכרחה להיות חוקה. ישב איש חכם ותלמיד חכם גדול - ליאו כהן - והעלה פנינים וצירף למחרוזת, וזו החוקה. אולם ישנה שאלה רצינית אם מדינת ישראל מחייבת או זקוקה לחוק יסודי או לא. יש מדינות החיות בלי חוק יסודי. יש מספר פרינציפים שקיבלנו, וזה יכול להישאר, ואחר כך, במידת הצורך, נחוקק חוקים.

יש אנשים המחזיקים מאוד בדעה, שאין כלל צורך בחוקה. אחד מהם הוא בן-גוריון, שכופר בעיקר בעניין זה. יש לו בעלי ברית מתוך שיקולים משלהם. קודם כל, הדתיים. הרב לוין בא אל בן-גוריון והשיח דאגתו החמורה בעניין זה. בן-גוריון שמח עליו כמוצא שלל רב - נמצא לו מסייע. אם אין חוקה, אזי הרב לוין לא יעמוד על כך, שייקבעו חוקים דווקא על פי תורת ישראל. אולם אם יש חוקה, הוא מוכרח לעמוד על כך. אם הדבר לא יתקבל, הוא יוצר לעצמו קושי מצפוני. אני שומע מ״הציונים הכלליים״ שגם להם טוב בלי חוקה. אני מניח שבכנסת זו יהיה רוב בעד חוקה, אלא אם כן בן-גוריון יצליח לחולל מהפכה בסיעתנו בעניין זה. בכל אופן, מוכרחה להתקבל החלטה בכנסת בעניין זה.

לעומת זאת, יש טעם תכסיסי לא להשהות יותר מדי את פתיחת הכנסת.

גימ״ל, קיימת גם שאלה מעשית, שחבל לאבד בה זמן, וזה עניין התקנון. ותקנון, לכל הדעות, מוכרח להיות. לכן אני מגיע להצעה מאוד שדופה, שנכנס את הכנסת כדי לבחור ועדת תקנון והיא תשב לעבוד - (בבה אידלסון: היא נבחרה כבר) - אם היא נבחרה, צריך להפעיל אותה. אם זה מחייב כנס [של הכנסת], שיהיה כנס כדי להפעילה. אם אין זה מחייב כנס - תפעל בלי כינוס הכנס. בינתיים יתפרסם שוועדת התקנון התחילה בעבודתה. אולם לכנס את הכנסת פשוט מפני שהעיתונים דורשים זאת, ולהסתבך בעניין החוקה והחקיקה - זה לא ייתכן.

 

הערות:

[1] מתוך הפרוטוקול.

 

העתקת קישור