הממשלה הזמנית, ישיבה ל״ו-משבר בשיחות שביתת הנשק עם המצרים
שם הספר  דבר דבור 1949
שם הפרק  הממשלה הזמנית, ישיבה ל״ו-משבר בשיחות שביתת הנשק עם המצרים
כותרת משנה  סעיף א׳: סקירה



17. הממשלה הזמנית, ישיבה ל״ו[1]

23.1.1949

משבר בשיחות שביתת הנשק עם המצרים

 

 

סעיף א׳: סקירה

 

השר מ. שרתוק: אמסור על שני עניינים: המצב ברודוס ושאלת הכרת צרפת בישראל.

רודוס. הדברים ברודוס הגיעו עד משבר ביום ו׳ בלילה ואין לנו ידיעות שמשבר זה חוסל. ייתכן שהוא עומד בתוקפו. עברו כמה ימים בסימן של הסכם. גם הרושם שלנו בשיחות עם מצרים היה כזה. בייחוד סייע המתווך הרבה להשלטת רושם זה - שאין שום קושי רציני ואפשר להגיע לעמק השווה. אולם כשהגיעו לפרשה העיקרית, לעניין שביתת הנשק, לאחר יום שעבר בחילופי דעות בלי קושי רציני, נתברר שיש מצד המצרים התעקשות על כמה עניינים יסודיים, שאם לא יזוזו מהם, פירושו של דבר שאין כל הסכם.

בפרשה זו פתחנו בתביעה, שהמצרים יפנו כל שטח ארץ-ישראל מצד מערב ומצד דרום. לא עוררנו את השאלה של בית לחם. שם מסובכים הם עם עבר-הירדן ואיני יודע אם כדאי שהם יצאו ועבר-הירדן תהיה שליטה יחידה. אבל אין הם מהווים שם גורם מכריע. תבענו יציאתם מקו עזה-רפיח. אומנם סבור הייתי שזו אשליה, אבל נראה שהמצרים מוכנים ליציאה והדבר העיקרי המטריד אותם הוא לא נסיגתם מהאזור, שנתבצרו בו ושפכו קצת דם, אלא עיקר דאגתם לאוכלוסייה הערבית, שלא יתקבל הרושם שהם הסגירו אותה לידי ישראל. זה היה הרושם של באנץ׳, והאנשים שלנו ביררו את האפשרויות.

באנץ׳, בשיחה האחרונה, העמיד את הברירה על שלוש אפשרויות:

אל״ף, מינהל מקומי ערבי תחת פיקוח או״ם ותו לא;

בי״ת, מינהל תחת פיקוח משותף ישראלי-מצרי;

גימ״ל, חלוקה של שטח זה - הצפון יהיה לישראל והחלק הדרומי של הרצועה יישאר בידי המצרים - במצב של שביתת נשק.

כל זה בהנחה, שהצבא המצרי יוצא מן השטח. אם ההנחה הייתה מציאותית, דובר גם על אפשרות כזאת, הואיל ואם יהיה הסכם על שביתת נשק, תהיה ועדה משותפת של שני הצדדים, בלי או״ם, להגשמת שביתת הנשק ופיקוח עליה. ואולי הוועדה המשותפת היא שתהיה באותו אזור הרשות הזמנית עד לשלום.

ביום שישי הודיע באנץ׳ בפעם הראשונה, שאין כל הסכם מצד המצרים לעניין מעיקרו, והם עומדים על הקווים, שבאנץ׳ עצמו קבע בתזכיר שלו מ-13 בנובמבר. הייתה החלטה של 4 בנובמבר, שהקווים העיקריים שלה ודאי זכורים לכם היטב, ובאנץ׳ יצא על כך במסמך בפרהסיה ב-13 בנובמבר. הוא המתיק לנו כמה נקודות, אבל נשארו הדברים העיקריים, והזזה עקרונית רצינית מאוד של הקווים שלנו, אומנם לא בכל מקום, עד 14 באוקטובר, אבל הזזה רצינית מאותו מצב שהיה קיים - פינוי באר שבע, ועוד.

