3. הממשלה הזמנית, ישיבה ל״ב[1]

5.1.1949

נוכח חדירת צה״ל לסיני

 

 

סעיף ב׳: החלטת מועצת הביטחון

 

השר מ. שרתוק: אני מציע שעד שניגש לדון על החלטת מועצת הביטחון[2] ותגובתנו עליה, תשמע הממשלה ממני סקירה על התפתחות העניינים בימים האחרונים.

שלושת-ארבעת הימים האחרונים היו ימים של פעילות דיפלומטית רבה. פנה אלינו נציג ארצות-הברית כאן,[3] מטעם ממשלתו, בשאלה אם נכון שצבאותנו עברו את גבול מצרים וחדרו לתוך טריטוריה מצרית, ואם נכון שאין זה תמרון מקרי אלא מבצע מתוכנן ובמתכוון.[4] הממשלה הבריטית פנתה לממשלת ארצות-הברית והביעה דאגתה, שעברנו את הגבול המצרי על מנת לכבוש שטח מצרי. היא הודיעה לממשלת ארצות-הברית, שאם צבאותינו לא יצאו מתחום מצרים - תהיה אנוסה לפעול לפי החוזה משנה 1936 שיש לה עם מצרים. נציג ארצות-הברית אמר לנו, שהממשלה הבריטית הודיעה שאין לה, חלילה, שום רצון להיכנס בסכסוך כלשהו עם ישראל, ואם ישראל תקיים את הוראות מועצת הביטחון - לא תיכנס בסכסוך. עד כאן הדברים שמסר לנו הנציג מטעם ממשלת ארצות-הברית בשם הממשלה הבריטית. להלן מה שהודיע בשם ממשלתו: ממשלתו, כידוע, מודיעה ידידות נאמנה לממשלת ישראל והיא הייתה הראשונה שהכירה בממשלת ישראל ותמכה במועמדות ישראל לחברות באו״ם. יהיה דבר חמור מאוד אם על ידי פעולה בלתי מחושבת נגרום סיבוך חדש במזרח התיכון, והדבר עלול להביא לידי עיון מחדש בכל פרשת היחסים עמנו. המעט שעלינו לעשות מייד - להוציא כוחותינו מתחום מצרים.

על כך ענינו, נכון, צבאותינו עברו את הגבול, אבל שקר הדבר שעשו כן מתוך ביצוע תוכנית מחושבת מראש. מדינת ישראל מעולם לא הייתה לה ואין לה כל כוונה לכבוש חלק של טריטוריה מצרית כמו שאין לה שאיפות תוקפניות לגבי שטח אחר של מדינה שכנה. פעולה זו נעשתה מתוך הגנה על הטריטוריה שלנו ואגב רדיפה אחרי כוחות האויב הנסים. מתוך נימוקים אלה חדרו כוחותינו לתחום מצרים ולא על מנת להישאר שם, וכוחות אלו יוחזרו לצד זה של גבול ארץ-ישראל-מצרים.

אין אנו תמהים, שהממשלה הבריטית באה לפני ממשלת ארצות-הברית בהאשמות בלתי מבוססות כלפי ישראל. היא שסייעה ועודדה את הפלישה של ארצות ערב לישראל ולא החמיצה שום הזדמנות לגלות ברבים איבתה למדינת ישראל, אבל אנו מצטערים צער רב, שממשלת ארצות-הברית הוסתה לבוא ולרמוז, שכאילו יש להאשים אותנו בגרימת סיבוכים במזרח התיכון. הנחה זו כולה מסלפת את המציאות ואנו מניחים, שממשלת ארצות-הברית, שמסרה את עמדת אנגליה בלי כל הערות מצדה, אינה מזדהה עם עמדה זו. חשוב לנו מאוד לשמור על יחסים תקינים עם ארצות-הברית ואנו מקווים שלא נעמוד בסתירה בין האינטרס שיש לנו לשמור על היחסים עם ממשלת ארצות-הברית לבין אינטרס ההגנה על עצמנו. והרי על אנגליה הוטל להקים את השלום ואת היציבות בארץ ובמזרח התיכון.

