202. ישיבת הנהלת הסוכנות, לונדון - פגישה במשרד המושבות - 28.12.1942
שם הספר  מאבק מדיני ב'
שם הפרק  202. ישיבת הנהלת הסוכנות, לונדון - פגישה במשרד המושבות - 28.12.1942
כותרת משנה  אנגלית, סודי, מסע לאמריקה, תעבורה

202

ישיבת הנהלת הסוכנות, לונדון[1]

28.12.1942

(אנגלית)

פגישה במשרד המושבות

סודי

מסע לאמריקה

 

מר שרתוק: קיבלתי מברק [מח״ו] בו אני מתבקש לבוא לאמריקה. הסטייט דפרטמנט הסדירה לי זכות קדימה לטיסה. גם מנחום גולדמן קיבלתי מברק באותו עניין. מר לוריא דיווח לי, כי המשא ומתן עם אמריקן ג׳ואיש קומיטי הסתיים ללא תוצאות. גם מר לוריא שאל אם אבוא לארצות הברית והוסיף כי [שגריר בריה״מ] ליטווינוב אמר לו, כי השלטונות הרוסים השיבו בסירוב לבקשת אשרות יציאה ל-3,000. זאת הפעם הראשונה שהרוסים השיבו במישרין. הברקתי לבן-גוריון על מסעי המוצע.

 

תעבורה[2]

 

פרופ, ניימיר: מר גלדווין ג׳ב[3] הציע כי ניפגש עם לורד סלבורן[4] בנושא זה.

 

מר שרתוק: אני סבור שעלינו להמתין עד לאחר שיחתי עם לורד גלנקונר. אם פגישה זו לא תתקיים בימים הקרובים נוכל להחליט שנית בעניין הפגישה עם סלבורן. יש להצטער על שמר לינטון לא נכח בפגישה במשרד המושבות. בנוסף לסר וויליאם בטרשיל נכחו גם מר בויד[5] ומר קלרק.[6] ד"ר ברודצקי דיבר ראשון והתייחס לפגישה עם מר אידן. אחר כך דיברתי אני והעליתי את הנושא הראשון שעל סדר היום - יציאת יהודים מאירופה הנאצית. תחילה דיברתי על האיסור להנפקת סרטיפיקטים לפליטים המגיעים לאיסטנבול, איסור המרחיק לכת יותר מ״הספר הלבן״. הוקעתי החלטה זו בתוקף רב. אנשי משרד המושבות לא הגיבו על דברי כלל. אחר כך דיברתי על האיסור לנפק סרטיפיקטים ליהודים בשטחים הכבושים בידי האויב בשל נימוקים ביטחוניים. הדגשתי כי בשלוש השנים האחרונות לא אירע דבר שהיה בו כדי להצדיק איסור זה. אחר כך עמדתי על המחסור בכוח אדם בארץ-ישראל. דברַי בכל הנושאים הללו נרשמו. אחר כך העליתי את נושא בולגריה וביקשתי כי הסרטיפיקטים לא יוגבלו לארץ זו בלבד, אלא יהיו זמינים גם לארצות בלקניות אחרות. ביקשתי, כי במקרה שלא נצליח לחלץ 4,000 ילדים מבולגריה, ייעשה בסרטיפיקטים שימוש במקומות אחרים.

הנושא הבא היה הילדים בצרפת שבשלטון וישי. ביקשתי כי הממשלה תתערב אצל ממשלת שווייץ כדי שזו תפנה אל לַוואל[7] על מנת שתאפשר לילדים אלה לצאת. אנשי משרד המושבות הביעו דעתם כי עלינו לדון בנושא זה עם משרד החוץ. העליתי גם את תוכנית החילופין, והתשובה הייתה כי עניין ״רשימות איסטנבול״[8] יטופל על ידי קולונל קול.[9]