המצרים עומדים על מסמך זה ומבקשים שבח לעצמם שאינם עומדים על 14 באוקטובר, אלא מסתפקים במועט. בייחוד הודיעו, שמוכרחים הם לחזור לביר-עסלוג׳. באנץ׳ טען: דבר זה אינו אפילו בהחלטות 13 בנובמבר. זאת אומרת, אתם רוצים שני דברים - שהיהודים יצאו מביר עסלוג׳ ואתם תיכנסו לשם. בסופו של דבר אמרו המצרים, שמדבר זה אינם יכולים לזוז, ומתברר שבמצרים לא ידוע כלל, שיצאו מביר עסלוג׳ - ברור, שיודעים במצרים שיצאו מעוג׳ה אל-חפיר וכולי. להצלת כבודם מוכנים הם להסתפק במועט שבמועט, שיהיה שם חיל מצב סמלי ומושל אזרחי ולא צבאי, אולם שתהיה להם אחיזה ויוכלו לומר לקהל שלהם שיש להם אחיזה במקום. באנץ׳ אמר להם, שדבר זה יוציאו מלבם. אולם עדיין לא באו לידי הסכם.

האנשים שלנו סיכמו את המצב עוד ב-21 לחודש בשלוש אפשרויות:

אל״ף, שנעמוד על מלוא תביעתנו, כלומר, יציאה גמורה של הצבא המצרי מתוך התחייבות מצדנו שהם לא ייכנסו לתחום ארץ-ישראל ואנו לא ניכנס לתחום מצרים. יתר על כן, אם הצבא המצרי יוצא מרצועת עזה-רפיח, אנו מתחייבים שצבא שלנו לא ייכנס לרצועה זו ונטכס עצה איך לנהל את היישוב שבה.

אפשרות שנייה - שבאנץ׳ כאילו עמד עליה בשלב ידוע - היא שתהיה חתימה עקרונית על שביתת נשק, וּוַעדה משותפת תקבע אחר כך את הפרטים. לכך התנגדנו מכאן. המשלחת הודיעה תשובתה השלילית. התנגדנו לכך משום שבינתיים היה יוצא לפועל פינוי פלוג׳ה והיינו מפסידים את הקלף היותר חזק שלנו, ומי יודע אם היה נחתם הסכם על שביתת נשק, ובינתיים מתקבל מצב שהם נשכרים.

אפשרות שלישית שאנו, עם כל עמידתנו על יציאה מוחלטת של הצבא המצרי מאזור רפיח, לא נעשה זה תנאי לגבי שביתת נשק, אלא מוכנים אנו - אם לא תהיה ברירה - לחתום על שביתת נשק שתקבע את הקווים העיקריים הקיימים כקווי שביתת נשק. זאת אומרת, שהמצרים נשארים בתקופה של שביתת הנשק ברצועה של עזה-רפיח.

המשלחת הולכת בדרך השלישית, אף על פי שעדיין לא אמרה זאת. היא מוכנה ללכת בדרך זו, כדי להגיע לידי הסכם עם מצרים. מה שיצעיד קדימה הסכמים אחרים, ומה שיכשיל מזימה בריטית ולא יביא לידי ויתור על שום שעל אדמה של מדינת ישראל או של החלק הערבי של ארץ-ישראל הנמצא בידינו.

שאלתי את חברי המשלחת שלנו איך הם מפרשים את המצב. כל הזמן עמדו המצרים על כך, אלא כיחדו תחת לשונם, או שבאנץ׳, כדי להכניס אותנו יותר לתוך העניין, לא גילה להם? חל שינוי בעמדתם? אם כן - מפני מה? על זאת לא קיבלתי עדיין תשובה. זה המצב ברודוס.

בינתיים התפשטה ידיעה שפינוי פלוג׳ה עומד לצאת לפועל. דבר זה לא היה ולא נברא. יש לנו הסכם עם באנץ׳, שלא נפנה בשום פנים ואופן את פלוג׳ה לפני חתימת שביתת הנשק. קיבלנו אישור מרודוס, שאו״ם דחה את הפינוי. או״ם ודאי ינמק זאת בנימוקים טכניים, אולם עובדה היא שלא יהיה פינוי.