אתמול בא לביתי [ג׳יימס מקדונלד] נציג ארצות-הברית. זה היה מאוחר בערב, הוא אמר שנצטווה לחזור ולפנות אלינו. ממשלתו מתפלאה על חריפות תגובתנו לפנייתה הראשונה. לא היו לפניה אלא שתי מטרות:

אל״ף, למנוע הצעד שהיה מנוי וגמור עם הממשלה הבריטית;

בי״ת, למנוע חידוש הזיון של ארצות ערב.

בהודעה הראשונה לא נאמר שהאנגלים אמרו, שאם לא נחזיר צבאותינו - ייכנסו במלחמה עמנו. נאמר שיפעלו לפי החוזה שלהם עם מצרים משנת 1936, אלא אנו פירשנו את הדברים ככוונה למלחמה. מתברר שהדין היה עמנו בהנחתנו. לפי ידיעות מוסמכות שבידי ממשלת ארצות-הברית - הייתה זו החלטה מנויה וגמורה לעשות שני מעשים אלו.

הממשלה הבריטית יש לה אינטרסים אסטרטגיים ואחרים במזרח התיכון. מתוך אינטרסים אלו סבורה ממשלת ארצות-הברית, שלא היה יסוד להתרגזות מצד ממשלת ישראל על הפעולה שעשתה נוכח המשבר שאיים. גם פנתה פנייה דחופה ונמרצת למצרים ותבעה

ראשית, להפסיק אותן התקפות שנעשו על ידי הצי [המצרי] על תל-אביב;

בי״ת, לגשת לפעולה מהירה להגשמת החלטת מועצת הביטחון מיום 16 בנובמבר;[5]

גימ״ל, להכיר שהגיע הזמן להביא את השלום בארץ-ישראל.

גם פנתה לממשלה הבריטית בתביעה שתפנה [שתיים שלוש מילים חסרות בפרוטוקול]. היא מקווה, שהסקנו את המסקנה הנכונה והיחידה, שכוונתה לא הייתה אלא להרגעת המצב.

אתמול בערב הוצאה בפעם הראשונה הודעה רשמית על כך וההודעה הגיעה היום. בהודעה הראשונה אמר לנו נציג ארצות-הברית, שבלי הסכמתנו לא יפרסם רשמית דבר, וסבורים היינו שזה מחייב שלא לפרסם. אתמול בערב, כשאמרתי לו שיש לחץ גדול מצד העיתונות והציבוריות לדעת את המצב, אמר לי ששלח את ההודעה [לממשלתו] והיא נתפרסמה אתמול בוושינגטון.[6] ביקר את המזכיר בפועל [של השגרירות הבריטית] ואמר לו, שאם כוחות ישראל לא יסתלקו מהטריטוריה של מצרים, יהא לה לממשלה הבריטית לעיין במעמדה לאור החוזה משנת 1936 שבינה לבין מצרים. הואיל והגיעו ידיעות לממשלה זו, שאגב המבצעים הצבאיים חצו כוחות ישראל את גבול מצרים, והואיל וממשלת ארצות-הברית חששה למסקנות חמורות - נצטווה נציג ארצות-הברית בתל-אביב להסב תשומת לב ממשלת ישראל לעניין זה. פנייה זו נעשתה ברוח הידידותית ביותר והביאה לידי הודעה מצד ממשלת ישראל הזמנית, שכוחות ישראל נכנסו לתחום מצרים אגב מהלך המבצעים הצבאיים ולא מתוך כוונה לכבוש טריטוריה מצרית. גם הודיעה הממשלה הזמנית שכל הכוחות הללו יוחזרו מגבולות מצרים. השגרירות [האמריקנית] במצרים נצטוותה להודיע, שההתקפות עשויות להביא להרחבה נוספת של פעולות האיבה. ממשלת ארצות-הברית מעוררת דבר זה נוכח העניין שיש לה בשלומו ובביטחונו של המזרח התיכון ונוכח דאגתה, שפעולה מסוימת על ידי ישראל או על ידי הערבים, תביא לידי הרחבה נוספת של הסכסוך. מחלקת המדינה רואה צורך בהתחייבותן של המדינות המעורבות בסכסוך הארצישראלי לקיים

