מועצת המדינה הזמנית, ישיבה ל״ז-שחרור מעפילי קפריסין
שם הספר  דבר דבור 1949
שם הפרק  מועצת המדינה הזמנית, ישיבה ל״ז-שחרור מעפילי קפריסין



16. מועצת המדינה הזמנית, ישיבה ל״ז[1]

20.1.1949

שחרור מעפילי קפריסין

 

סעיף ד׳: הודעת שר החוץ

 

שר החוץ מ. שרתוק: רצוני למסור כאן הודעה קצרה. אני עושה זאת לא מהתעוררות עצמית, אלא מתוך הנחה שיש דרישה בקרב חברי המועצה, אולי לא במפורש, לשמוע משהו על התפתחות העניינים בחזית מדיניות החוץ שלנו. אעשה זאת בתכלית הקיצור.

המשא ומתן ברודוס הולך ונמשך. אנו מברכים על המפנה שחל בעמדת ממשלת מצרים, בהסכימה להיכנס לוועידת שביתת הנשק,

ושנית לעשות זאת במשא ומתן ישיר עם משלחת ממשלת ישראל.

אך מוקדם עדיין להינבא על תוצאתה האחרונה של ועידת שביתת הנשק הראשונה במלחמת ישראל וערב. המשא ומתן מתנהל פרק פרק, וההסכמים שהושגו והולכים ומושגים בכל פרק לחוד. אין להם תוקף אלא אם כן יושג הסכם בכל הפרשה כולה. לעת עתה מוסכם בין שני הצדדים, ובאישור המתווך מטעם או״ם, שלא יינתן פרסום להסכמים הארעיים והמותנים האלה.

התחיל משא ומתן בינינו ובין הלבנון, אך עדיין לא הגיע לשלב מסוים ומעשי של דיון בשביתת הנשק.

נמשך והולך המגע בינינו ובין עבר-הירדן. לא חל בו כל ניתוק כפי שנתפרסם בעיתונות, אלא שלא הגיע לשלב של משא ומתן רשמי על שביתת נשק. על כל פנים, אין בפרשת מגע זה שום הצדקה לדרישת ממשלת עבר-הירדן מאת בריטניה, להעלות צבא בחוף עקבה. הודעה שנתפרסמה בעניין דרישה כזאת של ממשלת עבר-הירדן אינה מתאימה לעובדות, כפי שהן ידועות לנו.

אנו רואים בנחיתה זו של צבא בריטי בחוף מפרץ עקבה פעולה המאיימת על הטריטוריה של ישראל. אנו מחינו על כך בפני מועצת הביטחון. אנו עומדים על המשמר ומקיימים בעניין זה מגע אמיץ על ידי משלחתנו שבאומות המאוחדות עם המשלחות העיקריות המהוות את מועצת הביטחון.

שחרור מעפילי קפריסין הביא לנו הקלה עצומה.[2] הוא שם קץ לפרשת הסבל והעינויים של למעלה מרבבת אחינו ואחיותינו עם ילדיהם לדרך הייסורים של ההעפלה העברית לארץ. הוא חיסל את שרירות [לב] הממשלה הבריטית לקפח את זכות היהודים להגיע לארצם.

אם זוהי ראשית מפנה במדיניות הבריטית כלפי מדינת ישראל, או אין זה לעת עתה אלא ויתור הממשלה לאופוזיציה וגם למתנגדים שקמו לה בקרב מפלגתה כדי לבצר את המדיניות הקודמת, ייתכן שהימים הקרובים יוכיחו.

 

המועצה עברה לדיון בפקודת הבחירות לאסיפה המכוננת, ובמהלכה ביקש מ״ש להשלים את הודעתו.

 

שר החוץ מ. שרתוק: אני מבקש את סליחת המועצה, אך עלי להוסיף פסוק אחד לדברי הקודמים ואבקש את העיתונאים להוסיף זאת בסיום דברי בלי כל חציצה. אנו מעריכים מאוד את המילווה החיצוני הראשון שקיבלנו באישורה של ממשלת ארצות-הברית,[3] ואנו רואים בו שיעור ראשון לאותה עזרה בינלאומית שאנו זקוקים לה ורואים את עצמנו רשאים לבקש אותה, כדי לאפשר למדינת ישראל למלא את השליחות הגדולה של קיבוץ גלויות, שהטילה עליה ההיסטוריה היהודית.

 

הערות:

[1] מתוך הפרוטוקול, סעיף ד׳.

[2] מאז אוגוסט 1946 שילחו הבריטים את המעפילים לא״י למחנות הסגר בקפריסין. בסך הכל גורשו לשם כ-52,000 נפש. סמוך להקמת המדינה החלו הבריטים לשחרר קבוצות של מעפילים, אך המשיכו להחזיק כ-10,000 מהם, רובם בגיל הגיוס. אלה שוחררו במהלך ינואר 1949.

[3] ביום זה הודיעה ממשלת ארה״ב רשמית על אישור מילווה לישראל בסך 100 מיליון דולר.

 

העתקת קישור