אצל אנשינו בחזית נתעוררה השאלה מה לעשות עם הערבים הנמצאים בכיס. ישנם שם שני כפרים המכילים בסך הכל, עד כמה שנאמר לי, שלוש מאות וחמישים משפחות. ישנן ידיעות שהמצרים רוצים לקחת ערבים אלו עמהם. על כל פנים, אנו אין לנו לדחוק אותם ממקומותיהם.

ביחס ללבנון: בפגישה ראשונה עם הלבנון, אנשי או״ם וגם אנו לא ראינו ייפוי כוח שלהם מספיק. הוא היה חתום על ידי ראש המטה ולא על ידי הממשלה. מאז לא חל שינוי במצב. אני מניח שמחכים להתפתחות העניינים ברודוס.

צרפת: לפני כמה ימים נתפרסמה בפריס ידיעה רשמית תמוהה מאוד. הידיעה אמרה, שממשלת צרפת עומדת במשא ומתן עם ממשלת ישראל על תנאים להכרת צרפת בישראל. שם נאמר משהו ביחס למוסדות הצרפתיים וכולי. מייד הפך הדבר סנסציה וצרו עלינו אנשי העיתונות. הודעתי להם, שלא ידוע לי שום משא ומתן. הכרת צרפת בישראל זה עניין התלוי בצרפת. אם תבוא - נעריך אותה. אולם לעת עתה אין לי מה להודיע. גם פישר[2] בפריס עמד באותו מצור והיה מצב בלתי אפשרי, שבפריס אי אפשר לקבל הסברה, שאין משא ומתן, שזה שקר. מכאן, שהוא מסתיר דברים. הוא הודיע לממשלת צרפת שאם עד יום מסוים לא יודיעו לו למה התכוונה הודעה זו, יהא לו להכחיש בתוקף ורשמית ביותר את הדבר, ויתפרש שהודעה זו הטעתה את הציבור.

ביום שישי היו שני דברים. איני יודע אם בעת ובעונה אחת. כנראה בעת ובעונה אחת, אבל הם תרתי דסתרי. היו שני ״דימרשים״ [צעדים מדיניים]:

״דימרש״ של הממשלה הצרפתית בפריס כלפי פישר,

ו״דימרש״ של הקונסול הצרפתי כאן כלפי משרד החוץ.

אומַר את הדברים בסדר שנודעו לי.

קודם כל, ביום שישי בערב בא הקונסול הצרפתי לביתי ואמר שיש לו הודעה מ״מֶסְיֶה שומאן״. הוא חיפש אותי ולא הייתי במשרד, הציעו לו למסור את ההודעה לאנשים במשרד, אבל אמר שמוכרח הוא למסור אותה לידי שר החוץ. אגב, הוא ידידנו ולפני כמה זמן בא במקומו של הקונסול הקודם, שלא היה מרוצה [כך במקור] לנו. הוא עזר לנו בלייק סכסס והלך עמנו עד כמה שיכול היה במסגרת הוראות ממשלתו. הוא מסר לי, שהגיעה הסברה משומאן. הם חשבו להכיר בנו דה-פקטו. פרצו הקרבות בנגב ונוצר מצב של חוסר בהירות. אחר כך התחילו שיחות רודוס, ששיפרו שוב את המצב, והם מוכנים להכיר בנו. קודם לכן צריכים הם לברר כמה דברים ולכן תהיה שוב השהייה בהכרה. לשם בירור העניינים הם שולחים לכאן שליח מיוחד שיבוא עמנו במשא ומתן על השאלות [יחד] עם הקונסול הצרפתי כאן, מֶסיה [פליקס] וַנְטְיֶה. וַנְטְיֶה הזדרז להוסיף, שהדברים שהוא מוסר לי עכשיו אינם מחייבים תגובה דחופה, אלא נמסרים לידיעתי.