החלטת מועצת הביטחון המחייבת הפסקת אש,

הפסקת פעולות האיבה

ומשא ומתן דחוף לשביתת נשק של קבע.

על הרקע של העניינים שלנו בוושינגטון שופך קצת אור מכתב שקיבלנו מאחד מאנשינו בוושינגטון.[7] הוא כותב, שהמקורות השונים מאשרים כאן שהשגריר פראנקס[8] העמיד את לוֹוֶט[9] על התחייבות אנגליה כלפי מצרים לפי החוזה שביניהן משנת 1936. אנו סבורים, נאמר במכתב, שלא מן התבונה לא להתחשב באיומים אלו. כמעט ברור, שכל הפעולות הללו מהוות חלק מהתוכנית הבריטית להביא לידי הטלת עונשין על ישראל בישיבת 7 בינואר [של מועבי״ט]. אנו מבינים שהבית הלבן נבוך מאוד לגבי גילוי פנים[10] בהתקפה הישראלית, והערותיו של קינאן[11] ביציאתו מהבית הלבן בדבר גורלו ההיסטורי של העניין - מאשרות את החשש.[12] מרירות זו אינה מומתקת על ידי מחלקת המדינה. פשטה כאן שמועה, שממשלת ארצות-הברית שוקלת בדעתה אם לא לחזור מהכרתה בישראל, אבל המקורות של מחלקת המדינה מסרבים לאשר או להכחיש שמועות אלו.

פרשני רדיו ועיתונות מקישים פעולת ישראל לפעולת הולנד כלפי אינדונזיה, והתגובה הציבורית נוטה לשלול את שתי הפעולות ולראותן שלא כדין.[13]

המאמצים למשא ומתן אינם מצליחים אלא במקצת, בעיקר מחמת האיפול הגמור על ידיעות, שהוטל מצד ממשלת ישראל. סבורים שההתקפה הבריטית מביאה לידי

תוצאות שליליות רציניות לגבי יחסי ישראל וארצות-הברית,

פוגעת קשה בסיכויי המילווה והכרת דה-יורה[14]

ובסיכויי עזרת אמריקה בכלל.

מציעים ליתן את הדעת ברצינות על כל הצעדים האפשריים, שיבהירו למחלקת המדינה את המצב לאמיתו. אם לא פלשנו למצרים - יש לומר את הדברים במפורש - בזמנו לא ידעו בדיוק על הנעשה כאן. ברור, שנוכח כל זה, הצהרת הפתיחה של נציג ישראל ב-7 בינואר היא בעלת חשיבות ממדרגת ראשונה. סילחו על גילוי הלב, אבל אני מרגיש שהמצב קריטי.

עד כאן תוכן המכתב. הוא הגיע לכאן עד שלא הגיעה לשם התשובה שלנו.

אני רוצה להוסיף משהו לגבי העובדות. כפי שאני מבין, מלכתחילה לא הייתה הכוונה, שכוחות אלו [שלנו] יישארו במצרים. מלכתחילה ניתנה פקודה שלא לכבוש את אל-עריש, וזה נעשה מתוך ראייה נכונה של אפשרות סיבוכים. החדירה הייתה מכוונת לפעולות מרוכזות בגזרת עזה-רפיח. אף עכשיו הכוחות שלנו הפועלים בטריטוריה המצרית נמצאים במרחק לא גדול מן הגבול, בסביבות רפיח - הנקודה רפיח היא בגבול ארץ-ישראל.

