22. הממשלה הזמנית, ישיבה מ׳[1]

30.1.1949

שיחה עם בווין

 

 

סעיף א׳: סקירה

 

השר מ. שרתוק: כולכם יודעים על הַהַכרות שהומטרו עלינו כגשם נדבות, כגשמי הברכה היורדים עכשיו בארץ. ההכרות האחרונות הן של שמונה מדינות אלו: אנגליה, אוסטרליה, ניו-זילנד, הולנד, בלגיה, לוקסמבורג, שווייץ וצ׳ילה.

אוסטרליה הכירה בנו הכרה מלאה והודיעה על כך בטלגרמה של אוֹוֶאט אלי. יש להניח שצ׳ילה אף היא תודיע לנו בקרוב על הכרתה המלאה בנו. ההודעה של ניו-זילנד אינה מלווה תנאי או סייג, אלא הודעה מפורשת שהם מניחים שנקיים החלטות העצרת האחרונה ומקווים שיתקיימו כל ההוראות של עצרת זו לגבי ירושלים, לגבי הפליטים וכולי. ביחס להולנד ישנה ידיעה שהחליטה להכיר בנו, אולם עדיין לא קיבלנו הודעה רשמית על כך. יש לחכות כל שעה להכרות של ארבע המדינות הסקנדינביות, מפני שבוועידה שלהן הוחלט להכיר בנו.

אשר לאנגליה, מר לינטון[2] הוזמן לראות את בווין, והקונסול האנגלי הכללי בחיפה ביקש ראיון עמי. הואיל ומר לינטון הוזמן בשבת, הלך אצל בווין ברגל. אני קבעתי את הפגישה עם הקונסול הבריטי לבוקר. הבוקר מסר לידי נייר ואמר שזהו שדר אישי לי מבווין. הוא מְסַרוֹ לידי מתוך קימה. בשדר זה כתוב שמר בווין שמח מאוד להודיע למר שרתוק הכרת ממשלת הוד מלכותו של הממלכה המאוחדת בממשלת ישראל, ובקרוב מאוד יבוא בהצעות מסוימות בדבר חילופי נציגים. הוא מצפה ליחסי ידידות בין ממשלת ישראל לבין ממשלת הוד מלכותו.

ביקשתי להחזיר לו ברכה ממני ולומר שאני שמח לקבל הודעה זו ואני בטוח, שיכולני לומר גם בשם חברי בממשלה, שאנו מקווים ליחסים תקינים וידידותיים. אמרתי שהציבור קיבל את ההודעה בקורת רוח, היה בטוח כל הזמן שבמוקדם או במאוחר יכריעו חוש המציאות וחוש הצדק של העם הבריטי את הכף. אמרתי שהואיל ומר בווין הביע רצונו לבוא בהצעות בדבר חילופי נציגים - לא אבוא אני בהצעות כאלו.

בלונדון היה בערך אותו דבר. בווין היה יחיד בשיחה זו, דיבר ברוח ידידותית - חלק מדבריו אינם לפרסום. הוא הדגיש וחזר והדגיש רצונו במגע ישיר עם ממשלת ישראל על ידי הנציגות שלנו בלונדון ועל ידי הנציגות שלהם בתל-אביב, בלי מתווכים. אין הוא רוצה לדון עם אישים או מוסדות יהודיים באנגליה על עניינים הנוגעים לישראל.

בווין אמר למר לינטון, שבין שיוסיף להיות ממלא מקום הנציג ובין שיתמנה כנציג קבע - תמיד תהיה לו אפשרות של גישה אליו והוא ייתן הוראות ברורות למחלקות ממשלה לעמוד תמיד לרשותנו בכל שאלה שנרצה לעורר. אם נציגנו ייתקל בקושי כלשהו, יוכל תמיד לפנות ישר אליו. מעולם לא הייתה לו דעה קדומה בנוגע לישראל והוא כשלעצמו מקווה שהעניינים יסתדרו. אין זה מקרה שהרבה מדינות הכירו בנו בימים האחרונים ויכולים אנו להסיק מסקנותינו. הוא מקווה שלא תהיינה לנו צרות רבות מהודו, אבל פקיסטן עומדת במרדה.