הדברים אמורים בגורל המוסדות התפוסים בידינו ומעמד המוסדות שלהם, ברפטריאציה של ערבים שמוצאם מצפון אפריקה. כנראה, שבין הערבים שגלו מאדמתם בארץ ישנם מוגרבים שנחשבו כנתיני צרפת או חוסים בהגנתה - אנו עומדים עכשיו במשא ומתן עם בעל הון אחד, שמוכן לקחת את האנשים האלה למרוקו. בכלל הדברים, האינטרנציונליזציה של ירושלים. הם תובעים שנודיע אם מקבלים אנו עיקרון זה. אומנם ישנה הרגשה, שהדבר העיקרי שצרפת מעוניינת בו זה פיקוח על המקומות הקדושים. הוא אמר שאשים לב לגמישות הנוסחה.

אמרתי לו שלא נסתלק מבירור. אלו הן בעיות חמורות ורציניות, ולכשיבוא השליח נדבר עמו.

בו-בזמן באו אצל פישר בפריס והגישו לו שתי נוסחות - לא זו במקום זו, אלא נוסחה המורכבת משני פרקים - ואמרו: אם אתה מקבל מהממשלה שלך ייפוי כוח לחתום - מייד תהיה הכרה דה-פקטו בישראל. פישר, בטלגרמה אלי, הוסיף שהכרת איטליה תבוא חצי שעה אחר הכרת צרפת. זאת אמר לי גם בטלפון כששוחחתי עמו אמש בעיצומו של ערב, מוסכם מצד איטליה, שהיא מכירה בישראל מייד אחרי צרפת.

בנוסחה שהוגשה לפישר ישנה התחייבות אחת קלה והתחייבות אחת חמורה.

ההתחייבות הקלה היא ביחס למוסדות שאנו מחזיקים בהם עכשיו. היא אומרת:

אל״ף, אנו מתחייבים עקרונית לפנות מייד את המוסדות הללו.

בי״ת, אם נימוקים צבאיים מכריעים להחזיק באיזה מוסד, נמשיך להחזיק בו אולם מתוך הבנה, שמייד עם סילוק הנימוקים, כלומר, עם התפתחות המצב, או בייחוד עם הסכם בינינו לבין הצד שכנגד, כלומר, שביתת נשק, מתחייבים אנו לפנות מייד את המוסדות הללו.

גימ״ל, אנו מתחייבים לשלם פיצויים לממשלת צרפת בעד כל נזק, הרס, קלקול רכוש ואובדן רכוש, שאנשינו גרמו לבניינים אלו.

דל״ת, אם יהיו חילוקי דעות בינינו לבינם לגבי גובה הסכום, יימסר הדבר להכרעת מומחה מוסכם על ידי שני הצדדים. זה המסמך השני.

מה תוכן המסמך הראשון? הוא אומר כך: הממשלה הזמנית של ישראל מתחייבת לשמור על המפעלים הצרפתיים התרבותיים, מפעלי חסד, מנזרים, בתי חולים, מוסדות השכלה ומחקר הקיימים בתחומי מדינת ישראל; לשמור להם כל הקלות של פעולה, כל החסינויות ממסים וממכס שנהנו מהן בימי המשטרים הקודמים. הזכויות והחסינויות שתוכרנה על ידי ממשלת ישראל למפעלים אלו יהיה להן אופי החלטי ותוקפן לא יועמד בשאלה גם כתוצאה מקביעת חוקה למדינת ישראל, וכתוצאה משינויים העלולים להתחולל בחוקה זו בימי קיומה. הממשלה מתחייבת לא לנקוט לעתיד לבוא שום אמצעי שתהא בו הפליה לגבי מוסדות אלו.

אם על ידי משא ומתן מיוחד בין ממשלת ישראל לבין הכס הקדוש, האפיפיור, או בינה לבין מעצמה שלישית, תסכים מדינת ישראל לתת למפעלי הכס הקדוש או למפעלי מדינה שלישית מעמד עדיף מזה הניתן היום, על ידי התחייבות זו, למפעלים הצרפתיים - ממשלת ישראל מתחייבת ליהנות מהמעמד העדיף, אבטומטית, גם את המוסדות הצרפתיים.

