מכתב 173 - קובי בני - 4.8.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 173 - קובי בני - 4.8.1946
כותרת משנה  א-ן, יום א'

 

                                                                                                                                   א-ן,  יום א',  4.8.46

קובי בני,

 

שמחתי שידעת לענות כהלכה לשאלות שנשאלת, כעדותו של דודיק.[1] מי היה החוקר? ההיית במדים?

ומה מעמדך כיום? החזרת לאזרחות, או עודך איש צבא? ומה תוכניותיך לימים הקרובים? אדיר חפצי שתתקע יתד באשר תתקע ותבליע עצמך בפעולה. תוכנית ההתמזגות עם ההכשרה הצעירה מהתנועה נראית לי מאוד ולוואי שתתגשם במהרה.

כפי שנראים לי העניינים מכאן, הריהם מסתבכים והולכים ועלינו להזדיין בנשימה ארוכה. כמה מאמירותיו של ו"צ'[2] היו כדורבנות לטובתנו. איש כמוהו לא היה משמיען תמול שלשום. עכ"פ אנו כעצם בגרון - לא יבלעונו ולא יקיאונו וגם לאבק לא יכתשונו.

כתוב-נא מילים מספר, אך למען השם בכתב ברור, כי חטא לייגעני ימים אלה בחבלי פיענוח. בעוונותי כל הכותבים אלי, לרבות אמך האהובה ולא להוציא את אחיך הזאטוט, חוטאים בזה.

חזק!

 

א.


[1] "ביום השני לעוצר התעוררנו שוב לקול דפיקות אך הפעם לא כאתמול, נמרצות יותר, וכשפתחנו את הדלת נראו כמה חיילים שערכו חיפוש שטחי ולקחו את הצעירים לחקירה (הם חשבו כנראה אותי לזקן, כי לא לקחוני), ובדרך עבר חייל (כלנית) על יד קובי ופלט 'אתה מאוד לא מוצא חן בעיני', אך קובי ענה: 'גם אתה אינך מוצא חן בעיני' והחייל התבלבל והלך. החקירה עברה בשלום, אך כששמעו את שמו של קובי לקחוהו לחקירה נוספת ושם שאלוהו: 'האם יש לך קירבה למוזס שרתוק?' 'כן!' 'ואיזו?' 'קירבת אב לבנו'. 'האם השקפותיכם שוות?' 'מובן מאליו', 'בדיוק?' 'אני חושב שבדיוק'. לאחר זה שאל קובי: 'עוד דבר מה?' ענו לו: 'לא, אנו צריכים רק את אביך" (ממכתבו של דוד גולומב, אחיין מ"ש, אז בן 14, אל מ"ש, 3.8.1946).

[2] ווינסטון צ'רצ'יל, מנהיג האופוזיציה, אמר בוויכוח על א"י בבית הנבחרים בלונדון ב-1.8.46: "אנו מוכנים לוותר על הודו, על מצרים [...] אך כפי הנראה המקום האחד שבו הננו מוכנים להילחם עד מוות בכל מחיר בכל אי הנוחות הרי זו א"י, ואנו נהיה במצב מלחמה עם היהודים, ואם יהא צורך גם עם ערביי א"י" ("דבר", 2.8.1946).

 

העתקת קישור