בווין הדגיש את הקשיים שעיכבוהו מלהחליט על גורל עצורי קפריסין עד להחלטתו האחרונה. אמר שנתן עכשיו הוראות שגם היהודים, שבשטחים אחרים הנמצאים תחת פיקוח בריטי רשאים לעלות. העיר שלא ידע את הקושי ביחס לעדן[3] - הדבר נודע לו בשעה שמישהו עורר את העניין בפרלמנט. מר לינטון הזכיר אגב כך שאלת העלייה מארצות המזרח. סבור הוא, שאנגליה תשתמש בהשפעתה בין הערבים כדי להחיש את השלום ולהחזיר את עמי המזרח התיכון לחיי שלווה ועבודה חיובית. בווין אמר, שיש לו רעיונות ביחס לפיתוח המזרח התיכון וסבור שכמה מהם יעניינו גם אותנו.[4]

אחר כך נזדמן מר לינטון עם ברים[5] והלה אמר לו, שבעוד כמה ימים יגיש לנו מריוט לאישורנו שם של נציג שיתחיל לשמש בכהונתו תוך כמה שבועות. בינתיים ימלא מריוט את מקומו. נתבקשנו לעמוד לעזרתו בענייני דירה וכולי.

לעניין רודוס - מבחינה פורמלית פסקו שם לדבר על קווי שביתת הנשק לא מפני שהגיעו להסכם בשאלה זו, אלא מפני שלא הגיעו להסכם. הדברים אמורים עכשיו בהפחתת הכוחות באזורים הקדמיים. במשך כל יום ו׳ היה משא ומתן על כך בינינו לבין אנשי או״ם, ואתמול עמד להיות משא ומתן באותה שאלה בין המצרים לבין אנשי או״ם. הצענו תוכנית הקובעת שני קווים: הקו הקדמי והקו בעורף. הצעה זו מחייבת ריכוז הכוח העיקרי מאחור, בעורף, והחזקת כוחות מופחתים באזורים הקדמיים.

בינתיים נמשכות השיחות בשאלת הקווים עם המתווך ומסתמנת אפשרות של פשרה המתכוונת לתת להם משהו בלי לערער השליטה הצבאית שלנו באותם הקווים שאנו עומדים עליהם. הדברים אמורים בשטח הכולל את עוג׳ה. הפשרה היא: אנו נוציא כוחותינו מהמקום שהם קוראים לו ״כפר עוג׳ה״ - עוג׳ה אינה כפר. ישנה שם קבוצת בקתות ששימשה תחנת משטרה ותשמש מושב לוועדת שביתת הנשק המשותפת. אנו נתפוס בסביבה משלטים שיבטיחו בידינו את הקו כולו ולמעשה גם את עוג׳ה.

בשלב ראשון של השיחות אמרה המשלחת שלנו שעלינו לתפוס משלטים ממזרח וממערב. לגבי המזרח לא הייתה כל שאלה - הלא זה ממילא בידינו, אולם המשלחת נתקלה בהתנגדות מצד המתווכים בנוגע למערב. עוג׳ה היא על הגבול ממש, מה שאין כן תחנת הגבול המצרי המרוחקת מהגבול. תפיסת משלט ממערב לעוג׳ה פירושה תפיסת משלט בין עוג׳ה ובין [תחנת] הגבול [המצרית]. אנשינו אמרו שאנו נותנים להם יד חופשית בשאלה אם להתעקש על המשלטים ממערב לעוג׳ה. אם מבחינה צבאית הם סבורים שדי לנו במשלט מצפון ומדרום כדי להבטיח שליטתנו על עוג׳ה. על כך אין צורך לפוצץ את המשא והמתן. עתה אקרא לפניכם את השדר שקיבלתי בעניין זה. נוסח השדר נמצא בתיקי משרד החוץ.

הגיעה אלינו הצעה מצדם, שהם מסכימים להימצאותו של צבא שלנו בעוג׳ה בתנאי שגם פְּלאטוּן [מחלקה] מצרי יימָצא בעו׳גה. ההצעה הקודמת נראית לי יותר מהכנסת פְּלאטוּן מצרי לעוג׳ה.

נקודה אחרת שבה עלולים הדברים להסתבך קשורה בתוכנית הפחתת הכוחות ברצועה. אנו אומרים, שהפחתת כוחותינו ברצועה פירושה אי-שביתת נשק. אם הדברים אמורים בקו החזית בחצי אי סיני, הרי שם יש לנו מרחב לתנועה, ואילו ברצועת החוף הרי הפחתת הכוחות פירושה הוצאת הכוחות, ואם המצרים נשארים שם במלוא כוחם אין טעם לשביתת הנשק. זהו המצב.

חוששני להשלות את החברים בפריטתי על נימה אופטימית קצת. בינתיים נעשית פעילות רבה בוושינגטון. וושינגטון פעילה מאוד לגבי המצרים בקהיר ובתוכה כלפי הציר המצרי. פעילות ארצות-הברית מגרה, כמובן, פעילותם של המצרים, שבתגובה לכך טוענים טענות נגדנו וחוזרים ומעוררים עניין פלוג׳ה. דיברתי לפני כמה רגעים עם מר אליהו אילת בטלפון. לא יכולתי לדבר עמו גלוי, אלא אמרתי לו, ששלחתי לו טלגרמות חדשות כדי שיחזיק מעמד והוא מחזיק מעמד יפה. עלינו לראות איך ייפול דבר.