חלק זה של הדין וחשבון אני רוצה לסיים במסירת תוכן מכתבו של טרומן לד״ר וייצמן, שנתקבל היום. לאחר שנבחר טרומן, כתב לו ד״ר וייצמן ובירך אותו לבחירתו, ואגב כך מסר לו דברי הסברה על המצב כאן. המכתב נתקבל היום אף על פי שנכתב ב-25 בנובמבר [1948]. הסיבה לכך היא, שבבית הלבן הניחו בול של חמישה סנטים על המכתב ולא שלחו אותו אפילו דרך האוויר, והוא שהה בדרך חמישה שבועות. וזו לשון המכתב לחיים וייצמן:

״אדוני, הנשיא היקר! היום, יום השנה הראשון להחלטה על הקמת מדינת ישראל, הוא הזמן המתאים ביותר שבו אני יכול לענות לך על מכתבך האחרון מחמישה בנובמבר. כשקראתי מכתבך, נתרשמתי מהגורל המשותף לשנינו כאחד. שנינו נעזבנו לנפשנו, הופקרנו על ידי הקרויים מומחים ריאליסטיים, והעניין שלנו נראה עניין אבוד, אבל שנינו לחצנו ועמדנו על הדבר שנראה לנו בדין ונתברר שהדין היה עם שנינו.[15]

התרוממות הרוח שהייתה לי בבוקרו של שלושה בנובמבר, ודאי הייתה דומה להרגשתך שלך ביום זה לפני שנה וב-14 במאי ובכמה הזדמנויות מאז ועד היום. אולם המתנגדים והתחבלנים אינם צריכים זמן רב כדי לחזור ולערוך כוחותיהם ולהתאושש אחרי מפלתם, ובימים אלו כבר עמדת במצב כזה ומובטחני שבקרוב גם עלי תעבור הכוס, ואני מבין היטב דאגתך למנוע ערעור הניצחונות שבדין זכיתם להם.

אני זוכר היטב שיחתנו בדבר הנגב ואני מסכים בהחלט להערכתך לגבי חשיבות שטח זה לישראל ומבכה כל ניסיון לגזול אותו מישראל. סבור הייתי שעמדתי בעניין ברורה לעולם כולו, בייחוד לאור הנוסח המפורש של מצע המפלגה הדמוקרטית, אבל היו שלא קיבלו את הדבר ברצינות וראו אותו כאחת מההבטחות הניתנות בזמן מערכת הבחירות על מנת להישכח לאחר הבחירות. סבורני, שבזמן האחרון עמדו הללו על טעותם.

אני פירשתי בחירתי החוזרת כמנדט - באמריקה פירוש הדבר הוראה - מהממשלה האמריקנית להגשים מצע המפלגה הדמוקרטית, כמובן, הסעיף על ישראל בכלל. כוונתי לעשות כן.

מיום כתיבת מכתבך הכרזנו בעצרת על כוונתנו האיתנה להתנגד לכל שינויים טריטוריאליים בהחלטת כ״ט בנובמבר, שאינם מתקבלים על דעת מדינת ישראל, ומובטחני שהעצרת תתמוך בנו בעמדה יסודית זו.

כבר הבענו נכונותנו לעזור למדינה החדשה על ידי אמצעים כספיים וכלכליים. כידוע לך, ודאי, מעיין הבנק ליבוא וליצוא פעילית [באופן פעיל] במילווה מסוים לישראל. אני מבין שממשלתכם עומדת עכשיו בהכנת פרטי התוכניות לבנק. כשאני לעצמי, הייתי רוצה להרחיק לכת ולהרחיב את העזרה הכספית והכלכלית בקנה מידה גדול למזרח התיכון כולו בתנאי של שיתוף פעולה הדדי יעיל.

אני רוצה להודות לך מקרב לב על איחוליך לבחירתי החוזרת.

שמחתי לשמוע שהבחירות בישראל נקבעו ל-25 בינואר [1949]. זה מאפשר לנו לקבוע תאריך מדויק להכרה דה-יורה.