אחר כך העליתי את נושא רוסיה. תיארתי את מצב הפליטים היהודים הפולנים ברוסיה והסברתי כי מבחינה משפטית רוסיה היא האחראית, אבל מבחינה מינהלית המחדל של הפולנים. מדיניות ההשמדה של היטלר עושה את הצלת היהודים הפולנים הנמצאים ברוסיה לחשובה ביותר. אנשי משרד המושבות אמרו כי הרוסים השיבו להם בסירוב. מר בויד אמר שהובהר לרוסים כי מדובר בפליטים יהודים פולנים, אבל הרוסים השיבו בשלילה ונימקו זאת בחיוניותם של אנשים אלה למאמץ המלחמה הרוסי. אנשי משרד המושבות הביעו דעתם כי עלינו לדון בנושא זה עם משרד החוץ.

אני עומד להיפגש גם עם סר ארצ׳יבלד קלרק-קר.[10] אשתדל להיפגש עם סר יוּ נצ׳בוּל יוּגוּסן.[11] הצעתי לאנשי משרד המושבות לנקוב במספר האנשים שהם נכונים להכניס [מרוסיה] לארץ-ישראל ואז הסוכנות היהודית תכין רשימה של שמות, שאותם תוכל השגרירות הבריטית לקבל מן הפולנים בקוויבישב, מבלי לומר כמובן, מה מקורה.

הנושא הבא שהעליתי היה מאוריציוס. דיברתי בתוקף על פרשה זו. אמרתי שהאנשים שם מתנוונים כי מעשה עוול נעשה להם וכי אנו מבקשים שהמעוות יתוקן. ביחס לאנשים אלה אירע דבר שלא אירע מעולם בארץ-ישראל. תגובת היישוב לגירושם הייתה עזה אף יותר מן התגובה על ״הספר הלבן״, והרגשות סביב פרשה זו עדיין סוערים. המדיניות שמכוחה גורשו אנשים אלה שונתה בינתיים. אלמלא נמצאה באותם ימים אונייה זמינה לגירוש, הם היו משתחררים ממעצר בארץ-ישראל כשם ששוחררו אנשי ״דריין״. לורד לויד [אז שר המושבות] אמר לוייצמן, כי הממשלה סבורה שמספר אוניות ועליהן פליטים יהודים מארצות הכיבוש נמצאות בדרכן לארץ-ישראל וכי היטלר אפשר את הדבר כדי להקשות על יחסי הממשלה עם הערבים. סברה זו נמצאה חסרת שחר. אין ספק כי לורד לויד הוטעה. אוניית הפליטים הבאה שהגיעה הייתה ״דריין״ בנובמבר [1940], והבאה אחריה הייתה במארס [1941]. החלטת הממשלה לשחרר את אנשי ״דריין״ התקבלה בהערכה עמוקה, אבל אנו מבקשים שהממשלה תמשיך ותסיים את הדרוש. פרק כאוב זה לא יחוסל עד אשר יוחזרו פליטי מאוריציוס לארץ-ישראל. אפשר להניח, כי יהיו קשיים בהשגת אוניות להסעת הפליטים האלה. סר וויליאם בטרשיל העיר, כי ודאי יהיה קושי רב בהבאת אנשים אלה חזרה לארץ-ישראל ואני עניתי כי המצב יהיה שונה אם ייאמר שהפליטים רשאים לחזור, אלא שעליהם להמתין לאמצעי תעבורה. מר קלרק ישב צפוד מאוד במהלך הדיון בפליטי מאוריציוס, אך הכרת פניהם של סר וויליאם ומר בויד ענתה בהם כי התרשמו מדברי. כ-900 מאנשי מאוריציוס הם בגיל 18-50. לבסוף ביקשתי שתוענק לי זכות קדימה לטיסתי חזרה, ונתבקשתי להגיש זאת בכתב. סר וויליאם שאל בשלב זה אם יש לי עוד נושא לדיון ועניתי בחיוב, אלא שהייתי רוצה לשוחח עליו עם סר ג׳ורג׳ גייטר.[12] הנושא הוא היחסים בין ממשלת ארץ-ישראל והסוכנות היהודית בתחום מאמץ המלחמה. נקבעה לי פגישה עם סר ג׳ורג׳ ביום רביעי הבא אחר הצהריים. עוד ציינתי, כי מר קייסי בשיחתו ברדיו לא הזכיר את ארץ-ישראל. מחיתי על כך בשם הערבים כבשם היהודים. לצ׳כים [שאותם הזכיר קייסי בשיחתו] יש אלפיים חיילים במזרח התיכון ואילו לנו יש כ-27,000. אנשי משרד המושבות נראו נבוכים למשמע דברי אלה.

לבסוף סיפרתי על שיחתי עם מר קייסי על הקצאת אונייה לילדים היהודים בטהרן ואנשי משרד המושבות אמרו, שהם ישתדלו לעשות משהו גם בעניין זה - (פרופ' ניימיר: אני נפגש עם סר ג׳ורג׳ בתכיפות ואולי מוטב שאשתתף בפגישה) - נברר תחילה מי יתלוו לסר ג׳ורג׳ בפגישתי איתו ואז נוכל להחליט על הרכב הצד שלנו - (פרופ' ניימיר: אני מציע שמר שרתוק ואני ניפגש עם מר רנדל ומר ווקר במשרד החוץ) - אני סבור שעלי להיפגש עם השגריר [הסובייטי] מאיסקי בשאלת הפליטים היהודים הפולנים ברוסיה - (פרופ' ניימיר: אני סבור שבעניין מאוריציוס עלינו להמתין ימים מספר ואחר כך ליידע את משרד המושבות שבדעתנו לעורר את שאלת חוקיות הגירוש) - נראה לי כי מאחר שאך זה עתה פנינו להתחשבותו של משרד המושבות, אל לנו לאיים עליו בעת ובעונה אחת.

קיבלתי מברק מירושלים המציע כי נפנה למדינות ניטרליות, למשל לארגנטינה, ונציע כי יפנו אל היטלר בבקשה להפסיק את ההשמדה - (ניימיר: בדרך זאת לא יושג הרבה. ארגנטינה, למשל, היא פרו-נאצית ואני מסופק אם שוודיה או שווייץ עשויות לפנות לגרמניה).

 

הערות:

[1] מתוך הפרוטוקול המקוצר. נוכחים: משה שרתוק, בלאנש דגדייל, ברל לוקר, פרופ׳ לואיס ניימיר, יוסף לינטון.

[2] ככל הנראה מדובר בהקצאת אוניות להסעת ילדי טהרן מהודו, לשם יגיעו ביבשה.

[3] ראש המחלקה לכלכלה ושיקום במשרד החוץ. לימים נציג בריטניה באו״ם.

[4] לא זוהה.

[5] א.ב. בויד. מזכיר וראש לשכת שר המושבות.

[6] לא זוהה.

[7] פייר לַוואל (1945-1883). מדינאי סוציאליסטי. כיהן כראש ממשלת צרפת וכשר חוץ בשנות ה-30 של המאה העשרים. עם כניעת צרפת לגרמנים במל״ע-2 הפך את עורו והצטרף לממשלת וישי שבראשות מרשל פטן. בתום המלחמה הוצא להורג באשמת בגידה.

[8] חילופי יהודים ארצישראליים באזרחי גרמניה בא״י שנכלאו כנתינתי ארץ אויב. ר' לעיל מסמך 129 הע' 3, ושם על ״רשימות איסטנבול״.

[9] לא זוהה.

[10] איש שירות החוץ הבריטי. שגריר בעיראק 1938-1935, בסין 1942-1938, בבריה״מ 1946-1942.

[11] לא זוהה.

[12] סר ג׳ורג׳ הנרי גייטר, תת שר המושבות (למעשה מנכ״ל המשרד) 1940, 1942-1947.

 

העתקת קישור