לפני כמה ימים, סבורני שזה היה ביום חמישי, והידיעה הגיעתני ביום שישי, פנה באנץ׳ לאנשינו ואמר, שקיבל הודעות מממשלות עבר-הירדן, לבנון וסוריה, שמוכנות הן לבוא לרודוס לשם משא ומתן. הוא עצמו דעתו נוחה מכך והוא שואל לתגובתנו. אנשינו אמרו, שדבר זה אינו לרצון להם. נתנו להם הוראה להשיב בשלילה על ההצעה ולנמקה בכנות רצוננו לשלום, הצעה כזאת פירושה הרחקת השלום. אם יש סיכוי להביא את המצרים לידי התפשרות - רצון זה יתרופף בשעה שאינם נושאים ונותנים לעצמם. לאחר תשובה זו אמר באנץ׳ שלא נתכוון כלל להזמין את המדינות הערביות, אלא לקבוע להן זמן לאחר שבועיים. בשבועיים אלו יתברר אחד משני דברים: הסכם עם המצרים או ששוב אין לדבר על הסכם.

אנו רואים בעניין זה תכסיס בריטי. בנאומו המפורסם אמר בווין,[6] מן השפה ולחוץ, על ועידת רודוס שהוא מעוניין בהצלחתה, וכמעט יצא מגדרו כדי לשכנע את כולם. הם רוצים שהיקף הוועידה יורחב וגם ממשלות אחרות ישתתפו במשא ומתן. ראינו בכך רצונה של אנגליה להיות בעובי העניין ואולי גם להרים קרן המיקוח של מצרים נגדנו ולהכביד עלינו. הסברנו הסברה מתאימה לוושינגטון ולעת עתה זהו המצב. באנץ׳ כאילו עומד להזמין את המדינות הערביות בעוד שבועיים.

אנשינו מתאוננים על אי-חידוש השיחות הישירות ואינם בטוחים אם אנשי או״ם, לאחר שהם מביעים הסכמתם לנו, מוסרים אותה למצרים והופכים אותה לאמצעי לחץ נגדם.

לוועדת הפיוס. הנציג האמריקני עדיין באמריקה. מר אליהו אילת ראה אותו ב-29 בחודש זה בוושינגטון. הייתה שיחה עם המקשר שלנו בוועדת אסקרטה,[7] שנשבע באלוהיו שאין כוונת הוועדה לבוא בהצעות ולחבר דין וחשבון, שיידחה על ידי שני הצדדים, אלא לגשת גישה נפשית ומעשית לעניין כדי להביא לידי אפשרות של משא ומתן, אולם הוסיף שהגישה הנפשית חשובה בייחוד כלפי הערבים - (השר ב. שיטרית: מהי תגובת הערבים להכרת בריטניה בישראל?) - התגובה אינה ידועה.

כמה חברים שאלו אותי בדבר הַכרתנו בממשלת ונצואלה. כידוע קם בוונצואלה משטר שנראה ימני ביחס למשטרים אחרים בדרום אמריקה. זוהי ארץ שמתחילה תמכה בנו תמיכה נאמנה ובמשלחתה פעלו ליברלים, שהיו כל הזמן בעצה אחת עמנו. באמצע העצרת חל מהפך במדינה זו, והאיש שלנו התפטר והפסדנו את ונצואלה כמועמד להצביע נגד החלטת העצרת. הממשלה החדשה פנתה אלינו וביקשה הכרתנו בה. במשך הזמן נתרחשו הדברים הללו:

אל״ף, קיבלנו מלייק סכסס רשימת הארצות שהכירו בוונצואלה וביניהן צ׳כוסלובקיה.

בי״ת, ידידנו בוונצואלה פנה אלינו ויעץ להכיר בממשלה זו מתוך דאגה לעניינים שלנו.

גימ״ל, קיבלנו ידיעה, שארצות-הברית עומדת להכיר במדינה זו אם לא היום הרי מחר, ונתברר שמוטב לנו להכיר בה לפני הכרתה של ארצות-הברית, כדי לא להופיע כנגררים אחריה.

דל״ת, נתברר שוונצואלה חברה בשני מוסדות של או״ם, אחד מהם ר.אי.או.,[8] שבו נלחמנו באנגליה בדבר חידוש ההקצבות לקליטת העולים.

ה״א, נתברר שוונצואלה חברה גם בוועד הפועל של אי.ס.סי.[9] שבו הוצעה על ידי הערבים תוכנית לארגון אזור כלכלי, ואם תוכניתם תתקבל - אנו מוּצָאים מעניין זה לא היום בלבד אלא אף לעתיד לבוא - הכל יהא תלוי בערבים. אנו עומדים במערכה קשה ומגייסים כוחות לטובתנו.