כל חילוקי דעות העלולים להתעורר מחמת פירוש או עילום התחייבות זו, שמשא ומתן ישיר בין ממשלת צרפת וממשלת ישראל לא יוכל ליישב אותן - יימסרו לבוררות של בית הדין הבינלאומי בהאג.

דברים אלו קיבלתי אתמול בלילה והתייעצתי בטלפון עם ראש הממשלה, ולגבי שאלת הפיצויים גם עם שר האוצר. דיברתי בטלפון עם פישר, הנמצא בפריס, ואמרתי לו: לדבר השני אנו מסכימים, אולם צריך להיות ברור, שאין הוא חל על נזקים שנגרמו במשך מהלך הקרבות, אלא על אותם הנזקים שנגרמו על ידי אנשינו לאחר שתפסו בניינים אלו, ובזמן החזקתם בהם - כשם שלא יתבעו מהערבים פיצויים על הבניינים שהחריבו פגזים שלהם.

הדבר הראשון אינו בא בחשבון בשום פנים. על כל פנים, לא בא בחשבון שניתן לו סתמית סמכות לחתימה. מוכנים אנו לבירור, אבל רואים אנו מראש קושי שלא נוכל להתגבר עליו. לא נוכל לקלקל יחסינו עם צרפת על בסיס אחר חוץ מבסיס של שוויון גמור. ישנו דבר אחד יוצא מן הכלל בארץ - המקומות הקדושים המחייבים משטר מיוחד. אולם דבר זה אינו חל על מוסדות אחרים. מוכנים אנו למשא ומתן, ומוכנים אנו למלא תביעות צודקות של צרפת, אבל אין אנו מוכנים להתחייב מראש על סטטוס מיוחד וקבוע למוסדות צרפתיים.

שני סעיפים אלו אינם עומדים בהתאמה, אולם סבורני שעכשיו ישלחו איש מיוחד לשם משא ומתן - (השר א. ציזלינג: לאלו מוסדות מכוון מסמך זה?) - לבתי-ספר, שיהיו פטורים ממכס וממסים. זה מסמך מפורט. הוא מנוסח באופן מדויק. הוא כולל גם את המשטר של טורקיה. אף על פי שבהחלטת כ״ט בנובמבר וגם בסטטוס של ירושלים נאמר בפירוש, שכל המדינות צריכות להתחייב לוותר על זכויותיהן. המנדט ביטל אותן. אבל נאמר, שהמנדט ביטל ולכן יש סעיף בהחלטות כ״ט בנובמבר הקובע, שכל המדינות צריכות לוותר על זכויות אלה - (השר י. גרינבוים: הדבר נוגע גם ל״אליאנס״ ולמקווה-ישראל) - עלול הוא לנגוע - (השר י. גרינבוים: נמצאת בידינו רשימת המוסדות הצרפתיים בארץ?) - הקונסול הצרפתי ימציאה לנו. ביקשתי מד״ר עליאש[3] להכין לנו חוות דעת משפטית על עניין זה - (השר י. גרינבוים: בעניין המוגרבים, אי אפשר לחשוב, שריפטריאציה, לפי מובנה, זו ריפטריאציה מבחינת צרפת?) - בשאלתך זו אתה מציע הצעה אחרת משלהם - (השר מ. בנטוב: ביחס לרודוס, אני מודאג קצת מחמת הודעת שר החוץ, שהמשלחת מתכוננת ללכת בקו של הסתגלות לאי-הסכמת המצרים לעזוב רצועת החוף) - כשהציע ריפטין, בשם סיעת מפ״ם, במועצת המדינה, שהתנאי לשלום יהיה סילוק הצבא המצרי, שאלתי אותו איך הוא גורס את המילה ״שלום״. חזרתי ואמרתי: המשא ומתן הוא על שביתת נשק ולא על שלום. הוא ענה לי, שהכוונה היא לשלום, ולא נעשה סילוק המצרים תנאי לגבי שביתת נשק - (השר י. גרינבוים: כדאי להעיר, שקו שביתת הנשק קובע את הקו של השלום. המסקנה היא, שאם הקו של שביתת הנשק צריך להיות מקביל של מעלה 31) - אמרתי דברים ברורים. אנו תובעים יציאת המצרים מרצועת עזה-רפיח, אבל בלית ברירה עמידתנו על תביעה זו עד הסוף תכשיל את המשא ומתן, ואילו אם אפשר לבוא לידי הסכם על ידי הסכמתנו שהכוחות המצריים יישארו ברצועת עזה-רפיח, ונקבע את קו שביתת הנשק לפי הקו הצבאי היום, נהיה מוכנים להסכים - (השר ב. שטרית: דובר באיזו צורה על ממשלת עזה של המופתי? אם המצרים יישארו בעזה, מה כוונתם בעניין? יש לנו קו מסוים לגבי אפשרות זו?) - איני יודע שום דבר בעניין זה. אמרתי כאן מהן האפשרויות שראינו לגבי רצועה זו ואני מוכן לחזור ולמנותן:

מינהל מקומי בפיקוח או״ם;

מינהל ישראלי;

מינהל מצרי;

מינהל משותף; חלוקה –

(השר מ. בנטוב: מה ביחס לירושלים?) - לא דובר כלל על ירושלים. אמרתי שאין אנו מעוניינים לתבוע נסיגתם משם. אם כן, מפקירים אנו את השטח כולו בידי עבדאללה, ואין אנו מעוניינים בזה לעת עתה. על כל פנים, המצרים אינם מהווים שם גורם רציני.

בנוגע לעניין ההסתננות, אני מקבלו לתשומת לבי. אמסור את הדבר למַטֶה. היות ולא ברור אם יהיה הסכם עם המצרים, עלינו להחמיר בהסגר על פלוג׳ה.

רציתי למסור לכם הידיעות האחרונות מאמריקה. דברים אלה עונים במקצת על שאלתו של הרב לוין. אילת מטלגרף:

״קיבלתי אישור שאנגליה עושה עסק גדול לקבל תמיכת ארצות-הברית במדיניות משותפת של אנגליה וארצות-הברית במזרח התיכון, בכלל זה ערובה לגבולות בין ישראל וארצות ערב והכרה דחופה של ישראל על ידי אנגליה אם יוסכם על מדיניות משותפת״.

נראה לו, לפי הידיעות, שתגובת אמריקה להצעה הבריטית היא זהירה והססנית. לוֹוֶט אומנם הכחיש את הידיעות על פנייה בריטית חדשה, אולם ממקורות ידידותיים הדבר מתאשר, והעיתונות דנה בגלוי בתזוזה שחלה בעמדה הבריטית לאחר אנשי המשלחת הבריטית קיבלו תמיכה מסוימת מהעיתונים בעלי ההשפעה באמריקה. הוא סבור שהתגובה החשדנית של ה״סטייט דפרטמנט״ מקורה בשיקולים הללו:

אל״ף, האמריקנים אינם רוצים לתת זירה לבריטים במזרח התיכון. הם חוששים לאבד חופש פעולתם ואינם רוצים לקבל על עצמם את הנטל של שותפות בריטית עם הרפוטציה הרעה של הבריטים במזרח התיכון.

בי״ת, האמריקנים חוששים שהשאיפות של אנגליה וארצות-הברית במזרח התיכון סופן להתנגש, והם זוכרים את הניסיון המר של הליגה הערבית והתחייבויותיהם כלפי איבן סעוד.

גימ״ל, האמריקנים חוששים שההתקשרות שלהם עם הבריטים עלולה להביא לידי חיכוכים מיותרים ולהפסד השפעתם בישראל.

העמדה האמריקנית עדיין לא נקבעה, אבל סבורני שטובתנו מחייבת, שהספקות בין האמריקנים, הנמצאים בשלב של התחלה, יתחזקו. ערובה משותפת תעמיד אותנו במצב קשה כלפי רוסיה. ויש לחשוש, שאף על פי שלכתחילה היא מכוונת לשאלות של גבולות, ייעשה ניסיון להעביר אותה לשטחים אחרים. דבר זה אינו עלול, אלא לעכב ולהחליש פעולותיה של ארצות-הברית לטובת ישראל.

