מועצת המדינה הזמנית, ישיבה ל״ו-סמכות המועצה מול סמכות הממשלה
שם הספר  דבר דבור 1949
שם הפרק  מועצת המדינה הזמנית, ישיבה ל״ו-סמכות המועצה מול סמכות הממשלה



9. מועצת המדינה הזמנית, ישיבה ל״ו[1]

13.1.1949

סמכות המועצה מול סמכות הממשלה

 

 

מסקנות ועדת החוץ

 

שר-החוץ משה שרתוק: לדאבוני הרב בגלל מסיבות משפחתיות בלתי צפויות,[2] נשללה ממני האפשרות להיות נוכח היום בישיבת ועדת החוץ פרט לחלק הראשון של הישיבה, שבו טרם ניגשה הוועדה לדון בהצעות אלה.[3] אילו נכחתי בישיבה הייתי מעיר את אוזנה של הוועדה על סייג אחד שלפי דעתי צריך להיות מוטל על הצעותיה למועצת המדינה. אינני יודע מה הנוהל אצלנו, אך נדמה לי שצריך שיהיו בנוגע לזה עקרונות מסוימים. כוונתי לעניין הזיקה ההדדית בין הממשלה ומועצת המדינה. כשאני רואה את הצעות הרוב, הרי אין מצדי ערעור מאותה בחינה שאני רוצה לעמוד עליה, שהרי כאן הוועדה רושמת לפניה מה שנמסר לה, זאת אומרת, שהיא מחייבת את הדבר. והדבר שהיא מחייבת היא נקודת מוצא למשא ומתן. כשלעצמה אין היא קובעת סייגים החלטיים וסופיים לגבי תוצאות המשא ומתן. אך זה רק בנוגע לסעיף ראשון.

לא כן בסעיף שני שבו היא מחייבת את הממשלה להביא בפניה עניין לפני שהוא יוחלט. איני חולק, חלילה, על סמכות המועצה להטיל סייגים כאלה על הממשלה, אלא שכאן מתעוררת שאלה אם מועצת המדינה יכולה לדון בשאלה זו לפני שתדון בה הממשלה. שאלה זאת - באיזה תנאים אחרונים ייתכן שלום עם עבר-הירדן ובאיזה לא - עדיין לא נדונה בממשלה וסבורני שמן הדין להביא את הדבר קודם לממשלה, לפני שיובא למועצת המדינה, כדי שתהיה חוות דעת של הממשלה בשאלה זו.

הערה שנייה חלה על שתי ההצעות גם יחד, הן של הרוב והן של המיעוט, ביחס לשימוש במילה ״שלום״, למשמעות מדויקת של המילה ״שלום״, או המשא ומתן על שלום.

והעניין הוא זה: מבחינה רשמית, וייתכן שכך יהיה הדבר מבחינה מהותית, המשא ומתן שצריך היה להתחיל היום אחרי הצהרים ברודוס אינו משא ומתן על שלום אלא על שביתת נשק. אם בכלל יש להבחין בין שני דברים אלה, הרי יש כאן הבחנה מסוימת. אינני יודע אם השימוש כאן במילה ״שלום״ הוא שימוש בלתי מדויק והמושג ״שלום״ חל גם על שביתת נשק, או שהוא מושג מדויק וחל רק על אותו שלב שבו ידובר על שלום ולא על השלב של שביתת נשק. הייתי רוצה שבעניין זה תהיה הבחנה כדי שלא תהיינה אחר כך האשמות מיותרות ואי-הבנות לגבי פירוש החלטה שתתקבל, אם תתקבל.

 

בהצבעה על ההצעות קיבלו:

הצעת הרוב 17 קולות.

הצעת המיעוט 4 קולות.

 

הערות:

[1] מתוך הפרוטוקול.

[2] זאב שרתוק, דודו של מ״ש, נפטר ב-12.1.1949. הובא לקבורות למחרתו.

[3] מועצת המדינה נדרשה להצביע על שתי הצעות החלטה בעניין המשא ומתן עם מצרים, שנוסחו בישיבה האחרונה של ועדת החוץ של המועצה. הצעת הרוב קבעה:

מועצת המדינה הזמנית מקבלת לתשומת לבה את הודעת שר החוץ בישיבת המועצה ב-11.1.1949, שאל״ף, נקודת המוצא למו״מ עם מצרים תהיה התביעה להוצאת צבאותיה הפולשים מגבולות א״י, ודורשת מאת הממשלה להביא את תנאיה לשלום עם מצרים לפני המועצה לאישור כשהמו״מ לשלום ייכנס לשלב מעשי. בי״ת, בקשר לאפשרויות של מו״מ על שלום עם יתר ארצות ערב הלוחמות בישראל, מחייבת המועצה את הממשלה להביא לפניה את התנאים אשר ישמשו בסיס למו״מ לכשזה יהיה אקטואלי.

הצעת המיעוט, שהגיש חבר המועצה י. ריפטין, קבעה, שתנאי לשלום עם עבה״י הוא ששום חלק של א״י המערבית לא יסופח לעבה״י ותנאי לשלום עם מצרים, ששום חלק של א״י לא יסופח אליה. כמו כן ״מועצת המדינה רואה בהסרת המצור על רפיח משגה צבאי ומדיני חמור ומביעה צערה על שהנסיגה מגבול מצרים היא פרי התערבות אנגלו-אמריקנית ונושאת בחובה סכנה לעמדותינו הביטחוניות והמדיניות בנגב. הסרת המצור בוצעה אפילו ללא דיון מוקדם במועצה״.

 
העתקת קישור