מכתב 12 - משה יקירי - 7.7.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 12 - משה יקירי - 7.7.1946
כותרת משנה  יום א',

                                                                                                                                

                                                                                                                 יום א',  7.7.1946

משה יקירי,

 

במכתבי מאתמול שכחתי לשאול לשלומך, לתוצאות העקיצה. העבר הכל או נשאר כאב-מה באצבע?

היום היה רופא המחנה אצלי ולקח את הגיליון האחרון של עיתון הבריגדה. בעצמי חשבתי לשלוח אך משבא השליח נתתיו לו, אותה שעה ישב אצלי גרשון והוא ביקש שתחזיר את הגיליון וכי אתן לו את החלק שבו מסמכים.

הערב הייתי אצל השוורצים. הפצירו בי כי אוכל אצלם א"ע. השארתי את חיים עם בלה,[1] שבאה היום לסדר את ענייניה לפני נסיעתה צרפתה והלכתי למזמיני. אגב חיים עובד עדיין ב-p.p וכל הצדדים שבעים רצון, אך הילד מתעייף מאוד ואני מצפה כבר לסיום השבועיים, שיחול ביום ב' הבא.

 אחזור לשוורצים. מצאתי שם את המוסיקים ואת הקרונגולדים. כולם היו נחמדים ונעימים והארוחה הייתה מצוינת, רק מקום לא מצאתי לי. דאגה כירסמה אותי. בדרכי לרחל התעכבתי על יד שרה טיומקין[2] ונכנסתי לראות את דליה כרמי[3] שחזרה היום מעין-חרוד. את משה היכו ואסרו. גם את שמואליק סבוראי[4] היכו מאוד. שמואליק ושרה אשתו שכבו כמעט תחת הטרקטורים ואת שרה סחבו ברגליים ובשערות. אהרון פרידמן[5] הוכה מכות רצח. נראה שמשה ושמואל נשלחו לרפה. כשאמרו לחיילים שהם מתנהגים כמו נאצים היו כאלה שהשיבו שחבל שהנאצים לא השמידו את כל היהודים. בקיצור, סיפורים מסמרי שערות, וכאשר הדברים נוגעים לאנשים חברים קרובים כואב הלב כפליים.

לאחר הארוחה באו האולשנים[6] וזוג דרום-אפריקנים ואירמה לינדהיים[7] המתפעלת בשייכותה לשומר-הצעיר. לא המשכתי לשבת, נפרדתי ובלוויית צבי [שוורץ] עליתי במדרגות המחברות את רח' עזה עם קריית שמואל ונכנסתי לזאב. שם אורו עיני. ראיתי את כתב ידך על שולחנו ובעוברי על הניירות התפעלתי בפעם העשירית מהפְרִיסוּטְסְבִיֶה דוּחַה [רוסית: חוסן נפשי, רוח איתנה] שלך, הידד, משה! החזק בהגה ושמור על צלילות דעתך!

בשיחה עם גרשון אמרתי, שעכשיו פוחדת אני משלושה אנשים: מב"ג המטורף,[8] מהנשיא ההפכפך,[9] ומזה הבוער באש[10] המעיז יותר מדי, בקלות יתרה. נדמה לי שאיני טועה בהערכתי,.

מז' שמעתי, שישנה כאילו תקווה לשיחרורכם הקרוב. אם אמת הדבר, יראה אני שתהיו עלולים לחזור למחנה עם כל נשיבת רוח רעה.

דוליק ישן הלילה אצלנו, כי גרטה אשר[11] שלו בתוך שטח העוצר, ולו היו ישיבות בערב. ללה נסעה היום לחולון ותשוב ביום ו'. אנו מכינים את חדרו של קובי.

אסיים הפעם. מאוחר. מה חסר לך?

שלום לדוד ממני וגם מעדה. בנשיקה,

 

צ.

 

שושנה ק'[רונגולד] לקחה על עצמה להשיג משנברג את הספר שביקשת. שמחה לתפקיד.



[1] בלה קומיסרוב, בת דודתה של צפורה. שירתה באט"ס.

[2] רעיית המשורר מרדכי טיומקין (טמקין). ידידי המשפחה.

[3] דליה - בתם של עבריה ומשה כרמי. מ' כרמי היה חברם של צ' ומ' שרת מימי ג"ה. בוגר המחזור הראשון. מראשוני עין-חרוד. מורה נערץ.

[4] שמואל סבוראי - חבר מימי ג"ה. בוגר מחזור ב'. חבר גדוד העבודה, מראשוני עין-חרוד.

[5] אהרון פרידמן - מראשוני גדוד העבודה ועין-חרוד. פעיל בתחום התרבות.

[6] שמחה ויצחק אולשן, ידידי משפחה. יצחק, חברם של צ' ומ"ש מימי ג"ה (בוגר מחזור ג'), היה לימים שופט בית המשפט העליון ונשיאו.

[7] אירמה לינדהיים, יהודייה אמריקנית, הייתה נשיאת "הדסה" בארה"ב ופעילה ב"עליית הנוער". הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר", עלתה לארץ בשנות השלושים וישבה במשמר העמק.

[8] איפיון זה בא אולי על רקע התפטרויות ב"ג פעם בפעם והתייחסויותיו הבוטות כלפי עמיתים, לרבות מ"ש, אך סביר שצ"ש ביקשה לרמז בו על ה"אקטיביזם" שלו, שקומם אותה כמוגזם לדעתה (כינוי זה חוזר במכתביה 44 ו-86). כינויי ב"ג במכתבים: ב"ג; אבי עמוס; אבירן; בן אביגדור; עמי.

[9] הכוונה, ככל הנראה, להשתהות ח' וייצמן בפירסום הודעתו בעקבות "השבת השחורה".

[10] משה סנה (1972-1909), חבר הנה"ס וראש המיפקדה הארצית (רמ"א) של ה"הגנה", נמנה עם ראשי המחנה ה"אקטיביסטי" ביישוב, שדגלו ב"מאבק רצוף" של פיגועים במיתקנים צבאיים וממשלתיים ברחבי הארץ, וככזה הוגדר כ"אקטיביסט בלתי מתפשר" (אביזוהר, עמ' 15). בתחילת 1946 שלל בקיצוניות שיתוף פעולה עם וא"א ותבע התקוממות כללית של היישוב נגד השלטון הבריטי. נכלל ברשימת "האנשים החשובים מאוד" שהחליטו השלטונות הבריטים לעצור ב-29.6.1946, אך הוזהר בעוד מועד, הסתתר ונמלט לפריס ב-23.7.1946. מייד לאחר "השבת השחורה" נענתה "ועדת איקס" (גוף בן 6 חברים: הרב פישמן [יו"ר], מ' סנה, פרץ ברנשטיין, ל' אשכול, י' בר-יהודה ויעקב ריפטין, שאישורו נדרש לכל יוזמה של מיפקדת ה"הגנה" לביצוע פעולה מזוינת נגד השלטונות הבריטים) לתביעת ח' וייצמן להימנע מכל פעילות אלימה ובעיקבות זאת התפטר מ' סנה מתפקיד רמ"א עד לבירור סופי, אך המשיך לתפקד כחבר המיפקדה הארצית סת"ה ג, עמ' 896/7). כשהתברר למ"ס בפריס, כי הפסקת המאבק המזוין תימשך עד שתתקבל החלטה בסוגיה זו בקונגרס הציוני הכ"ב, שעמד להתכנס בשלהי 1946, טען ש"התבוסתנים מרימים ראש והראש כהה העיניים [ח' וייצמן] בראשם" (אביזוהר, עמ' 14) וב-21.9.1946 התפטר מהנהלת הסוה"י וסופית מתפקיד רמ"א של ה"הגנה" (עוד על מ"ס ר' להלן מכתב 36, הע' 6).

[11] פנסיון גרטה אשר, ברחוב אבן-עזרא שבשכונת רחביה, שם נהגו להתאכסן ולהתכנס אנשי ה"הגנה" והמוסדות הלאומיים. גרטה אשר, בעלת המקום, הייתה מעורה בחיי אורחיה ועיסוקיהם.

 

העתקת קישור