בסיום מכתבי רצוני לומר לך כמה מאושר אני ועד כמה נתרשמתי מההתקדמות המצוינת של מדינת ישראל. מה שקיבלתם מידי העולם זה הרבה פחות ממה שהגיע לכם, אבל אתם עשיתם את המקסימום ממה שקיבלתם, ואני מעריץ אתכם על כך. מובטחני שמצב חוסר הבהירות עם כל תוצאותיו המכבידות לאין שיעור יחלוף במהרה, אנו נעשה כל מה שנוכל על ידי סיוע למשא ומתן ישיר בין הצדדים הנוגעים בדבר כדי להביא את הדברים לפתרון מהיר של שלום״.

 

כפי שאתם זוכרים, נתבענו בהחלטה של מועצת הביטחון לעשות שלושה דברים:

אל״ף, להכריז מייד על הפסקת אש;

בי״ת, לקיים החלטת מועצת הביטחון מ-4 בנובמבר;[16]

גימ״ל, לאפשר חופש פעולה לנציגי או״ם, למשקיפי או״ם.

להלן נאמר בהחלטה שוועדת השבעה [של מועבי״ט] צריכה להתכנס ב-7 בינואר ולברר אה העובדות ולבדוק באיזו מידה קיימו שני הצדדים אחרי החלטות 4 ו-16 בנובמבר. לפי הידיעות בעיתונות נדחתה הישיבה משבעה לתשעה בנובמבר מחמת איחור שחל בהפלגת אונייה מסוימת.[17] אני רוצה לחוות דעתי בעניין ולהציע הצעות.

איני סבור שאין לנו ברירה אלא להיענות לצו הפסקת אש, אבל לקראת כינוס ישיבה זו כמדומני שאנו צריכים להופיע במצב של הפסקת האש.

אם למערכה כולה השגנו יותר משחלמנו להשיג, אם לכל מבצע ומבצע השגנו פחות ממה ששמנו לנו למטרה. השגנו הכרעות חשובות מאוד.

גירשנו את האויב מהחלק הארצישראלי וחלק מהכביש למצרים - עד הגבול - כולו בידינו. זה מאפשר לנו שליטה רחבה על שטח גדול במזרח ומערב. זה משפר את הסיכויים שלנו לגבי אילת.

גם היכינו מכות קשות את הצבא שבגזרת עזה-רפיח והחטיבה של פלוג׳ה, אבל עד היום לא הצלחנו להביא את כוחות פלוג׳ה לידי כניעה ולא הצלחנו להביא לידי הכרעה לטובתנו בגזרה של עזה-רפיח. כנראה, זוהי משימה כבדה ועלולה היא להימשך זמן רב. היא צריכה ריכוז כוחות גדולים ועלולה לגרום אבידות, ובסופו של דבר ההכרעה אינה ברורה.

זה המצב. אם אין כוונתנו לחדש את הקרבות, הרי מרידה במועצת הביטחון מובילה לסיבוכים גדולים ואנו מתירים את הרצועה. שכחתי לספר לכם שתגובתנו לדברי הבריטים, שאם נקיים את ההוראות לא ייכנסו בסכסוך עמנו, הייתה שאין הם רשאים לשים עצמם שופטים ופוסקי הלכה לגבי ציות להחלטות מועצת הביטחון. דבר זה הוא בינינו לבין מועצת הביטחון בלבד. גם אמרנו שהם מסתבכים בסתירה כשהם מסתמכים על החוזה עם מצרים כדי להצדיק הטלת סנקציות עלינו. אבל אנו יודעים שאיום זה עומד כל הזמן בתוקפו ואם נמרוד במועצת הביטחון, תחדש אנגליה משלוח הנשק לארצות הערביות.