זה הקו, שמציע אילת לפעול בו.

לנו נמסרו ידיעות שחל מפנה בקבינט הבריטי. פירושו של המפנה צריך להיות הכרה בנו, והחלטה לשחרר עולי קפריסין באה כחלק מתוכנית זו. התייחסתי בהסתייגות רבה לידיעות אלה ולעת עתה לא קיבלנו עליהן שום אישור רשמי.

התייחסתי בהסתייגות לידיעות אלו

אל״ף, משום שלא היה ברור לי אם באמת מוכן בווין לכך. סבור הייתי שהוא הקריב את עולי קפריסין, מבחינתו, כדי להשיג עיקרי המדיניות שלו.

בי״ת, תחת לחץ, הנובע בעיקר מחשש קלקול רציני ביחסים עם ארצות-הברית - אפילו הוא מוותר ללחץ זה - ינסה למכור הסתגלותו למדיניות ארצות-הברית במחיר הסתגלות ארצות-הברית למדיניותו שלו. איני יודע היכן יהיה, בסופו של חשבון, שכר והפסד.

ביחס לנחיתה בעקבה הייתה ידיעה בלתי רשמית בעיתונות, שהוקם קשר יבשתי בין כוח זה לבסיס הבריטי בפאיד, באזור התעלה. אם נכון הדבר, פירושו שהבריטים עוברים ושבים דרך השטח שלנו. זאת אומרת שהם פולשים לתחומי מדינת ישראל. נתתי הוראה לנציג הזמני שלנו בלונדון לפנות מייד ל״פוריין אופיס״ ולשאול רשמית ביותר אם אמת הדבר, והודעתי לוושינגטון, שהנציג שלנו יפנה ל״סטייט דפרטמנט״ לברר אם יש אמת בידיעה זו. עדיין לא קיבלתי תשובה מוושינגטון, אולם קיבלתי כמה תשובות מלונדון.

האיש ב״פוריין אופיס״ אמר שלא ידוע לו כלום ויהא לו לברר את הדבר. בפגישה השנייה הוסיף שבירר את הדבר ונודע לו שניתנו הוראות נמרצות מאוד נגד כניסה כזאת, נגד עבירה על הגבול. ואם יש אמת בידיעה שנתקבלה, הדבר עלול היה להיעשות על ידי אנשי המקום על דעת עצמם, ולא על פי פקודה. עדיין הוא מברר ואינו יכול לאשר, שאומנם נעשה דבר כזה. אולם בלונדון אישרו לנו שניתנו הוראות נמרצות לא לעשות דבר כזה. עדיין לא קיבלתי בעניין ידיעה אחרונה - (השר הרב י.מ. לוין: אני מציע לא לנתק את המשא ומתן ברודוס עד לישיבה הבאה של הממשלה) - איני סבור, שיש חשש לניתוק המשא ומתן, אולם צריך שיהיה ברור מהם הדברים שבשום אופן לא נסכים להם.

אל״ף, לא נסכים להתחיל בפינוי פלוג׳ה לפני שביתת נשק ממש.

בי״ת, לא נסכים לזוז משום עמדה שאנו מחזיקים בה - איני מדבר על יישור קו, אבל לא נפנה שום שטח שאנו מחזיקים בו - (השר ב. שיטרית: ביחס לדין וחשבון האחרון מאנגליה: מה תהיה עמדתנו אם יתברר, שאומנם לא ניתנו הוראות והצבא [הבריטי] הנמצא בעקבה פועל על דעת עצמו?) - נראה בזה מעשה תוקפנות.

 

הערות:

[1] מתוך הפרוטוקול, סעיף א׳.

[2] מוריס פישר (1965-1903). מזכיר מדיני של הסוה״י בפריס 1948-1947. עם קום המדינה נציג ראשון של ישראל בצרפת.

[3] מרדכי עליאש. ציר ישראל בלונדון.

 

העתקת קישור