משה שרת: מכתב לזאב שרף
סעיפים 2, 3, 4
איילון, מוצ"ש, 27.7.1946
לדתן שלומותי,
2) מכאן אתה למד, שאינני מוכן להתעלף מהתוכנית [מוריסון-גריידי] כשלעצמה. כך הדבר. הרי לך משקל ראשון להערכתי, לע"ע אך ורק ביני לבינך עם עטרה [אליהו ששון] ואבודן [דוד הורוביץ] ותו לא. בשום פנים לא ליוסיפון [אליהו דובקין], כי יחרץ [לשונו, כלומר לא ישמור סוד]. ובכן: לשם הערכה יש להניח, קודם כל, כי התוכנית תעמוד בגריעוּתה, כמנוסח ע"י פרֶד קוּ [עיתונאי בריטי) (אני מכירו - לרוב הוא שואב ממקורות מהימנים), וכל שיתוקן - אם יתוקן - יהא ריווח נקי. הווה אומר: אנו נוטלים כחלקנו שליש הארץ זולת הנגב וכו', הערבים שני שלישים, 40 אחוז שמורים [בידי הבריטים]. ז"א בערך תוכנית אֶליסון רַסֶל [חבר ועדת ווּדְהֶד, שמסקנותיה על דוח ועדת פיל פורסמו ב-1938]: לא כל עמק החוף, העמק, משהו בי"ש [בית-שאן], צפון עמק הירדן והחולה. לפי אומדנתי גם משהו מהרי הגליל, אך בשום פנים לא כל הגליל ההררי. אין מדינה. מושלֵנו מתמנה. העלייה אינה בידינו - היא בידי הנה"ע [הנציב העליון], אך הוא נוהג לפי יהקה"כ [יכולת הקליטה הכלכלית]. ברור שהעלייה מכוונת רק לחלקנו [בארץ]. גורל הנגב לוטה בערפילי העתיד, אנו נאָבק על: א) הרחבת חלקנו; ב) עצמאות; ג) לפחות ובעיקר סמכות עלייה; ד) אפשרויות פיתוח.
נניח שבכל אלה העלינו חרס, כי אז: התקדמות רבה לגבי עלייה בהשוואה ל-1939 - בעצם חזרה לסטטוס-קוו א'[נטה]; כי גם בימים הטובים היינו מבססים חישובי יכה"ק על המיושב ולא על אופקי ההתיישבות; חידוש יכה"ק אפילו לגבי 2,000 בלבד [המיכסה החודשית המוסכמת] פותח מחדש פתח לרוב [יהודי]; כי רוב אין פירושו דווקא מפוזר ומפושט על פני כל הארץ. הלאה: גם מושל יהודי ממונה יוכל לבצע דברים. יש להניח כי באזור היהודי יונהג משטר קרקע אחר, ז"א כי בו תצטמצם הגשמת ההמלצה על ביטול החוק. זה כשלעצמו לא יפתור הבעיה, משום החומה הפנימית [ההתנגדות הערבית למכירת קרקעות], אך אעפ"י כן ייתכן שיש בזה סיכוי לייהודו הגמור של האזור.
אי-הקמת מדינה לאלתר מומתקת במידת-מה ע"י משטר האיגוד [הפדרטיבי], שאין בו חתָך החלטי; במילים אחרות - לעומת אי-הקמת מדינה יהודית לע"ע, יש להציג
מעמד הסוכנות, ז"א זכות העם היהודי, הרכב וסמכות המרכז, ירושלים, חיפה וכו' וכו'.
מלבד זה - סבך טכסיסי חמור: מו"מ בשיתוף השכנות? בלי שיחרור? בלי עלייה למפרע? מתוך חופש למ.ה.מ. להזמין את "נציגי היהודים"! בכל אלה נצטרך לקבוע מסמרות! להתעקש. אך כאמור - לפי שעה לא התעלפתי. עטרה מוזמנת להמציא בהקדם תגובת לקוחותיה. אתה, היא ואבודן - תגובה להערכתי.
3) זה לא בקשר לקודם, אלא בפני עצמו. חֶרדתי העמוקה לחבורתנו: לעטרה, שלא תרפינה ידיה נוכח ירידת קרננו ועליית קרנם [של הערבים]; לוולטר [איתן], שלא יירתע; לדרומי [מיכאל קומיי, יוצא דרום-אפריקה] ולדרומית [דפנה טְרֶבוֹר, עיתונאית יוצאת דרום-אפריקה, הצטרפה למח' ההסברה של הסוה"י], שלא תהא פגיעת התגליות [מסמכי הסוה"י שנפלו בידי הבריטים] לרועץ להם; לא' א' [אבא אבן], שלא יתחדשו בו לעת כזאת הגעגועים לקיימבריג'; אפילו לאבידובי [ראובן שילוח] ולנתנאל [טדי קולק], שלא תעבור עליהם רוח כי פרשת המח' [המדיניתן נסתיימה ולא תשוב להיות מה שהייתה ועליהם לתור מפעלים חדשים; גם א' א' [אליהו אילת (אפשטיין)] הרחוק ופנחס [ליאו כהן] אינם מחוסנים די. דווקא לט' [טוביה ארזי?] איני חושש, כי הוא נועז, אך אינו קובע. אני מגלה חששותי אך לך. הודיעני אם הם מוצדקים לגבי סובביך, ואם מוצדקים - דעתך לגבי הרחוקים. אם כן - מה אעשה? עוּץ. האכתוב מעין חוזר? האכתוב לכל אחד לחוד?
4) אני חושב עמוקות על עתידי. רואה בבהירות אפשרות תמורות. הַס מלהזכיר זאת לאיש, כי אם יתפשט - ינוצל בחוץ: בחוץ שבפנים ובחוץ שבחוץ. כל עוד המערכה בתוקפה (כאילו!) יש לגרש כל הרהור, אבל לאחר חיסול הפרשה יש יום חשבון. סוף סוף מישהו אחראי לַכֶשֶל. גם ייתכן שייווצר מצב שלא יתנני להמשיך בתפקידי בי-ם (ובל-ן [ובלונדון]), עכ"פ בלי הפסקה מסוימת. גם לקראת אפשרות כזאת, בכל מחיר רצוני לשמור על החבורה. עזור!
קרא לצ' את הסעיפים 4.3.2.