יש לנו ידיעות, שיחידה בריטית נמצאת בדרך לעקבה. יש ידיעות על כוחות בריטיים בעזה ויש ידיעות על ריכוז כוח בריטי מסוים במַפְרַק, במזרח עבר-הירדן. סכסוך גלוי בינינו לבין מועצת הביטחון עלול להוציא איומים אלו מן הכוח אל הפועל. סכסוך גלוי עם מועצת הביטחון לא יקבל תמיכה רבה בתוך מועצת הביטחון, ואף תמיכה סובייטית תהיה מצומצמת מאוד, מפני שלא פעם נתברר לנו, שהסובייטים אינם מוכנים להרחיק לכת בכיוון זה, כשהדברים אמורים בעבירה על לאו מפורש של מועצת הביטחון בעניינים אלמנטריים כגון הפסקת אש. ברוב המקרים הם הצביעו בעד ההוראות להפסקת האש. במקרה זה נמנעו.

כשהחזרנו תשובתנו הראשונה להחלטת 4 בנובמבר, שעוררה ויכוח בממשלה, בא אצלי סובולב, הנציג הסובייטי במזכירות או״ם, מלא התפעלות ואמר:

״זוהי תשובה מצוינת ונכונה - התשובה היחידה והנכונה שיכולתם להחזיר״.

[יאקוב] מאליק אמר לי: ״זוהי עמדה מבוססת מאוד״.

סבורני, שעלינו להיענות להוראה בעניין הפסקת האש.

בעניין 4 בנובמבר לא הייתי מציע שום שינוי בעמדתנו הקודמת. בעצם, לפי נוסח התשובה שלנו, קיבלנו ההוראה למשא ומתן על שביתת נשק, אלא שהתנינו שחרור המצרים מפלוג׳ה במשא ומתן. איני מציע שום סטייה מאותה תשובה. חלק מהחלטת 4 בנובמבר קיימנו מזמן עם הנסיגה של שני קילומטר בנגב. את באר שבע אין אנו מפנים. את המצרים בפלוג׳ה אין אנו משחררים כל זמן שאין משא ומתן על שביתת נשק. איננו גורסים שחרור המצרים מפלוג׳ה תנאי קודם לו משא ומתן על שלום. אם המצרים יהיו מוכנים למשא ומתן על שביתת נשק - עכשיו הודיעו על נכונות כזו - נהיה מוכנים להתחיל במשא ומתן על שחרור לשיעורים של פלוג׳ה. הנציג שלנו במועצת הביטחון יהא לו להסביר מהות המבצעים האחרונים בנגב והוא יסבירם לא כמצטדק וכמתגונן, אלא כמתקיף את מצרים ואת אנגליה. הוא יאמר שמישהו, כנראה, עודד את מצרים לחזור בה מנכונותה להיכנס למשא ומתן ושוב עשתה צעד נמהר שיתנקם בה. לנו לא הייתה ברירה. עכשיו, מתוך כבוד למועצה ומתוך רצון לתמוך במוסד זה, הפסקנו את האש אולם אנו רוצים שיהיה ברור, שאם לא תהיה שביתת נשק, שוב ייווצר מצב ללא נשוא בשבילנו. מבחינה פורמלית צריכה המועצה למצוא אותנו במצב של הפסקת אש.

 

להלן התנהל דיון בהשתתפות מספר שרים ובראשם ראש הממשלה ב״ג.

מחליטים ברוב (נגד שני קולות) לדחות הצעת תיקון, שלא להפסיק האש לפני המושב הקרוב של מועצת הביטחון.

מחליטים ב-1:7 (שניים נמנעים - מר ציזלינג ומר בנטוב) לאשר הצעת שר החוץ, הרצופה בזה.

 

להלן נוסח הצעת שר החוץ:

א. לגבי התביעה הראשונה להפסקת האש - להיענות. פירושו של דבר, שעם כינוס ועדת השבעה לברר את המצב על מנת למסור דין וחשבון למועצת הביטחון, יהיה ידוע שכבר הפסקנו את האש בהנחה שגם הצד שכנגד הפסיק.