מתוך שהבאנו בחשבון כל הגורמים הללו ראינו צורך להכיר בוונצואלה, ששילמה לנו שכר מעשה זה בהצבעה ב-אי.אר.או. נגד אנגליה ובעדנו - (השר ב. שיטרית: מה בדבר הגשת בקשה להתקבל לאו״ם לאור כל השינויים, שחלו בינתיים?) - עוד יש זמן לכך.

 

סעיף ב׳: מעמד ירושלים

 

היו״ר השר א. קפלן: אני מפנה תשומת לבכם לנספח [10]96 האומר: ״מבטלים את הממשל הצבאי בירושלים. דינה של ירושלים יהיה כדינו של כל חלק אחר במדינת ישראל״.

 

השר מ. שרתוק: זה כמה זמן, ששאלה זו מעסיקה כמה מאיתנו, והסיבה היחידה שעיכבנוה עד לאחר הבחירות הייתה, שלא רצינו שתצלצל באוזני הציבור כאמצעי לציד קולות. וכך הוא המצב - מבחינה מסוימת הממשל הצבאי הוא פיקציה. למעשה אנו נוהגים בירושלים כמו בכל חלקי מדינת ישראל ואין הבדל לגבי מהותו של העניין בין ירושלים לחיפה. ההבדל הוא בצורת הממשל בלבד, הבאה להדגיש כלפי חוץ, שיחסנו לירושלים שונה. אולם שוב לא ראינו צורך להוסיף ולקיים צורת ממשל זו. עומדת, כמובן, שאלה ארגונית: איך לנהל את ירושלים, אבל זוהי שאלה לעצמה.

אין אנו מציעים לעבור לקיצוניות השנייה ולהכריז על סיפוח ירושלים למדינת ישראל. אין אנו עוסקים בהכרזות. אנו עושים מעשה ומתאימים את המצב הפורמלי לעובדות. כפי שאני מבין - וכאן אני מבקש מד״ר יוסף[11] לתקן אותי אם אני טועה - פירושה של הצעה זו היא שבירושלים יהיה אותו הממשל הקיים בחיפה, הכפוף למשרד הפנים. השירותים יהיו ברשות המשרדים הנוגעים בדבר. מובן שתהיה מפקדה צבאית. ירושלים עדיין הוא אזור צבאי. אולם זו אינה מחייבת משטר נפרד. ברור שהדבר יעורר שאלות, ואצטער מאוד אם מישהו יחשוב שאנו עושים זאת מתוך עידוד מהַהַכרוֹת.

 

שר המשפטים פ. רוזנבלט הביע דעתו, כי בהחלטת הממשלה לגבי ירושלים ראוי להסתפק בחלקה הקונסטוטיבי, המכריז על ביטול הממשל הצבאי ולוותר על החלק הדקלרטיבי המכריז, כי דינה של ירושלים כדין כל חלק במדינת ישראל, שכן מצב זה כבר קיים ואין בו כל חידוש.

 

השר מ. שרתוק: איני מתעלם מהחשש שהכרזה זו עכשיו עלולה להתפרש כפעולה ישירה וכהתגרות-מה בסמכות הבינלאומית לגבי ירושלים וכקביעת עובדה מצדנו, המבטלת במידה מרובה כל פרשת הדיון על גורל העיר. הרושם הבלתי נעים העלול להיווצר יוחמר על ידי העובדה, שאנו עושים את המעשה מייד לאחר נחשול ההכרות. לא יאמינו לנו שמלכתחילה התכוונו לכך, והייתי רוצה למנוע דבר זה.

מבחינה מעשית מתקשה אני לקבל הצעתו של שר המשפטים - למחוק את הפסוק השני. לגבי הציבור נוצר חלל ריק וזה עלול להתפרש כוויתור, ויהא לנו להסביר אלף הסברות. הקהל ראה בממשל הצבאי קביעת עמדה חיובית, וביטול הממשל הצבאי בלי החלק השני של ההצעה יוצר את הרושם, שאנו מניחים את העניין בחלל ריק.

הייתי משנה במקצת את הניסוח ואומר: דינה של ירושלים ״למעשה״ כדין כל חלק במדינת ישראל, כלומר הייתי מוסיף את המילה ״למעשה״. על ידי כך אין אנו מחדשים דבר, מניחים את המצב כמות שהיה, וביטול הממשל הצבאי אינו משנה את המצב.

 

לאחר דיון הוחלט לבטל את הממשל הצבאי וכן כי:

ראש הממשלה, שר החוץ ושר המשפטים ינסחו צורת ההודעה על השוואת דין ירושלים לדין שאר חלקי הארץ.

 

הערות: