אילון,  יום ב',  8.7.1946  בלילה

פואה חמדת חיי,

 

קיבלתי מכתבך מיום א' על הארוחה אצל השוורצים וכו'. אילו היה לך שמץ מושג כלשהו מהו מכתב שלך בשבילי כאן, היית כותבת יום יום, יום יום. אכן על הימים האחרונים אין בפי תלונה.

אבקשך להעביר ע"י אורי ד"ש ממני למשה ולשמואליק.

את כותבת על קור רוחי וכו' - אילו ידעת, אך הן את יודעת היטב, במה הוא עולה לי וכמה ספקות ולבטים קבורים תחתיו! מי יודע, מי יודע?![1]

                                                           _____________________

 

אני שולח לך חליפת חאקי לכביסה וחולצה לבנה לגיהוץ, לאחר שכיבסוה ו"גיהצוה" כאן.

היום הסתפרתי כאן וחפפתי ראשי בסבון השחור ששלחת לי.

שילחי לי פעם פירות טובים - שזיפים גדולים או משהו מעין זה. פעם שלחו לנו פירות, תאווה לעיניים, אך השחיתום ע"י איזה נוזל ממאיר שזילפו עליהם לחיטוי. כל שטיפה ומליקה לא הועילה להפיג בת-טעמו הנפסדת.

שלום לך, ליל מנוחה - מי יתנני שינה קלה ושקטה!

 

מ.

 

הבוקר הופיע הרב פישמן מבהיק בכתונת צחורה ושרווליה דווקא קצרים. כל מראות הבשרים גזו כקצף על פני מים. גם רוחו במעלה לרגל הודעת משרד המושבות עליו, שגם הרגיזה וגם בידחה אותו כהוגן.[2]