ב. לגבי התביעה השנייה - לקיים החלטת מועצת הביטחון מיום 4 בנובמבר לפי הוראות המתווך מתאריך מסוים - הרי עמדתנו ידועה ואין הוא [שר החוץ] מציע לשנותה. פירושו של דבר סירוב לפנות את באר שבע ונכונות להיכנס למשא ומתן על שחרור לשיעורים של החטיבה הנצורה בפלוג׳ה אם בעת ובעונה אחת יהיה משא ומתן על שביתת נשק לפי החלטת 16 בנובמבר.

ג. לתביעה שלישית - הקלות מלאות לחופש פעולתם של משקיפי או״ם - אין בפיו [של שר החוץ] הצעה מסוימת לעת עתה, ויהיה צורך לנקוט עמדה לפי התפתחות העניינים.

 

סעיף ג׳: סדר היום

 

השר א. קפלן: לסדר היום יש שאלה הקשורה במועצת המדינה שתתכנס מחר - שינוי קטן בחוק הבחירות.

השר מ. שרתוק: בחזירתי לארץ מצאתי את החוק ערוך, ויש בו פסקה האומרת, שפקיד ממשלתי הכלול ברשימת מועמדים צריך להפסיק פעולתו בתקופה שבין פרסום רשימת המועמדים עד הבחירות, ואחר כך, אם ייבחר, אינו יכול להיות פקיד ונבחר כאחד. איני חולק על עיקרון זה, אלא על פירוש המושג ״פקיד״ לגבי צירים ונציגים מדיניים.

הרי דוגמה: נניח, שהפרלמנט יש לו עוד שלוש שנים לקיומו, ושר החוץ, או ראש הממשלה, נתן עיניו במישהו לשליחות מדינית. נניח, שהשליחות היא לשנה או לחצי שנה, והשליח הוא אחד מחברי הפרלמנט. מציעים לחבר זה לצאת בשליחות, והוא יאמר שפירוש ההצעה, שיתפטר מהפרלמנט ואחר כך, כשישוב משליחותו, לא יוכל לחזור לעבודתו. פירושו של דבר, שבמינויים לנציגות לא נוכל להזדקק לעסקנים.

ישנה אפשרות שנבנה סגל - פרסונל, קאדר - של נציגים קבועים וכולי. אולם אנו רואים מה המצב במדינות אחרות, ואצלנו ודאי יהיה כך בשנים הראשונות ולא נוכל להימנע מלהזדקק לסוג מסוים של עסקנים, שימלאו שליחויות אלו.

אני מציע להוציא אנשים אלה מן הכלל. פורמלית אני מציע לכתוב בסעיף זה תיקון, שצירי המדינה בחוץ לארץ ונציגים מדיניים - לא בכל מקום יש לנו ציר - אינם כלולים במושג ״פקיד״ לגבי סעיף זה שבחוקת הבחירות. היות והעניין דחוף - הרשימות עומדות להתפרסם - מציע אני להחליט עכשיו בעניין.

 

לאחר דיון נוסף:

 

השר מ. שרתוק: אני רוצה להעיר למר גרינבוים,[18] שההבחנה שהוא מבקש להבחין בין ציר הממלא תפקיד בקביעות לבין נציג שיוצא לשליחות לתקופה מסוימת, למעשה אינה ברורה כל כך. יש טשטוש התחומים. נניח שאני פונה לאדם ואומר לו: ״תקבל עליך תפקיד של ציר בלונדון״. הוא אומר שלשנה מסכים הוא לצאת, אבל לא יותר. באותה שנה הוא ציר ואחר כך הוא חוזר לארץ. אני שואל: מה דינו? נציג נשלח גם לתקופה מסוימת - שנה או חצי שנה - והוא נציג ולא ציר. אם כן, מה דינו?

 

הוחלט ברוב קולות ש״ציר״ אינו ״פקיד״, וכי ״פקיד״ יכול להיות מועמד.

 

הערות: